טענה להפרת חוזה עבודות בניה בגלל עיכוב בקבלת היתר בניה בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בעכו בת"ק 33844-09-13, אשר קיבל את תביעתם של המשיבים, וחייב את המבקשת לשלם להם סכום של 35,000 ₪. העובדות בקצרה בין המבקשת, חברה העוסקת במתן שירותי בניה, למשיבים נכרת חוזה שעניינו ביצוע תוספות בניה בבית המשיבים ע"י המבקשת. לשם כך שילמו המשיבים למבקשת מקדמה בסך 35,000 ₪. למשיבים לא היה היתר בניה בעת כריתת החוזה, וסוכם בין הצדדים כי העבודות יחלו לאחר קבלת היתר בניה כדין. בין לבין, התחייבה המבקשת לבצע עבודות אחרות, והיא החלה בביצוען. לאחר כחצי שנה ממועד כריתת החוזה, התקבל היתר הבניה, והמשיבים ביקשו מהמבקשת להתחיל בביצוע עבודתה בהתאם להסכם. המבקשת, שבינתיים ביצעה עבודות אחרות, ביקשה מהמשיבים להמתין עד לסיום העבודות אליהן התחייבה. לאחר שמאסו מהמתנה למבקשת, דרשו המשיבים לבטל את ההסכם ולקבל את כספם חזרה. משסירבה המבקשת להחזיר את המקדמה ששולמה, בטענה כי השתמשה בכסף לקניית חומרי גלם לביצוע העבודה, הגישו המשיבים תביעה לבית משפט קמא. ביום 21.4.14 התקיים דיון בבית משפט קמא, במהלכו נשמעו טענות הצדדים, ולאחריו הופנו הצדדים להליך גישור מחוץ לאולם בית המשפט. הגישור לא צלח והצדדים שבו לאולם והודיעו לבית משפט קמא כי לא הצליחו לגבש הסכם פשרה. בהמלצת בית משפט קמא, הסכימו הצדדים למנות בורר ללא שכר. לאחר שנשלחה הזמנה לצדדים על ידי הבורר, הודיעה המבקשת כי אינה מסכימה להליך הבוררות, מסיבות שונות שפורטו בהודעתה. ביום 9.2.14 הגישו המשיבים בקשה לקיים דיון נוסף, לאור עמדת המבקשת. הדיון נקבע ליום 18.2.14, והמשיבים התבקשו ע"י בית משפט קמא להודיע למבקשת על מועד הדיון. ביום 18.2.14 התייצבו המשיבים לדיון וטענו כי לא הודיעו למבקשת על הדיון, בטענה כי סברו שבית המשפט הודיע למבקשת. לפיכך, החליט בית משפט קמא לקבוע מועד חדש לדיון. עוד באותו יום, ולאחר שעיין בתיק, החליט בית משפט קמא לתת פסק דין על סמך החומר המצוי בתיק, זאת לנוכח העבודה כי המבקשת סירבה להליך הבוררות, לאחר שנתנה את הסכמתה לכך, וכן לאור העובדה כי התקיים דיון מעמיק בנוכחות הצדדים, וניתן להם את יומם בבית המשפט. לפיכך, ועל סמך החומר שהיה בתיק, החליט בית משפט קמא לקבל את התביעה. בית משפט קמא שוכנע כי המבקשת הפרה את ההסכם עם המשיבים ללא כל הצדקה, וכן שוכנע כי המבקשת התחמקה במשך שלושה חודשים מביצוע העבודה ללא סיבה מוצדקת. בית משפט קמא ציין גם כי למשיבים לא הייתה כל ברירה אלא לבטל את ההסכם, זאת לנוכח ההתנהלות הבלתי אחראית של המבקשת, שגרמה למשיבים סבל וטרחה רבה. כמו כן נקבע כי המבקשת לא הציגה כל ראיה לטענה כי השתמשה במקדמה לרכישה חומרי גלם. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי. טענות הצדדים המבקשת טענה כי היא זו שנאלצה להמתין חודשים רבים עד לקבלת היתר הבניה בכדי שהיא תוכל להתחיל לעבוד, ובלית ברירה היא נאלצה להתחייב לבצע עבודות אחרות קצרות טווח שאינן עיסוקה העיקרי, כדי שתוכל להרוויח מהעבודה אצל המשיבים, כך שביטול החוזה גרם לה לאובדן רווחים. עוד נטען כי המקדמה ששולמה שימשה לרכישת ברזל וחומרי גלם נוספים לביצוע עבודות בהתאם לתוכנית שנמסרה למבקשת, וכן שולמו תשלומי מס הכנסה, מע"מ וביטוח לאומי כדין, לפיכך סירבה המבקשת להחזיר את המקדמה ששולמה. המבקשת הוסיפה כי לא הסכימה להליך הבוררות משום שהבורר זימן את הצדדים לפגישה בביתם של המשיבים, מה שלטענתה עשוי להטות את הכף מראש לטובת המשיבים, ולפיכך סירבה להליך הבוררות. עוד נטען כי בית משפט קמא הסמיך את עצמו לתת פסק דין על סמך המסמכים בתיק, וסטה מהחלטתו לקיים דיון במעמד הצדדים ללא הצדקה, ובכך נחסמה דרכה של המבקשת להגיש את מסמכיה ולבסס את טענותיה. המבקשת הדגישה כי גם המשיבים התנגדו למתן פסק דין על סמך החומר המצוי בתיק, ועמדו על קיום דיון במעמד הצדדים. כן נטען כי טעה בית משפט קמא עת הסמיך עצמו לתת פסק דין על סמן החומר בתיק ללא הסכמת הצדדים. המבקשת הדגישה כי בית משפט קמא לא נתן לה את יומה בבית המשפט ולא אפשר לה להגיש את מסמכיה המעידים על רכישת החומר. מנגד, טענו המשיבים כי אין הצדקה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא, הן לנוכח אופי הטענות הנטענות, והן לנוכח העבודה כי מדובר בפסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, שאמור להיות הליך קצר, יעיל, וללא עלויות גבוהות. המשיבים הדגישו כי הסכימו, בלית ברירה, לדחות את ביצוע העבודות שעד שהמבקשת תסיים את העבודות שהחלה בהן, אולם חרף ההסכמה, המבקשת לא עמדה במועד אותו היא עצמה קבעה, והמשיכה לדחות את תחילת הביצוע העבודה. כמו נטען כי המשיבים לא קיבלו תמורה כלשהי עבור המקדמה ששולמה, לפיכך, הם סומכים ידם על החלטת בית משפט קמא. המשיבים הדגישו כי המבקשת בחרה לא להציג את ראיותיה בפני בית משפט קמא בדיון שהתקיים ביום 21.4.14, ובכך אין להתיר לה להגיש את ראיותיה בשלב הערעור, במיוחד כאשר לא הגישה בקשה מסודרת להגשת ראיות, וצירפה אותן בניגוד לסדרי הדין. כמו כן נטען כי הניסיון לשלב את המסמכים בתיק המוצגים שהוגש, מעיד על חוסר ניקיון הכפיים של המבקשת. לעניין החלטת בית משפט קמא לתת פסק דין על סמך החומר - נטען ע"י המשיבים כי מדובר בתיק בו התקיים דיון ממצה, נחקרו הצדדים תחת אזהרה, ואף נעשו מספר ניסיונות לסיים את ההליך מחוץ לכותלי בית המשפט. עוד הודגש כי בית משפט קמא אינו כבול לסדרי הדין והראיות, והוא היה מוסמך להחליט על מתן פסק דין, גם ללא הסכמת הצדדים. דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר המצוי בפני, החלטתי להיעתר לבקשת רשות הערעור, לקבל את הערעור, לבטל את פסק הדין שניתן ולהחזיר את הדיון לבית משפט קמא. זאת לנוכח העובדה כי לצדדים, במיוחד למבקשת, לא ניתנה הזדמנות נאותה להשלים את טיעוניהם לאחר כשלון הליך הבוררות. אפרט להלן את נימוקי. בהחלטה מיום 30.1.14 חזר בית משפט קמא על המלצתו למינוי בורר ללא שכר בכדי לפתור את הסכסוך בין הצדדים ביעילות וללא עלויות כספיות גבוהות. באותה החלטה ציין בית משפט קמא כי אם הצדדים אינם מסכימים להליך הבוררות, עליהם להודיע מה עמדתם באשר למינוי מומחה מטעם בית המשפט. ביום 9.2.14 הודיעה המשיבה כי אינה מעוניינת בהליך הבוררות, וכי היא מסכימה למינוי מומחה מטעם בית המשפט. מטעם המשיבים לא הוגשה הודעה כלשהי. בדיון שהתקיים ביום 18.2.14, דיון שכאמור לא נודע למבקשת עליו והיא לא נכחה בו, החליט בית משפט קמא לקבוע מועד חדש לדיון. אולם, ובאופן מפתיע, החליט בית משפט קמא, עוד באותו יום, לבטל את החלטותיו הקודמות ולתת פסק דין על סמך החומר במצוי בפניו. אף שבית משפט קמא אינו כפוף לסדרי הדין, סבורני כי מהלך זה לא היה ראוי, משום שלא ניתנה הזדמנות נאותה לצדדים להשמיע את טענותיהם לאחר כשלון הליך הבוררות, ולהשלים את טענותיהם בטרם יינתן פסק דין. אדגיש כי לא נעלמה מעיניי העבודה כי התנהל דיון ארוך וממצה בפני בית משפט קמא, וכי הצדדים העידו ומסרו גרסאות. עם זאת, אין להתעלם מהעובדה כי הצדדים, במיוחד המבקשת, ציפו לקבל תשובה באשר למינוי מומחה, והופתעו לקבל פסק דין. בדרך זו, בה בחר בית משפט קמא, לא ניתן למבקשת את יומה בבית המשפט. כאן המקום להזכיר כי המשיבים עצמם, עוד בטרם קיבלו לידם את פסק הדין, עתרו לבטל את החלטת בית משפט קמא, וביקשו לקבוע מועד לדיון, מה שמחדד את טיבו המפתיע של ההליך בו נקט בית משפט קמא. לפיכך, ועל אף שניתן כבר פסק דין, מן הראוי לתת הזדמנות לצדדים להשלים את טיעוניהם, בטרם יינתן פסק דין סופי. לנוכח המצב שנוצר, בו ניתן כבר פסק דין, וביהמ"ש קמא גיבש את עמדתו, אין מנוס אלא להחזיר את הדיון למותב אחר של בית משפט קמא, אשר ישמע את טענות הצדדים, ויחליט אם יש מקום למנות מומחה מטעם בית המשפט או שניתן לפסוק על פי החומר שבפני בית המשפט וטיעוני הצדדים. אעיר ואדגיש כי אינני מביע עמדה באשר לגופן של הטענות העובדתיות או המשפטיות שנטענו, או באשר לסיכויי התביעה בבית משפט קמא. הוראת פסק דין משמעה החזרת הדיון לבית משפט קמא, ותו לא. עוד אוסיף כי לא ראיתי מקום להיעתר לבקשת המשיבים להגיב לתגובת המבקשת, את הטענות יכולים להשמיע המשיבים בבית משפט קמא. סוף דבר פסק דין של בית משפט קמא מבוטל. הדיון יוחזר לבית משפט קמא, בפני מותב אחר, אשר ישמע את הצדדים ויחליט לפי מיטב שיקול דעתו . הוצאות הדיון בפני, בסכום של 3,000 ₪, יהיו לפי התוצאות בהליך שינוהל בבית משפט קמא. הפרת חוזהחוזהבניהעבודות בניההיתר בניה