אין מקום למכירת דירה כאשר היא מנותקת מהקרקע שהיא ממוקמת עליה

אין מקום למכירת דירה כאשר היא מנותקת מהקרקע שהיא ממוקמת עליה

מבוא



המבקשת מתגוררת ברחוב הורד 13 במבשרת ציון עשרות שנים. הדירה שבה היא מתגוררת ממוקמת על חלקת אדמה המשתרעת על שטח של כדונם שבו היו, המבקשת ובני משפחתה מגדלים תרנגולות. החלקה בה מדובר היא חלקה 6 בגוש 30473 (כיום חלקה 7) (להלן גם: "חלקה 6"). תחילת השימוש של המבקשת בשטח הנדון ובדירה שעליו היא בשנת 1956 כדיירים מוגנים של המשיבה מס' 2, החברה הלאומית לשיכון בישראל (להלן: "עמידר").




לפי המתואר בהמרצת הפתיחה ביקשה המבקשת בשנת 2002 להפוך משוכרת של הדירה והקרקע לחוכרת ובהתאם לכך שילמה לעמידר ולמשיב מס' 1 (להלן: "המינהל") דמי חכירה כפי שהתבקשו. לימים, סרב המינהל להכיר בזכויותיה של המבקשת וטען כי הקרקע נחלקת לשתי חלקות וכי המבקשת חכרה את הדירה ולכל היותר את אחד משני המגרשים אך לא את שניהם. המינהל אף סרב לרשום את זכות החכירה על שם המבקשת עד לחתימתה על כתב ויתור המתייחס למגרש האחר.




עמדת המשיבים היא כי כל שחכרה המבקשת הוא את הדירה. עם זאת, מאחר וכרשויות ציבוריות הן נוהגות בהגינות הרי שהן נכונות להסכים לכך שנרכשה גם הקרקע שעליה ממוקמת הדירה – בשטח של 611 מ"ר (המדובר באחד משני מגרשים שאליהם פוצלה חלקה 6) אך לא מעבר לכך.




המחלוקת בין הצדדים היא אפוא מה הוסכם בין המבקשת לבין המשיבים בעת החכירה ובעיקר השאלה האם חכרה המבקשת רק את הדירה וככל שלא מהו השטח הנוסף. יש לציין כי אין בכתבי הטענות ולא נשמעה בסיכומי הצדדים טענה לביטול ההסכם בשל טעות בכריתתו אלא הדיון מוקד בשאלת פרשנות החוזה ובשאלות נלוות לשאלה זו.




שמיעת הראיות התקיימה ביום 30.3.2014 והיא הייתה קצרה, כללה חקירה נגדית למבקשת, לעדה מטעם המינהל ולעדה מטעם עמידר. עוד הובא לעדות שמאי מטעם המבקשת. עם תום שמיעת הראיות סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה והגיעה העת למתן פסק דין.


העובדות



מרבית העובדות נלמדות מהמסמכים שהוגשו. בנוסף למסמכים ניתנו שלושה תצהירים שאתייחס אליהם ככל שיש בהם להרחיב מהאמור במסמכים.




המבקשת ובעלה התגוררו בדירה והשתמשו במלוא שטח האדמה של החלקה (כדונם) מאז שנת 1956. ביום 1.6.1961 נחתם חוזה שכירות בין עמידר לבין המבקשת ובעלה. תיאור המושכר כלל דירה המכילה "2 חדרים ונוחיות הנמצאת במבשרת י"ם". הדירה הוגדרה כדירה מס' 153 בקומה א' (נספח א' לתצהירי המשיבים). בשנת 1966 נחתמה תוספת להסכם שעניינה בניית חדר נוסף.




במסגרת הליכי תכנון אושרה ביום 27.10.1977 תכנית מי/274 במסגרתה פוצלה חלקה 6 לשני מגרשים תכנוניים נפרדים: מגרש 103, שעליו ממוקמת דירת המגורים של המבקשת ומגרש 104. מגרש 103 הוא בשטח של 611 מ"ר ומגרש 104 הוא בשטח של 465 מ"ר.




