לא ניתן עדיין פסק בוררות לאחר 6 שנים מאז מינוי הבורר טענות הצדדים בעניין העברת הבורר מתפקידו המבקשת טוענת כי בחלוף שש שנים מאז מינוי הבורר, לא רק שלא ניתן פסק בורר, בניגוד להחלטת ביהמ"ש המחוזי שהקציב 12 חודשים עד מתן הפסק, אלא שאף לא החל כלל דיון לגופו של העניין שבמחלוקת, לא נקבעו דיוני הוכחות ולא ניתנה חוות הדעת. לטענת המבקשת, השיהוי הניכר מצדיק את העברת הבורר מתפקידו, שכן הוא אינו ראוי לאמון הצדדים ונגרם עינוי דין של ממש למבקשת; ואי לכך, מתקיימות העילות להעברתו לפי סעיף 11 לחוק. המשיבה מתנגדת לבקשה להעברת הבורר מתפקידו. לטענתה, הבקשה לא מגלה עילה להעברת הבורר מתפקידו לפי העילות המנויות בסעיף 11 לחוק, אשר מתקבלות ממילא רק במקרים קיצוניים. המשיבה טוענת כי מועד הפגישה האחרון שנועד להתקיים אצל המומחה היה 20.8.12, והוא בוטל מסיבות רפואיות של נציג המשיבה, ברם המבקשת לא פעלה מאז לקביעת מועדים חדשים. מסיבה זו, טרם הושלמה מלאכת המומחה וטרם נמסרה חוות דעתו. לשיטת המשיבה, לאחר שהושקעו משאבים ומאמצים רבים בהבאת הנתונים בפני המומחה, אין כל סיבה להחלפת הבורר, כלאחר יד, ללא נימוק מוצדק, וכאשר הבקשה מעלה תמיהות לגבי מניעיה של המבקשת. לא יעלה על הדעת שהמבקשת תפנה לביהמ"ש בבקשה זו כמעט שנה לאחר הדיון האחרון מבלי שפנתה קודם לכן לבורר, וציינה כי בסמוך להגשת הבקשה החליפה המבקשת את ייצוגה המשפטי. המשיבה מוסיפה וטוענת כי המבקשת הייתה צריכה להעלות את הטענה להעברת הבורר מתפקידו בהזדמנות הראשונה, והיא לא עשתה כן, ולכן מטעמי שיהוי ומניעות בלבד יש לדחות את הבקשה. המשיבה טוענת כי על ביהמ"ש להאריך את המועד לתום הבוררות ולאפשר לצדדים לקבוע מועדים נוספים עם המומחה לשם מתן חוות הדעת. באם המבקשת תתנגד לכך, טוענת המשיבה כי יש לקבוע כי פקעה הבוררות ולכן אין לבית המשפט סמכות להחלפת בורר. בדיון לפניי טען ב"כ המשיבה כי הבורר מינה את המומחה על מנת שיחווה דעתו האם המבקשת ביצעה עבודות נוספות אם לאו ומה ערכן, כאשר טענות אלו נתונות במחלוקת בין הצדדים. לדבריו המומחה הוא זה שהתעכב ואין טעם להעביר את הבורר מתפקידו בשל כך. ב"כ המשיבה הוסיף כי לאחר שהבורר יקבל את חוות הדעת, הוא יהיה מסוגל לסיים את התיק במהירות, לאחר שכבר העמיק במסמכים הרבים ובטענות הצדדים. דיון והכרעה ראשית יצוין כי לפי דברי ב"כ הצדדים בפתח הדיון מיום 4.11.13, הבורר הודיע כי אין לו התנגדות לסיום כהונתו כבורר ולהחלפתו בבורר אחר. העילות להעברת בורר מתפקידו מנויות בסעיף 11 לחוק: (1) נתגלה שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים; (2) התנהגותו של הבורר במהלך הבוררות גורמת לעינוי דין; (3) נבצר מהבורר למלא את תפקידו. בפסיקה נקבע כי העברת הבורר מתפקידו תעשה רק במקרים חריגים, שכן יש בה כדי לפגוע הן במוסד הבוררות והן בכבוד הבורר עצמו (ראו: הפ"ב (מרכז) 7737-11-09 הסמינר למורות ובי"ס מקצועי בית רבקה נ' צעירי אגודת חב"ד (8.410); רע"א 9812/04 