חברת הביטוח סירבה לשלם שווי רכוש שנגנב לפי דו"ח סוקר

חברת הביטוח סירבה לשלם שווי רכוש שנגנב לפי דו"ח סוקר רקע: ביתה של המערערת נפרץ ומתוכו נגנבו פריטים שונים ביום 7/11/11. כרקע אציין כי עובר לאותה פריצה, פנתה המערערת לסוכן ביטוח של המשיבה לצורך ביטוח דירתה. תחילה הודפסה עבורה פוליסה סטנדרטית אשר עד לעריכת סקר ע"י סוקר של חברת הביטוח, כיסתה 10% משווי התכולה של הדירה. פוליסה ראשונה זו הודפסה ב - 11/10/11 לתקופת ביטוח שתחילתה ביום 24/10/11 ועד ליום 30/9/12. מאוחר יותר תוקנה הפוליסה הנ"ל והונפקה פוליסה מעודכנת ביום 11/11/11 שתקפותה לתקופה הנ"ל, זאת לאחר שנערך ביום 24/10/11 דו"ח סוקר שבו הוערכו הפריטים השונים שבדירה בסך של 105,200 ₪, וביניהם, הוערך בשווי של 45,000 ₪, שעון אותו קיבלה המערערת לטענתה במתנה מאחיה שהינו תושב אנגליה (להלן:-"השעון"). האירוע הביטוחי אירע ביום 7/11/11. המשיבה שילמה תגמולי ביטוח למערערת כאשר עבור השעון שילמה לפי שווי של 45,000 ₪. לאחר קרות האירוע ומשהגיע דו"ח הסוקר לידי המערערת, ומשהתברר לה כי הנ"ל העריך את שווי השעון בסך של 45,000 ₪, היא פנתה לסוקר וביקשה לתקן את הערכתו וטענה כי מדובר בשעון ששוויו 74,000 ₪. היא נתבקשה ע"י הסוקר הנ"ל להציג כראיה לשווי חשבונית לרכישת השעון והציגה הערכת שווי של השעון שניתנה באנגליה לאחיה על סך של 74,000 ₪. בעקבות הצגת הערכת שווי זו, הוציא הסוקר דו"ח מתוקן בו העריך את שוויו של השעון בסך של 74,000 ₪. על אף האמור, שילמה המשיבה למערערת בגין השעון לפי שווי של 45,000 ₪ וסירבה להעלות את גובה התגמולים בהתאם לדו"ח המתוקן של הסוקר. נוכח סירוב זה, המערערת הגישה בבית משפט קמא תביעה לקבלת הפרשי תגמולי ביטוח בגין ערכו של שעון היד שנגנב ממנה בעת הפריצה לביתה, ואשר התגמולים שקיבלה עבורו, לא מילאו אחר דרישתה. בית משפט קמא דן בטענות הצדדים. את המסמך בדבר הערכת השווי שנשלח למערערת ע"י אחיה מאנגליה, ביקשה המערערת להציג בבית משפט קמא אולם עקב התנגדות להצגתו שלא באמצעות עורכו, דחה בית משפט קמא ובצדק, את דרישתה כי ישמש כראיה. בסופו של דבר, דחה בית משפט קמא את התביעה, זאת לאחר שדחה את טענת המשיבה כי לא נתקיים כיסוי ביטוחי במקרה זה בשל כך שלא קרה אירוע ביטוחי, זאת בנימוק כי המשיבה, לאחר שנדרשה לשלם את תגמולי הביטוח, הודתה בהתרחשותו של מקרה ביטוח ולא התכחשה לחובתה לשלם. בית משפט קמא נתן דעתו לכך שמדובר בעניין קרות אירוע הביטוח בעדות בעל דין יחידה ואימץ אותה בכל זאת, שכן מצא לה תימוכין וסיוע בעדות סוכן הביטוח, באישור משטרת ישראל וכן בהכרת המשיבה באירוע באמצעות התשלום של יתר תגמולי הביטוח שנתבעו מעבר לעניין שבמחלוקת. אשר