תביעה על תשלום בגין עבודות מיזוג אוויר בחנות

תביעה על תשלום בגין עבודות מיזוג בחנות בפני בקשת רשות ערעור כנגד פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות באילת, בו נדחתה התביעה שכנגד שהגישו המבקשים כנגד המשיב. יאמר כבר עתה, כי המדובר בבקשה שנייה שהוגשה בפני ביחס לאותה תביעה קטנה. הבקשה הקודמת הוגשה על ידי המשיב דכאן (התובע בבית המשפט קמא), לאחר שתביעתו נדחה. הבקשה דנא הוגשה על ידי המבקש (הנתבע בבית המשפט קמא), וזאת לאחר שגם התביעה שכנגד נדחתה. עניינן של בקשות אלו בתביעה שהוגשה על ידי המשיב כנגד המבקשים לתשלום סך של 10,000 ש"ח שלא שולמו לו עבור עבודות מיזוג שנעשו בחנות השייכת למבקשים. המבקשים דחו את הטענות בכתב ההגנה שהוגש על ידם שכן לטענתם המזגנים הותקנו שלא על פי המוסכם, ואף הגישו תביעה שכנגד, בה עתרו לקבלת פיצוי בסך של 30,000 ₪ מהמשיב זאת לאור נזקים שלטענתם נגרמו להם בשל אי התקנת המזגנים כדבעי. בתובענה עצמה, הסכימו הצדדים כי המחלוקת תוכרע בהתאם לתוצאות בדיקת פוליגרף כאשר לב המחלוקת היה בשאלה, מה הייתה הסכמת הצדדים ביחס לסוג המזגנים שיותקן. בסופו של דבר, לאור תוצאות הפוליגרף נדחתה תביעת המשיב. לאחר שהמבקשים הודיעו כי הם עומדים על המשך ההליכים בתביעה שכנגד נקבע דיון ובו, לאור אי התייצבות המשיב, ניתן פסק דין לטובת המבקשים. פסק דין זה בוטל לבקשת המשיב, ולאחר דיון נוסף החליט בית המשפט קמא כי פסק הדין שניתן בהעדר בו התקבלה התביעה שכנגד, יעמוד בעינו. בקשת רשות הערעור הראשונה שנדונה בפני, הוגשה כנגד פסק דין זה. הבקשה התקבלה, זאת לאור העובדה כי לא התקיים דיון מהותי בתובענה שכנגד ועל כן בהסכמת הצדדים, בוטל פסק הדין ונקבע כי יתקיים דיון מחדש בתביעה שכנגד. בדיון שנקבע בהתאם לאמור בבית המשפט לתביעות קטנות באילת, שמע בית המשפט את הצדדים (המבקש 2, המשיב ועדים מטעם המבקשים) ולאחר שמיעתם קבע כי: "אינני יכול לדעת מה הנזק שנגרם, ככל שנגרם... אינני יודע מה עלותו של אותו מזגן, אולם מכיוון שאין מחלוקת שהנתבעת נותרה חייבת 10,000 ₪ לתובע ולא שילמה אותם, לפיכך, אני פוסק על דרך האומדנה כי הנתבעת לא תשלם את אותם 10,000 ₪ וכנגד סכום זה מקוזזים מלוא נזקיה כתוצאה מהתקלות שמערכת המיזוג, כטענתה.", ולאור האמור דחה בית המשפט את התביעה שכנגד. כנגד פסק דין זה הוגשה הבקשה שבפני, בגלגולה השני. בבקשה טוענים המבקשים כי טעה בית המשפט קמא בכך שביצע קיזוז בין הנזק שנגרם להם בשל מחדלי המשיב והפרת ההסכם על ידו, לבין החוב של 10,000 ₪ שהמבקשים חייבים כביכול למשיב. הודגש כי בית המשפט דחה זה מכבר את תביעת המשיב בגין אותו חוב נטען ומכאן לא קיים חוב כלל ועיקר. על כן היה מקום שבית המשפט יקבל את התביעה שכנגד ויחייב את המשיב בפיצוי המבקשים, לכל הפחות בסך של 10,000₪, הסכום בו אמד את הנזק. המשיב בתגובתו הארוכה והמפורטת טען שלל טענות. ראש וראשית טען, כי לטעמו בית המשפט קמא טעה בכך שפסק כי למבקשים נגרם נזק וכי קביעה זו סותרת את התוצאה הסופית לפיה נדחתה התביעה שכנגד; כי המשיב לא הגיש בקשת רשות ערעור על טעות זו אך הדבר היה משיקולים פרקטיים ומכל מקום בית משפט זה יכול לדחות את הבקשה אף מטעמים אחרים, השונים מטעמי פסק הדין; כי בית המשפט קמא לא פסק כי נזקם של המבקשים עומד על 10,000 ₪, אלא כי נזקם לא הוכח; וכי גם אם קיים השתק עילה, לאור דחיית התובענה המקורית, הרי אין בכך כדי למנוע את הזכות להעלות טענת קיזוז כטענת הגנה, ומכאן היה ניתן לבצע לכאורה את אותו קיזוז. כידוע, מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לאפשר הליך מהיר ושאינו יקר לתביעות בסכומי כסף קטנים ולמנוע מהצרכן את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה בצינורות השיפוט המקובלים [רע"א 292/93 סרבוז נ' אופק בע"מ, פ"ד מח(3) 177 (להלן: עניין סרבוז). בעניין סרבוז נאמר, כי מילות המפתח, בכל הנוגע להליכי הדיון בתביעות קטנות, הן מהירות, עלות נמוכה והיעדר פורמאליות. היות וההליך אמור להיות, כאמור, יעיל, נגיש, פשוט ומהיר, לא מוקנית לצד, שאינו שבע רצון מהחלטת ביהמ"ש, זכות לערער, והוא נדרש לבקש רשות לעשות כן (סעיף 64 לחוק בתי המשפט). במקרה דנן ולמרות שדרך כלל בקשות רשות ערעור יינתנו במשורה, נראה כי אין מנוס, מלקבל את הבקשה ולהורות על השבת הדיון, בפעם השנייה, לבית המשפט קמא, וזאת לאור הטעות הקיימת בפסק דינו. בית המשפט קמא אכן ציין בפסק דינו, כי איננו יכול לאמוד את הנזק בשל כך שהמבקשת הוסיפה מזגן נוסף שהוא אינו יודע מה עלותו. עם זאת קבע, כי אין מחלוקת שהמבקשת נותרה חייבת למשיב סך של 10,000 ₪ ולא שילמה אותם ומכאן ביצע קיזוז של הנזקים, מול אותו חוב. נראה כי בכך נתפס בית המשפט לכדי טעות, שכן טענת המשיב ותביעתו לתשלום אותו חוב בסך 10,000 ₪ נדחתה לאור תוצאות בדיקת הפוליגרף. ויודגש, אכן לא היה חולק שהמבקשת לא שילמה למשיב את מלוא הסכום שעליו דובר בהסכם ביניהם ונותרה יתרת תשלום למשיב בסך 10,000 ₪. אלא מאי- המבקשת טענה כי לא שילמה את אותה יתרת תשלום בשל כישלון התמורה מצד המשיב באי הספקת מזגנים בהתאם למוסכם, בעוד שהמשיב טען כי התמורה סופקה כדבעי, אך טענתו ותביעתו נדחו משנמצא בבדיקת הפוליגרף שאינו דובר אמת. בהינתן האמור, לא ניתן להתייחס לאותו חוב , לא כטענת חרב ולא כטענת קיזוז. משלא היה מקום לקבוע שהמבקשת נותרה חייבת למשיב סך של 10,000 ₪, לא היה מקום לפסוק על דרך האומדנה כי נזקי המבקשת מקוזזים כנגד אותו חוב - חוב שתביעת המשיב בגינו, נדחתה. בשולי הדברים אציין, כי יש טעם מסוים אף באמור בתגובת המשיב לפיה מפסק דינו של בית המשפט קמא לא ברור עד תום האם המבקשים הוכיחו את נזקיהם כנדרש ממי שעליו נטל הראיה, ללא קשר לעניין הקיזוז. כאשר מחד, קובע בית המשפט כי: "אינני יכול לדעת מה הנזק שנגרם, ככל שנגרם", ומאידך הוא קובע על דרך האומדנה, כי נזקי המבקשים מקוזזים מול אותו סך של 10,000 ₪. לא ברור עד תום האם קיימת באמור קביעה מובלעת שזהו סכום הנזקים, או שמא הנזקים לא הוכחו כנדרש, כפי שצוין קודם לכן. בשים לב לאמור לעיל ומשלא ניתן בבירור לדעת מה הייתה הערכתו של בית משפט לנזקי המבקשת, גם אם על דרך האומדנה, לא ראיתי לנכון לעשות שימוש בסמכות הנתונה לי וליתן פסק דין על יסוד נימוקים אחרים כעתירת המשיב (בהתאם לתקנה 454 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984), זאת משאין בראיות שבתיק בית המשפט כדי לאפשר הכרעה בשאלות הנוגעות לנזקים הנטענים. לאור כל המקובץ אין מנוס מקבלת הבקשה במובן זה שפסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות באילת מיום 23/12/13 יבוטל והדיון יוחזר לבית משפט זה לצורך קביעת דיון נוסף בפניו להשלמת טיעוני הצדדים, ולאחר מכן למתן פסק דין בו יקבע האם המבקשים הוכיחו את התביעה שכנגד ואת הנזקים הנטענים או חלקם, אם לאו. בנסיבות מכלול העניין כפי שתוארו לעיל אין צו להוצאות. העירבון על פירותיו יושב למבקשים. מיזוג אוויר