תביעה לביטול רישום זכות הבעלות על פי שלושה שטרי מכר במקרקעין

תביעה לביטול רישום זכות הבעלות על פי שלושה שטרי מכר א. ההליך 1. בתביעה שלפני עותרים התובעים לשורה של סעדים, שעניינם ביטול רישום זכות הבעלות, שנרשמה על שם הנתבע על פי שלושה שטרי מכר, במקרקעין המזוהים כחלקה 3 בגוש 20315, והמצויים בתחום השיפוט של העיר אום אל-פאחם (להלן - "המקרקעין"). 2. התובעים, אחים הם. התובע מס' 1 התגורר דרך קבע בארה"ב ועל פי יפוי כוח כללי, היה מיוצג בהליכים שלפני על ידי הנתבע מס' 2, המתגורר בישראל, בעיר אום אל-פאחם. במהלך הדיון בתביעה הנתבע מס' 1 הלך לבית עולמו, ועזבונו נכנס בנעליו. ב. המקרקעין 3. המקרקעין בהם מדובר, הם חלקה ששטחה הכולל 22,862 מ"ר, והם מצויים בבעלותם של בעלים רבים במשותף. על פי נסח רישום המקרקעין, בבעלות הנתבע 2,033/22,862 חלקים במקרקעין (המייצגים שטח של 2,033 מ"ר). זכות הבעלות הרשומה על שם הנתבע היא הזכות שבמחלוקת בתביעה שלפני, והיא נרשמה בשלוש הזדמנויות שונות, על פי שלושה שטרי מכר, כמפורט בטבלה להלן: שטר מספר תאריך חלקים מועברים המעביר 40634/05/5 8.12.2005 400/22860 התובע מס' 1 11120/06/3 26.3.2006 133/22860 התובע מס' 2 8743/07/1 9.3.2007 1500/22860 התובע מס' 1 4. במקרקעין בנוי בניין ישן, אשר בעבר שימש כטחנת קמח ובית בד, הקרוי "אל-באבור", וכיום משמש מבנה זה כמסעדה. לצד מבנה זה בנויים במקרקעין מבנים נוספים, המשמשים למגורים ולמסחר. ג. תמצית טענות התובע 5 התובעים טוענים, כי שטרי המכר לפיהם נרשמו זכויות הבעלות על שם התובעים, בכל אחת מההזדמנויות הנזכרות, הם שטרי מכר מזוייפים, אשר נחתמו על פי יפויי כוח מזוייפים. לטענת התובעים, לא נעשתה כל עסקה עם הנתבע, ועל כן הנתבע לא היה זכאי לכל זכות במקרקעין. על כן, עותרים התובעים לביטול זכות הבעלות הרשומה על שם הנתבע, ורישומה על שם התובעים. 6. לטענת התובעים, ההסכם לפיו הנתבע רכש את זכות הבעלות, ואשר נכרת לכאורה בתאריך 30.4.2005, ובו נרשם, כי התובע מס' 1 מיוצג על ידי התובע מס' 2, הוא הסכם מזויף. 7. בהתייחס לשטר המכר הראשון, טוענים התובעים, כי שטר זה נחתם לכאורה על ידי התובע מס' 1 בתאריך 30.11.2005, והחתימה אומתה על ידי עו"ד סמיר מרעי מהישוב ערערה. ואולם, לטענת התובעים, התובע מס' 1 ביקר לאחרונה בישראל בשנת 1988. כמו כן טוענים התובעים, כי באימות החתימות בשטר המכר נפלו פגמים שונים, המחזקים את טענתם, כי השטר מזוייף. באשר לשטר השני, התובעים טוענים, כי חתימתו של התובע מס' 2 היא "חתימת קשקוש", שנחתמה לכאורה בתאריך 18.3.2006, ואומתה אף היא, בתאריך זה, על ידי עו"ד סמיר מרעי. ככל שהדברים נוגעים לשטר השלישי טוענים התובעים, כי חתימת התובע מס' 1 היא "חתימת קשקוש", שנחתמה לכאורה בתאריך 13.2.2007, ואומתה בתאריך זה על ידי עו"ד סמיר מרעי. 8. התובעים מוסיפים וטוענים, כי הרישומים שנעשו בספר המקרקעין, כמו גם ההצהרות שנמסרו למנהל מיסוי המקרקעין בעיר חדרה, נעשו על סמך שלושה יפויי כוח, ואלה יפויי כוח מזוייפים. ביפויי כוח אלה ייפו, לכאורה, התובעים את כוחו של עו"ד יוסף עבד אל-ראזק למכור את זכויותיהם במקרקעין. אחד מיפויי הכוח נחתם, לכאורה, על ידי התובע מס' 2 בתאריך 21.5.2005, אלא שבאותו תאריך, התובע מס' 2 היה ברמאללה, ושהה במלון בשם "רוקי הוטל". 9. לטענת התובעים, כאשר התובע גילה את מלאכת הזיוף שנעשתה, פנה אל המומחית להשוואת חתימות, הגב' פנינה אריאלי, אשר אישרה כי החתימות במסמכים האמורים, האמורות להיות חתימותיו, הן חתימות מזוייפות. לטענת התובעים (בסעיף 21 לכתב התביעה), "מלאכת הזיוף הינה חוצפנית ונועזת. היא התבצעה בדרך עקלקלה ובשלבים", ואפשר שהיו מעורבים בה פקידים העובדים במשרדים רשמיים. בסעיף 21 לכתב התביעה טוענים התובעים: "התובעים לא פנו למשטרה בתלונה, כי נודע להם שבמקרים ו/או בתלונות כאלה אין המשטרה מתערבת בנימוק השגרתי "שאין עניין לציבור". המשטרה פועלים במקרים כאלה רק כאשר מוגשת תביעה אזרחית, וכבוד בית המשפט אשר ידון בתובענה, יורה למשטרה לחקור את הפרשה והחשד לזיוף כדי לאתר את האדם ו/או האנשים אשר ביצע/ביצעו את העבירה, ולהעמידו/ להעמידם לדין." ד. תמצית טענות הנתבע 10. הנתבע מכחיש את תביעת התובעים, ובכתב הגנתו מביע הוא פליאה על כך, שהתובעים נמנעו מלצרף את עורכי הדין הנזכרים בכתב התביעה. לטענת הנתבע, לטענות התובעים אין כל אחיזה במציאות, ומי שלמעשה שולח את ידו בזיוף מסמכים הוא התובע מס' 2. הנתבע טוען, כי טענות התובעים בכתב התביעה הן טענות מיתממות, שכן בכל המסמכים התובע מס' 2 חתם בשם התובע מס' 1, ואם נפלו פגמים שונים במסמכים, כי אז אלה נפלו באשמו של התובע מס' 2 עצמו, ובכל מקרה מדובר בטעויות אנוש שאינן מאיינות את העובדה, שהעסקה אכן נעשתה. 11. הנתבע מוסיף וטוען, כי במשך תקופה ארוכה התובע מס' 2 ניהל תביעת פינוי כנגד השוכרים של מסעדת "אל-באבור" שבמקרקעין, ובעקבות פסק דין שניתן בהסכמה, נערך ונחתם חוזה שכירות חדש בין השוכרים, מן הצד האחד, והנתבע, מן הצד השני, ובתביעה זו אף אישר התובע מס' 2 את מכר הזכויות לנתבע. על כן, לטענת הנתבע, תביעת התובעים נטולת כל תשתית עובדתית, ועל כן יש לדחות אותה. ה. עדויות עורכי הדין עבד אל-ראזק ומרעי 12. עו"ד יוסף עבד אל-ראזק היה עורך דינם של התובעים, והוזמן להעיד מטעמו של הנתבע. לטענת עו"ד עבד אל-ראזק, הוא "הדמות המרכזית". בעדותו מסר עו"ד עבד אל-ראזק, כי הוא היה עורך הדין שערך את החוזה בתאריך 30.4.2005 (מוצג נ/25), לפיו מכרו התובעים את זכויותיהם במקרקעין לנתבע, והתובע מס' 2 חתם על החוזה בפניו. על פי חוזה זה, התובעים מכרו לנתבע זכויות במקרקעין, המייצגות שטח של 1,500 מ"ר. כמו כן הסביר עו"ד עבד אל-ראזק, שעל פי חוזה זה, רכש הנתבע שטח נוסף לשטח שכבר רכש קודם לכן, וזאת כדי שיוכל לקבל היתר בניה, לבניית מבנה עבור חברת "סופר פארם" במקרקעין (בעמ' 65 לפרוטוקול). 