דוד עברי נ' המועצה המקומית רמת ישי (15.11.2004)). למרות שנטען בבקשה כי בענייננו מתקיימת העילה הראשונה, אין היא רלוונטית לענייננו, שכן המבחן האם הבורר אינו ראוי לאמון הצדדים הוא מבחן אובייקטיבי, לפיו יש לבחון האם נתגלתה אפשרות ממשית של משוא פנים מצד הבורר בניהול הבוררות (ראו למשל: ע"א 75/89 צרפתי נ' צרפתי, פ"ד מז(5) 516, 518-519 (1993)). מעבר לטענה הכללית כי הבורר אינו ראוי לאמון הצדדים, אין כל טענה למשוא פנים מצדו, ועל כן עילה זו אינה רלוונטית. העילה המשמעותית לענייננו היא העילה השנייה, עינוי דין. לפי המלומדת ס' אוטולנגי בספרה בוררות - דין ונוהל (מהדורה רביעית) 2005, בעמוד 497, פירושו של הביטוי "עינוי דין" הינו הארכת משך הדיונים בצורה מענה: "אחת ממטרותיה של הבוררות היא להביא את הסכסוך שבין הצדדים לידי סיום מהיר, ועיכובים שונים בניהול תקין ושוטף של הבוררות אינם מסייעים בהשגת מטרה זו אלא להיפך - גורמים עינוי דין לצדדים. ההנחה היא, שבוררות תארך פחות מהזמן הדרוש לקבלת פס"ד בבימ"ש. ... נמשכת בוררות הרבה למעלה מהמצופה, ובלי כל יחס לכמות העדויות וחומר הראיות המובאים בפני הבורר - יש בכך משום גרימת עינוי דין מצד הבורר." ברע"א 6171/99 ת.ס., תעשיות סיליקט בע"מ נ' רותם אמפרט נגב בע"מ, פ"ד נה(1) 327 (1999), קבע בית המשפט העליון, כי לשם בחינת העילה להעברת הבורר מתפקידו, ישקול בית המשפט, בין היתר, את השיקולים הרלוונטיים דלהלן: "סבירות משך הזמן שחלף, את התנהגות הבוררים, את התנהגות הצדדים, את הנזק שייגרם אם תיפסק הבוררות לאור התועלת שבהמשכתה, את השאלה אם נגרם עיוות דין לצד המבקש להפסיק את הבוררות, את שיקולי הצדק ואת כל השיקולים הבאים בחשבון כאשר מבקשים להעביר בוררים מתפקידם." בהקשר זה נקבע, כי לא כל עיכוב, ואף עיכוב ממושך, ייחשב בהכרח כעינוי דין; וכאשר הליכי הבוררות נמשכים זמן רב בשל העובדה כי לפני הבורר מצויות טענות, ראיות ומחלוקות רבות וסבוכות, ניתן יהיה לקבוע, בנסיבות מסוימות, כי התמשכות ההליכים אינה מהווה עינוי דין (ראו: רע"א 9535/07 שרבט נ' שרבט (17.1.08)), וכן לא כל סטייה מלוח הזמנים תהווה עינוי דין (הפ"ב (מרכז) 7737-11-09 הסמינר למורות ובי"ס מקצועי בית רבקה נ' צעירי אגודת חב"ד (8.4.10)). בענייננו, למרות שחלפו שש שנים מאז מינוי הבורר, הליך הבוררות נמצא בראשיתו: הוגשו כתבי טענות ותצהירים, ולאחר חלוף זמן רב מונה מומחה, אשר טרם סיים את בדיקתו, כך שלא הוגשה חוות דעת, וטרם התקיימו דיוני הוכחות. על פני הדברים, משך הזמן שחלף אינו סביר להליך בוררות, תוך שאציין כי לא נטען וגם לא ניכר כי מדובר בתיק גדול וסבוך. במסמכי הבוררות שהוגשו לפניי ניכר, כי המבקשת פנתה מספר פעמים לבורר על מנת לקדם את ההליך, ברם, כמעט ולא ניתנו החלטות בתיק, והלכה למעשה התיק לא התקדם. ניכר כי הליך הבוררות, והן בדיקת המומחה תקועים, מסיבות לא ברורות, ולא נעשה מאמץ של ממש לקדם את ההליך. אף הבורר עצמו הודיע על