ביטול זכאות לתואר – מה עושים ?

ביטול זכאות לתואר – מה עושים ?

בהמרצת הפתיחה הנדונה התבקש סעד הצהרתי שלפיו המבקשת זכאית לתואר בוגר בהוראה BED, החל מיום 2/9/07, וכי אין למשיבה עילה לביטול זכאותה.
לביטול הזכאות, ולהשבתה על כנה, כמבוקש, יש השלכה על דרגת השכר של המבקשת, כעובדת הוראה, ומשרד החינוך קובע את דרגת השכר בהתאם להיות עובד ההוראה מוסמך, או שאינו כזה.

המבקשת היא עובדת הוראה-גננת, בישוב ערערה בנגב. במקביל, היא החלה ללמוד אצל המשיבה, מוסד פרטי אקדמי, העוסק, בין היתר, בהכשרת מורים בהתמחויות שונות. היא למדה לימודי הוראה, במסלול הסמכה לגננות, עם התמחות בערבית לדוברי ערבית וכללית, בין השנים תשס"ב- תשע"ז, וסיימה ביום 2/9/07.

למבקשת הונפק, ע"י המשיבה, ביום 2/9/07 אישור על זכאותה לתואר "בוגר בהוראה" (BEDׂ), ובהתאם לכך עודכנה דרגת השכר שלה במשרד החינוך.

אולם, בתחילת 2008, עת נערכה המשיבה להענקת התואר האקדמי בפועל, והכנת התעודות, וכאשר נבחנה, פרטנית, עמידת כל תלמיד במילוי החובות האקדמיים, עלה חשד שלפיו המבקשת קיבלה שלא כדין ציון פטור באנגלית, כאשר זהו מקצוע חובה הכרחי לקבלת התואר. בעת הנפקת אישור הזכאות לא היה החשד קיים עדיין. המכללה המשיבה הודיעה, במאי 2008, על עיכוב הענקת התואר ותעודת ההוראה, ומשדווח הדבר למשרד החינוך, שונתה כלפי מטה דרגת שכרה.

המחלוקת במשפט שלפנינו היא בדבר תקינות התנהלות המשיבה בעיכוב הענקת התואר, ובדרישתה של המבקשת לממש וליישם את אישור הזכאות הראשוני שניתן לה, כאמור.
ליבת הנטען בהמ"פ הנוכחית הוא במישור הפגיעה הנטענת בזכותה של המבקשת, העומדת לה לשיטתה, שיקויים שימוע ובירור לעומק עימה, טרם ההחלטה על עיכוב התואר, ובאשר אף לא ננקטו כלפיה הליכים משמעתיים סדורים, עפ"י תקנון המכללה, שהיו מאפשרים לה להציג טיעוניה ולשכנע שאין מקום לעיכוב הענקת התואר והתעודה.

ב"כ המבקשת מטעים, מתוך שהוא ער להוראת סעיף 33 של חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973, והפסיקה הרלוונטית (ועל כך - להלן), שאין עניינו של ההליך בתקיפת שיקול הדעת האקדמי של המשיבה בהערכת יכולתה של המבקשת להיות זכאית לתואר, אלא, בפגיעה בזכויות בסיסיות שלה ובכללי הצדק הטבעי.

עמדת המשיבה היתה והינה שלא נפל פגם בהתנהלותה. הופעל שיקול דעת והתקבלה החלטה שבה אל לו לביהמ"ש להתערב, ואף לגופה היא נכונה וראויה. המפתח להסרת התקלה נתון כל העת בידי המבקשת, שנמנעה מלשתף פעולה ובכך ביססה עוד יותר את החשד לאי תקינות ציון הפטור שלה באנגלית.

אתאר, בתמצית, את ההשתלשלות הרלוונטית. זו עולה מכתב ההמ"פ ונספחיו, מתצהירי הצדדים (זה של המבקשת ומנגד - זה של ד"ר גילה קציר, שהיתה משנה אקדמי לנשיא המכללה), ומהחקירות הנגדיות של המצהירים בישיבת ההוכחות בביהמ"ש. למעשה - התשתית העובדתית ונסיבות ביטול אישור הזכאות אינם במחלוקת.

