חובת שימוע לסודני לפני כליאה במתקן חולות הרקע לעתירה: בפני עתירה נגד החלטת הממונה על ביקורת הגבולות (להלן: "הממונה") מיום 16.2.14 המורה לעותר לשהות במרכז השהייה "חולות" עד לגירושו מישראל, עד ליציאתו ממנה, או עד למועד אחר שייקבע, זאת בהתאם לסעיף 32ד'(א) לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד - 1954 (להלן: "החוק למניעת הסתננות" או "החוק"), וזאת לא יאוחר מיום 26.3.14. העותר הינו נתין סודני, נשוי + 7 ילדים (ומשפחתו אינה בישראל), אשר שהה במחנה פליטים בסודן עד לשנת 2010, אז הצליח להוציא דרכון ולצאת מגבולות מדינתו. העותר הסתנן למדינת ישראל ביום 17.9.10 והושם במשמורת. העותר שוחרר בהתאם למדיניות המשיב ביחס למסתננים בעלי נתינות סודנית וניתן לו אישור שהייה בהתאם לסעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"). אישור השהייה של העותר עמד בתוקף עד ליום 26.3.14 והוארך מעת לעת. ביום 16.2.14 פנה העותר לרשות האוכלוסין בחיפה כדי לחדש את אשרתו, נערך לו תשאול על ידי הממונה, הוחלט שהוא עונה על הקריטריונים לזימון מסתנן למרכז שהייה ונמסרה לו החלטה לפיה עליו להתייצב במתקן "חולות" וזאת לא יאוחר מיום 26.3.14. נגד החלטה זו הוגשה העתירה שבנדון. יצויין כי העתירה הוגשה לבית המשפט לעניינים מנהליים אשר נמצא בבית המשפט המחוזי מרכז בלוד, אשר הורה על העברת התיק לבית משפט זה לאור העובדה שהוראת השהייה ניתנה לאחר תשאול שנערך על ידי הממונה על ביקורת הגבולות בחיפה. עוד יצויין כבר עתה כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוצגו לעיוני הגעתי למסקנה כי לא נפל בהחלטה שבנדון פגם המצדיק התערבות ויש לדחות את העתירה. טענות העותר: העותר טוען כי מדובר בהחלטה פגומה, שגויה, שאינה מנומקת ובלתי סבירה. נטען כי נפל פגם בהחלטה מאחר שלעותר לא נערך שימוע בפני הממונה טרם מתן ההחלטה, למעט שאלה אחת: "אתה רוצה לחזור לסודן? ואם הנך מסרב עלייך להיכנס לחולות". נטען כי לעותר לא ניתנה ההזדמנות להסביר את הסיבות שאילצו אותו לעזוב את ארצו ושהוא מבקש מקלט. עוד נטען כי ההחלטה ניתנה בקלות ראש ללא נימוק ובאופן זהה לאלפי מבקשי המקלט מסודן ומאריתריאה מבלי להתייחס לעותר כמבקש מקלט לכל דבר ועניין. ב"כ העותר מבקש ליתן צו הצהרתי הקובע שעם תיקון מס' 4 לחוק למניעת הסתננות לא הוסבר לעותר שבאפשרותו להגיש בקשת מקלט פרטנית, במיוחד כאשר מלכתחילה הטיפול בעניינו של העותר נמצא בידי המשיב. העותר טוען שהוא ברח מארצו בשל המלחמה השוררת והמתמשכת באזור מגוריו מזה מספר שנים אך עובדות אלו לא נבחנו על ידי הממונה טרם מתן ההחלטה וחירותו נשללה ללא כל סיבה מוצדקת לכך. נטען כי קיימת סכנה ממשית לחייו אם יוחזר לארצו. עוד נטען שהוראת השהייה בהתאם לסעיף 32ד' לחוק למניעת הסתננות הינה לאנשים שיש קושי בגירושם מישראל וזאת עד לגירושם או עד ליציאתם ממנה או עד למועד אחר שייקבע ובכך יוצא שאותם אנשים, דוגמת העותר, זכאים למדיניות אי ההרחקה ובמקביל מוחזקים עד לגירושם תוך פגיעה חמורה בזכויותיהם