כתב אישום: מכירת דלק גנוב ואי הוצאת חשבוניות בתחנת דלק

השופט י' נועם: 1. לפנינו ערעור על גזר-דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט ד"ר א' גורדון), בת"פ 4109/09, מיום 6.2.14, לפיו נידון המערער ל-16 חודשי מאסר בפועל, לארבעה חודשי מאסר על-תנאי ולתשלום קנס בסך 45,000 ₪. הודאתו של המערער בבית-משפט קמא ניתנה במסגרת הסדר טיעון. על-פי ההסדר, הסכימו הצדדים כי המאשימה תבקש מבית-המשפט להטיל מאסר ב"רף עליון" של 22 חודשים, וכי המערער יעתור לעונש לפי שיקול דעתו (סעיף 3 להסדר). עוד הוסכם בגדרו של ההסדר, כי המערער "לא היה הנהנה או מפיק הרווח העיקרי מן העבירות", וכי לא יועלו על-ידי הצדדים טענות בעניין הרווח המדויק (עמ' 12 לפרוטוקול מיום 6.6.13). 2. להלן עובדות כתב-האישום המתוקן, העומדות ביסוד הודאתו והרשעתו של המערער, כפי שנסקרו בגזר-דינו של בית-משפט קמא. בתקופה הרלנבטית לכתב-האישום, בשנים 2008-2007, עסק המערער בקניית ומכירת מוצרי דלק, ובין-היתר פעל בשליחותו של שמעון X (להלן - X) במכירת דלק לחברת "החץ חברה לדלק המובילה בישראל בע"מ" (להלן - חץ אנרגיה). חברה זו מכרה דלק ללקוחות שונים, הפעילה בין-היתר תחנת דלק ברחוב האומן 38 בירושלים (להלן - התחנה) ונשלטה בידי מר רחמים רחמים (להלן - רחמים). חץ אנרגיה פעלה עד סוף שנת 2007. את פעילותה, לרבות הפעלת התחנה, המשיכה חברת "ח.י.צ. אנרגיה שיווק דלקים" (להלן - ח.י.צ.). המערער היה מנהלה הפעיל של ח.י.צ., והיא הוקמה בידי X, רחמים וגולן טובלי. הרוח החיה מאחורי פעילותה הפלילית של ח.י.צ. היה X, והניהול השוטף - לרבות ההחלטות השוטפות המהותיות - הופקדו בידי המערער, בהנחיית X. לפי האישום הראשון, בתקופה הרלבנטית הנחה המערער את עובדי התחנה, כי בגין מכירות מאחת ממשאבות הדלק בתחנה לא יינתנו חשבוניות והתשלום עבור התדלוק יהיה במזומן בלבד. בדרך זו ביצע המערער עסקאות בסכום שאינו נופל מארבעה מיליון ש"ח. ההכנסות בגין עסקאות אלה לא דווחו לרשויות המס בשמונה הדוחו"ת התקופתיים שהגישה ח.י.צ. בגין מעשים אלה הורשע המערער בשמונה עבירות לפי סעיפים 117(ב)(1) ו-117(ב2)(3) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן - החוק או חוק מע"מ), ובשמונה עבירות על סעיפים 117(ב)(8) ו-117(ב2)(3) לחוק. על-פי האישום השני, בתקופה הרלבנטית ובעת פעילותה של חץ אנרגיה, מכר לה המערער דלק ממקורות שונים, לרבות דלק שנרכש מעוסק מורשה בשם "סול זול" על שמו של מר אשרף בדיר - דלק שמקורו בשטחי הרשות הפלסטינית ואשר הובל לחץ אנרגיה באמצעות חברת "דרך ישרה". המערער לא קיבל חשבונית מס עבור הדלק שרכש ולא הוציא לחץ אנרגיה חשבונית בגין המכירה. כדי לטשטש את מקור הדלק ולהקטין את חבות המס של חץ אנרגיה, המציא לה המערער חשבונית כוזבת על שם עוסק מורשה בשם "איזי מרקט". שווי סך המכירות שביצע המערער בשיטה זו לא פחת מ-750,000 ₪. בדומה, בעת פעילותה של ח.י.צ. רכש המערער עבורה דלק ממקורות שונים, ובהם דלק משטחי הרשות הפלסטינית שהתקבל מ"דרך ישרה" וממוחמד חמד, מבלי שהוצאו חשבוניות מס. כדי לטשטש את מקור הדלק קיבלו המערער, ח.י.צ. וX, חשבוניות כוזבות ממר משה אלחדד, ורכשו חשבוניות כוזבות ממר יעקב ביטון וחברת "הוד והדר ארגמן". בסוף כל חודש, בהנחיית X, הורה המערער למנהלת החשבונות של ח.י.צ. לחשב את סכום המס המתקבל ממס העסקאות אל מול מס התשומות, ובהתאם קבעו את סכום החשבונית הכוזבת שתתקבל, ללא קשר לכמות הדלק שסופקה בפועל לח.י.צ. סך החשבוניות הכוזבות שהתקבלו באופן האמור עמד על 6,477,112 ₪ לכל הפחות. בגין מעשים אלה הורשע המערער בשמונה עבירות לפי סעיפים 117(ב)(1) ו-117(ב2)(3) לחוק, בשמונה עבירות על סעיפים 117(ב)(5) ו-117(ב2)(3) לחוק, ובשמונה עבירות לפי סעיפים 117(ב)(8) ו-117(ב2)(3) לחוק. לפי האישום השלישי, בתקופה שבין החודשים נובמבר 2006 למאי 2008 מכרו X והמערער דלק ללקוחות שונים, מבלי שהוציאו חשבוניות וללא דיווח לרשויות המס. כדי להקטין את חבות המס של הלקוחות, מסרו להם חשבוניות כוזבות על-שם חברת "הוד והדר ארגמן בע"מ". בגין זאת שילמו עמלה ל"הוד והדר ארגמן בע"מ" ולמנהלה יעקב ביטון. סך החשבוניות שמסר המערער באופן זה אינו נופל מ-673,792 ₪. בגין המעשים האמורים הורשע המערער בשמונה עבירות לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק, באחת-עשרה עבירות לפי סעיף 117(ב)(3) לחוק, ובשמונה עבירות לפי סעיפים 117(ב)(8) לחוק. על-פי האישום הרביעי רכש המערער, בהנחיית X, דלק מX , כאשר המערער וX ידעו שמדובר בדלק גנוב אשר נרכש במחיר הנמוך ב-25% מהמחיר שנקבע על-ידי בתי הזיקוק לאותה עת. בהנחיית X הציע המערער ליעקב ביטון לרכוש את הדלק, והלה הסכים ורכש ב-13 מועדים שונים כ-150,000 ליטרים של דלק, בשווי שאינו נופל 750,000 ₪. הנאשם וX לא קיבלו חשבוניות מס בגין רכישת הדלק, לא הנפיקו חשבוניות בגין מכירתו ולא דיווחו לרשויות על ההכנסות מן המכירות. בשל מעשים אלה, הורשע המערער ב-13 עבירות לפי סעיף 412 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בעבירה לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק מע"מ, ובעבירה לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק מע"מ. 3. בדיון בבית-משפט קמא עתרה ב"כ המשיבה, בהתאם להסדר הטיעון, להטלת מאסר בפועל לתקופה של 22 חודשים וקנס בסך 100,000 ₪. ב"כ המערער עתר להטלת מאסר בעבודות שירות וקנס נמוך; זאת, בין-השאר, לנוכח הודאתו של המערער, שיתוף הפעולה שלו בחקירה ונסיבותיו האישיות. באשר לנסיבות ביצוע העבירות, טען, בין-היתר, כי המערער פעל על-פי הנחיות שקיבל מאחרים, כי חשש מפני X, וכי לא הפיק רווח מביצוע העבירות אם כי קיבל משכורת מX. בכל הנוגע לנסיבות האישיות, הדגיש הסנגור, בין-השאר, כי המערער שיקם את חייו מאז המקרה ולא חזר להסתבך בפלילים, וכי שליחתו למאסר תקטע מהלך זה ועלולה לדרדרו לנוכח אישיותו המורכבת ומצבו הרפואי. בהקשר האחרון אף הגיש לבית-משפט קמא חוות-דעת פסיכולוגית אודות מצבו הנפשי, ומסמכים רפואיים מהמרכז הקהילתי לבריאות הנפש בבית שמש, מהם עולה כי המערער סובל מהפרעת חרדה על-רקע דחק ומקבל טיפול תרופתי. כן הפנה הסניגור לתסקיר שירות המבחן, אשר התייחס בהרחבה לנסיבותיו האישיות, הבריאותיות והמשפחתיות של המערער, שמפאת צנעת הפרט לא תפורטנה, ואשר המליץ להסתפק בהטלת מאסר בפועל לתקופה קצרה. 4. בית-משפט קמא גזר את דינו של המערער על-פי עקרונות הבניית הענישה. בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, על בית-המשפט לקבוע בגזר-הדין את מתחם העונש ההולם, זאת לאור העיקרון המנחה והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה; ובהמשך - לגזור את העונש המתאים לנאשם במסגרת מתחם הענישה ההולם, תוך התייחסות לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, זאת אגב אפשרות לסטות מהמתחם בנסיבות חריגות שצוינו בחוק. על-פי התיקון האמור לחוק, במקרה שבו הורשע נאשם בכמה עבירות, על בית-המשפט לקבוע האם הן מהוות אירוע אחד או כמה אירועים נפרדים. אם מדובר באירוע אחד, על בית-המשפט לקבוע מתחם ענישה לאירוע כולו, ולגזור עונש כולל לכל העבירות הקשורות לאותו אירוע. ואולם, ככל שבית-המשפט מוצא, כי בעבירות שבהן הורשע הנאשם מדובר בכמה אירועים, יש לקבוע מתחם ענישה הולם לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן לגזור עונש נפרד לכל אירוע, אגב התייחסות לשאלה האם העונשים ירוצו בחופף או במצטבר, או שמא להשית עונש כולל לאירועים כולם (ע"פ 8641/12 מוחמד סעד נ' מדינת ישראל (5.8.13), פִסקה 22 לפסק-דינו של כב' השופט סולברג). מתחם הענישה נקבע בהתאם לעקרון ההלימה, וביישומו מביא בית-המשפט במניין שיקוליו את הערך החברתי שנפגע בביצוע העבירה, את מדיניות הענישה הנהוגה ואת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. 5. בגזר-דינו המפורט והמנומק עמד בית-משפט קמא על חומרת עבירות המס, ועל הצורך בהטלת ענישה מחמירה בעבירות אלו. כן עמד בית-משפט קמא על חומרת העבירות שביצע המערער ונסיבות ביצוען. בית-המשפט דחה את טענות המערער, לפיהן לא נהנה מרווחי העבירות, וכי ביצע את המעשים רק בשל איומי מעסיקיו. בהקשר זה ציין בית-משפט קמא, כי מהודאות המערער בחקירה עולה שהוא הפיק רווח של ממש מן הפעילות העבריינית, אף אם לא היה הנהנה העיקרי מהן; כי הטענה לפיה אולץ לבצע את העבירות לאחר תחילת עבודה "תמימה" בתחנה, אינה הולמת את העובדות שבהן הודה; כי מחקירותיו במשטרה גם לא עולה שהמערער פעל בשל איומיו של X, ללא יכולת לסרב להוראותיו; וכי ממכלול עובדות כתב-האישום ואמרותיו של המערער עולה כי הלה "חפץ בביצוע העבירות על-מנת להעשיר את כיסו, ובצען בשיתוף פעולה עם X שגיבה אותו וחלק עמו בפירות העבירה" (פִסקה 14 סיפא לגזר-הדין). לאחר שבחן את מהות העבירות, נסיבות ביצוען ורמת הענישה הנהוגה, קבע בית-משפט קמא, כי מתחם הענישה ההולם עבור כל אחד מהאישומים השלישי והרביעי נע בין שלושה חודשי מאסר לבין עשרה חודשי מאסר; כי המתחם עבור האישום הראשון נע בין חמישה חודשי מאסר לארבעה-עשר חודשי מאסר; וכי המתחם עבור האישום השני - העוסק בסכום ניכר ומשמעותי ובצירוף אלמנטים של שימוש בחשבוניות כוזבות - נע בין שבעה חודשי מאסר לשישה-עשר חודשי מאסר. בהמשך קבע, כי מתחם הקנס עבור העבירות בכללותן נע בין 35,000 ₪ לבין 60,000 ₪. בית-משפט קמא סבר, כי למרות נסיבותיו האישיות, המשפחתיות והרפואיות של המערער, אין מדובר במקרה שבו ראוי לתת לשיקול השיקומי עדיפות על-פני השיקולים מנגד; וכי ממילא, אין המקרה מצדיק חריגה לקולא ממתחם הענישה משיקולי שיקום. בית-משפט קמא נעתר לבקשת המערער, לגזור עונש כולל לכל האירועים יחד, זאת הואיל והמעשים בוצעו במכלול אחד של פעילות עבריינית מתמשכת במסגרת עיסוקו בתחום הדלק ובהנחייתו של X. בבואו לבחון את העונש המתאים למערער, בתוך מתחם הענישה ההולם, הביא בית-משפט קמא במניין שיקוליו את הודאתו של המערער, החרטה שהביע על מעשיו, שיתוף הפעולה שלו עם חוקריו ואת העובדה שחזר לעיסוק נורמטיבי תוך שאיפה וניסיון לשקם את עצמו ואת משפחתו. כן התחשב בית-משפט קמא במצבו הבריאותי, הנפשי והאישי של המערער, ובהשלכות של הטלת מאסר - עליו ועל בני משפחתו. בהתייחסו לטענת המערער, לפיה יש להקל עִמו בדין בשל הבטחה שקיבל מחוקריו, לפיה לא ירצה עונש מאסר, קבע בית-משפט קמא, כי במסגרת "משפט זוטא" שהתקיים בתיק, בטרם הגיעו הצדדים להסדר טיעון, שללוּ החוקרים כי ניתנה למערער הבטחה שלא ירצה מאסר; וכי צפייה בקלטות החקירה טופחת על-פני טענת המערער בדבר הבטחה שקיבל מחוקריו לפיה לא ירצה עונש מאסר. בהקשר האחרון ציין בית-משפט קמא, כי מצפייה בקלטות החקירה עולה, כי המערער הבין שלא הובטח לו שלא ירצה עונש מאסר. בית-משפט קמא הוסיף, כי הנסיבות לקולא שפורטו על-ידו מצדיקות שלא למצות את הדין עם המערער; ובמכלול השיקולים מצא למקם את העונש המתאים "בהתקרב לסך עונשי הרף הנמוך במתחמים השונים" (פסקה 23). על-כן גזר על המערער שישה-עשר חודשי מאסר בפועל, ארבעה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 45,000 ₪. 6. במסגרת הערעור גורס ב"כ המערער, כי בית-משפט קמא טעה בקביעת מתחמי הענישה והחמיר בעונשו של המערער יתר על המידה. לשיטתו, בית-משפט קמא לא נתן משקל ראוי להמלצת שירות המבחן לגזור על המערער עונש של מאסר בפועל לתקופה קצרה, וכן לא נתן את המשקל ההולם להמלצת הפסיכולוג מטעם הסנגוריה, לפיה יש לנקוט בעניינו של המערער גישה שיקומית-טיפולית. בנוסף גרס, כי בית-משפט קמא טעה בהחלטתו לדחות את טענת המערער, לפיה קיבל הבטחה מחוקריו שלא יוטל עליו עונש מאסר. לטעמו, הודאתו של המערער, החרטה שהביע על מעשיו, שיתוף הפעולה בחקירה, חלוף הזמן הרב מעת ביצוע העבירות, כמו-גם נסיבותיו האישיות, המשפחתיות והרפואיות - מצדיקות הסתפקות בהטלת מאסר שירוצה בעבודות שירות, ולחלופין - מאסר לתקופה קצרה. בנוסף, הלין המערער על שיעורו של הקנס שהושת עליו, זאת על-רקע המצב הכלכלי הדחוק שלו ושל בני משפחתו. 7. ב"כ המשיבה סבר, כי אין עילה להתערב בגזר-דינו של בית-משפט קמא, המאזן בצורה הולמת וראויה בין מכלול שיקולי הענישה, ואף נוטה, לשיטתו, לקולא; וביקש להותיר את העונש על כנו, זאת מטעמיו של בית-משפט קמא. הוא הדגיש, כי התביעה הגבילה את עצמה על-פי הסדר-הטיעון, לעונש של 22 חודשי מאסר בפועל, וכי מדובר בהגבלה משמעותית, על-רקע הנסיבות לקולא שצוינו על-ידי בית-משפט קמא. 8. כלל הוא, כי ערכאת הערעור לא גוזרת מחדש את העונש, אלא בוחנת את סבירות גזר-הדין של הערכאה הדיונית. התערבות בגזר-הדין תיעשה במקרה שבו נמצא על-ידי ערכאת הערעור כי נפלה בגזר-הדין טעות מהותית או שהעונש שנגזר סוטה באופן קיצוני מרמת הענישה הראויה. נפסק, כי גדרי ההתערבות האמורים נותרו על כנם גם לאחר תיקון 113 לחוק העונשין (ע"פ 7430/13 שחרוך טוחסונוב נ' מדינת ישראל (3.3.14); וכן ראו: ע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל (5.8.13); וע"פ 3151/13 עבדאללה נ' מדינת ישראל (24.4.14), בפִסקה 10). 9. לאחר בחינת מכלול טיעוני הצדדים, סבורים אנו, כי אין מקום להתערב בגזר-דינו של בית-משפט קמא. למותר להכביר מילים על חומרתן של עבירות המס והנזק שהן מסבות למדינה ולחברה; ובהקשר זה נפנה לדברים שכבר השמענו בפסקי-דין אחרים (ובין השאר - ע"פ 52629-02-13 חברת מירא לאור חשמל בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל (29.4.14)). עבירות המס הִנן חלק מהעבריינות הכלכלית המכוונת לפגוע בציבור בכללותו. הן שקולות לשליחת-יד לקופה הציבורית, משבשות את פעולתו התקינה של מנגנון גביית המיסים, פוגעות במשק המדינה ומערערות את אמון הציבור בערך השוויון בנשיאה בנטל המיסים (ע"פ 624/80 חברת וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 211 (1981); רע"פ 512/04 אבו עבייד נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 381 (2004); רע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל (24.2.05); ע"פ 2636/12 עיזבון המנוח יהושוע שלוש נ' מדינת ישראל (5.3.13); וע"פ 3151/13 עבדאללה נ' מדינת ישראל (לעיל), בפִסקה 11). בעבירות כלכליות - בכלל, ובעבירות מס - בפרט, גובר משקלו של האינטרס הציבורי שבהחמרה בענישה, על-פני נסיבותיו האישיות של הנאשם (רע"פ 281/05 ציון יעקב נ' מדינת ישראל (20.4.05); רע"פ 254/06 רומן קעדאן נ' מדינת ישראל (20.6.06); ורע"פ 7135/10 חן נ' מדינת ישראל (3.11.10)). נוכח חומרת העבירות הנדונות, הנזק שהן מסבות לאוצר המדינה, קלות ביצוען והקושי בחשיפתן ובאיתור מבצעיהן - מן הראוי להטיל בגינן עונשי מאסר בפועל ממושכים בצד קנסות כבדים. עמדה עונשית זו מתחייבת משיקולי גמול, הוקעת המעשים והרתעה אפקטיבית - אישית וכללית (ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3) 721 (2004); רע"פ 1546/05 שמחוני נ' מדינת ישראל (22.3.05); ורע"פ 4563/11 חברת קוסטה קבלנות בע"מ נ' מדינת ישראל (19.6.11)); זאת אף אם מדובר בנאשמים ללא הרשעות קודמות ובמי שהתנהלו באופן נורמטיבי במהלך השנים (ע"פ 2919/02 אלוני נ' מדינת ישראל (1.10.02)). מדיניות ענישה מחמירה זו, המחייבת הטלת מאסרים בפועל, בצד קנסות מכבידים, מיושמת, בין-השאר, גם בעבירות של העלמת תשלומי מע"מ, לרבות ניכוי מס תשומות שלא כדין, אגב שימוש בחשבוניות כוזבות שאינן משקפות עסקת אמת, כמו אלו הנדונות לפנינו באישומים השני והשלישי (ראו: רע"פ 586/00 אבו עראר עומר נ' מדינת ישראל (13.2.00); רע"פ 5718/05 דני אוליבר נ' מדינת ישראל (8.8.05); רע"פ 1054/07 צמרת אויאשן 1988 בע"מ נ' מדינת ישראל (6.2.07); רע"פ 7781/07 זחאיקה נ' מדינת ישראל (24.9.07); רע"פ 10945/07 יגיל שירותי שמירה וניקיון (1997) בע"מ נ' מדינת ישראל (14.5.08); ע"פ (ת"א) 71538/07 טל יגרמן נ' מדינת ישראל (20.2.08); ע"פ (י-ם) 4827/09 חברת סופה בע"מ נ' מדינת ישראל (14.1.10); וע"פ (י-ם) 22139-04-13 אחים אלישה 2005 לבנייה ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל (6.6.13)). 10. לא מצאנו עילה להתערב במתחמי הענישה שנקבעו על-ידי בית-משפט קמא. כפי שציין בית-משפט קמא, העבירות שביצע המערער חמורות במהותן ובנסיבותיהן, זאת לאור ריבוי העבירות, ביצוען השיטתי לאורך זמן, היקפן הניכר של העסקאות נושא ההרשעה וסכומי המס שנגרעו מאוצר המדינה. כפי שקבע בית-משפט קמא, אשמו של המערער הוא תוצר של החלטה מודעת לבצע את העבירות, במטרה להפיק רווח; זאת הואיל והוא ציפה לקבל, ואף קיבל, נתחים מהרווחים באמצעות התחמקות מתשלום מס. עם זאת, בית-משפט קמא הביא בחשבון את העובדה המוסכמת, לפיה המערער לא היה הנהנה ומפיק הרווח העיקרי מן העבירות. מתחמי הענישה שנקבעו על-ידי בית-משפט קמא - הן באשר לרכיב המאסר בפועל והן בנוגע לרכיב הקנס - הולמים את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען ואת רמת הענישה הנהוגה; ולא מצאנו כי קמה עילה להתערב בהם. כמו-כן, לא מצאנו עילה להתערב בעונש המאסר שהושת על המערער, וכן בעניין שיעורו של הקנס. בית-משפט קמא הביא בחשבון בגזר-דינו המפורט את מכלול השיקולים הרלבנטיים, ובכלל זה - הודאתו של המערער ושיתוף הפעולה בחקירה, החרטה שהביע על מעשיו, חלוף הזמן מעת המעשים, השיקום שעבר, וכן נסיבותיו האישיות, המשפחתיות והבריאותיות; ולא נמצא, כי בגזר-הדין נפלה טעות מהותית, או כי העונש סוטה באופן קיצוני מרמת הענישה הראויה. בית-המשפט אף היה ער להשלכות של עונש מאסר על המערער, לאור מצבו הבריאותי והנפשי. בקביעת העונש המתאים, ערך בית-המשפט את האיזונים הראויים, בין מכלול השיקולים לקולא לבין שיקולי הגמול, ההרתעה והצורך בהטלת ענישה הולמת. באשר לטענתו של המערער, לפיה מן הראוי לנקוט בעניינו הקלה נוספת בשל הבטחתם של החוקרים כי לא יוטל עליו עונש מאסר, הרי שבית משפט קמא קבע שמדובר בטענה חסרת בסיס, וכי המערער ידע (כעולה מתמלילי חקירתו) שלא הובטח לו שלא ירצה מאסר. משכך, לא קמה עילה להתערבות בגזר-הדין, ודין הערעור להידחות. אשר על כל האמור לעיל, הערעור נדחה. המערער יתייצב לריצוי המאסר בפועל ביום 1.7.14 בשעה 10:00 בבית המעצר ניצן, שבמתחם כלא איילון, ליד רמלה. בשל מצבו הבריאותי של המערער, ידאג שירות בתי הסוהר להעבירו לבדיקה במרכז הרפואי של כלא איילון, בתכוף לאחר ההתייצבות למאסר. ב"כ המערער ידאג להמציא לשירות בתי הסוהר, מבעוד מועד, תיעוד רפואי עדכני אודות המערער. המזכירות תמציא עותקים מפסק-הדין הן לשירות המבחן והן לשירות בתי הסוהר. תשומת לב שירות בתי הסוהר מופנית לאמור בפִסקה האחרונה.משפט פלילימיסיםתחנת דלקחשבוניתדלק