בשנת הלימודים תשס"ב למדה המבקשת בקורס אנגלית ייחודי לתכנית הסמכת גננות וקיבלה ציון 75. בבחינת הסף, טרם קבלתה ללימודים, (5/8/01), הציון היה 68. בשנת 2006 היא למדה בקורס אנגלית "מתקדמים 1" אך נכשלה (מהחקירה הנגדית עלה שלמדה שוב אותו קורס ונכשלה בשנית). המבקשת נמנעה מחזרה על הקורס בשנת 2007, הגם שהובהר לה שיש להשלים לימודי האנגלית, והסירה את הקורס ממערכת השעות שהגישה. היא, כמובן, גם לא המשיכה בקורס "מתקדמים 2", שהצלחה בו נחשבת כמילוי דרישת החובה ללימוד אנגלית. חלף זאת, לקראת סיום לימודיה במכללה, הציגה המבקשת בפני מנהל הסטודנטים של המשיבה, אישור מגוף חיצוני, המרכז הארצי לבחינות ולהערכה (מיום 14/8/07), ולפיו השיגה בבחינת אמי"ר - בחינה באנגלית לשם מיון לרמות - ציון של 246 נקודות (מתוך 250 נקודות אפשריות, בטווח ההיתכנות שנע בין 150-250 נק'). זהו ציון גבוה ביותר, שעל-פי נהלי המשיבה היה בו להקנות פטור מלימודי אנגלית, ומשהוזן נתון זה למערכת, נחשבה כפטורה ממטלות נוספות באנגלית, ונסללה דרכה של המבקשת לקבלת אישור הזכאות הנדון לתואר אקדמי (אין מחלוקת שיתר הדרישות קוימו על-ידי המבקשת).

כזכור, כשנערכה המשיבה, בתחילת 2008, להענקת התארים והתעודות למסיימים, הוחלט שלא להכיר בציון שהושג במבחן אמי"ר, ולבטל הפטור מאנגלית שניתן למבקשת. פועל יוצא - עוכבה הענקת התואר.

החשד שהתעורר אצל המשיבה באשר לתקינות הציון הגבוה במבחן אמי"ר, וההחלטה שהתקבלה בעקבות כך, התבססו על מספר עובדות ונסיבות:



פער ניכר בין רמת האנגלית של המבקשת בעת קבלתה ללימודים, וכישלונה בקורס, לבין הצגת ציון כה גבוה ממבחן אמי"ר, כאשר רק כ- 2% מהנבחנים מגיעים להישגים כאלה.




בקבוצה שלמדה עם המבקשת התגלו מקרים רבים (מדובר בעוד 11 תלמידים) שבהם התברר שהצגת ציון פטור דומה הוא תולדה של מעשה מרמה והונאה. בין שאישור המרכז להערכה אודות הציון זויף, ובין שהתלמיד שלח נבחן אחר תחתיו, שהתחזה לו, ונבחן בשמו. לימים הוגשו תלונות למשטרה, נוהלו הליכים פליליים, אזרחיים ומשמעתיים שונים ותאריהם של האחרים עוכבו ע"י המשיבה, כפי שנעשה ביחס למבקשת (כנגדה אישית לא הוגשה תלונה).




פניה של המשיבה למרכז הארצי לבחינות, בעניינה של המבקשת, נענתה בכך שאין חשש לזיוף האישור, אולם, לנוכח הפער האמור ברמת האנגלית, יש להפריך החשד שמא מדובר בשיגור מתחזה מטעמה של המבקשת להיבחן במקומה. הוצע לערוך השוואה של כתבי יד ולשם כך להשיג מהמבקשת דוגמאות כתב יד. פניית גורמי המשיבה למבקשת, לשם כך, ושיחה טלפונית שבה הוזמנה לכתוב מסמך קצר, בכתב ידה, במשרדי המכללה, לא הועילה והמבקשת לא התייצבה. הדבר הגביר את החשד.


