נדחתה בקשה לדיון בדלתיים סגורות בעבירות מין של שוטר

נדחתה בקשה לדיון בדלתיים סגורות בעבירות מין של שוטר


האיזון בין זכות הציבור לדעת לבין זכותו של חשוד לאנונימיות, פרטיות ולשם טוב, הוא העומד במרכז החלטה זו.

העורר, קצין משטרה חשוד בביצוע מעשה סדום בקטינים, מעשים מגונים בפומבי ושיבוש מהלכי משפט. העורר הובא לפני בית משפט קמא לצורך הארכת מעצרו ופרקליטיו של העורר ביקשו כי בית המשפט יורה על קיום הדיון בענייננו בדלתיים סגורות, על מנת לשמור על חיסוי פרטי המתלוננים, שחלקם קטינים, וכן להורות על איסור פרסום בשל הפגיעה שעשויה להיגרם עקב הפרסום הן לחשוד, הן לאמו שהינה חולה, הן לשמה הטוב של המשטרה. כב' השופטת מיכל ברק נבו אסרה על פרסום שמם של המתלוננים ודחתה את הבקשה בעניינו של העורר. כעת מונח לפני ערר על החלטתה.

1. רקע הדברים
העורר, קצין משטרה נעצר בחשד לעבירות של ביצוע מעשה סדום בקטינים, מעשים מגונים בפומבי ושיבוש מהלכי משפט. למעצר קדמה חקירה במחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) בגין חשדות דומים שנערכה לפני כ- 3.5 חודשים, שלאחריה שוחרר העורר למעצר בית. במהלך חקירתו, נתפסו חומרים אצל העורר ואלו נבדקו על ידי מח"ש בפרק הזמן שחלף מאז חקירתו. מאחר שחומרים אלה העצימו את החדשות כלפי העורר, הן בהיקפם, הן בחומרתם, נעצר העורר.

ביום 21.7.14 הובא העורר בפני בית משפט קמא ומעצרו הוארך בארבעה ימים, עד ליום 24.7.14. טרם החל הדיון, ביקשו סנגוריו כי הדיון יתקיים בדלתיים סגורות וכן כי יינתן צו איסור פרסום על פרטי העורר. זאת, משום שעל פי הטענה, חשיפת פרטי העורר תגרום לנזק מהותי הן לשמו, הן לאמו החולה הן למעורבים הקטינים, שחשיפת פרטי העורר צפויה להביא לחשיפתם שלהם, מתוקף טיב הקשר עם העורר ובהכרות סביבתם את הנפשות הפועלות. לא היתה מחלוקת על כך שפרטי המתלוננים יהיו חסויים, אך המשיבה התנגדה לצו איסור פרסום בכל הנוגע לעורר.

בית המשפט קמא (כב' השופטת מיכל ברק-נבו) הורתה על מתן צו האוסר על פרסום כל פרט שעשוי להביא לחשיפת זהותם של המתלוננים. אשר לעורר, קבע בית המשפט קמא, כדלקמן:
"כידוע, איסור פרסום הוא החריג לעקרון פומביות הדיון. החריג קבוע בסעיף 70(ה1)(1) לחוק בתי המשפט. איסור הפרסום כפוף להתקיימותם של שני תנאים מצטברים: בית המשפט צריך להשתכנע שייגרם לחשוד נזק חמור כתוצאה מן הפרסום והתנאי האחר הוא שראוי להעדיף את מניעת הנזק החמור, העלול להיגרם לחשוד, על פני העניין הציבורי שבפרסום שמו. את החריגים הללו יש לפרש על דרך הצמצום, ולעולם תיטה הכף לעבר פומביות הדיון (רע"פ 7276/13 (12/11/13)).
כאמור באותו עניין, אין הליך פלילי שלא כרוכה בו מעצם טיבו וטבעו פגיעה בכל מישורי חייו של מי שכנגדו מכוון ההליך הפלילי, לרבות פגיעה בשמו הטוב, במשפחתו, בעבודתו ומשלח ידו. על מי שמבקש את איסור הפרסום להראות כי עלול להיגרם לו נזק חמור מהרגיל אם יותר הפרסום, ומדובר בנטל משמעותי וכבד.
במקרה שלפני לא שוכנעתי כי הורם הנטל להראות כי אכן ייגרם נזק חמור, יותר מהרגיל, ודי בכך. אפילו הוכח נזק כאמור – וודאי שלא הוכח התנאי השני, לפיו ראוי להעדיף את מניעת הנזק על פני העניין הציבורי שבפרסום שמו. אינני סבורה שהעובדה כי מדובר בקצין משטרה תטיל כתם, כטענת הסנגורית, על המשטרה כולה. מדובר במקרה פרטי, וגם הציבור יוכל להבחין בכך."

2. טענות הצדדים
העורר טוען, כי שגה בית המשפט קמא עת קבע כי העורר לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו לעניין אי פרסום שמו וכי בחינת נסיבות העניין מביאה למסקנה, כי הנזק מפרסום שמו עולה עשרות מונים על התועלת שבפרסומו.

אשר לתועלת שבפרסום מדגיש העורר, כי שני המעורבים בתיק, הם בן זוגו הנוכחי של העורר ומי שעמו קיים יחסים בעבר, לא הגיעו מיוזמתם להתלונן, אלא המשיבה היא זו שאיתרה אותם. עוד מדגיש העורר את העובדה שהחשדות המיוחסים לו התרחשו, לכאורה, בין השנים 2012-2014 כאשר במשך כל אותה תקופה לא הגיעו מעולם מתלוננים אל המשיבה. על כן, כך נטען, אין כל ערובה לכך שפרסום פרטיו יביא לכך שאל המשיבה יגיעו מתלוננים נוספים וגם חומר החקירה אינו מצביע על כך. עוד מדגיש העורר את העובדה ש"אין מצבו כשל כל חשוד אחר בעבירות מסוג זה שכן מדובר בעורר אשר נטייתו המינית וכך גם של יתר המעורבים שלא בהכרח יבקשו להגיע ולחשוף עצמם בפני גורמי המשיבה."

אשר לנזק שיגרם לעורר כתוצאה מהפרסום מדגיש העורר את מצבה הרפואי המיוחד של אמו כאשר על פי הטענה, באם דבר מעצרו של העורר יוודע לאמו, צפוי הדבר להשפיע קשות על מצבה הרפואי. עוד מדגיש העורר את העובדה שבחקירתו לפני מח"ש הוא טען כי כלל לא היה מודע לכך שמדובר בקטינים. על כן, כך נטען, פרסום פרטי העורר ביחד עם תמונתו עלולים לגרום לעורר לנזק חמור ביותר ובעיקר למשפחתו, ככל שלאחר מכן יתברר כי העורר אכן לא ידע שמדובר בקטינים. לבסוף, מדגיש העורר את העובדה שפרסום פרטיו יכול שיביא לזיהוי הקטין שהינו בן זוגו תוך חשיפת נטיותיו המיניות וכך גם ביחס לקטינים אחרים, שעמם בא במגע.

העורר גם מדגיש את פרק הזמן שחלף מאז שנחקר לראשונה ועד היום, כאשר בפרק זמן זה לא מצאה לנכון המשיבה לפרסם את פרטיו וכן את העובדה שמחשבו של העורר וכן מכשיר הטלפון שלו היו כל אותה העת בידי המשיבה, שיכולה הייתה להשלים את חקירתה בפרק הזמן האמור, באופן שהיה מביא לכך שהגשת הבקשה לאיסור פרסום פרטי הפרשה הייתה נמנעת.

המשיבה סומכת ידה על החלטת בית המשפט קמא ומדגישה, כי איסור פרסום הוא החריג לעקרון הפומביות וכי חריגה ממנו נעשית רק במקרים נדירים. לטענתה, המקרה הזה רחוק שנות אור מאותם מקרים המתוארים בפסיקה.

אשר לתועלת שבפרסום מדגישה המשיבה, כי מאז הדיון בעניינו של העורר התקבלה עדות נוספת, שממנה עולה כי המתלונן הנוסף לא ידע מה שמו האמיתי של העורר וכי הוא זיהה את העורר רק באמצעות תמונה, דבר הממחיש את החשיבות שבפרסום תמונתו ושמו של העורר. המשיבה מציינת כי יש קלסרים מלאים של התכתבויות של העורר עם מתלוננים פוטנציאליים וכי אין למשיבה את הזמן או האמצעים להגיע אליהם, אלא באמצעות פרסום שמו ותמונתו.

עוד מדגישה המשיבה את העובדה שקבלת בקשתו של העורר תעביר מסר שגוי לציבור לפיו קיים חוסר שוויון בפני החוק וכי שוטרים נמצאים מעל החוק.

אשר לנזק שיגרם לעורר כתוצאה מהפרסום מדגישה המשיבה את העובדה שבן זוגו, כביכול, של העורר – שלשלומו חרד העורר – כלל אינו רואה בו בן זוג, כי הלה ציין בפני חוקריו כי רק שתי ידידות שלו מודעות לקשריו עם העורר וכי העורר אף מבקש להסתיר את יחסיו עמו מפני הסביבה. עוד מפנה המשיבה לעובדה שלפחות בחלק ניכר מהודעתו הראשונה העורר כלל לא טען לקשר זוגי עם הקטין, אלא רק לקשר חברי.


3. הערכים המתנגשים: עקרון פומביות הדיון והחשיבות שבפרסום למול זכויות החשוד
א. כללי
פרסום שמו של חשוד בביצוע עבירה מבטא את המתח שבין זכויות יסוד בדמוקרטיה - מחד גיסא ניצבות זכות הפרט לשמירה על פרטיותו, כבודו ושמו הטוב ומאידך גיסא ניצבת זכות הציבור לדעת, האינטרס הציבורי וחופש הביטוי, שהם מאבני היסוד של הדמוקרטיה.

במדינות דמוקרטיות שונות ניתן למצוא נקודות איזון שונות במתח שבין הערכים. בחלק מן המדינות נקודת האיזון קרובה יותר לקוטב של חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת ובאחרות נוטים המאזְנַיִם לטובת שמירת פרטיותו של אדם ושמו הטוב. יחד עם זאת, ברוב המדינות הדמוקרטיות לא קיים איסור גורף על פרסום שם חשוד עוד טרם הוגש נגדו כתב אישום.

כאן מתעוררת שאלת האיזון הראוי בין חופש ועידוד הפרסום, לבין זכותם של נחקרים וחשודים אשר טרם הוגש נגדם כתב אישום – לאנונימיות, פרטיות ולשם טוב.

לעניין זה יש להדגיש, כי בעבר היו מספר כלי תקשורת מצומצמים, שהיו מפעילים שיקול דעת רחב בטרם הפרסום, ולו משיקולי מקום. היום, כשהפרסום קל, מהיר וזול ברשת האינטרנט, עלולה ידיעה על מעצרו של אדם, שאין בה עניין אמתי לציבור, להתפרסם, ולו בשם התחרות והצורך בפרסום מהיר ומידי. יש לעמוד על עניין זה, כיוון שכיום הסיכוי כי פרטי מעצר יפורסמו, אם יותרו לפרסום, הוא רב הרבה יותר (מנגד יש לזכור, כי כיום קשה מאד לאכוף איסור פרסום גם כשזה ניתן, שוב לאור אמצעי הפרסום הרבים והזמינים לכל).

אני סבורה, כי בית המשפט קמא יישם את ההלכות שעליהן עמדתי לעיל כהלכה בהחלטתו מיום 21.7.14 וכי בדין מצא, כי אין להורות על איסור פרסום שמו של העורר.

א. נזק חמור למתלונן
אשר לתנאי הראשון – הוכחת קיומו של "נזק חמור" כתוצאה מהפרסום – העורר טען לשלושה נזקים העונים על תנאי זה: הראשון, נזק למתלונן, שנטייתו המינית תיחשף כיון שהוא בן זוגו של העורר; השני, חשש אפשרי לפגיעה באמו של העורר, עקב מצבה הרפואי והשלישי, נזק לשמה הטוב של המשטרה. אעמוד על טענות אלה לפי סדרן.

אשר לנזק למתלונן, הרי שלא ניתן להתעלם מהעובדה שבחלקים ניכרים מהודעתו הראשונה, הכחיש העורר כי המתלונן הינו בן זוגו, וזאת בניגוד לנטען עתה בבקשה. עוד יש לציין, כי נראה שאף המתלונן, עצמו, כלל אינו רואה בעורר בן זוג וממילא הלה ציין בפני חוקריו כי רק שתי ידידות שלו מודעות לקשריו עם העורר וכי העורר אף מבקש להסתיר את יחסיו עמו מפני הסביבה. בנסיבות הללו, העורר כלל לא הצביע על תשתית עובדתית מינימאלית המבססת קיומו של נזק למתלונן, כנטען. אוסיף, כי מכל מקום, סעיף 70(ה1) עניינו בנזק חמור לחשוד עצמו, מה גם ששמות המתלוננים בפרשה חסויים ממילא.

אשר לנזק הצפוי לאמו של המתלונן, הרי שלא ניתן להתעלם ממצבה הרפואי הקשה, שבהחלט עלול להתדרדר ככל שיפורסמו שמו של העורר והחשדות המיוחסים לו. המדובר בנזק אפשרי ממשי, שנתמך במסמכים רפואיים שהוצגו לפני.

אשר לנזק לשמה הטוב של המשטרה, הרי שלטעמי דווקא פרסום שמו של החשוד יחזק את אמון הציבור במשטרה כגוף החוקר ברצינות עבירות שוטרים גם בתחום זה, תוך חידוד המסר כי השוטרים אינם מעל החוק. אוסיף, כפי שאף הדגיש בית המשפט קמא, כי ממילא המדובר במקרה פרטי וחזקה כי אין במקרה פרטי זה כדי להטיל רבב על המשטרה כולה.

מכאן, שלכל היותר עלה בידי העורר להצביע על נזק מיוחד שעשוי להיגרם לאמו, כתוצאה מהפרסום.

ב. העדפת האינטרס הציבורי
אף אם אצא מנקודת הנחה כי בענייננו עלה בידי העורר להוכיח כי ייגרם נזק חמור מהרגיל כתוצאה מפרסום שמו, וזאת בשים לב למצבה הקשה של אמו, וודאי שלא הוכח התנאי השני, לפיו ראוי להעדיף את מניעת הנזק על פני העניין הציבורי שבפרסום שמו;

ודוק, המדובר בעניינו בחשדות חמורים ביותר, המיוחסים למי שמחזיק בתפקיד של קצין משטרה, כאשר יתכן כי דווקא תפקידו זה העצים את יכולתו לנצל לרעה את כוחו וניסיונו כלפי קטינים. מובן, אם כן, כי דווקא תפקידו זה אך מעצים את העניין הציבורי שבפרסום שמו.

בנוסף, לעניין האינטרס הציבורי יש חשיבות לבחון את הראיות הקיימות בתיק; ככל שבקשת המעצר נסמכת על ראיות ממשיות יותר, כך גובר האינטרס הציבורי בחשיפת שמו של העורר. תיק החקירה מעלה ראיות ממשיות ביותר למעשים המיוחסים לעורר. כבר בשלב זה הגיעו החוקרים למספר מתלוננים ובידיהם נתונים המצביעים על חשד למקרים לא מעטים נוספים. אשר לטענה לפיה העורר לא היה מודע לכך שמדובר בקטינים, אפנה להודעה מס' 5 מיום 20.7.14 ממנה עולה חשד כבד כי העורר אכן היה מודע לכך וכן להודעה מס' 4 עמ' 2 ש' 49-56 וכן בעמ' 4 ש' 98-99. עוד ראו, באשר לחשש ולצורך בעדויות נוספות, עדות מס' 3, בעמ' 11 והודעה מס' 1 מיום 2.4.14.

כפי שציינתי לעיל, כב' השופט חשין עמד בפרשת X על מספר נימוקים לחשיבות בפרסום שם חשוד. במקרה זה הנימוק הרלבנטי הוא כי הפרסום יכול לסייע לחקירה בעיקר על ידי פנייה של מתלוננים נוספים בכוח. לעניין זה טענו באי כוחו של העורר כי לאור נטיותיהם המיניות של הקטינים, והעובדה שהיחסים בוצעו בהסכמה, ממילא לא ימצאו מתלוננים אחרים. לטענתם גם הקטינים עימם קיים העורר יחסים, לא התלוננו, אלא החוקרים הם אלו שאיתרו אותם.

לעניין זה אין לקבל את הטענה לפיה לא יאותרו מתלוננים נוספים והפרסום לא יתרום לחקירה לאור נטיותיהם המיניות של המעורבים. כאשר מדובר בעבירות מין, יש קושי לקרבנות העבירה להתלונן, כך ככלל, כך בפרט כשמדובר בקטינים וקטינות. יתכן, אמנם, כי כאשר מדובר בבעלי נטייה מינית הומוסקסואלית שאינה ידועה לסביבה, החשש גדול יותר. למרות זאת, פרסום שמו ותמונתו של העורר, יכול ויביאו אחרים להתלונן, אחרים שאולי עמם היחסים לא היו בהסכמה, או שמשבגרו סבורים הם כי מעשיו של העורר לא היו ראויים. יש להדגיש לעניין זה, כפי שעולה מהעדות שהוגשה לי בדיון (מ/1), כי העורר יצר קשר עם הקטינים באמצעות אתרים באינטרנט, שם הזדהה בשם כינוי, כך הזדהו גם הקטינים. היינו, קטינים עמם קיים העורר יחסים, יוכלו להיחשף לעובדה כי מתנהלת נגדו חקירה בחשדות אלו, רק אם תתפרסם תמונתו (שכן את שמו האמיתי אינם מכירים).

נראה כי נימוק זה הוא הנימוק המרכזי במקרה שלפניי, בשלו גובר האינטרס הציבורי, על הנזק שעלול להיגרם לחשוד.

בנוסף, מקובלת עלי הטענה, כי אי פרסום שמו של החשוד יעביר מסר שגוי לציבור לפיו קיים חוסר שוויון לפני החוק וכי שוטרים נמצאים מעל החוק. כפי שציין כב' השופט מ' חשין בפרשת X, לפרסום יש חשיבות גם בכך שהציבור יהיה מודע לפעילות העבריינית ולמלחמה בה. ובכן, כיוון שמדובר בשוטר יש חשיבות כי הציבור יהיה מודע לכך שהמחלקה לחקירות שוטרים חוקרת את השוטרים, ובמקרה של חשדות אף מביאה למעצרם.


אשר על כן, אני דוחה את הערר.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. זיכוי מעבירות מין

  2. עבירות מין במשפחה בקיבוץ

  3. עונש על עבירות מין במשפחה

  4. תביעה אזרחית על עבירות מין

  5. מעצר בעבירות מין בעל כנגד אשתו

  6. פיצוי כספי על עבירות מין במשפחה

  7. עונש על עבירות מין בתוך המשפחה

  8. ערעור לעליון - עבירות מין במשפחה

  9. הפחתת עונש לקטין בגין עבירות מין

  10. ביטול רישיון רפואה בגלל עבירות מין

  11. ערעור על עונש על עבירות מין שהתקבל

  12. הרשעה על סמך עדות יחידה בעבירות מין

  13. ערעור לבית המשפט העליון על קולת העונש בעבירות מין

  14. עיון במסמכים של טיפול נפשי של מתלוננת בעבירות מין ?

  15. נדחתה בקשה לדיון בדלתיים סגורות בעבירות מין של שוטר

  16. האם יש זכות עיון ביומן אישי של מתלוננת על עבירות מין ?

  17. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון