מה העונש על התעללות מטפלת סיעודי בקשישה ? 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט השלום בירושלים (כב' הש' חגית מאק-קלמנוביץ), בת.פ. 18370-11-11 מיום 6.1.14. 2. המערערת, אזרחית נפאל השוהה בישראל באשרת עבודה, הורשעה בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 379 בנסיבות סעיף 382(ב)(2) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "החוק"). המערערת זוכתה מעבירה של תקיפת חסר ישע, לפי סעיף 368ב(א) לחוק בהיעדר חבלה של ממש. בגין מעשיה, נגזרו עליה 6 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי בן 4 חודשים למשך 3 שנים אם תעבור עבירת אלימות, פיצוי למתלוננת בסך 2,500 ש"ח. ראוי לציין כי הכרעת הדין ניתנה על ידי השופטת א. זיסקינד ולאחר פרישתה, נשמעו הטיעונים לעונש לפני השופטת מאק-קלמנוביץ וניתן גזר הדין נשוא הערעור. הערעור הופנה כלפי רכיב המאסר בפועל. 3. המערערת הועסקה כמטפלת סיעודית בביתה של קשישה, חולה במצב סיעודי שאיננה מתקשרת. במהלך חודשים אוגוסט-אוקטובר בשנת 2011, ביצעה המערערת בקשישה מעשי תקיפה רבים ונהגה בה באופן משפיל ומבזה. כך למשל- דחפה המערערת בכוח תרופות לפיה, סטרה לה עת ניסתה לעמוד בעזרת הליכון עד כדי נפילתה, משכה בשערות ראשה, דחפה אותה בראשה, הפשיטה אותה מבגדיה לעיני אחר. הכרעת הדין מגוללת 17 מעשי תקיפה והתעללות בחסר ישע. 4. בית המשפט קמא סקר את מסכת ההתעללות שהייתה מנת חלקה של הקשישה מידי המערערת, המטפלת הסיעודית שבביתה, וציין הכיעור והחומרה במעשיה של המערערת. נקבע כי חברה נבחנת גם ביחסה למבוגרים ולנזקקים שבחבריה. המתלוננת, קשישה וחולה, זכאית בערוב ימיה שינהגו בה בדרך אנושית ומתחשבת ולא כמעשיה של המערערת שחזרו על עצמם במקרים רבים ולאורך זמן. עם זאת, אין במעשים משום אלימות ואכזריות כי אם כדי לבטא את חוסר האונים והמצוקה של המערערת כתוצאה מהטיפול המתמשך והקשה במתלוננת. לא בכדי מטילה החברה את העבודה הסיעודית הקשה על שכמם של העובדים הזרים, למתלוננת לא נגרמו חבלות. התמשכות ההליכים ומעצר הבית הממושך, כמו גם גירושה בבושת פנים מהארץ לאחר שתסיים לרצות את עונשה, היוו נסיבות לקולא. בנסיבות העניין, נקבע מתחם הענישה 12-3 חודשי מאסר. בשקלול הנסיבות לקולא ולחומרא, נקבע העונש ההולם ונגזר דינה של המערערת כמפורט לעיל. הערעור 5. הערעור התמקד בעונש ההולם את מעשיה של המערערת. נטען כי בית משפט קמא שגה באיזון בין השיקולים לקולא ולחומרא שהונחו על כפות המאזניים. מעבר לכך, נטען כי יש ליתן משקל לעובדה שבמשך 4 שנים הועסקה בארץ על ידי מעסיקים שונים ועבודתה נמצאה ללא רבב. בני משפחתה בנפאל תלויים בה למחייתם. המערערת מצויה במעצר בית מיום 18.10.11. זאת ועוד, בשל התמשכות הליכי המשפט ומכיוון שפג תוקפה של אשרת העבודה שהונפקה לה, היא נשלחה למאסר לתקופה של חודש ימים. ב"כ המערערת הטעים כי המערערת הודתה בעצם ביצוע המעשים שנטענו בכתב האישום המתוקן וטענה שבוצעו כחלק מהטיפול בקשישה ומרצונה לסייע לה. אשר על כן, נתבקש בית המשפט להורות על ריצוי עונש המאסר בעבודות שירות ולחלופין, על קיצור תקופת המאסר בפועל. 6. המשיבה טענה כי מתחם הענישה אמור להיות גבוה יותר (14-12 חודש) אולם גזר הדין מאוזן, נלקחה בחשבון העובדה כי המערערת במעצר בית ממושך, לא ניתן להתעלם ממספר העבירות ואופיין ועל-כן אין טעות המחייבת התערבות ערכאת הערעור. הכרעה 7. המערערת ביצעה מעשים מכוערים בקשישה במצב סיעודי שעל שלומה הייתה אמונה. יש להביע סלידה ושאט הנפש ממעשי תקיפה הננקטים כלפי קשישים חסרי אונים. אין ספק כי חברה נמדדת גם ביחסה כלפי החלש והמוחלש. בית משפט קמא התרשם שהמעשים בוצעו שלא מתוך אכזריות וכוונה לפגוע כי אם מתוך מצוקה וחוסר אונים הטמונים בעבודה ממושכת ומפרכת בתחום הסיעוד. מתחם הענישה נקבע 12-3 חודשי מאסר. בפועל, המערערת שהתה במעצר בית מלא מיום 18.10.11 ועד לכתיבת שורות אלו, במשך כשנתיים וחצי. הוסף לכך את חודש מעצרה מאחורי סורג ובריח הואיל ופגה אשרת שהייתה בישראל וההליכים המשפטיים טרם נסתיימו. בית משפט קמא העמיד את עונשה באמצע המתחם בהתחשב בריבוי המקרים ובתקופת ביצועם אל מול נסיבותיה המקלות. התלבטנו בעניין העונש ההולם בעיקר נוכח המשכות ההליכים ומעצר בית ממושך לו יש ליתן משקל בקביעת תקופת המאסר, שכן, בכל מעצר בית יש אלמנטים של שלילת חרות. עם זאת, בסופו של יום לא מצאנו מקום להתערב בגזר הדין, שכן מעשים, לרבות מעשי השפלה, בגופם של חסרי ישע הם בלתי נסבלים ובלתי נסלחים, והרי הטיפול באשה חסרת אונים היה חלק מתפקידה של המערערת. עם זאת, יש לנכות מתקופת המאסר את התקופה בה שהתה במעצר ממש בשל אשרת העבודה שפגה (חודש). כפוף לכך, הערעור נדחה. המערערת תתייצב לריצוי מאסרה ביום 7.4.2014 עד השעה 10:00 בבית המעצר "ניצן" ברמלה. תנאי השחרור בעינם עד התייצבותה למאסר. התעללותמטפלתשאלות משפטיות