האם עורך דין מורשה לקבלת כתבי דין של הלקוח שלו ?

האם עורך דין מורשה לקבלת כתבי דין של הלקוח שלו ? תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מורה כי: "ההמצאה תהיה ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו, אולם אם יש לו מורשה לקבלת כתבי בי דין לשם המצאה לפי תקנות אלה - דיה ההמצאה למורשה, ואם יש לו עורך דין, דיה ההמצאה לעורך הדין או למתמחה שלו, או בהנחה במשרדו, והכל אם לא הורה בית- המשפט אחרת". מטרת ההמצאה היא להביא לידיעתו של בעל דין כי מתנהלים הליכים משפטיים נגדו. ההמצאה אף מקנה סמכות לבית המשפט לדון בתובענה. התקנה זכתה לאזכור ולפרשנות בשלל פסקי דין, כאשר הוותיק ביניהם שאזכיר לצורך החלטה זו הינו ע.א. 23/83 יוחימק ואח' נגד קדם, פ"ד ל"ח (4) 309, 314-315. באותו מקרה נדונה מסירה לעורך דין על פי תקנה 439 (כיום תקנה 477) שלשונה זהה ללשון התקנה דהיום. כב' השופטת נתניהו קבעה באותו מקרה כי: "מסירה לעורך דין היא מסירה מספקת על פי תקנה 439 לתקנות סדר הדין האזרחי... כל תכליתה של הזמנה היא להביא לידיעת הצד את קיומה. החלטה שהכתב עצמו ימסר דווקא לידי הנמען". בהמר' פתיחה 7414/08, צימרינג נ' Well Fargo Bank (29.12.08) נאמר: "לגבי מורשה, דורשת התקנה שהוא יהא "מורשה לקבלת כתבי בי-דין". לעומת זאת, לגבי עורך דין, אין התקנה דורשת שלקוחו יסמיך אותו לקבל כתבי בי-דין, אלא די בכך שעורך הדין פועל באותה העת כעורך דין של הנמען, על מנת שייראה ככתובת מספקת לקבלת כתבי בי-דין בשמו". בתי המשפט עמדו לא אחת על כך, שהנטל להוכיח כי עורך הדין אינו מייצג אדם בהליכים והמצאה למשרדו אינה המצאה כדין, מוטל על הטוען זאת (עורך הדין). אחת הדרכים להוכיח טענה זו היא באמצעות הגשת יפוי כח שניתן על ידי הלקוח וההצבעה על כך שהגבלת יפוי הכח אינה מאפשרת לעורך הדין לשמש ככתובת לקבלת כתבי בי די בהליכים אחרים. שאלות משפטיותלקוחותעורך דין