ביום 2.7.2002 נחתם הסכם בין המבקשת לבין עמידר (על רקע מערכת היחסים בין המבקשת לבין בעלה שאינה מענייננו). ההסכם מכונה "חוזה שכירות" והוא מתייחס לדירה מס' 1 אשר נמצאת בקומה מס' 1 בבית ברחוב הוורד 13 במבשרת ציון וכוללת שלושה חדרים בשטח של 65.6 מ"ר בגוש 30473 חלקה 6. לא מוזכר במסגרת ההסכם דבר לגבי הקרקע או שטחה אלא רק ציון הגוש והחלקה.




התובעת פנתה ביום 8.12.2002 בבקשה לרכישת הדירה מעמידר (נספח ה' לתצהיר משיבים). פנייה זו כתובה בכתב יד, שהוא ככל הנראה כתב ידו של אחיה של המבקשת (עמ' 9).




בהמשך לפנייתה חתמה על טופס בקשה לרכישת דירה ביום 24.12.2002. (נספח ג' לתצהיר המבקשת, נספח ו לתצהיר המשיבים). טופס זה מתייחס ל"דירת עמידר שפרטיה רשומים לעיל". בטופס מספר הוראות הנוגעות לענייננו:


"5. ידוע לנו ומסכם עלינו כי רכישת הדירה כפופה ומותנית להחלטות הממשלה מיום 19.12.99 ו- 12.3.00 (להלן: "ההחלטות") הקובעות לעניין רכישת זכויות בדירות מעמידר את העקרונות/תנאים/הגבלות כדלקמן...

7. א. ידוע לנו כי התמורה בגין מכירת הדירה, אם הדירה כוללת זכויות בניה שלא נוצלו, כוללת זכויות בניה בשיעור 30% משטח הדירה אך לא יותר מ- 40 מ"ר (להלן: "זכויות הבניה") ועל זכויות בניה אלו תחול ההנחה המותנית. ידוע לנו כי במידה וזכויות הבניה שלא נוצלו יהיו מעל 30%, לא תינתן עליהם הנחה ונשלם את תמורתם במלואם..."



ביום 26.12.2012 הזמינה עמידר שומה לבנייה חד קומתית. בתיאור הנכס בהזמנת השומה נרשם בין היתר כי מדובר בחלקה 6 בגוש 30473, השטח ברוטו + תוספות נרשם כ- 65.6 מ"ר ובמספר החדרים נרשמה הספרה 3. חלק ג' של אותו טופס הזמנת שומה מולא על ידי השמאי גיורא אנגלהרט. השמאי שערך את השומה קבע את שווי הנכס לפי הפירוט שלהלן:


"שווי הנכס: שווי הקרקע 1,012,000 ₪. למגרש בשטח 611 מ"ר.
שווי המבנה: 135,000 ₪.
שווי הפתוח 130,000 ₪.
סה"כ שווי הנכס 1,272,000 ₪."



במסמך נפרד שנספח לאותה שומה נכתב על ידי השמאי כי שווי הקרקע של הבנוי הקיים הינו 213,000 ₪ ואילו שווי יתרת זכויות הבניה מעבר לבנוי הקיים הינו 799,000 ₪ (נספח ז1 לתצהיר המשיבים).




עמידר פנתה גם לשמאי נוסף, מר ציון חי באדי, שהעריך את שווי הקרקע ב- 990,000 ₪, שווי הבנוי 132,000 ₪, שווי הפתוח – 132,000 (נספח ז2 לתצהיר המשיבים).