משהמבקשת, כאמור, לא שיתפה פעולה בעניין בדיקת כתב היד, וכחלוף חודשים אחדים, שיגר נשיא המכללה, פרופ' ש. בק, מכתב למבקשת (5/5/08) ובו נאמר כי:
"מדיווח שהתקבל מהמרכז הארצי לבחינה והערכה, נמצא חשד לכשירות אישור ציון מבחן אמיר שהמצאת למכללה.
עד לבירור העניין, תעוכב הענקת התואר ותעודת ההוראה שלך".

עיכוב זה של הענקת התואר, הוא שעומד בתוקפו עד היום, ומהיבט הממשק הישיר של המבקשת מול המכללה - המשיבה - לא אירעה עוד התפתחות כלשהי.
עם זאת, בשנים שחלפו, יזמו באי-כוחה הקודמים של המבקשת הליכים משפטיים שונים לשם הסרת העיכוב הנדון (עתירה מנהלית, עתירה לבג"ץ, המרצת פתיחה בבימ"ש השלום), שנמחקו מסיבות דיוניות, וללא בירור הטענות לגופן, ובמקביל - ניהלה הליך נגד משרד החינוך, בביה"ד האזורי לעבודה, במישור הפגיעה בשכרה. כל אלה - אינם רלוונטיים להליך הנוכחי.

עד כמה שהדבר נראה מוזר, כמסתבר, רק במהלך חקירתה הנגדית של המבקשת בדיון כאן, כ- 6 שנים לאחר שיגור מכתבו של פרופ' בק, נשמעו, לראשונה, הסברי המבקשת ונימוקיה, להתרחשויות שהביאו לעיכוב תוארה.
באשר לפער בידיעת אנגלית - היא הסבירה (עמ' 4 ש' 1-4), שלאחר כישלונה בבחינה במכללה, החליטה לעבור מבחן אמי"ר באופן עצמאי, ונעזרה במורות פרטיות בביתה. היא נמנעה מלחזור על הקורס פעם נוספת במסגרת המכללה, שכן הדבר חייב נסיעה פעמיים בשבוע, והיות שהיתה, אותה עת, מטופלת בילדים קטנים, העדיפה ללמוד בבית.
משמע - היא טוענת שהצליחה לשפר את רמת האנגלית שלה עד קבלת הציון הגבוה - 246 נק', באמצעות לימוד בבית.

באשר להימנעות ממתן דוגמא של כתב ידה - מה שמנע השוואה לכתב היד בטופס המבחן, היא הסבירה (עמ' 4 ש' 18, ש' 20, עמ' 6 ש' 9-11), שראתה בכך פגיעה קשה בכבודה, וחששה מהשמועות שיופצו בכפר מגוריה בדבר החשדתה בזיוף. בראייתה - הסובייקטיבית - שיתוף פעולה עם המכללה או עם המרכז הארצי, לצורך השוואת כתבי יד, כמוהו כמעין הודאה שהיא זייפנית, והמבקשת אינה כזו.

איני נזקק כלל לשאלה האם הסברים אלה נכונים וכנים, שמא רק תירוצים, ואי-אמת, ולשאלה אם מקבלי ההחלטה במכללה היו משנים החלטתם לו נפרשו הדברים הללו בפניהם, בשעתו, ועימם הטיעונים המשפטיים והאחרים שהוצפו לעת בירור המשפט כעת. השאלה שיש להיזקק לה היא כיצד קרה שגרסתה לא נשמעה?
ובכן - מסתבר, שהמבקשת "נפלה בין הכסאות".
היות שהיא לא נמנית על קבוצת התלמידים שנגדם הוגשו תלונות ונפתחה חקירה - עניינה לא התלבן במסגרת זו. מנגד - היות שבעת הרלוונטית כבר לא היתה תלמידה במכללה - לא ראתה המשיבה לנכון או לאפשרי, להפעיל לגביה את המערך המשמעתי המעוגן בתקנון. עיון בתקנון מעלה, שתרחיש של חשד להונאה בבחינות מופיע בו, ואגב, אחת הסנקציות האפשריות היא, אכן, עיכוב הענקת התואר. למותר לציין - קודם לכך, לפי התקנון, הליך סדור של דיון ובירור שבמסגרתו מוענקת לסטודנט אפשרות נרחבת להישמע, להעלות טיעונים ולהציג עמדתו.

