כמה מקבלים (העונש) על דריסת ילדה במעבר חציה ?

כמה מקבלים (העונש) על דריסת ילדה במעבר חציה ? ערעור על גזר דינו של ביהמ"ש לתעבורה בתל-אביב יפו (כב' השופטת נ. פרג נבו) אשר ביום 15.1.14 גזרה את דינו של המערער בשל תאונת דרכים בה הורשע על פי הודאתו למאסר בפועל של 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי של 8 חודשים ל- 3 שנים שמא יהיה מעורב בתאונת דרכים שיש עימה חבלות של ממש, פסילה בפועל מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של שנתיים בניכוי פסילה מנהלית, פסילה מותנית ושנת מבחן. כתב האישום שיוחס למערער עניינו תאונה בה פגע ביום 22.4.12 על מעבר חצייה בילדה כבת 12 וגרם לה שברים שהצריכו אשפוז וטיפול נמרץ בבית חולים במחלקת ילדים, ללא ספק תאונה שתוצאותיה קשות. כתב האישום גם האשים את המערער ברשלנות חמורה. עסקינן במערער שלמעשה עקף רכב אחר אשר עמד בפני מעבר חצייה וכך גרם לפגיעה שגרם על מעבר החצייה בילדה. הנה לפנינו שני רכיבים החשובים לענישה והמרכזיים ביניהם מידת רשלנותו של הנהג ותוצאות התאונה. לכן ביהמ"ש קמא גזר את הדין כפי שגזר לרבות עונש מאסר בפועל, ריצוי בעבודות שירות, הוא עונש הראוי וההולם בנסיבות כאלה. טרם הגענו לנסיבותיו האישיות של המערער. באשר לאותם נסיבות מחד גיסא מדובר באדם עובד מפרנס משפחה שאיננו עבריין פלילי, אדם נורמטיבי, אך מנגד אדם שלחובתו גיליון הרשעות מכביד ובעיקר חודשים ספורים לפני התאונה נשוא הערעור הנוכחי גרם לתאונה דומה גם בה פגע במעבר חצייה בהולך רגל. כבר עתה אומר שבוודאי מקום שההלכה הינה שאין ערכאת הערעור מתערבת בענישה אלא אם "הערכאה הדיונית נכשלה בטעות, או שהעונש שנגזר על ידה חורג במידה קיצונית, מן העונשים המוטלים, בדר"כ בנסיבות דומות (ע"פ 512/13 פלוני נ' מדינת ישראל מיום 4.12.13). לא ניתן להתערב בגזר דין זה. עם זאת, בכתב הערעור טענות נוספות. טענות שבלשון המעטה לא היה מקום לטעון אותם. הטענה העיקרית הינה שבעתירתה של התביעה לעונש מאסר לאחר שהסכימה לקבלת תסקיר שירות המבחן פעלה התביעה בצורה בלתי הוגנת, שינתה חזית באופן קיצוני שהיה על התביעה (לא על ביהמ"ש) לאפשר לנאשם לחזור בו מהודיה שעולה כי הסכמת התביעה לשלוח את הנאשם לתסקיר משמעותו, קבלת המלצות שירות המבחן. כן עלתה טרונייה על כך שהמדינה פעלה שלא כדין לכך שבניגוד לסעיפים 15 א לחסד"פ [נוסח משולב] תשמ"ב - 1982 עתרה לעונש מאסר נגד המערער למרות שלא הוזהר על כך. כל הטענות אינן נכונות ויש לדחותן. באשר לשינוי החזית לעמדת התביעה לא מני ולא מקצתי. התביעה אמנם הסכימה כעולה מפרוטוקול ביהמ"ש ביום 5.3.13 לשלוח את הנאשם לתסקיר מבחן אך סייגה את הדברים שאין התחייבות מצד התביעה לענין העונש. בישיבות אחרות הודיעה התביעה שוב ושוב כי תבקש הטלת עונש מאסר ואולי תסכים לעונש מאסר לריצוי בעבודות שירות. כידוע אין המלצות שירות המבחן מחייבות את ביהמ"ש ולכן העובדה ששירות המבחן המליץ של"צ לא חייבה את ביהמ"ש להסתפק בכך. מקובל מאוד במשפט הפלילי שהתביעה אף מגיעה להסדרי טיעון עם נאשמים שבהם היא מסכימה לקבלת תסקיר. באותם הסדרים, כך ידוע לכל גם לעורכי הדין המופיעים בבתי המשפט לתעבורה, אין ספק בכך. הסכמת התביעה לקבלת תסקיר אין בה שום הסדר טיעון לטיב העונש אשר התביעה תעתור, לכן כל הטענות בנקודה זו, אין בהן ממש. לענין הטענה שהתביעה ביקשה עונש מאסר מבלי להתריע על כך מראש, הדבר אינו מתיישב עובדתית עם כתב האישום. בהודעת התביעה כבר בישיבה הראשונה טרם השיב הנאשם לכתב האישום כי תבקש מאסר וממילא תכליתו של סעיף 15 לחסד"פ היא לדאוג לכך שהנאשם יהיה מיוצג בסיטואציה כזו, והנאשם במקרה שלפנינו היה מיוצג בראשיתם של הליכים. כל הדברים הללו בקליפת אגוז. יחד עם זאת, אף שהדבר איננו מופיע בנימוקי הערעור מצאתי בנסיבות גזר דין זה בהתנגדות המדינה לשנות את רכיב המאסר המותנה שבגזר הדין ובמקום מה שכתוב בסעיף 2 לחלק האופרטיבי בעמ' 10 לגזר דינו של ביהמ"ש קמא יבוא "מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים אותם ירצה הנאשם אם יעבור עבירה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה או יורשע בעבירה של גרימת תאונת דרכים שיש עמה חבלות של ממש". יתר רכיבי גזר הדין ישארו על כנם. לאור דברי ב"כ המערער שהמערער החל את ריצוי עבודות השירות הרי הנני מאחל לו בהצלחה להשלמתם עד תום. קטיניםדריסהמשפט תעבורהתאונת דרכיםמעבר חציהשאלות משפטיות