על יסוד שתי השמאיות קבעה עמידר את תנאי הרכישה ואת הסכום לתשלום. עמידר הודיעה במכתב מיום 6.10.2013 (חלק מנספח ז לתצהירי המשיבים) למבקשת על תנאי הרכישה. מכתבה שנוקב במחיר הדירה, קובע את דמי החכירה, דמי הטיפול וההנחה מציין את הסכום לתשלום ואת תנאיהם. בהתייחס לנכס מה שנכתב הוא "גוש 030473 חלקה 0006". מכתב תנאי הרכישה מפרט גם את רכיבי המחיר השונים:

"א. מחיר הדירה ללא דמי היוון ודמי טיפול...
ב. דמי חכירה מהוונים...
ג. דמי טיפול...
ד. הנחה מותנית...
ה. סכום לתשלום במזומן...
ו. זכויות בניה עודפות...........719,355 ₪"

לאחר פירוט זה נקבע הסכום לתשלום וסדרי התשלום.



ביום 11.9.2013 אישר המינהל לבצע את ההמרה משכירות לחכירה. במכתב שכתבה גב' אסתר רזיאל מהמינהל לגב' שושנה נתן מעמידר היא פירטה את הדברים הבאים:


"עפ"י נוהל המרה משכר לחכר אנו מאשרים ביצוע ההמרה בתנאים הבאים:



ערך הקרקע יקבע עפ"י אפשרויות הניצול בתב"ע מ.י./274 + הל/250ד', כלומר 55% בניה לשטח עיקרי + 20% שטחי שירות ל- 4 יחידות דיור.
יוחכר רק המגרש הבנוי (מגרש מס' 103 ששטחו 611 מ"ר).
על המבקש לחתום על כתב ויתור לגבי המגרש הפנוי, אותו ישווק המינהל במכרז פומבי."





ביום 21.3.2004 נחתם חוזה חכירה בין המינהל לבין המבקשת (נספח ט' לתצהירי המשיבים). החוזה כולל הגדרה למגרש והגדרה לדירה שאותן ניתן להכליל בתוכו. באשר למגרש נכתב כי הוא ממוקם במבשרת ציון ברחוב הורד 13 אך לא מולא השטח שלו במ"ר. באשר לדירה נכתב מספר הגוש, מספר החלקה, ומספר תת חלקה. כן נרשם לגבי הדירה שטח הרצפה שלה במ"ר ומספר החדרים. אין זכר בחוזה החכירה לתנאים שדרש המינהל מעמידר ולא מוזכרים בו מגרש 103 או מגרש 104.




ביום 24.11.2010 פנה המינהל לעמידר והפנה את תשומת לבה כי מבדיקת התיק עולה כי עמידר ביצעה את העסקה עם המבקשת מבלי שמולאו תנאי האישור ולכן לא יקדמו כל עסקה עם הרוכשת. בין היתר מפנה המינהל לכך שהשמאי היה צריך לשום את מגרש 103 בלבד וזאת מאחר ועל פי התב"ע פוצלה החלקה המקורית לשני מגרשים. עוד נזכר כי נדרש היה ויתור של המבקשת על מגרש 104 – דבר שלא נעשה.


עדות המבקשת



המבקשת הגישה תצהיר בתמיכה להמרצת הפתיחה. מעבר למה שעולה מתוך המסמכים נכתב בתצהיר כי המבקשת ובני משפחתה טיפחו את חלקת האדמה המשתרעת על שטח של כדונם, גידרו ותחזקו אותה לאורך השנים תוך שהם נוהגים במלוא השטח מנהג בעלים. עוד נכתב כי אף אחד לא חלק על חזקתם במלוא השטח וכי במקום היה לול שפרנס את בני המשפחה. לדברי המבקשת כאשר התעניינה ברכישת המקרקעין היא הזמינה הערכת שמאי מהשמאי יעקב פטל אשר קבע את שווי המקרקעין כולם בסכום של 188,000 דולר. היא צרפה את חוות הדעת להמרצת הפתיחה והוסיפה כי לאחר שפנתה לעמידר וקיבלה את דרישת התשלום ראתה כי הסכום המבוקש תואם את חוות הדעת ולכן סברה שהיא רוכשת את השטח כולו. המבקשת מצרפת את כל אישורי המס שקיבלה מעמידר לגבי העברת המקרקעין על שמה כאשר בכל המסמכים מדובר בהעברתה של חלקה 6 בגוש 30473.