פועל יוצא מאותה "נפילה בין הכסאות" - לא קוים למבקשת שימוע כלשהו, ואין ראיה לקיום הליך מסודר אחר עובר לקבלת ההחלטה אצל גורמי המשיבה בעניינה. ד"ר קציר אף התקשתה להצביע על זהותם המדויקת של מי שנזקקו להכרעה (היו אלה, כנראה, הנשיא, ראש מנהל הסטודנטים, והמצהירה עצמה, ר' עמ' 11 ש' 15). אין תיעוד על הליך קבלת ההחלטה, ככל שהתקיים.

צודקים באי-כוח המשיבה המעלים תמיהה רבתי על כך שהמבקשת, ובאי כוחה, לא יזמו פניה מצידם בנדון, ולאורך השנים לא הציפו סוגיות אלה. השהוי העצום, המקשה גם על בירור ושחזור העובדות, רובץ לפתחה של המבקשת. בטיעוני בא-כוחה הנוכחי יותר מנרמז על ייצוג משפטי בלתי מיטבי בעבר, ועל כך שעניינה לא נוהל כהלכה. אולם - ככל שבטענות אלה יש ממש, אין הן מכריעות הכף. החובה הראשונית ליזום שימוע ולנהל הליך מסודר וראוי, כלפי מי שעלול להיפגע קשות מההחלטה, מוטל היה על המשיבה ולא על המבקשת. הדבר לא נעשה.

חשיבות השימוע וההליך הסדור אינה רק במישור קבלת החלטה מושכלת ושמירה על זכויות בסיסיות של המבקשת ועל כללי הצדק הטבעי (שזכות השימוע נמנית על עיקריהן), בהתייחס לשאלה הבינארית האם לאשר קבלת התואר או לעכבו. בין שני תרחישי הקיצון הללו היו בנמצא פתרונות אחרים, יצירתיים, שבהיעדר שיח ושיג אמיתי עם המבקשת לא הוצפו. ד"ר קציר העידה שהמכללה אינה פועלת בשרירות ומנסה ללכת לקראת הסטודנטים. לדבריה "לו היתה מבקשת לפתור הבעיה בתוך כותלי המכללה היינו מנסים לעזור לה. גם לגבי אותם סטודנטים שנשפטו וכל מיני דברים, איפשרנו להם בסופו של דבר, כשהם פנו למכללה, להשלים את הלימודים" (עמ' 11 ש' 21-24). בוודאי ניתן לחשוב גם על דרכים נוספות - עריכת מבחן מיוחד ועוד.
אותו "אשם" שאליו מכוונת ד"ר קציר, לעניין מחדלי המבקשת לפנות ולבקש פתרון לבעיה, אין להקל בו ראש, כמו גם בנפקות השהוי ארוך השנים, שרק לאחריו נפתח ההליך הנוכחי. אולם - וזה עיקר - זהו "אשם תורם" בלבד. הנטל הראשוני, כאמור, היה על המשיבה.

היעדר כפיפות פורמלית של המבקשת להליכי המשמעת התקנוניים, בשל סיום לימודיה קודם לפרוץ הפרשה, ואף אם זה המצב המשפטי לאשורו, אינו פוטר המשיבה מיישום הכללים הבסיסיים של עקרונות מנהל תקינים ועיקרי הצדק הטבעי. מוסד אוניברסיטאי כפוף לכללים אלה, וההלכה הפסוקה ברורה. יישום נכון של אלה היה מחייב הפעלת שיקול דעת "יצירתי" גם בהיעדר הסדר תקנוני-חוזי בין המוסד לתלמיד. ניתן לחשוב על ייסוד ועדה אד-הוק לבחינת עניינה של המבקשת, על הסמכת נושא משרה ספציפי לעסוק בכך, ובכל מקרה - יש ליצור מנגנון שיאפשר יידוע המבקשת, בכתב, על החשדות, הזמנתה למצות זכות הטיעון והשימוע, שקילת הטענות שיושמעו, וקבלת החלטה מושכלת בהליך סדור, גם אם "מאולתר", שייקח בחשבון השיקולים השונים ויאזן ביניהם.
כזאת לא נעשה.

המתואר לעיל, משתבץ אל ליבת גדרי ההתערבות השיפוטית המותרת בפעילותו של מוסד אקדמי. בכך יש מענה לטענתה של המשיבה, שלפיה על ביהמ"ש למשוך ידו מהתערבות בשיקול הדעת הנתון למוסד האקדמי.
הוראת סעיף 33 הנ"ל של חוק החוזים (חלק כללי) היא ש "חוזה שלפיו ינתן ציון, תואר, פרס וכיוצא באלה על פי הכרעה או הערכה של אחד הצדדים או של אדם שלישי, אין ההכרעה או ההערכה לפי החוזה נושא לדיון בבית משפט".
אולם, טיבה של אותה "הכרעה או הערכה", שאינה נתונה לביקורת שיפוטית, מצומצם לפן המקצועי-האקדמי הטהור. השופט א. ברק (כתוארו אז), הגדיר זאת באופן הבא בעניין "רחל שני" (ע"א 838/87, רחל שני נ' אונ' ת"א, פ"ד מ"ב (2) 380):

"כל שבא סעיף 33 לחוק החוזים (חלק כללי) לקבוע הוא, שבית המשפט לא ייתערב בשיקול-דעת מקצועי הקשור למתן ציון, תואר ופרס. אין בהוראה זו כדי להסיר מאופי היחסים בין סטודנט לבין אוניברסיטה את מהותם החוזית, ואין בו כדי לחסום דיון משפטי, במקום שהשאלה הדורשת הכרעה אינה נוגעת לשיקול-דעת מקצועי, כמו במקרה שלפנינו, שבו השאלה הרלוואנטית היא, מיהו האורגן המוסמך באוניברסיטה לקבלתן של החלטות אלו או אחרות. אכן, סעיף33 ... אינו אלא ביטוי לרעיון המקובל במשפט המינהלי, כי בית המשפט אינו מתערב בשיקול-דעת מקצועי ואינו מחליף את שיקול הדעת המקצועי של הרשויות המוסמכות בשיקול-דעת שלו. אין בהוראה זו כדי לאפשר לאורגנים אוניברסיטאים לפעול ללא סמכות, ואין בהוראה כדי לאפשר שרירות, הפליה או פגמים אחרים הפוגעים בשיקול הדעת של רשות מקצועית מחליטה" (ההדגשה אינה במקור).
אטעים - בענייננו נדונים "פגמים אחרים", במובן האמור. אין שמץ ראיה לפעולה שרירותית או אפלייתית מצד המשיבה.

הדברים האמורים מבטאים את המדיניות השיפוטית הננקטת בכגון דא. כך, למשל, מצינו בה"פ 380/00, שור נ' אונ' חיפה (בימ"ש מחוזי חיפה, כב' השופטת ש. וסרקרוג, מיום 16/9/01, פורסם באתר "נבו"):

"בית המשפט אינו מתערב בשיקול דעת מקצועי, ובודאי שלא יחליף שיקול דעת מקצועי של רשות מוסמכת בשיקול דעתו (ראה בג"צ 55/79 שכטר נ' המועצה להשכלה גבוהה, פ"ד לג(1) 697, 699 ) במיוחד כאשר זה הופעל בגדר הסמכות, ובסבירות הראויה.
החופש האקדמי שמור למוסד המוסמך, וראוי כי יכובד על-ידי בית המשפט, כל עוד שהופעל על-פי עקרונות המינהל הציבורי.
יש בהלכה שהובאה לעיל בפס"ד שני, כדי לדחות את טענת המשיבה, ככל שהיה בה כדי למנוע את עצם הבדיקה העניינית על-ידי בית המשפט, ואולם, משיגיע בית המשפט למסקנה, כי ההליכים המינהליים נשמרו, וכי שיקול הדעת שהופעל, אינו נגוע בפגם מינהלי, אין עוד סמכות לבית המשפט, ואף לא הכישורים המקצועיים, לשים את שיקול דעתו, במקום שיקול הדעת המסור למוסד האקדמי.
כשם שבית המשפט לא יתערב בגובה הציון הניתן לסטודנט במקצוע מסוים, אם דרך מתן הציון אינה פסולה, כך גם לא יתערב בית המשפט בדרישות אקדמיות לצורך קבלת תואר".

