ביטול פסק דין בהמרצת פתיחה ללא הגשת תשובה רקע כללי בתמצית 1. לפני בקשת המשיבים לביטול פסק דין שניתן כנגדם ביום 5.10.14, מאחר ולא הוגש כתב תשובה מטעמם. 2. המבקשים הגישו ביום 13.5.14 תובענה בדרך של המרצת פתיחה במסגרתה התבקש ביהמ"ש להצהיר בין היתר כי יש למחוק את הערת האזהרה, שהיא בדרגה שניה, מיום 4.7.10, לטובת המשיב מס' 3 על הבעלות של המשיבים 1 ו-2 במקרקעין הידועים כגוש 7084 חלקה 199 וזאת לאור פסק בוררות והודאת המשיב מס' 3. 3. ביום 3.7.14 הגישו המשיבים 1 ו-2 בקשה דחופה להארכת מועד להגשת כתב תשובה במסגרתה נתבקש ביהמ"ש להאריך להם את המועד להגשת כתב תשובה בתוך 30 ימים ממועד מתן ההחלטה. ביהמ"ש בהחלטתו מאותו יום ביקש כי יובהר מתי הומצאה למשיבים המרצת הפתיחה וכפועל יוצא מהו המועד להגשת כתב התשובה ולאחר מכן הבקשה וההבהרה תוגשנה לתגובת המבקשים בתובענה בתוך שבעה ימים. ביום 3.7.14 הוגשה ע"י המבקשים הבהרה לפיה ההמצאה בוצעה לב"כ המשיבים 1 ו- 2 (עו"ד חפוטה) ביום 18.5.14 ולמשיב מס' 3 ביום 19.5.14 ולפיכך המועד להגשת כתב תשובה ע"י משיבים מס' 1, 2 חל ביום 2.7.14 ולגבי משיב מס' 3 ביום 3.7.14. 4. ביום 6.7.14 הוגשה בקשה להארכת מועד לכתב התשובה ע"י המשיב מס' 3 באמצעות בא-כוחו עו"ד מוחמד חמודי בהתאם להחלטת ביהמ"ש מאותו יום התבקשה תגובת המבקשים בתוך שבעה ימים. 5. המבקשים בתגובתם מיום 7.7.14 התנגדו לאורכות שנתבקשו. לטענתם התובענה הגיעה לכלל המשיבים כבר לפני יותר מ-45 ימים, המשיבים לא ציינו כל טעם מדוע לא הגיבו על התובענה. ביהמ"ש בהחלטתו מאותו יום העניק זכות תשובה בת שבעה ימים כאשר הפגרה תבוא במניין המועדים. 6. המשיבים הגישו תשובה ביום 15.7.14 בה נאמר בין היתר כי טרם נקבע דיון בתיק (סעיף 5), כי תקנה 256 מאפשרת (ולא מחייבת) הגשת כתב תשובה הנתמך בתצהיר (סעיף 5). לדברי המשיבים המבקשים חפצו לקבל החלטה ופסק דין במחטף "בלא כל בירור עובדתי ובלא כל קיום דיון" (סעיף 7). בסעיף 15 ציינו המשיבים בין היתר כי התובענה עוסקת בענייני קניין "ולא מן הראוי כי ביהמ"ש יכריע בקניינו של אדם בלא לשמוע את טענותיו ואת ראיותיו ובלא שתנוהל חקירה מקיפה וממצה בגרסאות הצדדים ובזכויותיהם וההכרעה תינתן לגופו של עניין". בסעיף 18 ציינו המשיבים כי הסיבה היחידה להתנגדות המבקשים להארכת המועד להגשת תגובה היא נסיון למנוע דיון לגופו של עניין. בסעיף 19 ציינו המשיבים כי לביהמ"ש סמכות טבועה להאריך מועדים, הבקשות הוגשו במועד, נועדו להביא בפני ביהמ"ש את התמונה העובדתית והמשפטית המלאה "לאפשר דיון לגופו של עניין. התיק טרם נקבע לדיון ולו ראשוני ומשכך לא יכול להיגרם כל נזק...". בסופה של הבקשה מתבקש ביהמ"ש ליתן למשיבים ארכה בת 30 ימים להגיש כתב תשובתם כדי לאפשר ניהול ענייני של ההליך בפני ביהמ"ש (סעיף 21). 7. ביהמ"ש בהחלטתו מיום 16.7.14 ציין בין היתר כי לאחר שעיין בבקשות, בתגובה ובתשובה, הוא סבור כי דין הבקשות להתקבל במובן זה שתשובה להמרצת הפתיחה תוגש עד ליום 3.8.14 (חודש לאחר המועד בו היו אמורים המשיבים להגיש את כתב התשובה). לדברי ביהמ"ש ממילא לא יתקיים דיון עד ליום 1.9.14 מאחר ומדובר בתקופת פגרה. 8. ביום 4.9.14 פנו המבקשים בבקשה לקביעת מועד דיון בתובענה ולחלופין כי ביהמ"ש יעשה שימוש בתקנה 256א' וליתן כנגד המשיבים החלטה על יסוד המרצת הפתיחה בלבד. ביהמ"ש בהחלטתו מאותו יום הורה כי הבקשה תועבר להתייחסות המשיבים בתוך שבעה ימים. בהודעת המבקשים מיום 2.10.14 הודיעו הם כי המציאו את ההחלטה מיום 4.9.14 למשיבים ביום 14.9.14 ולפיכך נתבקשה החלטה בבקשה. 9. על רקע בקשה זו, ולפי שאושרה למשיבים ארכה להגשת תשובתם עד ליום 3.8.14 ותשובה לא הוגשה, ניתן פסה"ד כנגד המשיבים ביום 5.10.14. 10. ביום 5.10.14 הגישו המשיבים בקשה דחופה לביטול פסה"ד שניתן בהיעדר. לטענת המשיבים בתמצית התובענה אינה מתאימה להליך של המרצת פתיחה, כי בתובענה זו המשיבים לא הגישו תשובה להמרצת הפתיחה (סעיף 2). המשיבים הגישו בקשה להארכת מועד להגשת כתב תשובה שאותו לא הגישו במועד לבסוף, אך במסגרת תשובתם מיום 15.7.14 הם הדגישו לשיטתם, את הצורך בקביעת דיון (ר' סעיפים 5, 6, 7, 10, 15, 18, 19, 20 וסעיף 21 לתגובה). המשיבים אף מפנים להחלטת ביהמ"ש מיום 16.7.14 בה נאמר בין היתר, כי ממילא לא יתקיים דיון עד ליום 1.9.14. לטענת המשיבים מאחר והם עמדו על הצורך בקיום דיון, הרי שלא ניתן היה ליתן פסק דין כנגדם על בסיס תקנה 256א', לאור העובדה כי גילו דעתם במפורש שהם מבקשים להישמע בביהמ"ש. 11. ביהמ"ש בהחלטתו מיום 6.10.14 הורה על קבלת תגובת המבקשים (בהמרצת הפתיחה) תוך 20 ימים. המבקשים בתגובתם מיום 23.10.14 מתנגדים לביטול פסק הדין. לשיטתם בתמצית בהתאם לתקנה 201 לתקסד"א הנטל על מבקשי הביטול לשכנע כי קיים סיכוי טוב כי התוצאה תשתנה באם פסק הדין יבוטל וכן עליהם לשכנע כי לא היתה התעלמות מכוונת מן ההליך. לטענת המבקשים ברור כי הסיכוי שתוצאת ההליך תשתנה הינו נמוך ואף אפסי ואין מקום לביטול פסק הדין. עוד טוענים המבקשים כי המשיבים התעלמו במכוון מקיומו של ההליך ובחרו במודע שלא ליתן תגובה להמרצת הפתיחה. כן מציינים המבקשים כי יש מקום לדחות את בקשת הביטול אשר אינה נתמכת בתצהיר. ביהמ"ש בהחלטתו מיום 23.10.14 העניק זכות תשובה למשיבים. 12. המשיבים בתשובתם מיום 11.10.14 טוענים בין היתר כי המבקשים מתעלמים מן האמור בבקשת הביטול, עילת הביטול לשיטתם הינה מחובת הצדק ולא מכוח שיקול דעתו של ביהמ"ש וזאת לאור העובדה כי אם הבעת דרישה לקיומו של דיון, די בכך היה כדי לא לתת פסק דין בהיעדר בתובענה וכפועל יוצא מכך ביטול פסק הדין הינו מחובת הצדק. המבקשים שבים וטוענים כי הדגישו את הצורך בקביעת דיון וברצונם בו כאמור בתגובתם מיום 16.7.14. דיון והכרעה 17. ביום 22.12.14 התקיים דיון בבקשה. באי כוח הצדדים טענו טיעוניהם כמפורט בפרוטוקול הדיון בעמ' 2- 4. ב"כ המבקשים התנגד לביטול פסק הדין אשר לדבריו הינו פסק דין נכון וצודק. לטענתו בתמצית ,בקשת המשיבים לא נתמכה בתצהיר, אין להם הגנה לגופו וזכות המבקשים לקבל כנגדם פסק דין. ביהמ"ש מתבקש להותיר את פסק הדין על כנו ולחייב את המשיבים בהוצאות ולחלופין לחייב את המשיבים בהוצאות ואף לקבוע תנאים להמשך ההליכים בתיק ככל שביהמ"ש יאפשר זאת. ב"כ המבקשים אף ציין כי אין המדובר בביטול מחובת הצדק מאחר ובוצעה המצאה כדין. 18. ב"כ המשיבים טענו בין היתר ובתמצית, כי הביטול הינו מחובת הצדק. לטענתם ברגע שצד מודיע שצריך לקיים דיון, חלה חובה לקיים דיון ולא ניתן היה ליתן פסק דין. כן ציינו ב"כ המשיבים כי לא ניתן להורות על חיוב המשיבים בהפקדת ערובה מכוח תקנה 519 לתקסד"א ואף אין מקום לחייב את שולחיהם בהוצאות. 19. אין חולק כי בסופו של יום המשיבים לא הגישו כתב תשובה. בהתאם לתקנה 256 לתקסד"א שמורה למשיבים הזכות שלא להגיש כתב תשובה , ואין בעובדה זו לכשעצמה , להצדיק מתן פסק דין כנגדם או לחלופין שלא לבטל את פסק הדין שניתן כנגדם בהיעדר דיון. 20. השאלה שבמוקד הדיון שבפני, הינה האם ניתן לקרוא בתשובת המשיבים לתגובה (מיום 15.7.14) רצון שלהם ולמעשה הודעה מטעמם, כי הם מעוניינים בקיומו של דיון, כאמור ברישת תקנה 256א', וזאת במובחן מרצונם להגיש כתב תשובה, אשר לבסוף כידוע לא הוגש. 21. בתגובתם מיום 5.10.14 מפנים המשיבים לתשובתם מיום 15.7.14, בה לשיטתם הביעו במספר רב של מקומות את רצונם בקיום דיון ואת הצורך בקיום דיון בתובענה (ר': סעיפים 6 ו- 10 לעיל). 22. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ובחנתי את כתבי הטענות שבתיק ובהינתן האמור לעיל, באתי לכלל מסקנה כי יש מקום לביטולו של פסק הדין מיום 5.10.14. בסופו של יום לאחר קריאת התשובה מיום 15.7.14, סבורני כי ניתן להסיק ממנה רצון מפורש ולכל הפחות משתמע, מצד המשיבים לקיום דיון בתיק. למעלה מכך, לא ניתן לומר למקרא הדברים כי המשיבים ויתרו ולא ביקשו לקיים דיון בתובענה. 23. גם אם הדברים לא קיבלו ביטוי במסגרת הודעה נפרדת הנושאת כותרת מתאימה, הרי שעדיין תוכנם של הדברים שהובאו בתשובה מיום 15.7.14, מלמד כי המשיבים היו מעוניינים בקיומו של דיון וציפו לכך כי יתקיים. 24. ראוי להדגיש כי פסק הדין שניתן ביום 5.10.14, ניתן לאור העובדה כי טרם הוגשו כתבי תשובה על ידי המשיבים, בחלוף המועד המוארך שאושר להם. המשיבים נקטו בהליך של בקשה להארכת מועד להגשת התשובה וביהמ"ש סבר, ככל הנראה, כי משלא הוגשה תשובה ויתרו הם אף על זכותם לקיום הדיון, מאחר ובקשה שכזו לא באה בפני ביהמ"ש באורח מפורש כאמור. 25. גם אם אצא מתוך נקודת הנחה, כי בקשה לקיום דיון לא הועלתה בפני ביהמ"ש בצורה מפורשת ובאופן מובחן מהבקשה להארכת מועד להגשת תשובה, הרי שעדיין עומדים הדברים שקיבלו ביטוי בתשובה מיום 15.7.14, על כנם באופן שכיום לא ניתן ואין זה ראוי , להתעלם מהם. ספק ככל שקיים במקרה זה , ראוי שיפעל לטובת המשיבים לאור כל האמור בהחלטה זאת לעיל ואף בהמשך . 26. לא למותר לציין כי זכות הגישה לערכאות הינה אחת מזכויות היסוד המנויות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (ר' ע"א 32/83, בר"ע 301/81 ויולט אפל נ' דוד קאפח פ"ד ל"ז (3), 431, 440; רע"א 3454/04 ורקר נ' הראל (5.6.05); ש. לוין "תורת הפרוצדורה האזרחית", מבוא ועקרונות יסוד, 204)). 27. בפרשת חלה לעיל, קבע ביהמ"ש בין היתר , כי לצד השיקולים המנחים בביטול פסק דין והאיזון הפנימי שביניהם, קיים שיקול נוסף "מעין שיקול על, שיש להביאו בחשבון בעת שנבחנת בקשה לביטול פסק דין והוא זכות הגישה לערכאות, אשר נמנעת מאותו בעל דין שפסק הדין ניתן בהיעדרו... ברי כי זו אינה זכות מוחלטת ויש לאזנה בין היתר אל מול האינטרס הציבורי...מכאן שבבואנו לבחון בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות (או בהיעדר הגנה) עלינו לאזן בין השיקולים והאינטרסים האמורים על רקע מכלול נסיבות המקרה, ולהבטיח כי הסנקציה של מתן פסק דין במעמד צד אחד היא מידתית בנסיבות העניין ושלא ראוי היה להפעיל סנקציה אחרת - פחותה בחומרתה - כגון השתת הוצאות" (ר' רע"א 2975/11 טכנו אקספרס נ' דהאן (30.5.11); רע"א 11.19.05 גולדסיל בע"מ נ' בילייה רוברט (27.2.05)). 28. כזכור, תקנה 256א' אף קובעת בסיפא ,כי ביהמ"ש רשאי ליתן החלטה על יסוד המרצת הפתיחה בלבד - "אם שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין". 29. לאור כל האמור לעיל ועל רקע זכות המשיבים לגישה לערכאות, סבורני כי נכון וצודק יהיה זה בנסיבות העניין, להורות על ביטולו של פסק הדין וזאת מחובת הצדק. גם אם בוצעה מסירה כדין, הרי שבסופו של יום ביהמ"ש, כך לשיטתי, התעלם בעת מתן פסק הדין מרצון המשיבים כי יתקיים דיון ובמובן זה הביטול הינו מחובת הצדק. 30. אף אם נאמר, כי הביטול הינו ביטול שבשק"ד ביהמ"ש , הרי שלאור תקנה 256 לתקסד"א המאפשרת כי משיב לא יגיש תשובה (אך יבקש לקיים דיון), לא ניתן לטעון כלפיו שאין טענות הגנה בפיו ולא ניתן על בסיס טיעון זה לגרוס , כי אין מקום לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר. תקנה 256 מקנה למשיב את הזכות לחקור את המבקש וזאת בלבד, מבלי להשמיע ולהגיש באופן פוזיטיבי, גרסה מטעמו ( כאשר המשמעויות מן הסתם ברורות ונלקחו בחשבון ). 31. חיוב המשיבים בהפקדת ערובה מכח תקנה 519 (א) לתקסד"א אינו אפשרי , שהרי התקנה עניינה חיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות נתבע - "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע", כאשר הסנקציה על אי הפקדה, עפ"י תקנה (ב), הינה דחיית התובענה. 32. מן הטעמים שפורטו בהחלטתי דלעיל , אף לא מצאתי להתנות הביטול בתנאים כלשהם, בהתאם לסמכות המוקנית בתקנה 201 לתקסד"א. 33. משלא הוגש תצהיר תשובה ע"י המשיבים, הרי שלעת הזאת לא מצאתי את התובענה ככזאת שאינה ראוייה להידון בדרך של המ"פ. זאת ועוד , תקנה 258 לתקסד"א קובעת כי: "בכל שלב של הדיון רשאי בית המשפט, אם נראה לו כי אין זה מן הראוי לטפל בבקשה בדרך המרצת פתיחה, לבטל את המרצת הפתיחה ולהפנות את בעלי הדין לתובענה בדרך הרגילה או לדון בה כאילו היתה תובענה בדרך הרגילה, ולשם כך רשאי הוא להורות על הגשת כתבי טענות". טענת המשיבים בעניין תבחן לפיכך בהמשך, ככל שיהא בה ממש וצורך. סוף דבר 34. אשר על כן הנני מורה על ביטול פסק הדין שניתן כנגד המשיבים ביום 5.10.14. 35. הוצאות הבקשה דנן בסך 10,000 ₪ , בהתאם לתוצאת פסה"ד בתיק העיקרי. 36. משלא הגישו המשיבים תשובה במועד הם מנועים מלעשות כן, והדבר אף לא יתאפשר להם בהמשך. 37. בהתאם להחלטת הנשיאה הנכבדה, נותבה התובענה להידון בפני. 38. הנני קובע את התיק לשמיעת הראיות ליום 28.4.15 שעה 09:00 . המזכירות תזמן בהקדם. החלטה זאת ניתנה על ידי בתפקידי כרשם ביהמ"ש המחוזי . זכות ערעור כחוק.המרצת פתיחהביטול פסק דין