בחקירה הנגדית נשאלה המבקשת האם הייתה מודעת לחלוקת חלקה 6 לשני מגרשים. היא השיבה בשלילה ולדבריה שמעה על כך רק לאחר ששילמה את התמורה לעמידר. היא אישרה שראתה את חוות הדעת שבה מוזכרים הדברים אך עמדה על כך שלא ידעה שיש שתי חלקות באותו שלב (עמ' 7).


עדות השמאי



חוות דעתו של השמאי פטל צורפה גם היא, כאמור, להמרצת הפתיחה. בחוות הדעת מציין השמאי את הערכתו לגבי שווי המקרקעין אך הוא אינו מתייחס למחיר המקרקעין למבקשת מעמידר. חוות הדעת מנתחת גם את חלוקת המגרש לשניים ואת זכויות הבניה בכל אחד מהם כמו גם את דמי החכירה שיהיה צורך לשלמם בעת ביצוע הבנייה. חוות הדעת יוצאת מנקודת הנחה שהמבקשת חוכרת של המקרקעין ולא שוכרת שלהם (עמ' 2). לקראת הדיון צורף תצהיר שהגיש השמאי וציין כי בדק לבקשת בנה של המבקשת את שווי הנכס. השמאי אישר כי ראה בבדיקתו שמבנה הלול ממוקם על מגרש 104 בעוד שדירת המגורים ממוקמת על מגרש 103.


עדות נציגת המינהל – גב' אורנה שבתאי



גב' אורנה שבתאי, סגן ראש צוות בכיר לקידום עסקאות ברשות מקרקעי ישראל, נתנה תצהיר מטעם המינהל. היא מציינת כי קיים נוהל מאז יום 10.10.2001 להמרת שכירות לחכירה שבו נקבע באופן מפורש כי כאשר השוכרים בבנייה נמוכה למגורים מחזיקים במגרש גדול אשר פוצל למספר מגרשים, או מיועד לפיצול הם יוכלו לרכוש רק את המגרש עליו בנוי מבנה המגורים הקיים וכי המגרש הנוסף יוחזר למינהל ללא תמורה. גב' שבתאי אישרה בחקירתה הנגדית כי מי שעומד מול הדייר היא עמידר (עמ' 9) וכי עמידר פועלת בהיבט זה מטעמו של המינהל (עמ' 10). עוד היא אישרה כי עמדתה שהוחכר למבקשת דירה ומגרש בשטח של 611 מ"ר אך ההסכם שנחתם הוא מוטעה ועמידר טעתה בכך שלא הגדירה בחוזה החכירה את שטח הקרקע שצמוד לדירה (עמ' 11).




העדה הבהירה חד משמעית כי אף שההסכם שגוי מבחינת עמידר והמינהל הוא אושר בטעות וכי בחלוף כשש שנים פנה המינהל לעמידר בבקשה לקבלת הבהרות (עמ' 12).



עדות נציגת עמידר – גב' דבורה כנען



המצהירה מטעם עמידר הייתה גב' דבורה כנען, רכזת נכסים בכירה. היא פירטה את המידע כפי שנלמד מתוך המסמכים והוסיפה כי מתוך הבקשה לרכישת הדירה ברור כי המבקשת רכשה דירה ללא כל תוספות וללא שטח מקרקעין ובוודאי שלא רכשה שטח קרקע בגודל של 1,076 מ"ר. עם זאת, היא ציינה כי מאחר והתשלום נקבע על יסוד רכישת מגרש בשטח של 611 מ"ר שהוא השטח של מגרש 103 נכונה עמידר להסכים לכך שהמבקשת רכשה את מגרש 103 כולו – הדירה והקרקע אך אינה מוכנה להסכים לכך שנרכש גם שטח הקרקע המרכיב את מגרש 104. בהתייחסה לחוזה החכירה היא כותבת את הדברים הבאים:


"נראה כי בשל שגגה, במקום לבצע עסקה ביחס שטח בגודל 611 מ"ר (מגרש 103) חוזה החכירה נחתם רק לגבי דירת המגורים בשטח 65.6 מ"ר. כאשר לפי חוזה חכירה זה אין למבקשת כל זכות במגרש 103 מלבד הדירה עצמה" (סעיף 17).