הבסיסיות לחירות, חופש הביטוי, חופש התנועה וכיו"ב והכל מבלי לבחון את נסיבותיהם האישיות של כל אחד והנסיבות שאילצו אותם לצאת מארצם. מבוקש להורות על ביטול החלטת המשיב להחזיק את העותר במתקן השהייה "חולות". טענות המשיב: המשיב טוען כי דין העתירה להדחות מאחר שהחלטת המשיב לזמן את העותר למרכז השהייה הוצאה כדין, בהתאם להוראות החוק (תיקון מס' 4 לחוק למניעת הסתננות) ולנוהלי המשיב (קריטריונים שנקבעו באשר להוצאת הוראות שהייה במתקן השהייה), מבלי שנפל כל פגם בהליך קבלת ההחלטה או בהחלטה עצמה. נטען כי ההחלטה על זימון העותר למרכז השהייה היא החלטה נכונה וראויה, המצויה היטב בגדר מתחם הסבירות, אשר אינה לוקה בפגם מהותי היורד לשורשו של עניין ואין מקום להתערבות ביהמ"ש בהחלטה זו. נטען כי העותר הסתנן לישראל מסודן לפני 4 שנים ובהתאם למדיניות שנהגה באותן שנים קיבל רישיון שהייה זמני. עתה השתנתה המדיניות ובהתאם לתיקון מס' 4 מופנים המסתננים, אשר נקבעו בקריטריונים, להתייצב במכרז השהייה "חולות". נטען כי העותר עונה על הקריטריונים, קרי, נתין סודן אשר הסתנן לישראל לפני 31.12.10 ואינו בעל משפחה בישראל ולפיכך כדין הוצאה לו הוראת שהייה. המשיב טוען כי לעותר נערך תשאול ועמדתו נשמעה ביום 16.2.14 עת התייצב בלשכת המשיב. במסגרת התשאול הובהר לעותר כי בכוונת המשיב לזמנו למרכז השהייה "חולות". עוד נשאל העותר לגבי נסיבות הסתננותו לישראל, לגבי מצבו המשפחתי והאם יש לו משפחה בישראל. העותר גם נשאל לגבי מצבו הבריאותי והאם הוא עובד בישראל. בסוף התשאול הוזמן העותר להוסיף ולטעון טענות נוספות אולם הוא לא העלה טענות כלשהן. נטען כי כעולה מהוראות החוק למניעת הסתננות אין החוק מחייב עריכת שימוע טענותיו של המסתנן ביחס להפעלת הסמכות להוציא הוראת שהייה במרכז הפתוח, קודם להוצאת ההוראה, וזאת מהטעם שאין מדובר בהשמה במשמורת אלא בקביעת תנאים לשהייתו של המסתנן בישראל במרכז הפתוח. נטען כי הדבר עולה בקנה אחד גם עם תכליות החוק ומהותה של הוראת השהייה. נטען כי השהייה במרכז השהייה אינה משמורת או מאסר ומדובר במרכז פתוח אשר במהלך מרבית שעות היום אין המסתננים מוחזקים בו בכפייה ולמעט חובת התייצבות לחתימה שלוש פעמים ביום שנועדה למנוע העסקה מחוץ למרכז, אין חירותם מוגבלת והם יכולים לצאת ממנו ולחזור אליו. עם זאת, ובעקבות פסיקת בתי המשפט, גובש נוהל לפיו ייערך תשאול בטרם יוצאו הוראות שהייה. מטרת התשאול היא בירור ובדיקה האם העותר עומד בקריטריונים שנקבעו על ידי המשיב באשר לשהייתו במרכז. נטען כי בעניינו נערך לעותר תשאול, בהתאם לטופס שגובש לשם כך, במסגרתו בחן המשיב האם בעניינו של העותר מתקיימים הקריטריונים שנקבעו למי שאמורים לשהות במרכז השהייה. המשיב טוען כי לא נפגעה זכות הטיעון של העותר. המשיב מציין כי במועד ההתייצבות במרכז השהייה וקודם לקליטת המסתננים במרכז, נערך להם ראיון קליטה במסגרתו מברר המשיב פעם נוספת כי עניינם אכן תואם את הקריטריונים ואין טעם בשלו יש לבטל את הוראת השהייה. נטען כי גם כאשר התשאול נערך לאחר הוצאת