לא היה מיוצג בתקופה לגביה נקבע כי פעל מתוך זלזול בבית המשפט בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב מיום 12.1.14 (כב' השופט יאיר דלוגין) לפיה נדחתה עתירת המבקש לביטול פסקי דין שניתנו לטובת המשיבים במעמד צד אחד בשנים 2010 ו- 2011. לטענת המבקש הוא היה המנהל והבעלים של חב' "הוואנה אקסס" (להלן: החברה) אשר שיווקה זכויות נופש ללקוחותיה. בשנת 2007 הקים שותפו העסקי של המבקש את "המרכז לבעלי יחידות נופש". במסגרת פעילות המרכז לבעלי יחידות נופש פנה שותפו של המבקש ללקוחות החברה ושכנע אותם להגיש תביעות משפטיות כנגד החברה והמבקש בעילה של הטעיה והפרת חובת הגילוי, בניגוד להוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981. ואכן, כנגד המבקש והחברה הוגשו עשרות תביעות זהות על ידי לקוחותיה של החברה, בסכום כולל של מיליוני שקלים אשר אוחדו לתיק אחד (תא"מ 65956/07). ביום 9.5.10 הורה בית משפט קמא על מחיקת כתבי ההגנה של הנתבעים בתיק, לרבות המבקש. בנימוקיו להחלטה קבע בית משפט קמא כי "מדובר אם כן בהתנהגות שיטתית ומופגנת של זלזול מוחלט בהחלטות בית המשפט והתעלמות מהחלטות שיפוטיות, למרות כל האורכות וההנחות, מבחינת סדרי הדין, אשר ניתנו למשיבים על ידי בית המשפט. בנסיבות אלה ומשלא מימשו המשיבים את ההזדמנות הנוספת שניתנה להם כדי להשיב על הבקשה לגילוי מסמכים, למרות שצו גילוי כבר ניתן ומשלא בוטל הצו מעולם, ברי כי בנסיבות האמורות יש לראות בצו זה כשריר וקיים ולראות במשיבים כמי שלא עמדו בו. בנסיבות העניין אין מנוס מנקיטת הסנקציה החריפה של מחיקת כתבי ההגנה של המשיבים בכל התיקים שתלויים ועומדים כנגדם בפרשה." כתוצאה ממחיקת כתבי ההגנה כמצוטט לעיל, ניתנו עשרות פסקי דין כנגד המבקש בין השאר לטובת המשיבים (להלן: פסקי הדין). המבקש עתר לביטול פסקי הדין שניתנו כנגדו כמתואר ובהחלטותיו מיום 19.12.13 ו- 29.12.13 הורה בית משפט קמא על ביטולם של 81 פסקי דין . ברם, בהחלטה מיום 12.1.14 (היא ההחלטה נושא הבר'ע) נדחתה עתירת המבקש לבטול פסקי דין שניתנו כמפורט לעיל במעמד צד אחד לטובת המשיבים. המבקש תלה את מחדליו במצב נפשי קשה אליו נקלע עקב הגשת התביעות וקריסת עסקו ואין מחלוקת כי גם אושפז בכפיה בביח' לחולי נפש. בהחלטה נקבע כי המבקש השתהה בהגשת הבקשה לביטולם של פסקי הדין נושא הבר'ע ללא כל הסבר מניח את הדעת. לגבי הטענות על מצב נפשי נקבע כי המבקש שוחרר מאישפוז עוד בחדש אוגוסט 2011 כשאין ראיה לאישפוזים נוספים מאז ועד היום כך שלא ברור מה מנע ממנו לשוב ולטפל בתביעות שהוגשו כנגדו ובפסקי הדין שניתנו בהם לאחר ששוחרר מאישפוזו. וכן מהנימוק כי המבקש יכול היה לפנות לעורך דין בבקשה שייצגו חרף מצבו הנפשי הנטען. בהחלטתי מיום 30.3.14 הוריתי למשיבים להגיב לבר"ע. המשיבה 5 הודיעה כי היא מסכימה להמלצתי הליכאורית הכלולה בהחלטה דלעיל ולביטולו של פסק הדין בעניינה. המשיבים 3 ו 4 לא הגיבו לבר'ע אף שהחלטתי דלעיל הומצאה להם על פי אישורי המסירה שצורפו על ידי המבקש ועל כן יש להשקיף עליהם כמי שמסכימים לה. המשיבים 1-2, 7-10 הודיעו כי הם מתנגדים לביטולם של פסקי הדין בעניינם. מצאתי לדון בבר'ע כבערעור ולקבלו. אני מורה על ביטול פסקי הדין נושא הבר'ע. בעניינינו, נעדרת ההחלטה נושא הבר"ע התייחסות לסיכויי ההצלחה של הגנת המבקש. ההחלטה נסובה כולה על מחדליו של המבקש וטענותיו לעניין זה. נראה כי נכון היה להתייחס לסיכויי ההצלחה, לנוכח העובדה כי 81 פסקי דין אחרים בעניין זהה בוטלו . אף יש להתייחס בכובד ראש לטענותיו של המבקש באשר למצבו הנפשי. משאין חולקים כי המבקש פעל באופן שאינו נהוג ואינו מקובל בפני בית המשפט הרי שיש לבחון את הגורמים לכך. המבקש העיד על עצמו כי סבל מבעיות נפשיות, כאשר דבריו נתמכו במסמכים רפואיים אודות אשפוזו בכפיה בבית חולים פסיכיאטרי ואף בתצהירה של אימו. מדובר בנסיבות חריגות אשר בהן יש להתחשב בעת מתן הכרעה בבקשה לביטול פסק דין, ובמיוחד לאור העובדה כי בתקופה לגביה נקבע כי המבקש פעל מתוך זלזול בבית המשפט - לא היה המבקש מיוצג על ידי עורך דין (ראו: רע"א 5650/08 בר יצחק נ' כהן, 15.6.09). משהורה בית משפט קמא על ביטולם של 81 פסקי דין שניתנו כנגד המבקש ללא התנגדות (עובדה המרמזת על כך שיש דברים בגו) ולא נקבע על ידי בית המשפט כי אין סיכוי להגנתו די בכך כדי להביא גם לביטולם של פסקי הדין דנן קל וחומר בהצטרף לכך מצבו הנפשי. בפרט כאשר אין ביד המשיבים להצביע על נזק כלשהו בלתי הפיך שעלול להיגרם להם כתוצאה מביטול פסקי הדין אותם השיגו במעמד צד אחד ושלא ניתן יהיה לפצות על כך בהוצאות הולמות בהמשך הדרך אם יעמדו על בירור תביעתם. בהקשר זה אני נמנעת מפסיקת הוצאות לטובת המבקש ודי בכך בשלב זה . ערבון ככל שהופקד יוחזר למפקידו. זלזול בבית המשפט