לדברי גב' כנען עמידר כלל לא הייתה מודעת לפיצול החלקה לשני מגרשים והנתונים שהופיעו במחשב שלה כללו את חלקה 6 ללא הפיצול. הדבר קורה כאשר המינהל אינו מעדכן על הפיצול וכך עמידר אינה מודעת לכך (עמ' 16).



הכרעה במחלוקת העובדתית



דומה כי המסכת העובדתית בהליך זה ברורה כפי שהיא נלמדת מתוך המסמכים שפורטו לעיל. אין למעשה שאלות עובדתיות להכרעה למעט אולי בשאלה האם הייתה המבקשת מודעת לחלוקת החלקה לשני מגרשים. בעניין זה עדותה של המבקשת הייתה כי לא ידעה על כך ואולם נלמד לכאורה מתוך היכרותה את חוות דעת השמאי פטל כי הדברים נזכרים שם. במחלוקת זו מצאתי לאמץ את גרסת המבקשת, המהימנה עלי, וזאת לאחר שהתרשמתי ממנה כמי שאינה בקיאה ברזי הניסוחים של חוות דעת השמאי וכמי שלכל היותר הבינה את השורה התחתונה אך לא ידעה על הפיצול ומשמעותו.



הטענות



המבקשת עותרת לסעד הצהרתי לפיו היא רכשה את זכויות החכירה על מלוא חלקה 6 בגוש 30473 לרבות הדירה שעליה ומלוא שטח הקרקע המרכיב את החלקה – 1,076 מ"ר או 1,061 מ"ר. היא נסמכת על כך שכל מסמכי הרכישה מתייחסים לחלקה 6 מבלי שהם יוצרים כל פיצול בין המגרשים השונים שהוקמו בחלקה זו. לדעתה של המבקשת אין לקבל את טענת המשיבים כי רכשה אך ורק דירת מגורים שכן דברים אלה נסתרים מתוך השומות שנערכו וכן מתוך חוזה החכירה, טופס הבקשה ופירוט דרישת התשלום. מכולם ניתן ללמוד על כך שמדובר גם ברכישה אפשרית של זכויות בניה כאשר ברור כי אלה ממוקמות על גבי הקרקע.




אשר לשאלה השנייה – מה שטח הקרקע שנרכש טוענת המבקשת כי אף שעמידר אולי התכוונה להחכיר, בשם המינהל, שטח כזה או אחר, ברור מתוך המסמכים כי במערכת היחסים שבין עמידר לבין המבקשת – הוחכר למבקשת מלוא השטח ולא נעשתה כל הבחנה בין המגרשים השונים. למבקשת לא נאמר דבר אחר, היא שילמה את התמורה שהתבקשה ממנה ולא הייתה לה כל דרך לדעת שאולי נפלה אצל עמידר או המינהל טעות. על רקע זה מבוקש לאכוף את החוזה כפי שנכרת ולהורות על הסעד ההצהרתי שהתבקש (לאחר שזה תוקן בסיום הסיכומים).




המשיבים סבורים כי מדובר בניסיון לעשות עושר ולא במשפט. המבקשת הייתה מודעת לזכויותיה במקרקעין שכן הייתה דיירת מוגנת בדירת מגורים ותו לא. מדובר מלכתחילה על דירת מגורים בלבד כפי שהדברים עולים מכל המסמכים. כך גם חוזה החכירה מדבר על דירת מגורים ולא על שטח ואין כל התייחסות בפירוט המוחכר לכך שהוא כולל גם שטח בנוסף לדירה. מאחר והמבקשת הייתה מודעת לכך שקיימים שני מגרשים הרי שהיא לא יכלה להניח שהיא רוכשת מגרש אחד הכולל את שניהם. עוד נסמכים המשיבים על הוראת המינהל משנת 2001 אליה התייחסה גב' שבתאי בעדותה.