היטיב להגדיר, בכל הכבוד, את ההבחנה הזו, כב' השופט י. אטדג'י בפס"ד בעניין ש.ב נ' המכללה האקדמית ת"א-יפו (ה"פ 23174-11-13 בימ"ש מחוזי ת"א, מיום 31/10/12, פורסם ב"נבו"):

"קו האבחנה הוא, אפוא, בין אי התערבות בתכנים שנקבעו על ידי המוסד האקדמי ובין התערבות ביישומם או אי יישומם של אותם תכנים על הפרט, כאשר ניתן להכריע במחלוקת על בסיס נתונים אובייקטיביים, טכניים ופרוצדורליים, ללא חדירה למהות ולתוכן המקצועי של אותה החלטה".

כאשר הועלתה טענה מקדמית, במישור זה, בתיק הנוכחי, מטעם המשיבה, הוחלט על ידי (ביום 10/12/13), כי:
"אין המחלוקת הנדונה מצויה במובהק בתחום ההערכה וההכרעה האקדמיים, שלגביהן ס' 33 וההלכה הפסוקה "חוסמים" על הסף פניה לביהמ"ש. עפ"י אמות המידה הנקוטות..., המקרה הנדון כעת, הוא לכל היותר "גבולי", ועל "קו תפר", כאשר נבחנים שיקולי המשיבה ברמה המנהלית של ישום ההסכם בין הצדדים, ולאו דוקא ברמה האקדמית-מקצועית הטהורה. אף אם המקרה מצוי על קו תפר - אין ראוי לסלק ההליך על הסף".

מסקנותי, שפורטו לעיל, מצויות כולן, בסופו של יום, ובמובן זה, מעברו "המנהלי" של אותו "קו תפר", התוחם גדרי ההתערבות של ביהמ"ש.

אני מוצא, איפוא, שאין מניעה, במקרה הנדון כעת, ליתן סעד למבקשת, שיהא בו להעניק תרופה מתאימה, ומותאמת נסיבות, לפגיעה שנגרמה לה בשל התנהלות המשיבה והפגמים שנמצאו בה.

מנגד - אין מקום להעניק לה את "סעד הקיצון" שהתבקש בהמ"פ, ולפיו תבוטל, מכל וכל, ההחלטה המעכבת והמשיבה תחוייב להודיע למשרד החינוך על זכאות המבקשת לתואר.

לא ניתן להתעלם מכך, שהחשד שהתעורר אצל המשיבה, בפני עצמו, לא היה נטול בסיס או מופרך. הדברים היו ונותרו (חרף חלוף הזמן) טעונים ליבון. הותרת החלטת המשיבה על כנה, גם לאחר נקיטת ההליך המנהלי הראוי, אינה בלתי אפשרית כלל ועיקר. שיקול הדעת להכרעה המהותית, וכאמור, בוודאי אינו נתון בידי ביהמ"ש.

על כן - זכאית המבקשת להצהרה על כך שזכויות הטיעון והשימוע שלה נפגעו וכי להחלטה שהתקבלה בעניין עיכוב הענקת התואר שלה לא קדם הליך מנהלי סדור וראוי. על המשיבה לגבש מנגנון מתאים לקבלת החלטה נוספת ומחודשת, וזה יכלול, ראש וראשונה, שימוע למבקשת והצגת טענותיה העובדתיות והמשפטיות כאחד. יש לשמוע את הדברים בלב פתוח ובנפש חפצה, הגם קיומה, לעת הזו, של ההחלטה מיום 5/5/08.
בתוך 60 יום, לכל היותר, ממועד מתן פסה"ד זה, על המשיבה לקבל החלטה חדשה, לפי שיקול דעתה, ובכך איני מביע כל דעה שהיא.

