נהיגה בשלילה בידיעה לפניי ערעור על חומרת העונש אשר הוטל על המערערת ביום 10/11/13, על ידי בית משפט השלום לתעבורה בחדרה (להלן: "בית משפט לתעבורה"), ע"י כב' השופטת כרמית פאר- גינת בתיק פ"ל 652-04-10. הערעור כאמור מופנה כנגד חומרת העונש ובמסגרת הטיעון בפניי הוסיפה באת כוח המערערת וטענה לחילופין לסיוג עונש הפסילה. המערערת הובאה לדין בבית משפט לתעבורה בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה"), עבירה של נהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה תקף - עבירה לפי סעיף 10 (א) לפקודה ונהיגה ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף - לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל- 1970. בכתב האישום נטען כי ביום 09/02/09, נידונה המערערת לעונש פסילה בבית משפט לתעבורה בתל אביב למשך שישה חודשים וזאת בתיק ת' 21692/09 ואף ביצעה תחליף הפקדה ביום 17/05/09. ביום 14/08/09, בכביש 2, מחלף קיסריה, נמצאת המערערת נוהגת ברכב מסוג מאזדה כשהיא נוסעת לכיוון צפון, חרף העובדה כי היא יודעת שזה מכבר נפסלה מלנהוג. המערערת נהגה ברכב כשתוקף רישיון הנהיגה שברשותה פקע בינואר 2008 וחלפו מאז למעלה משישה חודשים. המערערת נהגה מבלי שהיה בידה או בידי אדם אחר פוליסת ביטוח בת תוקף. המערערת הודתה בפני בית משפט לתעבורה, הורשעה על סמך הודאתה והופנתה לשירות המבחן. ביום 30/10/13, טענו הצדדים לעונש. ביום 10/11/13, נתן בית משפט לתעבורה את גזר דינו ובו הטיל על המערערת את העונשים הבאים: צו של"צ בהיקף של 150 שעות, בהתאם לתוכנית ששירות המבחן הגיש, צו מבחן למשך שנה, קנס בסך 1500 ₪, 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, פסילה בפועל למשך שישה חודשים תוך הפעלת שישה חודשי פסילה מותנית כעולה מהרשעה מספר 24 באופן חופף לעונש הפסילה שהוטל ופסילה על תנאי של 18 חודשים למשך 3 שנים, כמפורט בגזר הדין. הערעור כאמור מופנה כנגד חומרת העונש. המערערת טוענת כי היה על בית המשפט לתעבורה להתחשב בנסיבותיה ולהטיל עונש פסילה על תנאי וכן עונש מאסר מותנה. המדובר במי שמגדלת בגפה שלושה ילדים ותומכת באמה החולה. עוד ביקשה המערערת התערבות ערכאת הערעור וביטול צו השל"צ, קיצור תקופת הפסילה המותנית וצמצום תכולתה לעבירות שבתוספת הראשונה והשנייה וכן לקצר את תקופת המאסר המותנה. באת כוח המערערת הוסיפה בטיעוניה בפניי וביקשה לחילופין לסייג את עונש הפסילה. בא כוח המשיבה סבור כי יש לדחות את הערעור. העונש אינו חמור כלל ועיקר ואף נוטה לקולא. בהתחשב במדיניות הענישה וגישת בתי המשפט בעבירות של נהיגה בזמן פסילה. עוד הפנה בא כוח המשיבה לעברה המכביד של המערערת שכולל 32 הרשעות קודמות שבחלקן עבירות מהותיות. לאחר שעיינתי בגזר הדין, בתסקיר שירות המבחן, בכתב האישום, בהרשעות הקודמות, בהודעת הערעור ושמעתי את טענות הצדדים אני מחליט לדחות את הערעור. אומנם נסיבותיה של המערערת אינן קלות. המדובר באם המגדלת שלושה ילדים וכיום גם אינה מקבלת את קצבת המזונות מהמוסד לביטוח לאומי, לטענתה, אמה חולנית וזקוקה לתמיכה. יחד עם זאת, אין להתעלם מחומרת התנהלותה פורעת חוק. לטעמי, ניתן להניח כי לו הנסיבות שפירטתי לעיל לא עמדו למערערת, עונשה היה יותר חמור מזה שהוטל עליה. אכן, צדק בא כוח המשיבה, כאשר טען כי הענישה