דיון והכרעה



במחלוקת שנפלה בין הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה ולהורות על הסעד ההצהרתי המבוקש, לאחר תיקונו עם סיום הסיכומים.




המחלוקת לפני אינה סבוכה והודות לניהול ענייני, יעיל ומהיר של ההליך מצד באי כוח הצדדים נקל להכריע בה. מקובלת עלי עמדת המבקשת כי לא רכשה דירת מגורים אלא גם כי רכשה בנוסף לה מגרש. מסקנה זו נובעת מהגיון הדברים ולפיו אין מקום למכירת דירה כאשר היא מנותקת מהקרקע שהיא ממוקמת עליה, מכך שהמבקשת ובני משפחתה משתמשים במלא שטח הקרקע עשרות שנים ובעיקר המסקנה נובעת מתוך המסמכים.




בחינת המסמכים כפי שפורטה בהרחבה לעיל מעלה כי עוד בטופס הבקשה לרכישה, כפי שנוסחה על ידי המשיבים, עולה האפשרות לרכישת זכויות בניה וקביעת דרך התשלום עליהן. מכך נובעת ההנחה כי אף שמדובר במכר "דירה" ניתן לרכוש גם זכויות בניה ומאליו מובן כי נרכש גם האופן לממש אותן – דהיינו המגרש. במסמך שבו הודיעה עמידר למבקשת על תנאי הרכישה פורטו רכיבי התשלום כאשר ניתן ללמוד כי החלק הארי של הסכום שעמידר דרשה מהמבקשת הוא עבור אותן זכויות בנייה עודפות וכך עולים הדברים גם מחוזה החכירה. עמידר, שחתמה על החוזה בשם המינהל, ציינה לא רק את פרטי הדירה אלא גם את פרטי המגרש. היא אמנם לא כתבה את שטחו של המגרש אך ציינה את הנתונים לגביו ולכן לא ניתן ללמוד מחוזה החכירה כי הוא מתייחס רק לדירה עצמה אלא גם לשטח קרקע – חלקה 6 – על כל הכלול בה.




אף המשיבים אינם טוענים לכך ומתוך כתב התשובה והתצהירים נלמד כי כל שטוענים לו המשיבים הוא כי הוחכר לתובעת שטח המגרש האחד – מגרש 103 – אך לא מגרש 104, המגרש שפוצל ממנו עמו מחלקה 6 (בעניין זה אישרה נציגת המינהל, בהגינותה, כי המינהל מסכים לכך שנרכשה גם הקרקע – אך רק זו השייכת למגרש 103).




אכן, יתכן ואם המשיבים או מי מהם היו מנהלים את ענייניהם אחרת כך היה נעשה אך בפועל בכל מה שקשור למערכת היחסים שבין עמידר למבקשת, שהיא מערכת היחסים הרלוונטית, שאלה זו כלל לא התעוררה שכן עמידר לא הייתה מודעת לחלוקת החלקה לשני מגרשים. לכן, כפועל יוצא מכך כל המסמכים – חוזה החכירה, טפסי מס שבח, אישורי התשלום השונים – מתייחסים לחלקה 6 ולא למגרש 103.




לא ניתן אפוא לקבל את טענת המשיבים כי לא הייתה כל התקשרות לגבי מגרש 104 שכן עניין זה כלל לא התעורר על ידי עמידר במגעיה עם המבקשת. בכל הנוגע ליחסים עם המבקשת פעלה עמידר כשלוחה של המינהל ולכן מעשיה ומצגיה מחייבים את המינהל גם אם עמידר טעתה בהתקשרות האמורה וערכה אותה מבלי שהייתה מודעת לפיצול חלקה 6 לשני מגרשים ו אף אם פעלה בניגוד להנחיות המינהל למקרים מסוג זה.




אינני מתעלם מכך שבקביעת המחיר שנעשתה על ידי השמאים הם קבעו מחיר זה על בסיס ההנחה ששטח המגרש הוא 611 מ"ר בלבד – כשטחו של מגרש 103 ואולם הערכה פנימית זו, שאינה חלק מההתקשרות מול המבקשת, ואף לא הובאה לידיעתה – אינה הופכת לחלק מהחוזה ומשאין לפני טענה לטעות המצדיקה את ביטול החוזה – כל שנשאר הוא לפרש את החוזה ופרשנותו היא ברורה – חכירת הדירה ומלוא שטח הקרקע הכלול בחלקה 6 ולא רק חלק משטח זה לפי שטחו של מגרש 103. כך גם, כאמור, אין מעמד להחלטת המינהל שאליה התייחסה גב' שבתאי. זו אינה נזכרת בטופס הבקשה שעליו חתמה המבקשת (אלא החלטות אחרות ממועדים אחרים) והיא איננה חלק מתוך חוזה החכירה שנחתם לגבי חלקה 6 ללא כל סייג. מסיבה זו אין משמעות רבה לשאלה העובדתית – האם הייתה המבקשת מודעת לפיצול המגרש או לא – שאלה שהייתה הופכת רלוונטית ככל שהיה נטען לטעות בכריתת החוזה (ר' החלופות השונות בסעיף 14 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973).



סיכום



על יסוד האמור לעיל ניתן פסק דין הצהרתי לפיו המקרקעין מושא הבקשה (חלקה 6 בגוש 30473 שכיום היא חלקה 7 באותו גוש) הוחכרו למבקשת לאחר ששילמה את מלוא התמורה שהתבקשה לשלם עבור זכות החכירה וזאת בהתאם לתנאי חוזה החכירה שיש לראותו כמתייחס לדירה וכן למלוא השטח של חלקה 6. עוד ניתן צו המורה למשיבים לפעול לרישום זכות החכירה של המבקשת על המקרקעין ללא תנאי (למעט תנאים שיעמיד רשם המקרקעין לצורך הרישום).




המשיבים ישלמו למבקשת שכר טרחת עורך דין בסכום של 25,000 ₪. כן ישיבו המשיבים למבקשת את האגרה ואת שכר טרחתו של השמאי י' פטל עבור העדות (אך לא עבור חוות הדעת שנערכה לצרכיה של המבקשת).



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. עסקת מכר משק חקלאי

  2. ביטול עסקת מכר דירה

  3. ביטול עסקת מכר מכונית

  4. ביטול עסקת מכר מקרקעין

  5. ייצוג שני צדדים בעסקת מכר

  6. שינויים בשער הדולר בעסקת מכר דירה

  7. ביטול עסקת מכר דירה בגלל מקומות חניה

  8. החזר כספי עבור עסקת מכר שלא יצאה לפועל

  9. ביטול עסקת מכר דירה - החזר ריבית והצמדה

  10. החזקת כספים בנאמנות ע''י עו''ד בעסקת מכר

  11. תיקון צו קיום צוואה לאחר עסקת מכר מקרקעין

  12. קבלת מידע/ייעוץ מוטעה מעורך דין לגבי מס בעסקת מכר

  13. אחריות עורך דין על דיווח שגוי לרשויות המס בעסקת מכר

  14. עסקת מכר למראית עין על מנת לסכל את יכולת הגביה של הבנק ?

  15. נטען שעו"ד העביר לצד ג', מתווך, כספים שהופקדו אצלו בנאמנות

  16. תביעה למתן סעד הצהרתי לביטול עסקת מכר ולביטול משכון הזכויות

  17. האם הנתבע התרשל בתפקידו כעו"ד המייצג את שני הצדדים לעסקת המכר ?

  18. זכרון דברים לביצוע עסקת מכר ורכישה של רכבים בין התובע לבין הנתבעים

  19. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון