סעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי - החובה לידע את הנאשם מכאן אני מגיעה למסקנה כי בימ"ש קמא לא טעה כלל ועיקר בשעה שהרשיע המערער ובעת גזירת העונש. טענת ב"כ המערער כי לא קוימה בבימ"ש קמא הוראת סעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי נדחית מכל וכל. סעיף 143 בא להבטיח כי כתב האישום והאמור בו הובא לידיעת הנאשם ועל ביהמ"ש להיות משוכנע כי דרישה זו מולאה. גם אם אניח לטובתו של ב"כ המערער כי לא קוימה הוראת סעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי ככתבה וכלשונה ולא בוצעה הקראה פורמלית, אזי עולה מתוך כל שנאמר עד כה כי תכלית סעיף 143 הובטחה גם הובטחה. זכויותיו של המערער לא נפגעו כלל ועיקר. אל מול תצהירו ה"תמים" לכאורה של המערער, לפיו לא קיבל המערער הסבר לאמור בכתב האישום, לא ביקש ולא הסכים להודות בכתב האישום, לא נאמר לו כי יש הסדר ולא הוסברו לו פירטי ההסדר - עולה מציאות אחרת, הפוכה לחלוטין מהאמור בתצהיר. מציאות זו שהינה האמת, עולה מדברי בא כח המשיבה 1, מהודעת המשיב 2 לבית המשפט, ומדברי המערער לבית המשפט, המתיישבים עם כל שנאמר על ידי בא כח המשיבה 1, וכל שנכתב על ידי המשיב 2, ככפפה ליד. אין לי אלא,לומר כי הגשת הערעור כפי שהוגש ונטען בו , הינו שימוש לרעה בהליכי בית משפט , המצדיקה הוצאות . אילו היה מתייצב לדיון משיב 2 הייתי פוסקת הוצאות אף לטובתו. לאור כך המערער ישלם הוצאות בסך 7.500 ₪ לאוצר המדינה, המערער ישלם סך של 12.500 ₪ לבא כח המשיבה 1.משפט פליליסדר דין פלילי