לעניין השעון קבע בית משפט קמא כי לא הוכח בפניו ע"י התובעת ששוויו הנטען הוא 74,000 ₪ וזאת נוכח העובדה כי בקשת התובעת להצגת הערכת השווי שניתנה באנגליה, נדחתה. כן התייחס בית משפט קמא לשאלה האם ניתן לראות בהערכתו המאוחרת של הסוקר, ראיה מהימנה ביחס לשווי השעון וקבע כי השינוי שנערך ע"י הסוקר, נערך רק על יסוד נתון אחד הלא היא אותה הערכת שווי שלא הותרה הצגתה כראיה וגם לפי האמור בה, שאף אינה משקפת את סכום הרכישה של השעון אלא מהווה רק הערכת שווי חיצונית. בית משפט קמא לא מצא לסמוך על עדות הסוקר כי כאשר מדובר ברכישת פריט בחו"ל, הוא אינו אמור לבצע בדיקה מעמיקה יותר. כמו כן קבע בית משפט קמא כי מדובר במקרה של "תת ביטוח או ביטוח חסר ועל פי הוראות חוק חוזה הביטוח, במקרה שכזה אין חלה חובת פיצוי על המבטח". נוכח כל האמור לעיל, דחה בית משפט קמא את תביעת המערערת. טענות המערערת: לטענת המערערת, מששינה הסוקר מטעם המשיבה את שווי השעון, הרי שגה בית משפט קמא משלא קיבל את ההערכה המחודשת שערך אותו סוקר. לטענתה העיד הסוקר כי בבדיקה הראשונית סבר שמדובר בדגם אחר הנראה דומה ולאחר שהופנתה תשומת ליבו לכך, הוא ביקש חשבונית וכשקיבל אותה, תיקן את הערכתו ואין בכך כל פסול. אשר להנמקת בית משפט קמא לקיומו של תת ביטוח, טענה כי שגה בית משפט קמא בנימוק זה. כמו כן טענה המערערת כנגד קביעות בית משפט קמא כי המערערת קפאה על שמריה עד לקרות מקרה הביטוח וביקשה לשנות את הערכת הסוקר רק לאחר קרות מקרה הביטוח. לטענת המערערת, פרק הזמן שחלף עד לפריצה היה פרק זמן קצר מאוד ולא סופקה לה פוליסת הביטוח ועל כן לא יכלה לדעת בכמה הוערך השעון. תשובת המשיבה לערעור: המשיבה סמכה ידיה על נימוקי בית משפט קמא הן באשר לאי הצגת הראיה בדבר השווי והן באשר ליתר הנימוקים הנוגעים לתת ביטוח. אשר להערכת הסוקר המתוקנת מיום 14/12/11, נטען כי נעשתה לאחר האירוע הביטוחי, ולפי ס' 16 לחוק חוזה הביטוח לא ניתן ליצור פוליסה מתוקנת למקרה ביטוח שכבר אירע אשר תחול גם עליו. לטענת המשיבה, ביקשה המערערת בבית משפט קמא אכיפת הפוליסה ומשהתברר כי הפוליסה הקיימת היא פוליסה שנערכה לפי דו"ח סוקר המעריך את השעון בשווי של 45,000 ₪, לא ניתן לאכוף פוליסה אחרת או את הפוליסה כשהיא מבוססת על הערכה שמאוחרת למועד האירוע. דיון והכרעה: לצורך הכרעה בטענות הצדדים שבפניי, עיינתי גם בכתב התביעה שהוגש לבית משפט קמא. מדובר בכתב תביעה קצר שהוגש בסדר דין מהיר, המפרט בסעיפים 2 ו - 3 את עובדת כריתת מקרה הביטוח וכן את העובדה כי "בטרם יערך הביטוח, הוצגה תכולת הדירה, לרבות התכשיטים והשעון בפני סוקר מטעם הנתבעת אשר ביקר בדירה, אישר את הביטוח במגונים הקיימים". בהמשך מפרטת המערערת כי ביום 7/11/11 אירעה הפריצה וגניבת התכשיטים והשעון, כי המשיבה הודתה בקיום הביטוח אך פיצתה את המערערת באופן יחסי מערך השעון בלבד. בהמשך כתב התביעה טענה כי על המשיבה היה לפצות את המערערת בערכו המלא של השעון בסך 74,000 ₪. לא יהיה מיותר לציין כי כתב התביעה כפי שנוסח, אינו מפרט כי המערערת פנתה לסוקר לאחר קרות מקרה הביטוח וכי הפוליסה שהוצאה והייתה בתוקף עובר לקרות מקרה הביטוח, הונפקה על יסוד הערכת סיכון המבוססת בין היתר, על דו"ח הסוקר והערכת השעון שהופיע בו בסך של 45,000 ₪ בלבד. המערערת גם לא פירטה בכתב התביעה טענות לטעות או מחדל מצד הסוקר כידה הארוכה של חברת הביטוח, או אשם לכך שהערכתו נעשתה על הצד הנמוך כגורם לכך שלא נערכה הערכה גבוהה של השעון מלכתחילה, שדוגמת הטענות שנטענו במסגרת הערעור. לאחר עיון ושקילת טיעוני הצדדים, לא מצאתי מקום להתערב במסקנותיו של בית משפט קמא. אין חולק כי הערכת השווי של השעון, כפי שהוצגה ע"י הסוקר הנ"ל מחברת הביטוח ועל יסודה הונפקה הפוליסה, הייתה הערכת שווי נמוכה בסך של 45,000 ₪ וכי שווי זה שולם במסגרת תגמולי הביטוח. לא נטען בפני וסבורני שגם לא בפני בית משפט קמא וממילא לא הוכח הדבר שם ולא נקבע ע"י בית משפט קמא, כי המערערת בעת עריכת הביקור של הסוקר, טענה בפניו מלכתחילה, כי מדובר בתכשיט ששוויו 74,000 ₪. אין גם חולק כי מיום ביקור הסוקר ועד ליום אירוע הביטוח, 7/11/11, לא התעניינה המערערת בהערכת הסוקר. כל עניין השווי התעורר רק לאחר קרות מקרה הביטוח. משנכרת חוזה הביטוח על יסוד הערכת סיכון הנגזרת מהערכת שווי השעון (45,000 ₪) דומני שלא ניתן לחייב את חברת הביטוח לשלם מעבר לאותה הערכת סיכון. כפי שציינתי לעיל, למעשה מבוססות טענות המערערת בפני בערעור על מחדל בהערכה הראשונית אשר תוקן בדיעבד, לאחר קרות מקרה הביטוח. מטענותיה אלו עולה כי מחדל זה ראוי שירבוץ לפתחה של המבטחת. אינני מקבל טענה זו, בין משום מכך שהמערערת לא הציגה מלכתחילה בפני הסוקר הערכה ראשונית גבוהה יותר ובין משום כך שלא טרחה לברר איזו הערכה העריך את השעון ולהעמידו על טעותו קודם לקרות מקרה הביטוח וקודם להנפקת הפוליסה על יסוד הערכת הסיכון שעשתה המשיבה עובר להנפקתה. כמו כן ובנוסף לאמור לעיל, לא העלתה המערערת כלל בכתב תביעתה טענות למחדלים אלו כבסיס לעילת תביעתה. התביעה הייתה לאכיפת הפוליסה ואין חולק כי למועד קרות מקרה הביטוח הכיסוי בפוליסה לשעון עמד על סך 45,000 ₪. נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את הערעור. המערערת תשלם למשיבה הוצאות הערעור בסכום כולל של 7,000 ₪ שישולמו מתוך הפיקדון שהופקד ע"י המערערת. הפיקדון יחולט לידי משיבה ע"י המזכירות. פוליסהחברת ביטוח