ערעור על החלטת ועדת האתיקה של המהנדסים והאדריכלים

ערעור על החלטת ועדת האתיקה של המהנדסים והאדריכלים 1. המערער תוקף החלטה של וַעדת האֶתיקה של המהנדסים והאדריכלים, שדנה בעניינוֹ בהתאם להוראות סעיף 20א. לחוק המהנדסים והאדריכלים, התשי"ח-1958 (להלן: "החוק"). הכרעת-הדין בעניינוֹ של המערער (הנקבל 4 לפי ניסוּחהּ של הוועדה) ניתנה ביום 10.11.2013, כאשר הורשע בעבירות על תקנות 2, 3(א) ו-4 לתקנות המהנדסים והאדריכלים (כללים בדבר התנהגות שאינה הולמת את כבוד המקצוע), התשנ"ה-1994 וסעיף 16 לחוק. בגזר-דין, שניתן ביום 23.4.2014, הורתה הוועדה על הפסקת הרישום של המערער בפנקס המהנדסים והאדריכלים למשך 3 שנים, מהן 6 חודשים בפועל, והיִתרה על-תנאי, כאשר לגביה לא תבוצע הפסקת רישום, אלא אם המערער יורשע שוב באותן עבירות, במשך 3 שנים מיום מתן גזר-הדין. 2. המערער הינו מהנדס. הקובלת בפני וַעדת האֶתיקה טענה כי חתם והעביר לוועדה המקומית לתיכנון וּבנייה, אישורים פיקטיביים באשר לנתוני הבּנייה. נאמר, כי חתם על מסמכים כוזבים שהוגשו לוועדה לתכנון ובניה זמורה, בקשר עם הקמת שכונת מגורים בגן יבנה על-ידי אמירי גן יבנה בע"מ ו-צמרת גן בע"מ, חברות שבשליטת עודד תורג'מן. טענתו המרכזית של המערער בפני הערכאה הדיונית וּבפנַיי, היא כי מסמכים שהועברו לוועדה המקומית והנושאים לכאורה את חתימותיו וגם חותמות שונות שלו, זויפו, לא על-ידו, ולכן אין לו אחריות, לא לעצם ההגשה של המסמכים ולא לשימוש, שנעשָׂה באלה בפועל. לדברי באת-כוח המערער (סעיף 2 לעיקרי הטיעון) הוא נפל קרבן למעשים של יזם הפרויקט "אשר השתמש בזהותו של המערער, עשה שימוש בחותמות הנושאות את שמו, חתם בעצמו או באמצעות אחרים חתימות מזוייפות, לכאורה בשמו של המערער". (שם). עוד נטען, כי העונש שנגזר על המערער חמוּר, וחורג מאלֶּה שנקבעו לגורמים נוספים שעניינם נדון בפני וַעדת האֶתיקה. 3. אחרי ששמעתי בהרחבה את טענות הצדדים בכתב וּבעל-פה, אני סבור שלא ניתן לקבל בערכאת ערעור את עמדתו של המערער, וזאת בשׂים-לב לשיקולים הבאים: א. שאלת הקשר בין המסמכים הכתובים הנושאים לכאורה את חתימותיו של המערער, לרבות שמו וּלרבות חותמות המעידות על מעמדו המקצועי, היא שאלה שבעוּבדה, שוועדת האֶתיקה החליטה בה לאחר ששמעה את הנוגעים בדבר, לרבות, כמובן, המערער בעצמו; ב. המערער לא הגיב בצורה סבירה כאשר קיבל לראשונה את פניית המתלונן נגדו. פנייה זו כללה את עיקר הטענות העוּבדתיות שהובאו מאוחר יותר בקובלנה שנדונה בפני הוועדה. (סעיפים 2-3-4-5 לעיקרי הטיעון מטעם המשיבה) הגירסה המאוחרת לא הובאה בתגובה הראשונה של המערער, וטענתו המאוחרת כי התגובה דאז הוּכנה על-ידי עו"ד שפּעל בשיתוף-פעולה עם יזם פרויקט הבּנייה הנדון, לא נתמכה בראיה כלשהי; ג. בפני הוועדה לא הביא המערער ראיות של ממש להתנהגותו התמוּהה לאחר שהתברר לו, לטענתו, כי חתימותיו זויפו. ניתן היה לצפּוֹת מאיש מקצוע הנמצא במצב האמור, שיפעל