ערעור בטענת עדות כבושה

ערעור בטענת עדות כבושה הטענות בערעור המערער טוען כי בימ"ש קמא לא נתן משקל ראוי לסתירות המהותיות בגרסת המשיב ולגרסתו הכבושה הבלתי אמינה, וכי לא התייחס לעובדות שהיה בהן כדי ללמד, שהשיקים נחתמו בידיעת המשיב, בהרשאתו המפורשת או באישורו בדיעבד. לפיכך עותר המערער לחייב את המשיב בתשלום ההמחאות שקיבל כתשלום שכר הדירה של בתו של המשיב והחתן. המערער טען עוד כי בפסה"ד קביעות מהימנות הפוגעות בשמו הטוב, זאת על אף שכלל לא נחקר על תצהירו וכי יש מקום לבטל את פסה"ד ולחייב את המשיב בהוצאות. המשיב לא הגיש עיקרי טיעון אך התייצב לדיון בערעור ביחד עם החתן (שוכר הדירה) ומפיו של החתן טען, שהם לא הגישו עיקרי טיעון כי התייצבו לדיון ואף טען כי התכוונו להגיע להסדר עם המערער ולשלם את הכסף, אך לטענת החתן החוב קטן יותר, מהסכום בו חוייב בפסק הדין נגדו. כאמור אין חולק שהמערער לא קיבל את דמי השכירות המגיעים לו. גם לבקשת המערער להמציא ראיה חדשה, חקירתם במשטרה של החתן והמשיב בעניין תלונת המערער בדבר זיוף השיקים, לא הוגשה תגובה, על אף שניתנה על ידי החלטה המורה למשיב להשיב לבקשה בכתב. בהמשך הדיון בפני, טען המשיב באמצעות חתנו כי הוא איננו דובר עברית וביקש לדחות את הדיון כדי שעו"ד ייצגו. ב"כ המערער טען כי אין הצדקה לדחיית שמיעת הערעור. החתן שמלווה את המשיב מבין היטב בהלכות בתי המשפט ועו"ד. גם ההליך בבימ"ש קמא התנהל ללא עו"ד ודברי המשיב תורגמו באמצעות בני משפחתו, לרבות החתן. עוד הפנה לכך שבהודעת ביהמ"ש על מועד הדיון בערעור, צוין במפורש שיש להגיש עיקרי טיעון וכי המערער ידע זה מכבר על מועד הערעור, קיבל את נימוקי הערעור ובחר שלא להיעזר בעו"ד ואף לא ביקש מבעוד מועד לדחות את הדיון לצורך כך. אכן לא היה מקום לדחות את שמיעת הערעור, ונימוקי ב"כ המערער בעניין זה מקובלים עליי. המשיב בחר לייצג את עצמו, תוך היעזרות בחתן, גם בבימ"ש השלום וכך גם בשלב הערעור. לכאורה היה מקום לקבל את הערעור ולו בלבד נוכח הוראת תקנה 446(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984. אלא שאדון בערעור לגופו ולפנים משורת הדין גם אפשרתי למשיב להגיש טיעון בכתב. המשיב הגיש טענותיו כתובות עברית וחתומות על ידו לטענתו. הוא טוען כי אין אמת בטענות המערער וכי אין מקום להתערב בהחלטת השופט קמא, ש"בדק את העניין לעומקו ונתן החלטתו לפי העובדות והעדויות שעמדו בפניו - ושחרר את המבקש (צ"ל המשיב. ח.ה.) מעניין הצ'קים" השיקים זויפו ונמסרו למערער ללא ידיעת המשיב. עוד טען שלאחר שהזייפן/החתן הודה שלקח את השיקים ללא רשות, פנה המערער למשטרה והגיש תלונה ובגין כך נפתח תיק נגד החתן והעניין נמצא בחקירה. המשיב טען כי "לאחר שהזייפן הודה הן במשטרה" והן בבימ"ש קמא, הרי שטענות המערער "ריקות מתוכן". עוד הוסיף (לראשונה) שהחתן ריצה עונש של 6 חודשי מאסר בעבודות שירות "באותם נושאים שבהם מוגשת הודעת המערער". עוד טען שהיה על המערער לבדוק טרם קבלת השיקים אם המושך חתם עליהם וכי דין הערעור להידחות. דיון על אף שאין דרכו של בימ"ש לערעורים להתערב בקביעות עובדתיות, הרי שבמקרה דנן ראוי הערעור להתקבל. בימ"ש קמא לא נתן משקל ראוי לסתירות המהותיות בטענת ההגנה של המשיב והנסיבות מלמדות שהמשיב ידע על השימוש שעושה החתן בשיקים שלו ואישר זאת מראש או בדיעבד. טעם רב בדברי כב' הרשם צ'יזיק בהחלטתו בבקשת רשות להתגונן שהגיש המשיב: "בכך שהנתבע מסר המחאות על מנת שצד ג' יעשה בהם שימוש ולא הגיש תלונה במשטרה על גניבת ההמחאות או על זיופן הרי שניתן לראות בכך בנסיבות מסוימות מתן הרשאה בדיעבד". גרסת המשיב רצופת סתירות מהותיות ולא ניתן היה לפטור זאת באי ידיעתו את השפה או כל נימוק אחר שהיה בו כדי להכשיר את גרסתו! בתצהירו שנלווה לבקשת רשות להתגונן טען כי אבדו לו 2 פנקסי שיקים במקום עבודתו וכי הודיע למשטרה על אובדנם והודיע מיידית גם לבנק. בחקירתו בשלב הדיון בבקשה, טען ש-2 פנקסי שיקים מלאים אבדו לו בשנת 2011 , הם היו מונחים בארון על השולחן במקום עבודתו וכי בשלב מעבר, השיקים אבדו. עוד הוסיף כי סברו שאחד בשם ממדוב טלי, גנב את השיקים וביחד עם החתן חפשו אותו, פנו לאשתו והאחרונה אמרה שהוא עזב את הארץ. עוד טען "אני לא השתמשתי בחשבון" ממנו נמשכו השיקים. הוא מעולם לא רשם שיקים, כי הוא לא יודע לרשום וכי אף פעם לא הלך לבנק. בניגוד לטענתו בתצהיר, המשיב לא התלונן במשטרה ולבנק פנה בטענה שלא הוא משך את השיקים, רק לאחר שהשיקים דנן סורבו בהיעדר כיסוי וקיבל התראה לפי חוק שיקים ללא כיסוי! בעדותו בשלב שמיעת הראיות גרסתו השתנתה והפעם התאימה לזו של החתן, ולפיה השיקים הוחזקו בכספת אצל החתן וכי נודע לו על השימוש שעשה בהם החתן, רק לאחר שהשיקים סורבו על ידי הבנק. מעדותו החתן בביהמ"ש עלה שהשיקים של המשיב הוחזקו אצלו בכספת וכי הוא טיפל בחשבונות הבנק של המשיב. הוא נהג למלא את השיקים ולהשתמש בהם. טרם מועד הפירעון היה מפקיד כסף בחשבון המשיב והשיקים נפרעו. השיקים נשוא התובענה סורבו כי לא היה לו כסף להפקיד בחשבון. עוד העיד שאיננו יודע אם המשיב ידע או לא ידע על השימוש שעשה בשיקים שלו וכי המשיב סמך עליו "לא עשינו אף פעם אחד לשני את הבעיות, אז יצא ככה". עולה אפוא, כי בנסיבות דנן, גם אם החתן חתם על השיקים מבלי ליידע קונקרטית את המשיב, הרי שמשהשיקים הופקדו בידי החתן, החתן הוא שעקב אחר חשבון הבנק של המשיב ועשה בשיקים כבשלו, חלק מהשיקים נפרעו והאחרונים סורבו רק בשל היעדר כיסוי ולא עקב חתימה לא מתאימה או מזויפת. המשיב מנוע מלהתנער משהשליחות הנחזית, לפיה אישר לחתן לעשות שימוש בשיקים. זאת בפרט שחלק מהשיקים נפרעו והמערער יכול היה להסתמך על כך שאכן מדובר בשיקים שקיבל כדין עבור שכר דירה ואלו ישולמו מהחשבון הנמשך באופן סדיר. אציין כי סברתי כך, גם ללא הראיות הנוספות שביקש המערער להגיש, קרי הודעות שגבתה המשטרה מהמשיב ומהחתן בעקבות תלונת המערער וסברתי שדיון בבקשה להמצאת ראיות נוספות מתייתר. אולם מאחר והמשיב התייחס בתגובתו לחקירת המשטרה אוסיף, למעלה מן הנדרש, כי מהודעת המשיב במשטרה עולה כי "היינו (הוא והחתן - ח.ה.) נוהגים להשתמש בצ'קים שאני הייתי רושם ונותן אותם לוולדימיר והוא היה משתמש בהם..." (ההדגשה שלי - ח.ה.) כזכור המשיב העיד שכלל איננו יודע לרשום שיקים! עוד טען שהחתן השתמש ב-4 שיקים ללא ידיעתו. כשנשאל על טענתו שמישהו גנב לו את השיקים, מי זה היה, השיב "לא זוכר דבר כזה". לעומת זאת מחקירתו של החתן עלה, שהשיקים של המשיב הופקדו בכספת אצלו, שהוא נהג להשתמש בשיקים של המשיב (ולא רק תשלום שכ"ד למערער), נהג להפקיד כסף בחשבון הבנק של המשיב וכך נפרעו השיקים, אלא ש-2 מהשיקים שמסר למערער (מתוך 4 או 5) סורבו כי לא נשאר כסף. כמו כן הוא לא הודה בזיוף השיקים וטען שאיננו זוכר מי מילא את השיקים "יכול להיות אני או הפקידה שלי או כל אדם אחר אני לא זוכר". התוצאה הערעור מתקבל. פסה"ד של בימ"ש קמא מבוטל. על המשיב להחזיר למערער את ההוצאות שנפסקו לטובתו בפסה"ד של בימ"ש קמא בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ששולמו ועד יום התשלום המלא בפועל. כמו כן הנני מורה על המשך הליכי גביית השיקים בתיק ההוצל"פ 02-34760-12-1 לשכת ההוצאה לפועל בחיפה. המשיב ישלם למערער הוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪. הפיקדון שהפקיד המערער יוחזר למערער באמצעות בא כוחו. עדותדיוןעדות כבושהערעור