במקומותינו בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה ככלל כוללת בחובה עונש מאסר בפועל וכי החריגה לקולא מסטנדרט זה מעיד על התחשבות בנסיבותיה האישיות של המערערת. לא זו אף זו, המדובר במי שצברה 32 הרשעות קודמות שבחלקן עבירות חמורות ובין השאר עבירות מהירות מופרזת, פנייה לא נכונה, אי ציות לרמזור, אי ציות לתמרור, שימוש בדרך שלא כחוק ונהיגה בזמן פסילה, עבירה שבוצעה כשלושה חודשים לאחר הפקדת רישיונה שנפסל על ידי בית משפט לתעבורה בתל אביב. התנהלות המערערת מעידה על מי שסגל לעצמו נורמות פסולות שמשדרות ביזוי, זלזול וחוסר כבוד לרשויות האכיפה, בדרך של הפרה גסה ובוטה של כללים בסיסיים להתנהלות נורמטיבית. עניינה של המערערת אינו נמנה עם המקרים החריגים ויוצאי הדופן, הגם שנסיבותיה האישיות אינן קלות. לשם המחשת ההקלה בה זכתה המערערת אפנה לענישה שהוטלה במקרים דומים שבהם הורשעו הנאשמים בעבירה של נהיגה בזמן פסילה - לעניין זה ראו גם רע"פ 6206/07 ענתבי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4.9.07), רע"פ 1575/07 משיח נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 22.2.07), רע"פ 303/10 עבד אל קאדר נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 13.1.10) וע"פ (מחוזי חיפה) 3168/08 מדינת ישראל נ' חוג'יראת אמל, (ניתן ביום 19.3.08). על כן, אין לומר כי בימ"ש לתעבורה החמיר עם המערערת יתר על המידה. לטעמי, נהג בה במידת הרחמים והחסד, משלא הטיל עליה מאסר בפועל. בחנתי את בקשת המערערת לעניין ביטול צו השל"צ ואינני סבור כי יש ממש בעתירה זו. לטעמי, טוב היה לו טענה זו לא הייתה מועלית כלל ועיקר. רכיב ענישתי זה נקבע בהתאם להמלצת שירות המבחן וזאת כדי להקל עם המערערת ולהימנע מהטלת עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות או מאחורי סורג ובריח, כך שאין כל מקום להקלה נוספת. זאת ועוד, לעניין הבקשה לסיוג עונש הפסילה, אומר כי ברי שאין בה כל ממש. לא זו בלבד שהעתירה דנא לא הועלתה בהודעת הערעור ויש לדחותה עקב כך וגם בשל העובדה שבית משפט לתעבורה הטיל עונש פסילה מדוד, שקול ומאוזן ועל פי התרשמותי, הוא אף הלך כברת דרך לקראת המערערת כשהורה על הפעלת עונש הפסילה של שישה חודשים באופן חופף לעונש שהטיל. המערערת נהגה בזמן פסילה והפרה את הוראות בית המשפט ביודעין, התנהלות המבטאת מסוכנות גבוה ומחייבת הרחקת המערערת מההגה ומהכביש לזמן ארוך. הוא הדין בעניינה של המערערת, אין בנסיבות המערערת כדי להצדיק סיוג הפסילה. לעניין עונש הפסילה והמאסר המותנים, לא מצאתי כי יש הצדקה להתערב. המדובר בעונש צופה פני עתיד שיש בו כדי להדליק נורה אדומה אל מול התנהלותה של המערערת וזאת כדי שתדע כי אם תמשיך בהתנהלותה מפרת החוק בתחום התעבורה, היא עלולה למצוא את עצמה מאחורי סורג ובריח. סוף דבר: אדגיש כי בהתחשב במדיניות הענישה הנהוגה לא היה כל מקום להגיש ערעור זה ולא בלי היסוס אני נמנע מלחייב בהוצאות וזאת בהתחשב בנסיבותיה האישיות ומצבה הכלכלי הלא קל של המערערת. אשר על כן, אני דוחה את הערעור על כל חלקיו. במידה וניתן צו עיכוב ביצוע גזר הדין בטל בזה הצו ועל המערערת לקיים את גזר דינו של בית משפט לתעבורה כשמניין הזמן מיום מתן פסק דין זה. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגהנהיגה בשלילה