האם יש קשר בין פוסט טראומה (PTSD) לבין סכיזופרניה ?

האם יש קשר בין פוסט טראומה (PTSD) לבין סכיזופרניה ?

1. המערער מוכר בגין תסמונת PTSD ונכותו עומדת על 30% נכות, בהתאם לסעיף 34 א' ד. למבחני הנכות. זאת לאחר שנטל חלק בלחימה מלחמת שלום הגליל הראשונה.

2. הערעור שבפניי נסב על קביעת וועדה רפואית עליונה שהתכנסה במספר מועדים ביום 25.12.12, ביום 2.7.13 וביום 29.10.13. הוועדה נדרשה לדון בבקשת המערער להחמרה במצבו והכרה בנכויות מוסבות מכוח תקנה 9 בגין סכיזופרניה וסוכרת.

3. בסופו של יום, ראתה הוועדה לדחות את בקשת המערער להכרה בנכויות מוסבות כאשר לא מצאה קשר סיבתי בין מחלת הסכיזופרניה ומחלת הסוכרת, מהן סובל המערער, לבין תסמונת ה - PTSD המוכרת.

4. ב"כ המערער מעלה מספר טיעונים כנגד קביעת הוועדה:

א. מחלת הסכיזופרניה אובחנה אמנם רק בשנת 2001, אך הייתה קיימת אצל המערער עוד הרבה לפני כן. פגיעתו של המערער במהלך השרות הצבאי היא שהובילה לערעור במצבו הנפשי ולהתפתחות הסכיזופרניה כתוצאה מה - PTSD.

בשל נטייתו של המערער להימנע מקרבת אנשים, להימנע מנטילת תרופות באופן סדיר וחוסר שיתוף הפעולה שלו עם הסביבה, הוביל הדבר למסקנה מוטעית של הוועדה, כי הסכיזופרניה התפתחה רק בשלב מאוחר ללא קשר ל - PTSD.

ב. הוועדה התעלמה מעמדתו של פרופ' עמיחי לוי, שנתן חוות דעת מטעמו של המערער, שמדובר בתסמונת פסיכיאטרית מורכבת שקשורה בקשר סיבתי גרימתי לאירועי השרות, וכי הנכות עומדת על 100% בהתאם לסעיף 34 א' ז. למבחני הנכות.

ג. מחלת הסוכרת שהתגלתה אצל המערער הינה תוצאה ישירה של הפגיעה הראשונית. המערער מסתמך בטענה זו על חוות דעתו של פרופ' מיכה רפפורט שראה למצוא קשר סיבתי בין הדחק הנפשי הקשה שממנו סבל המערער לבין הופעת הסוכרת.

בעניין זה מפנה ב"כ המערער לפסקי הדין שדנים באופן שבו יש להתייחס לתביעות מכוח חוק הנכים ואשר על-פיהן יש לגלות רוחב לב ופרשנות שנוטה לטובת הנכה. בעניין זה הוא מפנה לע"א (ת"א) 2112/09 יהב אלון נ' קצין התגמולים, ע"א 652/69 בוסאני נ' קצין התגמולים, פד"י כ"ד 1, 518 וכן לדנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' רות אביאן, פד"י נו' 5, 732 בעמ' 768-769 ועוד.

ד. על הוועדה הרפואית לתקן את העוול שנעשה למערער כאשר לא הכירו בהתפתחות הטבעית של מחלותיו כתוצאה מהפגיעה הראשונית, ובין היתר מחלת הסכיזופרניה ומחלת הסוכרת, שזו האחרונה אף הביאה לצורך בכריתת רגל ימין, לנמק ונשירת בוהן, ירידה חדה בראיה ועוד.

ה. מסקנת הוועדה הרפואית אינה ברורה נוכח קיומה של אסכולה רפואית התומכת באופן ברור בקיומו של קשר סיבתי בין התפרצות הסוכרת למצבי דחק ובין גרימת סכיזופרניה כתוצאה מהתדרדרות תסמונת ה - PTSD. הוועדה לא התייחסה דיה להסברים של פרופ' עמיחי לוי מטעם המערער בחוות הדעת מטעמו על הניצנים שניתן היה לראות עוד זמן רב לפני שאובחנה וכן לבדיקות הלוואי שהוצגו לה ותחת זאת פטרה אותן כלא רלוונטיות.

הוועדה טעתה כאשר סברה שאסכולה רפואית זו שגויה שכן הדבר מגובה היטב בחוות הדעת מטעמו. המערער עמד ברף ההוכחה הנדרש ממנו להוכחת קיומה של אותה אסכולה.