למקרה שהמבקשת, חלילה, תימנע משיתוף פעולה, במובן התחמקות מהגעה לפגישה, היעדר תגובה על תכתובת או פניה אחרת אליה, אישית, או באמצעות פרקליטיה, ותכביד או תסכל ביצוע האמור, מובהר, כי כל עוד לא התקבלה החלטה חדשה, עומדת זו הנוכחית בתוקפה.

בהינתן "תרומתה" של המבקשת, במעשה ובמחדל, לכך שלאורך שנים ארוכות לא לובן עניינה באורח המיטבי, והדברים תוארו לעיל, החלטתי להימנע מפסיקת הוצאות לטובתה, וכל צד ישא בהוצאותיו.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. זכאות לתקן

  2. זכאות למענק דיור

  3. זכאות למענק פטירה

  4. זכאות ל 25% מהנזק

  5. זכאות עובד לאופציות

  6. זכאות לקצבת ילד נכה

  7. זכאות מתווך לדמי תיווך

  8. זכאות ל-25 אחוז מהנזק

  9. זכאות לגמלת הבטחת הכנסה

  10. זכאות לקבלת רכב עם מעלון

  11. זכאות גרושה להשלמת הכנסה

  12. זכאות לסיעוד ביטוח לאומי

  13. זכאות לשיקום ביטוח לאומי

  14. זכאות סגן ראש מועצה לשכר

  15. זכאות נערת ליווי לפיצויים

  16. זכאות חברי מושב לרשום נחלות

  17. זכאות לחופשה שנתית מוארכת

  18. זכאות להנחה על תשלום טלפון

  19. זכאות לדמי אבטלה תקופת אכשרה

  20. זכאות יורש לקצבת זקנה עקב חוב

  21. זכאות דירקטור בחברה לדמי אבטלה

  22. זכאות עולים חדשים לשכירות דירה

  23. זכאות לקבל עותק מהסכם שכר טרחה

  24. ביטול זכאות לתואר – מה עושים ?

  25. זכאות מי שאינו מתווך לדמי תיווך

  26. זכאות לדמי לידה לעובדת בהתנדבות

  27. זכאות לפיצויי פיטורים - בוררות

  28. זכאות ניצולי שואה באזור הקווקז

  29. זכאות בר רשות ללא תמורה לפיצויים

  30. סדר עדיפויות לזכאות לדיור ציבורי

  31. זכאות לדמי לידה - יחסי עוסק מעסיק

  32. זכאות חייל סדיר לדירה בדיור ציבורי

  33. זכאות הבעל לחסכונות האישה בגירושין

  34. זכאות צרכן לבטל התקשרות עם סטודיו סי

  35. זכאות לקצבת תלויים במקרה של התאבדות

  36. זכאות אישה שעובדת אצל בעלה לדמי אבטלה

  37. זכאות לתשלום דמי תיווך ללא הסכם תיווך

  38. זכאות נכי צה''ל להפעלת מזנון בבית חולים

  39. זכאות אלמנה לקצבת תלויים בגין פטירת הבעל

  40. זכאות ידועה בציבור לקצבת שאירים קרן פנסיה

  41. זכאות להחזיק במקרקעין (כרם ענבים) ליד מושב

  42. זכאות להחזר פרמיות פוליסת אובדן כושר עבודה

  43. זכאות ידועה בציבור לירושה של כספי פוליסת ביטוח

  44. זכאות לעבודה מועדפת - עבודה במספר מקומות שונים

  45. זכאות לבטל עסקה לרכישת רכב בגין שינוי את מד האוץ

  46. זכאות לגמלת סיעוד מביטוח לאומי על פי מבחני תפקוד אחות סיעודית

  47. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון