סמים לצריכה עצמית: טען שהוא מכור "קשה" לסם מהסוג שנתפס

סמים לצריכה עצמית: טען שהוא מכור "קשה" לסם מהסוג שנתפס העורר טוען כי הוא מכור "קשה" לסם מהסוג שנתפס, כי כל הכמות היתה לצריכה עצמית למשך תקופה עתידית ארוכה, וכי היה לו כסף לצורך רכישת כל הכמות שנתפסה. עוד טוען העורר כי היה על המשטרה לחקור את מעבידיו הקודמים לגבי השתכרותו, וכי חקירה שכזו היתה מלמדת על מצבו הכלכלי הטוב, ועל הסתברותה של האפשרות שאכן המדובר בצריכה עצמית (לאור האמור בבש"פ 3437/00 חזיזה נ' מ"י (30.5.2000), לגבי האפשרות לסתור את חזקה השימוש הלא עצמי כאשר עסקינן בכמויות שכאלו). לא מצאתי שיש בטענות אלו כל ממש - ובוודאי שאין עסקינן ב"מחדל חקירה", בכלל - ולא בכזה אשר מחייב שחרור - בפרט. נזכור כי הכמות הנכבדה שנתפסה בתחתוניו של העורר מקימה את האפשרות שהסם לא היה לצריכה עצמית. על מנת להראות כי המדובר בצריכה עצמית, יהא על העורר להראות כי אכן היה "מכור קשה" כפי שהוא טוען וכי יש סיבה להניח שכל הכמות נרכשה עבור עצמו, לרבות לאור האפשרות שיש לו מספיק כסף כדי לאגור מראש כמות כה נכבדה. הצורך הנטען בחקירת המעבידים הקודמים, לגבי מצבו הכלכלי, אינו מחויב המציאות, שכן העורר עצמו הסביר בחקירה שהוא טבח במקצועו אך אינו עובד מזה חודשיים (חקירה מיום 22.10, שורה 3) וכי "ביטלו לו את הויזה" (שורה 7). עוד יודגש כי בחקירה הראשונה הכחיש העורר שהוא היה זה שרכש את הסמים (עמ' 3 שורות 74 ואילך) ורק בחקירה השניה טען כי הוא היה זה שרכש אותם (עמ' 9 שורה 267 ואילך). עוד יצוין, כפי שציין בהמ"ש קמא, שכאשר נשאל העורר כמה סמים הוא צורך ביום (על מנת לבחון אם יש אפשרות סבירה שהמדובר בהצטיידות עצמית, לאור הכמות שנתפסה) - לא יכול היה להשיב על השאלה (עמ' 3 לחקירה הראשונה). לכן, אין כל ממש בטענות העורר בהקשר זה. חלופת מעצר - הטענה האחרונה הינה כי היה על בהמ"ש לשקול חלופת מעצר בית כבר עתה - ללא צורך בהפניית העורר להכנת תסקיר. אף טענה זו יש לדחות. המדובר בכמות סם נכבדה, המדובר באפשרות של אחזקה שלא לשימוש עצמי, המדובר בעורר בן 30 אשר לחובתו עבר פלילי - ואין ספק כי יש צורך בהכנת תסקיר לצורך בחינת החלופה שהוצעה ובמיוחד המפקחות שהוצעו (חברתו של העורר ואמא שלה). סיכום - אשר על כן - הערר נדחה, על כל ראשיו. סמים