נכונותו להתפטר מתפקידו וכי ימונה בורר חלופי במקומו. מסיבות אלו, איני מוצא בנסיבות אלו כל הצדקה להורות על הארכת משך הבוררות הקיימת במתכונתה הנוכחית. במצב דברים זה, ולאור מצב ההליך, אני סבור כי נגרם לצדדים עינוי דין של ממש, ומדובר במקרה המצדיק מינויו של בורר חלופי. איני סבור כי הפסקת הבוררות הנוכחית והעברתה לבורר אחר תסב נזק משמעותי וכבד לצדדים. כפי שציינתי, למרות חלוף הזמן, ההליך נמצא בראשיתו; ועל כן, את כתבי הטענות והתצהירים ניתן להעביר לבורר אחר. אמנם, הפסקת בדיקת המומחה עלולה לגרום לבזבוז משאבים נוסף באם ימונה מומחה אחר; ברם, יחד עם זאת, ניתן לבקש מן הבורר החדש שימשיך לעבוד עם המומחה הנוכחי, בתנאי, כמובן, שחוות הדעת תוגש במהרה. אולם, גם במחיר של הפסד העבודה שביצע המומחה עד כה (ואיני יודע עד כמה עבודה זו משמעותית ומתקדמת), ומינוי מומחה אחר אם יהיה בזה צורך, סבורני כי לאור חלוף הזמן, נגרם עינוי דין של ממש ואין מנוס ממינוי בורר חלופי, בהתאם להוראת סעיף 11(2) לחוק. אציין כי אני דוחה את הטענה כי המבקשת הייתה צריכה לטעון בהזדמנות הראשונה כי חל עינוי דין, ולבקש את העברת הבורר מתפקידו בשלבים קודמים יותר של ההליך. בשונה משאר העילות להעברת הבורר מתפקידו, לא ניתן לנקוב במועד מדויק בו חל "עינוי דין" בגין התמשכות ההליכים, וזאת להבדיל, לדוגמא, מגילוי אודות "משוא פנים" של בורר הנקוב בזמן בו התגלה העובדה המקיימת את קיומה של עילה זו (גם הפסיקה שהציגה המשיבה בתשובתה, מתייחסת ל"משוא פנים" או "ניגוד עניינים" ולא ל"עינוי דין"). יתירה מזאת, לא יעלה על הדעת כי העלאת טענה בדבר עינוי דין לאחר שש שנים תידחה, רק משום שלא הועלתה קודם לכן, שהרי עינוי הדין רק ממשיך ומתגבר בחלוף הזמן. לאור האמור, אני מורה על סיום כהונתו של כב' השופט (בדימוס) י' בצלאל כבורר בתיק שבין הצדדים. אי לכך, הצדדים יגישו לביהמ"ש בתוך 15 יום רשימת בוררים מוסכמים. בנסיבות העניין, ועל מנת לחסוך בעלויות עבור הצדדים, נראה כי יהיה זה מתאים למנות מהנדס בניין כבורר במחלוקת בין הצדדים, ועל הצדדים ליתן דעתם לכך במסגרת בחירת הבורר. לאור העובדה כי כבר קיימים כתבי טענות ותצהירים, הבורר ייתן פסק דין במחלוקת הצדדים בתוך 6 חודשים, ורשאי למנות מומחה או להשתמש במומחה הקיים, ובלבד שהדבר לא יאריך את התקופה למתן פסק הדין. כן מופנה הבורר להוראת סעיף 29 להלן. באם הצדדים לא יגיעו לכדי הסכמה בדבר זהות הבורר, בית המשפט ימנה בורר. שאר הוראות פסה"ד מיום 16.5.07 יחולו על הבורר ללא שינוי. הערבות הבנקאית הסעד השני המבוקש בבקשה להעברת בורר מתפקידו הוא ביטול הערבות הבנקאית שניתנה ביום 10.4.05. לטענת המבקשת, היא משלמת מידי שנה סך של כ- 46,000 ₪ עבור חידוש הערבות הבנקאית, העומדת על גובה של 1.4 מליון ₪. הערבות ניתנה במסגרת החוזה שנחתם בין הצדדים בשנת 2004. בפסק הדין שניתן בהסכמה בפני השופט זילברטל, הערבות נותרה בתוקפה על בסיס הידיעה כי הליך הבוררות יסתיים בתוך שנה, למרות שהחוזה בין הצדדים כבר פג. המבקשת מוסיפה כי המשיבה מחזיקה בערבות שלא כדין, ועושה בה שימוש כאמצעי לחץ על המבקשת ובחוסר תום לב, כאשר במקביל גרמה לשיהוי ולעיכוב בהליכי הבוררות. כיוון שהליך הבוררות נמשך למעלה משש שנים, המבקשת עותרת לביטול הערבות הבנקאית, הגורמת למבקשת נזק מתמשך, הכולל את עצם עלות חידוש הערבות, וכן נזק לקו האשראי של המבקשת מול הבנק. המשיבה מתנגדת לביטול הערבות. לטענתה, הערבות ניתנה לפי החוזה המקורי בין הצדדים, והיא משמשת כבטוחה לאור התביעה שכנגד שהגישה כנגד המבקשת, שסכומה עולה על סכום הערבות. המשיבה טוענת כי המבקשת היא חברה שאינה פעילה, ואין לה יכולת כספית, כך שהערבות הבנקאית היא האמצעי היחיד ממנו תוכל המשיבה להיפרע. עוד טוענת המשיבה, כי חילוט הערבות נמנע עד כה בשל צו מניעה זמני שנתן הבורר, ואולי במקום לבטלה יש צורך לממשה. אציין כי ביום 19.11.13 הגישה המבקשת "בקשה דחופה ביותר" ליתן החלטה בדבר ביטול הערבות הבנקאית. ביום 27.11.13 דחיתי את בקשת המבקשת מהטעם שהבקשה אינה דחופה ומדובר בסעד עיקרי המבוקש בבקשה הראשית, כך שההכרעה תמתין עד למתן פסק דין. כן אציין כי נגד מימוש הערבות הבנקאית עומד צו מניעה שניתן ע"י הבורר ביום 17.2.09. הכרעה המקור לחיוב כתב הערבות נמצא בסעיף 8 לחוזה בין הצדדים: 8. א. להבטחת מילוי התחייבויות הקבלן לפי חוזה ביצוע זה מתחייב הקבלן להמציא למזמין במעמד חתימת החוזה ערבות בנקאית צמודה ללא תנאי הנפרעת לדרישת המזמין בשיעור של 10% (עשרה אחוזים) משכר החוזה בנוסח הרצוף בזה כנספח ו'. הערבות תעמוד בתוקפה עד להמצאת הערבות הבנקאית הנזכרת בסעיף 47 ה' לתנאי החוזה מסמך ב'. ב. המזמין יהיה רשאי להפעיל את הערבות הנזכרת לעיל ולתבוע את הסכום הנקוב בה במלואו או בחלקו, לפי שיקול דעתו, בכל עת שלדעת המזמין הפר הקבלן הפרה יסודית את התחייבויותיו בחוזה זה (כגון: אי עמידה בלו"ז; איכות ביצוע לקויה; אי ביצוע תיקונים וכיוצ"ב) או חלק מהן וכן בכל מקרה של הפרה רגילה וזאת לאחר מתן התראה בת 7 ימים. כדי למנוע ספק מובהר כי המזמין יהיה רשאי לממש את הערבות גם במקרה שהקבלן יפגר בביצוע העבודות ולצורך גביית הפיצוי המוסכם הנזכר בסעיף 45 א' לתנאי החוזה מסמך ב'. אציין כי בסעיף 47 ה' לחוזה, אליו מפנה סעיף 8א האמור, נקבע כי להבטחת התחייבויות הקבלן וכתנאי לקבלת שכרו, ימסור הקבלן למזמין ערבות בנקאית הצמודה למדד הבנייה, בשיעור של 5% משכר החוזה בתוספת כל תשלום ששולם או שישולם לקבלן על פי החוזה; ותוקפה יהיה ל-12 חודשים ממועד תקופת מסירת הדירה האחרונה בפרויקט או ממועד קבלת תעודת הגמור בפרויקט, או ממועד "השלמת המבנה". ההתייחסות היחידה לערבות בפסה"ד שניתן ע"י כב' השופט זילברטל מופיעה בסעיף 8 שם: "במקרה שהמבקשת [המשיבה בהליך שלפניי - ב.ג.] תרצה לממש את הערבות שבידה, היא תודיע על כך 30 יום מראש למשיבה [המבקשת בהליך שלפניי - ב.ג.] ולא תפנה לבנק לפני כן. המשיבה [המבקשת בהליך שלפניי - ב.ג.] תוכל לפנות לבורר בעניין זה ו/או לערכאות נוספות". עוד אציין כי המשיבה טענה כלאחר יד, בתשובתה לבקשה, כי מדובר בערבות אוטונומית, ולא הרחיבה בעניין זה. המבקשת לא הגישה את נוסח הערבות, ועל כן איני יכול להתרשם ממנו. כמו כן, טענות הצדדים נטענו על קצה המזלג ולא טענו טענות משפטיות המבססות את עמדתם. לא ניתן להתעלם מן העובדה שהליך הבוררות נמשך למעלה משש שנים, וכפי הנראה ללא שהמשיבה ביקשה לקדם את ההליך (והמשיבה אף לא טענה כי עשתה כן), וזאת, בניגוד למבקשת, שהציגה העתקי פניות לבורר בהן ביקשה כי יקדם את ההליך. התמשכות ההליך גורמת ללא ספק לנזק כלכלי עבור המבקשת, לכל הפחות בחידוש הערבות מידי שנה. יחד עם זאת, הערבות היא חלק בלתי נפרד מזכויות המשיבה על פי החוזה שבין הצדדים, והואיל והמחלוקת ביניהם על בסיס ההסכם שרירה וקיימת אף היום, למשיבה עומדת הזכות להמשיך להחזיק בערבות הבנקאית על מנת להיפרע מן המבקשת - אם אכן יהיה בכך צורך לפי פסק הבורר כשיינתן; ובהקשר זה אציין, כי איני מקבל את טענת המבקשת שהמשך קיומה של הערבות התקבל בהסדר בפני כב' השופט זילברטל רק על בסיס ההנחה כי פסק בורר יינתן בתוך 12 חודשים. לא ניתן ללמוד על כך מההתייחסות היחידה בפסה"ד לערבות, אותה הבאתי לעיל, ממנה ניתן אך ללמוד כי פסה"ד הקשה במידת מה על המשיבה את חילוט הערבות הבנקאית, בזה שחייבה ליתן הודעה של 30 יום מראש, הוראה המאפשרת למבקשת לפנות בצווים הנדרשים כדי למנוע את חילוט הערבות. לפיכך, חרף הנזק הנגרם למבקשת, איני מוצא כי בשלב זה יש להורות על ביטול הערבות הבנקאית. לאור קביעתי כי הבורר שימונה ייתן את פסק דינו בתוך 6 חודשים מיום מינויו, משמעות הדבר כי המבקשת תידרש להאריך את הערבות הבנקאית פעם אחת נוספת. ברם, נוכח הנזק המתמשך הנגרם למבקשת בגין חידוש הערבות, אני מורה לבורר ליתן את הדעת לעניין זה במסגרת פסק דינו. זאת במיוחד, במידה ומסקנת הבורר בפסק דינו תהיה כי המבקשת אינה חייבת כספים למשיבה. זאת, כיוון שהמשיבה עומדת על התנגדותה לביטול הערבות, וטוענת כי המבקשת חייבת לה כספים (לפי התביעה שכנגד שהגישה), וזו תהיה הדרך היחידה להיפרע ממנה. אי לכך, במידה ויתברר כי המבקשת אינה חייבת כספים למשיבה, יידרש הבורר לפסיקת פיצוי ריאלי בגין הנזק שנגרם לה כתוצאה מהתביעה שכנגד. סיכום הבקשה מתקבלת באופן חלקי. כהונתו של הבורר הנוכחי מסתיימת בזה, והצדדים יפעלו כאמור בסעיפים 19 - 22 לעיל. הערבות הבנקאית עומדת בתוקפה, וכן גם צו המניעה שניתן כנגדה. הצדדים יוכלו לפנות לבורר בעניין צו המניעה. אין צו להוצאות. אחר הדברים אלה אציין כי בדיון שלפניי, הצדדים עמדו אך כפסע מהסכמה, לפיה היו מוותרים ויתור הדדי על כל טענותיהם, וההליכים המשפטיים ביניהם ייפסקו. למרבה הצער, פשרה זו לא יצאה אל הפועל. אזכיר לצדדים כי עדיין פתוחה הדרך בפניהם להגיע להסכמה ולהיפרד לשלום, ובכך לחסוך השקעה נוספת של משאבים וזמן לאחר שנים של התדיינות. יישוב סכסוכיםבוררבוררות