13. במהלך עדותו הוצגו לעו"ד עבד אל-ראזק יפויי הכוח נ/1 עד נ/3, והוא העיד כי אלה לא נחתמו בפניו. לעומת זאת, אישר עו"ד עבד אל-ראזק, כי יפויי הכוח שצורפו כנספחים א' ו- ב' לחוות דעתו של המומחה מטעם הנתבע, הם יפויי כוח שנחתמו בפניו. בהתייחסו לשטרי המכר, מכוחם הועברו בספר המקרקעין הזכויות שבמחלוקת, משמם של התובעים לשמו של הנתבע, העיד עו"ד עבד אל- ראזק, כי שטרי מכר אלה, אשר סומנו כמוצגים נ/16, נ/17 ו-נ/18, נחתמו על ידו. וכך העיד עו"ד עבד אל-ראזק (בעמ' 62 לפרוטוקול, בשורה 24): "אני ייצגתי את פארוק (התובעים - י"כ) ולא את הצד השני. בשלב מסויים פנה אלי עו"ד סמיר מרעי וביקש להשלים את העסקה ברישום בטאבו וכמיופה כוח חתמתי שם בשם המוכרים." 14. עדותו של עו"ד עבד אל-ראזק עוררה אצלי הרהורים, ולא בלי היסוסים החלטתי לקבלה. הטעם להיסוסי בנוגע לעדות זאת, התעורר לאור "הקשקושים" על גבי שטרי המכר, "קשקושים" המתיימרים להיות "חתימת המוכר" בשטרי המכר. ודוק: עו"ד עבד אל-ראזק לא חתם את חתימתו (הגם שהעיד בתחילת עדותו כי החתימה שלו היא "חתימה אחת" - עמ' 62 לפרוטוקול בשורה 3), ואף לא הטביע חותמת הנושאת את שמו כדי לציין, שהחתימה היא חתימתו שלו, וכי נחתמה בשם המוכרים על פי יפוי כוח. לא כך מצופה מעורך דין החותם על שטרי מכר מכוחו של יפוי כוח שקיבל מלקוחו. עלתה בדעתי המחשבה, שמא האופן בו בחר עו"ד עבד אל-ראזק לחתום על שטרי המכר, נועדה להסתיר את זהות החותם, כלומר את זהותו שלו, והרי אם בחר לחתום באופן שלא ניתן לזהותו, ככל הנראה היה לו דבר מה להסתיר. ביקשתי את הסבריו של עו"ד עבד אל-ראזק לעניין זה (בעמ' 66 לפרוטוקול), ואודה, שההסברים שקיבלתי היו מגומגמים, ואין אפוא פלא שלטענת התובעים, הנשמעת מפי התובע מס' 2, העסקה נרשמה על סמך מסמכים מזוייפים. 15. ואולם, לאחר ששקלתי את מכלול הראיות שלפני, ובכללן עדותו של התובע מס' 2, אליה אדרש בהמשך הדברים, וחרף הפגמים שנפלו בחתימותיו של עו"ד עבד אל-ראזק על שטרי המכר, הגעתי למסקנה שמדובר בפעולות משפטיות שעו"ד עבד אל-ראזק ביצע על פי יפוי הכוח שקיבל מהתובעים, והעברת הזכויות במקרקעין על פי שטרי המכר, שיקפו, חרף הפגמים בחתימות של שטרי המכר, את עסקת המכר שנעשתה בין התובעים, מחד גיסא, והנתבע, מאידך גיסא. 16. עו"ד סמיר מרעי ייצג בעסקה עם התובעים את הנתבע, ותצהיר עדותו הראשית סומן כמוצג ת/29. על פי תצהיר עדותו הראשית של עו"ד מרעי, הוא ייצג את הנתבע בעסקאות שנעשו. עו"ד מרעי הוזמן להעיד בישיבה שהתקיימה בתאריך 27.10.2013, והגם שמצופה היה שיביא עמו את כל המסמכים הנוגעים לעסקאות שנעשו, התברר כי בא בידיים ריקות, ולא יכול היה להשיב לשאלות בא כוח התובעים. כלום, עו"ד המוזמן להעיד בבית המשפט על עסקת מקרקעין בה טיפל, לא מסוגל להבין, בכוחות עצמו, שעליו להתייצב לעדותו עם כל המסמכים הנוגעים לעניין? על כן, בשלב מסויים הפסקתי את עדותו של עו"ד מרעי, והוא הוזמן לישיבה שנקבעה לתאריך 23.1.2014. בישיבה שהתקיימה נחקר עו"ד מרעי על תצהירו, ובחקירתו לא סתר את תצהיר עדותו הראשית. ו. האם נעשו עסקאות בין התובעים והנתבע 17. השאלה המרכזית העומדת לדיון היא השאלה, האם העברת הזכויות שנעשתה בין התובעים, מחד גיסא, והנתבע, מאידך , משקפת עסקה שנעשתה בין הצדדים, או שמא מדובר בגזל המקרקעין. על יסוד הראיות שלפני, הנני קובע, כי העברת הזכויות בספר המקרקעין משקפת עסקה שנעשתה, ואין מדובר בגזל. 18. לצד עדות הנתבע, על כך שנעשתה עסקה, עדות הנתמכת בעדויותיהם של עו"ד עבד אל-ראזק ועו"ד מרעי, עומדת הכחשתו של התובע מס' 2 את העסקה. ואולם, עדותו של התובע רחוקה מלעורר אמון, ומהטעמים שלהלן, אין אני מוכן מקבלה: (א) בעדותו של התובע מס' 2 נתגלו סתירות בעניינים מהותיים, ומתקשה אני לסמוך על עדותו. הגם שעתה ברור ששטרי המכר לא נחתמו על ידו, כי אם על ידי עו"ד עבד אל-ראזק, מכוח יפוי הכוח שניתן לו, הרי שמסתבר הדבר, שבפועל התובע מס' 2 ביצע עסקה עם הנתבע, במסגרתה ייצג אף את אחיו, התובע מס' 1, ומכר לנתבע את הזכויות שבמחלוקת. במהלך חקירתו בפני, השיב התובע מס' 2 פעמים רבות תשובות מעורפלות ומהוססות, כגון: "אולי", "כנראה", "יכול להיות", וכיוצ"ב, וניכר היה שהתשובות ניתנו רק לאחר שהתובע מס' 2 שקל את מטרת השאלות שנשאל. במקרים רבים אף ניכר היה, שהתובע מס' 2 חש אי נוחות רבה משאלות פשוטות שנשאל. (ב) בתצהיר עדותו הראשית, התובע מס' 2 כלל לא הצהיר, כי בעקבות זיוף החתימות הנטען על ידו, הוא הגיש תלונה למשטרת ישראל. בסעיף 21 לכתב התביעה, נטען בשם התובעים, כי הם כלל לא פנו למשטרת ישראל בתלונה על הזיוף שנעשה. לעומת זאת, בחקירתו הנגדית (עמ' 43 ו- 44 לפרוטוקול) נשאל התובע מס' 2 האם הגיש תלונה למשטרה, ולכך השיב בחיוב. בתשובתו מסר התובע מס' 2, כי "הלכנו למשטרה, והם אמרו מה שהם תמיד אומרים. תמיד הם אומרים אותו דבר, שאין משהו לציבור." לשאלה, האם קיבל תשובה בכתב בעקבות התלונה שהגיש, השיב התובע מס' 2, כי לא קיבל מכתב, אך הדברים נאמרו לו. תשובותיו של התובע מס' 2 בעניין זה רחוקות מאוד מלשכנע, ולהתרשמותי לא היה כל בסיס של אמת בדבריו של התובע מס' 2 בעניין זה. אוסיף, כי בהתחשב בכך, שהתובע עצמו הואשם בעבירות של זיוף, קשה לקבל מפיו אמרה, שהמשטרה אינה חוקרת עבירות שכאלה. (ג) בין טענת התובע מס' 2, כי לא נעשתה עסקה, וכי עו"ד עבד אל-ראזק לא ייצג את התובעים בעסקה זו, ובין עדות עו"ד עבד אל-ראזק, כי ייצג את התובעים בעסקה שנעשתה, הנני מעדיף את עדותו של עו"ד עבד אל-ראזק. כאמור לעיל, האופן בו פעל עו"ד עבד אל-ראזק, עורר לא מעט התלבטויות והיסוסים, ועל כן בחנתי את הדברים בזהירות הראויה, וסופו של דבר, שהגעתי למסקנה שהעסקה אכן נעשתה, ועו"S עבד אל-רזאק ייצג בה את התובעים. (ד) בעקבות סכסוך שפרץ בין הנתבע ובין האדם ששכר מהתובעים את המבנה הבנוי במקרקעין שבמחלוקת, נחלץ התובע מס' 2 לעזרתו של הנתבע. בתצהיר שערך התובע מס' 2 בעניין זה (אשר אומת על ידי עו"ד עבד אל-ראזק) הצהיר התובע מס' 2 כדלקמן: "2. אני עושה תצהירי זה לבקשתו של מר איאד אגברייה מאום אל-פאחם אשר רכש את בניין אל-באבור הקיים על חלקה 3 בגוש 20315, מאדמות עין איבראהים - באום אל-פאחם. 3. הסכם השכירות שהיה לי עם משפחת עבאס שמפעילה את המסעדה בתוך הבניין הסתיים במרץ 2006. 4. לא נתתי את הסכמתי להארכת השכירות ולא קיבלתי כסף בגין תקופה נוספת מעבר לחודש מרץ 2006." הנה מודה התובע מס' 2, באופן מפורש, כי הנתבע רכש את הזכויות במקרקעין. חרף זאת, בחקירתו הנגדית, סותר התובע דברים אלה, ולדבריו השוכר במקום (אדם בשם נשאת) שילם לו דמי שכירות עד שנת 2009, והוא כלל לא ידע על משפט הפינוי שהתנהל בין הנתבע ובין השוכר (עמ' 43 לפרוטוקול). נראה הדבר, שלתובע מס' 2 אין כל בעיה לטעון טענות סותרות בפני ערכאות שונות, ולמסור גרסאות שונות ככל שהוא סבור, שהדבר משרת את מטרותיו. (ה) אם בזיופים עסקינן, אז נראה הדבר, שדווקא התובע שלח ידו בבידוי ראיות, שימוש במסמכים מזוייפים, שיבוש מהלכי משפט, ניסיונות לקבל דבר במרמה ועדויות שקר. לעניין זה הוגשו הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום בחדרה בתיק פ' 3954/02 (מוצגים נ/27 ו- נ/28). אציין, כי התובע הורשע בעבירות הנזכרות, ונדון ל- 4 (ארבע) שנות מאסר בפועל. כמו כן הוגש פסק דין שניתן בבית המשפט העליון, המתייחס לזיופי מסמכים שנעשו בעסקה אחרת, בה היה מעורב התובע מס' 2 (ע"א 417/89). 19. לעומת עדותו של התובע מס' 2, עדותו של הנתבע עשתה רושם חיובי. מעדות הנתבע התרשמתי, שהנתבע אכן רכש את הזכויות שבמחלוקת. הנתבע אינו מבין בעניינים משפטיים ואת הטיפול הותיר בידי בא כוחו, עו"ד מרעי. נראה הדבר, שעניינו של הנתבע הסתבך, והנתבע נקלע לתביעה שהוגשה נגדו על ידי התובע, בשל האופן בו עורכי הדין הנזכרים לעיל, טיפלו בעניין. ז. עדויות המומחים 20. מטעם הצדדים העידו בפני שני מומחים להשוואת חתימות וכתבי יד. מטעם התובעים העידה בפני הגב' פנינה אריאלי, ומטעם הנתבע העיד בפני מר יצחק חג'ג'. עדותה של הגב' אריאלי הותירה רושם חיובי ומהימן, ועל עדותו של מר חג'ג' מתקשה אני לסמוך. מעצם העובדה שהנני סבור שיש לקבל את עדותה של הגב' אריאלי, מתבקשת המסקנה, שתביעת התובעים בדין יסודה, וכי המסמכים שנעשו מזוייפים הם. ואולם, הנני סבור, שגם אם אין להוציא מכלל אפשרות, שהמסמכים שנבדקו על ידי הגב' אריאלי הם מזוייפים, הרי שבפועל נעשתה עסקה בין התובעים והנתבע, והתובעים מכרו לנתבע את הזכויות שבמחלוקת. להתרשמותי, טענות התובע נולדו בשל כך שעורכי הדין שטיפלו בעסקה לא הקפידו על עריכה נאותה של מסמכים, ובעקבות זאת מצא התובע מס' 2 פרצה, דרכה ניסה לתקוף את העסקה שנעשתה עם הנתבע, ולנשל את הנתבע מזכויות שרכש כדין. בסופו של דבר, אם התובע מס' 2 סבר, באמת ובתמים, שהנתבע פלש לנכס הנקרא "אל-באבור", לא היה מסייע לו להדוף את תביעת השוכר ששכר את הנכס, ולמסור בידו תצהיר, המאשר, מפי התובע מס' 2 עצמו, את הרכישה. התובע, אשר ניסה להיכנס בפרצה שהתגלתה לו, עקב הפגמים שנפלו במסמכים, שכח ככל שהנראה שמסר תצהיר, בו אישר את המכר לתובע. ח. סוף דבר 21. על יסוד כל האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את הראיות שלפני ואת טענות באי כוח הצדדים, הגעתי למסקנה, שהתובעים מכרו את הזכויות שבמחלוקת לנתבע. הפועל היוצא מכך הוא, שיש לדחות את תביעת התובעים. 22. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני דוחה את התביעה. (ב) הנני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבע הוצאות המשפט שנגרמו לו, כולל שכ"ט עו"ד בסך 35,000 ₪. בעלותמקרקעיןעסקת מכר