הוראת השהייה אין בכך כדי לגרוע מתוקפה של הוראת השהייה. נטען כי אין חובת הנמקה בעת החלטה על הוצאת הוראת שהייה בהתאם לתיקון מס' 4 לחוק. כן נטען כי אין העדר הנמקה משום פגם מהותי היורד לשורשו של עניין ואשר מצדיק התערבות בית המשפט. נטען כי יש להקיש מהוראת סעיף 9(ב) לחוק לתיקון סדרי המנהל (החלטות והנמקות), התשי"ט - 1958, המתייחסת להחלטות שר הפנים לפי חוק הכניסה לישראל כי גם בהחלטות מכוח החוק למניעת הסתננות אין חובת הנמקה. בכל מקרה, נטען כי העדר הנמקה אינה עילה לבטלות ההחלטה. המשיב טוען עוד כי הגשת בקשה למקלט אינה מונעת שהייה במתקן "חולות". כן נטען כי העותר לא הגיש בקשת מקלט וממילא זו אינה מתבררת. נטען כי שהייה במרכז שהייה לא נועדה לקדם את הליך הרחקת הנתין הזר מישראל אלא למנוע את השתקעותו בה ולכן אין לגזור גזירה שווה ממקרים בהם הוגשה בקשת מקלט לפני שניתן צו משמורת ובוודאי שאין לעשות כן בענייננו כאשר טרם הוגשה בקשת מקלט. עוד נטען כי אין לדון בטענות נגד חוקיות תיקון מס' 4 לחוק למניעת הסתננות המונחות בימים אלה לפתחו של ביהמ"ש העליון במסגרת בג"צ 8425/13 זרי גבריסלאסי נ' הכנסת. כן נטען כי אין כל פגם בקריטריונים שנקבעו על ידי המשיב ביום 10.2.14 לזימון מסתננים למתקן השהייה "חולות". בהתאם לקריטריונים, מבין המסתננים הנמצאים מחוץ למשמורת, יזומנו למרכז השהייה בשלב ראשון המסתננים ה"ותיקים"; נתיני סודן אשר הסתננו לישראל לפני תאריך ה- 31.12.10 ונתיני אריתריאה אשר הסתננו לישראל לפני תאריך ה- 31.12.08. נטען כי הקריטריון של זימון המסתננים הותיקים תחילה נועד למנוע את המשך השתקעותם בישראל והוא עומד בקנה אחד עם מטרת החוק. נטען כי מדובר בקריטריונים סבירים אשר יש בהם כדי לממש את תכלית התיקון לחוק וככל שמבקש העותר לדון בסבירות ומידתיות מטרת התיקון לחוק - אלה יתבררו בבג"צ. המשיב טוען כי עניינו של העותר חוסה תחת הוראת סעיף 32ד' לחוק למניעת הסתננות. נטען כי הממונה מצא כי יש קושי בביצוע גירושו של העותר ולכן הוציא הוראה לפיה ישהה העותר במרכז שהייה עד לגירושו מישראל, בהתאם לתיקון מס' 4 לחוק למניעת הסתננות ובהתאם לקריטריונים שנקבעו להוצאת הוראות שהייה. על כן, נטען כי לא נפל כל פגם בהוראת השהייה או בהליך הוצאתה, כי ניתנה לעותר הזדמנות מלאה להשמיע טענותיו ואלה נבחנו בטרם הוצאה הוראת השהייה. נטען כי מדובר בהוראה נכונה וסבירה ולכן יש לדחות את העתירה. דיון ומסקנות: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהובאו לעיוני הגעתי למסקנה כי לא נפל בהחלטה שבנדון המורה לעותר לשהות במתקן השהייה "חולות" עד לגירושו מישראל כל פגם המצדיק התערבות של בית המשפט לעניינים מנהליים. מדובר בהחלטה סבירה אשר ניתנה בהתאם לסעיף 32ד' לחוק למניעת הסתננות (תיקון מס' 4 לחוק) ובהתאם לקריטריונים אשר נקבעו על ידי המשיב ליישומו של התיקון לחוק. מהשאלון שצורף עולה כי העותר עבר תשאול בתאריך 16.2.14. אמנם לא צויין שמו של העותר בדף הפרטים בשאלון, אך צויין מספר הדרכון שלו ולא התגלתה בדיון שנערך לפני כל סתירה בין התשובות שניתנו על ידי העותר ונרשמו בשאלון זה לבין העובדות שצויינו בדיון שלפני מיום 18.5.14. העותר השיב במסגרת התשאול שנערך לו כי נכנס לישראל בשנת 2010 דרך מצריים. הוא נשאל האם יש לו בת זוג בישראל או ילדים בישראל והשיב שלא. כן השיב שאין לו משפחה נוספת בישראל. העותר השיב כי אינו עובד וכן השיב שלא הגיש בקשה למעמד בישראל (בדגש על האם הוגשה בקשה למקלט מדיני). לאור האמור, לא ניתן לקבל את הטענה כי לא ניתנה לעותר הזדמנות לטעון טענותיו. כן לא ניתן לקבל את הטענה כי החלטת המשיב ניתנה מבלי להתייחס לבקשת העותר למקלט, שכן העותר לא הגיש כל בקשה למקלט ואף ציין בתשובה לשאלה שנשאל במהלך התשאול כי לא הגיש בקשה למקלט. יש לקבוע כי ההחלטה ניתנה לאחר שמיעת טענות העותר. באשר לטענת ב"כ העותר כי ההחלטה לא נומקה - יש לקבוע כי ההחלטה ניתנה בהתאם לתיקון לחוק ולקריטריונים שנקבעו על ידי המשיב ליישום החוק. מאחר שעל פי הנתונים של העותר הוא עונה לדרישות בהוראת השעה ובקריטריונים שנקבעו ליישומה, לא ניתן לקבוע כי אי מתן הנמקה להחלטה מהווה פגם מהותי בנסיבות העניין. לעניין טענות העותר נגד תיקון מס' 4 לחוק למניעת הסתננות או נגד הקריטריונים שנקבעו על ידי משרד הפנים ליישום הוראת השעה יצויין כי עניין זה נמצא בפני ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"צ במסגרת בג"צ 8425/13 זרי גבריסלאסי נ' הכנסת (להלן: "בג"צ גבריסלאסי"). הדיון בענין זה התקים ביום 1.4.14. בית המשפט העליון יאמר את דברו בבוא העת. לא מצאתי לנכון להתיחס במסגרת זו לטענות. בפסק דינו של בית המשפט העליון במסגרת בג"צ 7146/12 אדם נ' הכנסת (פסק דין מיום 16.9.13) ביטל בית המשפט העליון את סעיף 30א' לתיקון מספר 3 לחוק למניעת הסתננות, אשר הסדיר השמה במשמורת של מסתננים לתקופה של עד שלוש שנים, בכפוף לחריגים. כן קבע בית המשפט העליון כי יכנס במקום ההסדר שבוטל הסדר חקיקתי אחר שהיה קיים ערב התיקון לחוק למניעת הסתננות, הוא ההסדר הקיים לפי חוק הכניסה לישראל. בית המשפט העליון, בצד ביטול הוראת סעיף 30א' לתיקון מס' 3, עמד באופן כללי על חלופות אפשריות אחרות שיהיה בכוחן להגשים את תכליתו של התיקון. כך, בין היתר, ציינו חלק משופטי ההרכב את האפשרות לקבוע, כחלק מתנאי רישיון הישיבה הזמני שיינתן למסתננים שישוחררו ממשמורת, את החלופות של הקמת מתקן שהייה פתוח או פתוח למחצה. בעקבות פסק דינו של ביהמ"ש העליון חוקקה הוראת השעה שבנדון באמצעות סעיף 32ד(א) לחוק למניעת הסתננות הקובע את סמכותו של ממונה ביקורת גבולות להוציא למי שהינו מסתנן הוראת שהייה במרכז שהייה עד לגירושו מישראל, עד ליציאתו ממנה או עד למועד אחר שייקבע. כן מסדיר התיקון הקמתו של מרכז שהייה ייחודי למסתננים אשר יהיה פתוח במרבית שעות היממה ובו ישהו מסתננים שנכנסו לישראל על פי הוראת שהייה שתינתן בעניינם. שינויים אלה נקבעו כהוראת שעה על מנת לבחון כיצד מגשים ההסדר את התכלית של מניעת השתקעותם של מסתננים בישראל ואת התמודדות המדינה עם השלכותיה הרחבות