ו. הוועדה טעתה בניסיונה ליצור אבחנה בין גורמי הדחק בין סוכרת מסוג 1 לסוג 2. הוועדה התעלמה מהספרות הרפואית, לרבות ניירות עמדה ישראליים ואירופאים בנושא הקשר הסיבתי שבין דחק לסוכרת מסוג 1 ו - 2.

ז. הוועדה לא התייחסה לחלוטין לכל הנושא ההתנהגותי של המערער, היינו ההזנחה העצמית שהיא חיונית למניעת הסוכרת ואשר אצל המערער היא בלתי אפשרית.

ח. הוועדה הציבה רף בלתי סביר להוכחת הנזק כתוצאה מהשרות, מקום שקיים חוסר שוויון מובנה בין המערער לגוף אשר בפניו הוא מופיע. יחד עם זאת, המערער עמד ברף ההוכחה הנדרש.

ט. למערער נגרם עיוות דין בשל השיהוי הבלתי סביר בדיונים של הוועדה עד לקבלת החלטתה.

י. במהלך הדיון הוסיף ב"כ המערער וטען כי המשיב עצמו הכיר במקרים אחרים בין תסמונת PTSD לבין התפרצות סוכרת מסוג 2 וסכיזופרניה. מכאן שהוועדה אינה יכולה לדחות את טענת המערער בטענה כי אין אסכולה כזו ברפואה.

יא. לטעמו של ב"כ המערער תקיפת הוועדה את חוות דעתו של פרופ' רפפורט נעשתה משיקולים זרים ואף הפניות למראה המקום בספרות המקצועית מסולפים.

5. מכל הטעמים האלה מבקש ב"כ המערער לקבל את הערעור, להפוך את החלטת וועדת הערעורים ולחילופין, להשיב את הדיון לוועדה, אך בהרכב אחר.

6. ב"כ המשיב טוענת מנגד:

א. המערער פנה להכרה בתסמונת PTSD רק בשנת 1989 וזאת לאחר ששוחרר משרות סדיר בפברואר 1983 לאחר שרות מלא ובפרופיל של מועד גיוסו.

חרף הזמן שחלף, הכיר המשיב בתסמונת ה - PTSD כמחלה שנגרמה עקב השרות ובשנת 1992, נקבעה נכותו על 10% נכות.

בין לבין, עבר המערער אירוע מצער בשנת 1998 שבו נפטרה אשתו ממחלת סרטן, מאז חלה התדרדרות משמעותית במצבו. בשנת 2000 פרצה אצל המערער סכיזופרניה פרנואידית שבגינה אף אושפז בכפייה. בשנת 2002 היה מעורב בתאונת דרכים לאחר שניסה לברוח מהמשטרה ובשנת 2007 התפתח נמק ברגליו שהצריך כריתת רגל ימין מתחת לברך וכריתת בוהן ברגל שמאל. באותו אשפוז אובחן המערער כסובל ממחלת סוכרת מסוג 2, על רקע תורשתי.

בשנת 2007 פנה המערער למשיב להכרה בהחמרת מצב. הוועדה הרפואית התרשמה שאין קשר בין הסכיזופרניה, הסוכרת ויתר הפגיעות לבין תופעת ה - PTSD אך מתוך הבנה שאכן חלה החמרה במצבו הנפשי, הועלה שיעור נכותו בגין ה - PTSD בלבד ל - 30% נכות.

ב. בהליך הנוכחי שב המערער ופנה בטענה להחמרה במצבו וכן בטענה כי יש להכיר בנכות מוסבת הן בגין הסוכרת והן בגין הסכיזופרניה כתוצאה של הנכות המוכרת.

ג. הוועדה שמעה באריכות את טענות ב"כ המערער, את המערער עצמו ואת אחיו שהוא אפוטרופוס עליו וכן בדקה את המערער. מאחר והדבר ארך כשעה וחצי, ביקשה כינוס נוסף של הוועדה על מנת שתוכל לעיין במסמכים הרפואיים, בחוות הדעת ובמאמרים הרפואיים שהוצגו לה ותסכם את מסקנותיה.

גם התכנסות הוועדה השנייה ארכה זמן רב לאחר שהוועדה התייחסה למאמרים רבים שאליהם הפנה המומחה מטעם המערער, פרופ' עמיחי לוי הפסיכיאטר, והבהירה מדוע אין בידה לקבל את מסקנת המומחה מטעמו של המערער. משהוועדה ארכה זמן רב, היא ביקשה לשוב ולהתכנס במועד נוסף כדי לדון בטענה לנכות בגין הסוכרת.

הוועדה התכנסה במועד שלישי ועברה ביסודיות על כל המאמרים אליהם מפנה פרופ' רפפורט, המומחה לסוכרת מטעמו של המערער. הוועדה הבהירה שהמערער סובל מסוכרת מסוג 2 שלגביה אין כל אסכולה שמלמדת על קשר סיבתי בין דחק להתפרצות אותה סוכרת. הוועדה הסבירה היכן לדעתה טועה פרופ' רפפורט ומדוע אינה יכולה לקבל את קביעותיו.

רק לאחר עיון מעמיק בטענות המערער כפי שהן עולות גם מחוות הדעת הרפואיות, ראתה הוועדה לדחות את הערעור. זאת לאחר שהגיעה למסקנה כי תסמונת ה - PTSD לא החמירה וכי ההחמרה נובעת ממחלתו הנוספת של המערער, היא מחלת הסכיזופרניה שבינה לבין הפגימה המוכרת אין קשר סיבתי. כן קבעה הוועדה שהתפרצות הסוכרת אצל המערער אינה נובעת ממצב הדחק שבגינו מוכר, אלא מגורמים אחרים, לרבות גורמים גנטיים.

ד. כל טענות המערער נוגעות לשאלות רפואיות שאין בית משפט זה מוסמך לדון בהן. המערער לא העלה שום פגם משפטי בקביעת הוועדה.

ה. טענת המערער לשיהוי בהתנהלות הוועדה אינה במקומה, שכן הוועדה אפשרה למערער להגיש חוות דעת, השלמת נימוקים ומסמכים לאחר שהגיש את הערעור על קביעת הוועדה מדרג ראשון.

ו. במהלך הדיון הוסיפה ב"כ המשיב וטענה כי כל טיעונו של ב"כ המערער הינו ויכוח רפואי מקצועי עם קביעות הוועדה. גם לגופו של עניין המומחים מטעם המערער מתעלמים מאירועי דחק נוספים שארעו לו במהלך השנים כמו מות אשתו ממחלה קשה ועוד.

ז. הטענה להזנחה עצמית לא עלתה במהלך הערעור ומכל מקום היא יכולה לנבוע גם מן הסכיזופרניה ולאו דווקא מה – PTSD.

7. מכל הטעמים האלה טוענת ב"כ המשיב כי יש לדחות את הערעור ולחייב את המערער בהוצאות.

דיון

8. אומר כבר עתה כי מתוך עיון בפרוטוקולי הדיון בוועדה, בעניינו של המערער, עולה כי הוועדה קיימה דיון מעמיק בעניינו. הוועדה שמעה את ב"כ המערער בכל אחת משלוש הישיבות אליהן התכנסה. היא אף שמעה את אחיו של המערער שמונה כאפוטרופוס עליו ואת המערער עצמו.

בשל כמות החומר הרפואי הרב שהניח ב"כ המערער בפני הוועדה והרצון שלה להתייחס לחוות הדעת שהוגשו מטעמו, ביקשה הוועדה להתכנס פעמיים נוספות.

הדיון בטענה לקשר בין הנכות המוכרת לסכיזופרניה -

9. הוועדה עיינה במסמכים מהרופא המטפל בתחום הפסיכיאטרי, בחוות דעתו של פרופ' עמיחי לוי והמאמרים שאליהם הפנה ונתנה התייחסותה. בהתייחסותה הבהירה מדוע אינה רואה עין בעין עם פרופ' לוי שכן הוא מתעלם לטענתה מההבדלים האבחנתיים בין סימנים פסיכוטיים מסוימים שיכולים להופיע אצל נפגעי PTSD לבין תהליך סכיזופרני ממושך. היא מציינת כי המאמרים אליהם הפנה פרופ' לוי מתייחסים לנפגעי PTSD עם סימנים של דיכאון וחרדה בעיקר, ובחלקם גם סימנים פסיכוטיים כחלק מתמונה כוללת של PTSD.

10. הוועדה הבהירה מדוע במקרה של המערער התמונה שונה שכן קיימים אצלו, לצד סימנים של PTSD, גם סימנים פסיכוטיים עם תוכן ביזארי ללא כל קשר לסיטואציה הטראומטית. כן קיימים סימנים "שליליים" שמאפיינים את התהליך הסכיזופרני ואינם אופיינים ב – PTSD. הם אף מפרטים מהם אותם סימנים (ראה דברי הוועדה בסעיף 3 פסקה 5 לדיון מיום 2.7.13). הוועדה התייחסה אף לדברי האח של המערער ואף לספרות מקצעוית כדי להסביר את מסקנתה. היא אף תיארה את אופן עבודתה בבחינת סדר החשיבה ואיפיון הנתונים שבפניה.

11. בסופו של הדיון היא מסכמת כי ברור שהמערער סובל מסכיזופרניה עם תכנים שאינם קשורים לטראומה שעבר ובגינה הוכר. היא מסתמכת גם על החומר הרפואי שהונח בפניה מצד הגורמים המטפלים ומסכמת כי כל אלה מעידים על קיומה של אבחנה נוספת – הסכיזופרניה – שאינה קשורה קשר ישיר ובלתי אמצעי לנכות המוכרת.

אף בהתכנסותה השלישית שבה הוועדה ונדרשה לנכותו הנפשית של המערער לאחר שבא כוחו הציג מכתב עדכני מהפסיכיאטר המטפל. כפי שניתן לראות מעמוד הראשון לדיון הוועדה ביום 29.10.13, הוועדה מסבירה מדוע ההחמרה במצבו של המערער, מן הבחינה הנפשית, אינה נובעת מנכותו המוכרת אלא מזו שאינה מוכרת – היא מחלת הסכיזופרניה.

12. לאור כל האמור לעיל בכל הנוגע לדיון הוועדה בטענת המערער לקשר בין הנכות המוכרת בגין –PTSD לבין הסכיזופרניה, אני קובעת כי הוועדה קיימה דיון מקיף ויסודי ולא מצאתי כי נפל פגם בעבודתה. הוועדה רשאית הייתה שלא לקבל את עמדת המומחה מטעם המערער והיא מלאה אחר חובתה להסביר מדוע.


הדיון בטענות לגבי אופי עבודת הוועדה

18. ב"כ המערער מלין על כי הוועדה תקפה את פרופ' רפפורט. מקריאת הדיון לא עולה כי הוועדה תוקפת את המומחה מטעם המערער אלא שבדיקתה מלמדת כי לשיטתה המומחה לא דייק בפרטים והוועדה מוצאת לנכון לציין זאת, ולו כדי להסביר מדוע אינה מקבלת בסופו של יום את מסקנותיו.

19. אם קובעת הוועדה כי סוכרת מן הסוג ממנו סובל המערער (סוכרת סוג 2) אינה נובעת מאירוע סטרסוני, הרי שגם לא ניתן לטעון כי יש השפעה על התפרצותה בשל הזנחתו של המערער את עצמו.

20. גם הטענה כי הוועדה השתהתה במתן החלטתה דינה להידחות במקרה זה. לעיתים קרובות נטען כנגד הוועדות שהן כלל אינן משקיעות זמן לצורך עיון בחוות הדעת שמונחות בפניהן ובספרות המקצועית שתומכת באותן חוות דעת. במקרה שבפניי "חטאה" לכאורה של הוועדה היה שהתעמקה במסמכים ובמאמרים שהונחו בפניה ועל כן נדרשה לשלוש ישיבות. לא ראיתי כי נפל בעניין זה פגם בעבודת הוועדה. אין אלא להצטער כי הוועדות מתכנסות לעיתים בפער זמנים גדול אך לא היה בכך במקרה זה כל מעשה מכוון.

21. בעת הדיון טען ב"כ המערער כי הוא מכיר מספר מקרים שבהם הכיר קצין התגמולים בקשר בין התפרצות סוכרת לאירוע סטרס בשירות. לצערי טענה זו לא עלתה במסגרת הערעור בכתב ובעת הדיון אף לא היו בידי ב"כ המערער אסמכתאות לתמיכה בטענותיו, שניתן היה לבחון את התאמתן העובדתית למקרה שבפניי.

סוף דבר

22. עם כל ההבנה למצבו של המערער דין הערעור להידחות. במקרה זה שבפניי ככל שב"כ המערער לא הותיר אבן במקומה ועשה עבודה יסודית ביותר בייצוגו של המערער, כך גם הוועדה קיימה דיון מעמיק ויסודי בכל טענות המערער.

בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.

23. התיקים הרפואיים מצויים בלשכתי והם יימסרו לידיה הנאמנות של ב"כ המשיב.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון