בקשת מעצר עד תום ההליכים בעבירת הצתת דירה כללי 1. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירת הצתה, לפי סעיף 448(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 [להלן: חוק העונשין], יחד עם בקשה למעצר עד לתום ההליכים כנגדו. בכתב האישום נטען, כי בין המשיב לארבעת אחיו מתנהל סכסוך ירושה אודות דירה בבניין מגורים בן 5 קומות ברעננה (להלן: "הבית"). ארבעת האחים הם הבעלים הרשומים החוקיים של הבית, כאשר המשיב התגורר בבית עם אמו, אשר נפטרה למרבה הצער ביום 28.12.13. ביום 6.1.14, בתום שבעת ימי האבל, המשיב נעל את עצמו בבית לבדו, הגיף את התריסים, החשיך את האורות, גרר מזרונים, שולחן, כיסאות וכריות וחסם באמצעותם את דלת הכניסה לבית. אחיו של המשיב ניסו להיכנס אל הבית, ומשהמשיב סרב לבקשותיהם, הזמינו משטרה למקום. שוטר שהגיע למקום לא נענה על ידי המשיב, וביקש מהאחים להגיע לתחנת המשטרה ולהגיש תלונה. האחים הזמינו למקום פורץ מנעולים, ובשעה 22:00, כשהחל המנעולן בעבודתו, צעק המשיב: "תלכו מפה ואם לא תלכו אני מדליק את עצמי", הצית את המזרונים שהיו שעונים על דלת הכניסה לבית, נמלט לחדר המקלחת, נעל עצמו ושכב באמבטיה כשהוא מכוסה במגבת. כתוצאה ממעשיו הלכאוריים של המשיב נשרפה הדירה על תכולתה, ושווי הנזקים הוערך בכ-84,000 ₪. טיעוני הצדדים 2. ייאמר, כי בטרם נשמעו טיעוני ב"כ הצדדים, נשלח המשיב לקבלת חוות-דעת פסיכיאטרית בעניינו, ונמצא כי המשיב כשיר לעמוד לדין, בעת ביצוע העבירה לא היה שרוי במצב פסיכוטי והינו בר עונשין. 3. ב"כ המבקשת טען לקיומה של תשתית לכאורית על בסיס הודעת אחיו של המשיב, משה, מיום 8.1.14, אשר שמע רעשי גרירה וראה את המשיב אוחז בשני נרות דלוקים ונופף בהם; הודעתו של המנעולן אברהם אפריאט, אשר שמע את המשיב מאיים :"תלכו מפה ואם לא תלכו אני מדליק את עצמי"; גרסתו המתפתחת של המשיב בחקירותיו במשטרה; חוו"ד מומחה דליקות וחוו"ד שמאי. 4. ב"כ המשיב מצידה טענה כי אין בחומר החקירה ראיות להצתה במזיד, באשר דבריו של המנעולן לא נתמכו בעדויות אחיו של המשיב. כמו כן, נטען כי המשיב פנה ראשון למשטרה ודיווח שאחיו תוקפים אותו ושהוא נעול בבית; כי מומחה הדליקות לא אסף ולא תיעד ממצאים בזירה, ומסקנתו שהאירוע נבע מהצתה נסמכת על גרסת האחים בלבד ולא על הממצאים במקום; וכי המשיב הכחיש המיוחס לו בשלוש הודעותיו. בנסיבות אלה טענה ב"כ המשיב, כי כל שניתן לייחס למשיב הוא ביצוע עבירה של גרימת שריפה ברשלנות לפי סעיף 449 לחוק העונשין, שהינה עבירת עוון, וכי יש להורות על שחרורו בתנאי "מעצר בית" תוך הפנייתו לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן. המסגרת הנורמטיבית 5. כידוע, בשלב זה בחינת הראיות היא לכאורית בלבד. במסגרת השאלה אם לעצור נאשם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו על בית המשפט לבחון אם בחומר החקירה מצוי הפוטנציאל הראייתי, אשר בסיום המשפט יהא בכוחו להוכיח את אשמת העורר (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133 (1996)). 6. דברים אלה נכונים, אף במקום בו חומר הראיות כולו מבוסס על מארג של ראיות נסיבתיות, וזאת, בתנאי שגלומה בחומר הראייתי הנסיבתי אפשרות סבירה להרשעה בתום ההליך העיקרי (בש"פ 3255/13 חרב נ' מדינת ישראל, מיום 20.5.13, בפסקה 11, וראו גם בש"פ 2911/08 שוקרון נ' מדינת ישראל, מיום 10.4.08 ; בש"פ 4306/09 אבו ואסל נ' מדינת ישראל, מיום 4.6.09; בש"פ 1636/13 קאניאוונג נ' מדינת ישראל, מיום 24.3.13). ראוי להפנות במיוחד לדבריו של כב' השופט הנדל, בבש"פ 5588/12 ניאמצ'יק נ' מדינת ישראל, מיום 24.9.12, בנושא דיותן ועוצמתן של הראיות הנסיבתיות, הדרושות לשם עמידה בהוראות סעיף 21 (ב) לחוק המעצרים: "תיתכנה שלוש אפשרויות. הראשונה - הראיות לכאורה הנסיבתיות מובילות לתמונה ברורה של תוצאה הגיונית אחת. אם כך, כמובן, עמדה התביעה בנטל. השנייה - הראיות לכאורה הנסיבתיות אינן מובילות למסקנה מרשיעה אחת, גם אם יינתן להן מלוא המשקל, ואף בהערכה שכך יהא לאחר סיום ההליך העיקרי. היה וכן, לא עמדה התביעה בנטל המקדמי לגבי אותה עבירה. השלישית - עניינה כולל גם מעין מקרה גבול. הראיות לכאורה הנסיבתיות עשויות, לאחר שיעובדו בהליך המשפטי, להביא להרשעת הנאשם, וזאת ברמה של סיכוי סביר להרשעה. אם כך, עמדה התביעה בנטל הנדרש בהליך הביניים של מעצר עד תום ההליכים" (שם, בפסקה 8). 7. על רקע הלכות אלו, תיבחן התשתית הראייתית שהוצגה בעניינו של המשיב. חוות דעת חקירת דליקה 10. חוקר דליקות, רשף ניסים גווילי (ע.ת.4), שהגיע לזירת האירוע צילם תמונות בזירה. בנוסף, הגיע חוקר מז"פ רס"ר ברק אגוסטין (ע.ת. 5) לזירה ותיעד אותה. התמונות מצורפות לתיק החקירה. מעיון בחוו"ד דליקות שערך רשף ניסים גוילי עולה כי האירוע נתקבל בשעה 22:05. בהגיעם למקום פרצו הכבאים את דלת הכניסה לבית. לידה נמצאו ערימות של מזרונים ושולחן, אשר היוו את מוקד השריפה. המשיב נמצא בחדר האמבטיה, שנפרץ אף הוא. לא נתפסו מוצגים בזירה. לעומת זאת, פירט הבודק בחוות דעתו את תמצית דבריהם של האח משה לוי ושל המשיב, וציין במסקנותיו כי: "מחקירת נסיבות האירוע מסקנתי היא כי האירוע הוא תוצאה של בסבירות גבוהה (כך במקור, ד.מ.מ.) מדובר בהצתה לאור הממצאים לדעתנו בסבירות גבוהה אלון שרף את המזרונים בזמן שניסו לפרוץ את דלת הכניסה" (סעיף 6 לחוות-הדעת). מסכימה אני עם הסניגורית, כי עולה בעייתיות בחוות-הדעת - בין היתר בשל העובדה שלא נאספו ממצאים מהזירה, וככל הנראה מבוססת היא, בין השאר, על גירסאות הנוכחים. עם זאת, יצויין, כי בניגוד לטענת ההגנה, בחוות-הדעת מצויין כי הבודק כן שמע את גירסתו של המשיב כי המדובר באירוע לא מכוון (בפסקה הראשונה של העמוד השני). בעייתיות זו תילקח בחשבון בהערכת עוצמת הראיות, אך דינה להתברר לעומק במסגרת התיק העיקרי. הודעת קצין כיבוי 11. הודעת חזי זעזה (ע.ת.7), קצין משמרת בתחנת כיבוי אש כפר סבא, מלמדת, כי מקור הדליקה היה מאחורי הדלת, שהיתה חסומה במספר מזרונים, כסאות ושולחנות בוערים (עמ' 1 ש' 11-16). כאמור, מקור הדליקה היה מאחורי דלת הכניסה, ואילו המשיב עצמו היה נעול בחדר האמבטיה. לאחר שזו נפרצה, נמצא המשיב ישן בתוך האמבטיה עם מגבת על פניו. כששאלו אותו למעשיו הוא לא ענה, התלווה לכבאי ויצא מן הבית (עמ' 1 ש' 22-27). עדות המנעולן 16. מהודעת המנעולן, אברהם אפריאט (ע.