סעיף 267 לפקודת החברות: הליכים משפטיים שטרם החלו או שתלויים ועומדים בערכאות יעוכבו, ודינן של הטענות המועלות במסגרתם להתברר על-ידי המפרק. ההיגיון העומד בבסיס הסעיף הינו הצורך בחלוקה שוויונית וצודקת של נכסי החברה, על פי סדר הנשייה הקבוע בדין. במסגרת הליך הפירוק מרוכזים כל ההליכים המשפטיים שמנהלים הנושים, ונמנע מאבק בין הנושים מי יקדים ליטול מן המעט שנותר בקופתה של החברה (ראו: רע"א 550/12 מודל הנדסה חברה לבניין בע"מ נ' שקד (פורסם במאגרים, 21.7.13)). השיקול המנחה את בית המשפט המופקד על הליך הפירוק הינו שמירה על קופת הפירוק הקיימת, באופן העושה צדק ושוויון גם עם הצדדים שבעבר זכו כדין בהליך נגד החברה בפירוק, וגם עם אלה הטוענים שעל פי דין ובכפוף לבירור המשפטי, החברה חייבת להם כספים. מטעמים אלה, המגמה השוררת בהליכי חדלות פירעון היא לרכז עד כמה שניתן את בירור ההליכים הנוגעים לחברה חדלת הפירעון תחת קורת גג אחת. לכן, הכלל לגבי הליכים שאינם בגדר תביעת חוב, אך נוגעים לחברה שבפירוק, הוא שיש לשאוף לניהולם בפני בית משפט של הפירוק בגדר "בקשה למתן הוראות" (ראו, למשל: רע"א 4956/07 לבנברג נ' ביקור חולים (פורסם במאגרים, 2.4.09)). בפרט אמורים הדברים כאשר מדובר בהליך המיועד להכריע בהיקף מסת הנכסים העומדים לחלוקה לנושים. עם זאת, במקרים מסויימים עשויה לקום הצדקה להמשך בירורה של פרשה מסויימת בפני בית המשפט שהחל לדון בה (ראו: ע"א 400/88 סוקול נ' כלנית ניהול ואחזקה בע"מ, פ"ד מה(2) 866, ע' 870 (1991)), אלא שבית המשפט של הפירוק הוא המוסמך להכריע בשאלה זו. הוראות נוספות בפקודת החברות נועדו לשמור על נכסי החברה בעת חדלות פירעון, וביניהן הוראות סעיפים 268-269. אלה קובעות, כי כל עסקה בנכסי החברה שנעשתה לאחר תחילת הפירוק - בטלה, זולת אם הורה בית המשפט של הפירוק הוראה אחרת (סעיף 268); וכי כל הליך עיקול או הוצאה לפועל שהוחל בהם לגבי נכסי החברה לאחר תחילת הפירוק, יהיו בטלים אף הם (סעיף 269). יוער, כי הוראות אלה מחייבות בחינה של הסכם הפשרה שנחתם בין המערערת לבין מנר ביום 24.9.12, חודשים ארוכים אחרי "תחילת הפירוק", כהגדרתו בסעיף 265(א) לפקודת החברות, בהיעדר אישור מתאים מבית המשפט של הפירוק. עניין זה לא נדון על-ידי בית משפט קמא, ואין מקום להכריע בו במסגרת זו. הדברים צויינו על מנת להדגיש כי ככלל, אין הצדקה לסטות מהוראות פקודת החברות, המסמיכות את בית המשפט של הפירוק להכריע באשר למסגרת שבה יבוררו הליכים משפטיים שבהם מעורבת החברה המצויה בהליכי פירוק, שכן הדבר עלול להוביל לתקלות מסוגים שונים. בענייננו, הוגשה הבקשה לפירוקה של מנר ביום 23.4.12 וביום 11.10.12 ניתן צו לפירוקה. נתונים אלה לא הובאו בפני בית משפט קמא עם פתיחת ההליך ביום 16.10.12. בעקבות הליך טען הביניים ופניית כונס הנכסים הרשמי לבית המשפט של הפירוק, מינה בית משפט זה מנהלת מיוחדת לנכסי מנר. במסמך מיום 21.8.13 עתרה המנהלת המיוחדת להפסיק את הדיון בהליך בהתאם להוראת סעיף 267 לפקודת החברות, וכן להעביר את כספי החברה המופקדים בקופת בית המשפט לקופת כונס הנכסים הרשמי. גם עמדת ב"כ כונס הנכסים הרשמי הייתה, כי יש לעכב את הליך טען הביניים, כדי לאפשר למנהלת המיוחדת לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט של הפירוק. תחילה, דחה בית משפט קמא את הבקשות, אך בפסק דינו מיום 8.12.13 הורה על העברת הכספים המופקדים בקופת בית המשפט לקופת הפירוק, וזאת על מנת למנוע עקיפת נושים ולרכז את ניהול קופת הנשייה בידי גורם אחד. אכן, הרציונלים שהוזכרו בפסק דינו של בית משפט קמא הם העומדים ביסוד הוראת סעיף 267 לפקודת החברות. אלא שהוראת סעיף זה מורה, כי "אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שייקבע". אמנם נראה, כי בנסיבות העניין ראוי שעניינם של הטוענים בטען הביניים יתברר ביחד עם שאר נושי מנר במסגרת הליך הפירוק אך, כאמור, בית המשפט של הפירוק הוא המוסמך להכריע בעניין זה. בהקשר זה יוער, כי שאלת התרשלותה הנטענת של הפניקס בעת מתן הודעתה מיום 1.8.12, אשר לטענת הפניקס נבעה מתקלה מיחשובית, ממילא אינה מתאימה לבירור במסגרת טען ביניים או במסגרת הליך פירוק כנגד מנר. שאלה זו, ככל שהיא ראויה להתברר, עניינה להידון בהליך שיפוטי נפרד והדבר נתון להחלטתה של המערערת אם ומתי לנקוט יוזמה לבירור כזה. מכאן, שבית משפט קמא לא היה מוסמך להמשיך ולנהל את הליך טען הביניים. עם היוודע דבר פירוקה של מנר, היה עליו לעכב את ההליכים בפניו, כדי לאפשר למנהלת המיוחדת לפנות לבית המשפט של הפירוק. בית המשפט של הפירוק הוא המוסמך לבחון את הטענות ולהכריע כפי שימצא לנכון, ובהתאם להוראותיו ימשך או יסתיים ההליך שבפני בית משפט קמא. בית משפט של פירוק הוא אף אשר יכריע בשאלה באיזה אופן תתברר טענת המערערת כי שגה בית משפט קמא שעה שהורה לצדדים על העברת הכספים לקופת בית משפט קמא.הותרת הכספים בקופת בית משפט קמא הינה בבחינת סעד ביניים לשמירת המצב הקיים, עד אשר יכריע בית משפט של פירוק בדברים הנחוצים. על יסוד כל האמור, קובעת אני כדלקמן: דין הערעור להתקבל, כך שכל הכספים שהוסכם שהפניקס תשלם למנר יוותרו בקופת בית משפט קמא, עד למתן הוראות מבית המשפט של הפירוק. המנהלת המיוחדת תפנה בתוך 15 ימים לבית משפט של הפירוק בבקשה מתאימה, על מנת שזה יורה באיזה הליך יש לברר את טענות הצדדים באשר לכספים המופקדים.הליך תלוי ועומדדיני חברותפקודת החברות