של תופעת ההסתננות. נגד התיקון והוראת השעה הוגשה, כאמור, עתירה התלויה ועומדת בפני בית המשפט הגבוה לצדק (בג"צ גבריסלאסי) במסגרתה מועלות, בין היתר, טענות שונות נגד הסמכות ליתן הוראות שהייה דוגמת הוראת השהייה נשוא עתירה זו. עוד יצויין כי מנכ"ל המשיב קבע ביום 10.2.14 קריטריונים להעברה של מסתננים למרכז השהייה (נתיני סודן אשר הסתננו לישראל לפני ה- 31.12.10; נתיני אריתריאה אשר הסתננו לישראל לפני ה- 31.12.08, לרבות מי שקיבל רישיון ישיבה מסוג ב/1 עד כה; בעלי משפחות, נשים וילדים לא ישלחו למרכז השהייה "חולות"). מכוחם של תיקון מס' 4 לחוק למניעת הסתננות ובהתאם לקריטריונים שנקבעו מוציא המשיב הוראות שהייה למי שהסתנן לישראל ועניינו בא בגדר הקריטריונים. מאחר שהעותר הסתנן לישראל מסודן ביום 17.9.10 ואינו בעל משפחה בישראל, החלטת המשיב ניתנה בהתאם לסעיף 32ד' לחוק למניעת הסתננות (תיקון מס' 4) ובהתאם לקריטריונים שנקבעו על ידי המשיב ליישום התיקון לחוק. כאמור, לעותר ניתנה הזדמנות להשמיע טענותיו במסגרת התשאול שנערך לו ותועד במסמך אשר הוצג לפני. למרות טענות ב"כ העותר כי העותר לא נשאל על ידי הממונה את השאלות המתועדות במסמך התשאול, לא התגלתה כל סתירה בין התשובות שניתנו על ידי העותר במהלך התשאול לבין טענות ב"כ העותר לפני ונראה כי התשובות הרשומות במסמך התשאול אכן ניתנו על ידי העותר, כטענת המשיב. העותר הבהיר לממונה כי לא הגיש בקשה למקלט. יצויין כי גם בפרוטוקול שמיעת טענותיו מיום 3.10.10 לא טען העותר כי הינו מבקש מקלט. כל שטען העותר הוא כי המצב במדינתו קשה ואין עבודה. יצויין עוד כי העותר כלל לא טרח להתייצב לדיון שנקבע לפני ליום 18.5.14, למרות שבא כוחו טען כי העותר נמצא בדרכו לדיון ולמרות שביהמ"ש המתין לבואו למעלה משעה. אשר על כן, לאור המפורט לעיל, לא ניתן לקבל את הטענה כי נפל בהחלטה פגם המצדיק התערבות. העתירה נדחית. סיכום: בסיכומו של דבר סבור אני כי בנסיבות המקרה לא נפל פגם בהחלטת המשיב ודינה של העתירה להדחות. בשולי האמור אצין כי הגם שמתקן "חולות" אינו בגדר של מתקן מעצר או משמורת, מהווה השהיה בו, בתנאים שנקבעו, בגדר של הגבלת חירות. החלטה על הגבלת חירותו של אדם, גם אם באופן חלקי, מחייבת שמיעת טענותיו של המיועד לקליטה במתקן בהתיחס לנושא. במקרה שבפני נשמעו טענות העותר במסגרת הליך של תשאול. הוא צפוי לעבור הליך של ראיון ובחינה נוספת של ענינו עם הגעתו למתקן השהייה. מדובר בפועל בהליך של שימוע כפול. אצין עוד כי לעותר ניתנה ההזדמנות גם להביא את דברו בפני בית המשפט. מטעמים השמורים עימו בחר העותר שלא להתייצב לדיון והסתפק בנוכחות בא כוחו. עוד יודגש כי העותר לא הגיש מעולם בקשת מקלט בישראל ופתוחה בפניו הדרך לעשות כן, זאת גם כאשר ישהה במתקן חולות. בהביאי בחשבון את מכלול נסיבותיו לא מצאתי כי נפל פגם המצדיק את התערבותו של בית המשפט לעניינים מנהלים בהחלטה. העתירה נדחית. העותר ישא בהוצאות המשיב בסכום סמלי של 2,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. שימוע