ת. 6) עולה, כי בעת שעבד בדלת עם מברג שמע קולות מהדירה של אדם שצעק "לכו מפה" (עמוד 1 ש' 9), וכי לאחר שהביא מקדחה והכניס אליה את הבטרייה שמע שוב את האדם בפנים צועק "תלכו מפה ואם לא תלכו אני מדליק את עצמי", כשאחד האחים ענה לו: "אני רוצה לראות" (עמ' 1 ש' 12-13). עוד בטרם החל עם הקידוח הבחין בעשן סמיך, צעק שהוא מדליק את עצמו ושיש אש וברח מהבניין (עמ' 1 ש' 14-16). עדות זו, שמקורה באיש מקצוע אובייקטיבי, שאינו צד לסכסוך הנטען בין האחים לבין המשיב, מהווה כשלעצמה ראייה לכאורה לשאלת היסוד הנפשי המצויה בסלע המחלוקת ומבססת את טענת ב"כ המבקשת כי המדובר בהצתה במזיד. יצויין, כי האח משה עומת עם גרסתו של פורץ המנעולים אשר טען כי שמע את המשיב מאיים שיצית עצמו, אך הוא השיב, כי עמד במרחק מה מהפורץ ולא שמע דברים אלה (הודעה מיום 13.1.14 משעה 15:46 עמ' 2 ש' 20-22). על כן, אין בעובדה שהמנעולן, אשר עבד בסמוך לדלת הבית, הוא היחיד ששמע התבטאויות של המשיב לעניין כוונתו להצית עצמו, כדי להחליש את עוצמת הראיות לכאורה, כטענת ההגנה. דיון והכרעה 18. כפי שהגדירו ב"כ הצדדים, סלע המחלוקת בשאלה - האם האש שאחזה בבית הינה תוצאת הצתה מכוונת/מודעת מצידו של המשיב, או שמא היא תולדת התעסקות רשלנית באש. מהמכלול שפורט לעיל, עולה תמונה ראייתית ולפיה המשיב נעל עצמו בדירה עוד בטרם אחיו הגיעו אליה. מששמע אותם בחוץ ערם חפצים דליקים על הדלת, ובהמשך נצפה במטבח כשהוא נושא בידיו שני נרות (אותם נופף לעבר אחיו). עדות מרכזית בתיק הינה עדותו של המנעולן, דמות חיצונית לסכסוך, לפיה שמע את המשיב מאיים כי יצית את עצמו - אמירה השומטת את הבסיס לתיזה של ההגנה. לכך יש להוסיף את עדותו של קצין הכיבוי זעזה, הסותרת את גרסת המשיב בדבר מיקומו בזמן השריפה, ומחזקת את ההערכה, כי מוקד השריפה בחפצים שנשרפו בכניסה לדלת הבית - וזאת בניגוד לאפשרויות אותן הציג המשיב בגירסאותיו המשתנות. 19. אינני מתעלמת מהבעייתיות עליה הצביעה הסניגורית בדבר אי-איסוף ממצאים מהזירה על-ידי חוקר הדליקה, אשר ביסס את מסקנתו כי המדובר בהצתה על בסיס תיחקור המשיב ואחיו בלבד. עם זאת, המארג הראייתי שתואר לצד גירסאותיו המשתנות של המשיב הביאוני לכלל מסקנה, כי בהתאם למבחנים שמנה כבוד השופט הנדל בעניין ניאמצ'יק הנ"ל, עמדה התביעה בנטל הנדרש בהציגה די ראיות לכאורה לכך שהמשיב שלח אש במזיד בבית. 20. על רקע נסיבות האירוע ותוצאותיו, לא יכולה להיות מחלוקת בדבר קיומה של עילת מעצר של מסוכנות. זו באה לידי ביטוי החל מהתבצרותו של המשיב בדירה תוך שהוא מונע מבעליה החוקיים להיכנס אליה, וכלה בהצתת הבית - תוך התעלמות מהסכנה הכרוכה במעשה כגון זה לחיי אדם ולכל השוהים בבניין הדיירים. לכך יש להוסיף, כי למשיב עבר פלילי הכולל 9 הרשעות קודמות - בעיקר בעבירות סמים ואלימות, בין השנים 1998 - 2011. יצויין, כי רוב ההליכים הסתיימו בהטלת עונשים מותנים, כאשר בשנת 2011 ריצה עונש מאסר - אך בדרך של עבודות שירות. 21. ולמרות זאת, לצד המסוכנות, נסיבות האירוע מצביעות על מצוקה שככל הנראה המשיב מצוי בה. חיזוק לכך ניתן למצוא בממצאי חוות-הדעת הפסיכיאטרית אשר הוגשה בעניינו. לנוכח נתונים אלו (לצד כרסום ראייתי קל על רקע הבעייתיות הקיימת בחוות-דעת חוקר הדליקה), כשעסקינן במשיב אשר לא ריצה מאסר מאחורי סורג ובריח בעברו, יש מקום לקבל תסקיר שירות מבחן בעניינו של המשיב, אשר יבחן האפשרות לשחררו לחלופת מעצר טיפולית או ביתית. 22. על כן, קובעת דיון ליום 2.3.14 שעה 9:00 (וזאת לאחר שהוצע מועד מוקדם ליום 27.2.14, אשר אינו נוח לסניגורית) כאשר תסקיר מעצר יוגש לתיק בית-משפט עד ליום 27.2.14. 23. המשיב יובא לדיון ממקום מעצרו. מעצרשריפהבקשת מעצרהצתהמקרקעיןמעצר עד תום ההליכים