נגד מי שלטענתנו עשו שימוש לרעה בשמו, בחתימתו וּבחותמות המשמשות אותו. בפועל אין ראיה, שהמערער נקט צעד כלשהו. לא כנגד יזם הפרויקט ולא כלפי עורכי-הדין, שלטענתו היו מעורבים בפּרשׁה. הגירסה ששמעתי היום, כאילו נרתע המערער מהגשת תלונה לרשויות בשל חשׁשׁוֹ מהיזם ו/או מעורכיהדין, נתמכה רק בדבריו הוא. הייתה ראיה בפני הוועדה על קשר בין היזם לבינו, שכתוצאה ממנו התאפשר למערער לקבל שכר בדרך עקיפה. עניין זה אין לו קשר ישיר לעוּבדות שנדונו בקובלנה, אבל הוא מצביע על קשרים מסוימים בין היזם לבין המערער, ותומכים בסימן-השאלה המתעורר בעקבות אי-הֶעדה מטעם המערער, לא של היזם ולא של גורמים נוספים, שהיו יכולים לתמוך בגירסה העובדתית שהובאה על-ידי המערער לצורך הסבר המסמכים הכוזבים שהונחו בפני הוועדה המקומית. סעיפים 35-37 להכרעת הדין של הוועדה; ד. באת-כוחו המלומדת של המערער הדגישה, שהובאה מטעמו חוות-דעת גרפולוגית בפני וַעדת האֶתיקה. אינני סבור, שיש מקום להתערבות מצידי בסירוּבה של הוועדה לפסוק בהתאם לחוות-דעת זו, מה גם, שקיימים מסמכים, כמו למשל מכתב התגובה הראשון של המערער, שכּלל לא הובאו בפני הגרפולוגית מטעמו (סעיף 5 לעיקרי הטיעון מטעם המשיבה, כאשר עמדת ב"כ המערער היום היתה שתגובתו של המערער מיום 1.9.09 לא הועברה לגרפולוגית בשל שגגה). זאת ועוד: השאלה שהוועדה דנה בה הייתה האם נכונה טענת המתלונן נגד המערער ואחרים, כי המערער איפשר בנייה ללא היתר לקבלנים באמצעות התיעוד הכתוב הנושא את שמו וחתימתו במסמכים שונים שהגשתם נדרשה על-ידי הוועדה המקומית במהלך עבודות בנייה. השאלה לא הייתה האם המערער בעצמו חתם על כל אחד מהמסמכים הנושאים את שמו אם לָאו, אלא השאלה הייתה האם הוא איפשר שימוש כזה. הוועדה החליטה, שאין ראיה בפניה המבססת את עמדת המערער לפיה לא היה לו כל קשר, במישרין או בעקיפין, לתיעוד הכתוב שהובא בפני הוועדה המקומית. 4. כפי שציינתי, השאלה בפני ערכאת הערעור אינה מה הייתה מחליטה בקובלנה לוּ הובאה בפניה כערכאה דיונית. השאלה בפניי היא, האם יש בסיס להתערבותיּ במסקנות וַעדת האֶתיקה. לשאלה זו, אני משיב בשלילה. 5. גם בנושא העונש המשמעתי, אינני סבור שיש בסיס לערעור. אין צורך להדגיש את חוּמרת המעשים שהתבררו בפני הוועדה. התיעוד שהובא בפני הוועדה המקומית - כאשר הוא נושא את שמו וחתימתו של המערער - איפשר הליכי בנייה מבלי שהתקיימו התנאים המוקדמים הנדרשים להנפּקת כל אחד מהמסמכים. במצב דברים זה, הסנקציה שנקבעה בפועל נראית לי, לכאורה, על הצד המקל. אינני סבור שיש מקום להתערבות בסנקציה מסוג זה, שנקבעה על-ידי טריבּוּנל מקצועי שתפקידוֹ לקבוע את הסטנדרט המקצועי הנאות. 6. בשׂים לב לשיקולים דלעיל, אני דוחה את הערעור, על כל היבטיו. המערער ישלם למשיבה (באמצעות פמת"א אזרחי), את הוצאות המשפט בערעור וכן שכר-טרחת עו"ד, שאני קובע על הצד הנמוך, בסך 8,000 (שמונת אלפים) ₪, להיום. אתיקהאדריכלותערעורהנדסה / מהנדס