הדיון בטענה לקשר בין הנכות המוכרת לסוכרת 13. אף בכל הנוגע לדיון שקיימה הוועדה בטענת המערער לקשר בין הנכות המוכרת לבין התפרצות הסוכרת, לא ניתן לטעון שהוועדה לא קיימה דיון מעמיק בטענות המערער ובעיקר בעמדת פרופ' רפפורט שחוות דעתו הוגשה מטעמו של המערער. 14. הוועדה מסכימה עם פרופ' רפפורט כי המערער סובל מסוכרת מסוג 2 (להבדיל מסוכרת מסוג 1). אלא שהיא מציינת שמספר רב של מאמרים שצירף פרופ' רפפורט בתמיכה לחוות דעתו, עוסקים דווקא בסוכרת מסוג 1 שאינה המחלה בה חולה המערער. בהמשך הדיון מתייחסת הוועדה ספציפית לחלקם של המאמרים שמובאים על ידי פרופ' רפפורט ומסבירה מדוע אין בהם לטעמה לתמוך במסקנתו שבחוות הדעת (ראה הדיון ביחס לספר של Joslin וכן של - Harrison או של - Pickup & Williams ועוד (בעמ' 2-3 לעמודי הדיון). יתרה מכך הם מפנים לדבריו של פרופ' רפפורט עצמו, במאמר שפרסם בבטאון "הרפואה", ואשר בו ציין כי אין הוכחה שדחק יכול לגרום להופעת סוכרת חדשה ובמקרים שיש להכיר בהם, יש לעשות כן מחמת הספק שבקשר שבין האירוע לבין התרחשות הסוכרת. הם מוסיפים ומציינים שהמערער אינו עונה גם על אותם מקרים שיש להכיר בקשר מחמת הספק, מאחר ואינו עונה על דרישת סמיכות הזמנים -עד 3 חודשים לאחר האירוע הסטרסוגני. 15. הוועדה לא הסתפקה בבחינה של המאמרים והמקורות שהציג פרופ' רפפורט אלא נדרשה גם למאמרים מן התקופה האחרונה שהתפרסמו בכתבי עת חשובים דוגמת - Lancet או זה של האגודה האמריקאית לסוכרת (ראה דבריהם בעמ' 5-6 לפרק הדיון). הם אף מביאים מן האמור בספרו של - Williams על אנדוקרינולוגיה משנת 2011 באשר לסיבות להתפתחות סוכרת ומציינים שסטרס אינה אחת מהן. 16. הוועדה אף התייחסה לשאלה אם ניתן למצוא באותו חומר רפואי שהונח בפניה "אסכולה", בהתאם להגדרה של מונח זה בפסק הדין בעניין רע"א 2027/94 צביה קליג' נ' קצין התגמולים, (פ"ד נ (1) 529 מיום 28.9.95) מפי כב' השופט זמיר וקובעת שעל פי אותה הגדרה אין די בספרות הרפואית שהוצגה כדי להוות אסכולה. 17. בסופו של הדיון ולאחר שעברה והתייחסה למאמרים ומקורות רבים - היא מסכמת כי לא ניתן להכיר באותה דעה שמופיעה בספרות המקצועית ואשר מוצאת קשר אפשרי בין סטרס להתפרצות סוכרת - אסכולה רפואית. היא מסכמת כי לא הוכח קשר נדרש בין הפגימה המוכרת לבין התפרצות הסוכרת ועל כן דוחה את הערעור גם בשאלה זו.התחום הנפשיפוסט טראומהסוכרת