לווה נוסף משכנתא (תביעה למתן צו)

לווה נוסף משכנתא (תביעה למתן צו)

א. ההליך

1. בתביעתה שלפני עותרת התובעת לכך, שיינתן צו, המורה למחוק הערה על "הימנעות מעשיית עסקה", שנרשמה בספר המקרקעין לטובת הנתבעת, על דירת מגורים המצויה בבעלות התובעת.

2. התובעת היא בעלים של דירת מגורים, המזוהה כחלקה 11/26 בגוש 11212, והמצויה ברח' חטיבת כרמלי 44/22 בחיפה. הדירה מצויה בקומה השישית של הבניין, ושטחה 57 מ"ר (להלן – "הדירה").

ב. הרקע

3. התובעת רכשה את זכות הבעלות בדירה מבעליה הקודמים לפי חוזה שנכרת בתאריך 23.8.2005, ולצורך רכישת הדירה, קיבלה הלוואה בסך 128,880 ₪, מבנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן – "הבנק"). בעטיה של ההלוואה, נרשמה בתאריך 21.11.2005 משכנתה לטובת הבנק.


4. הנתבעת היא אחייניתה של התובעת, ובמסגרת ההליכים לקבלת ההלוואה, הסכימה הנתבעת לסייע לתובעת, וכחלק מסיוע זה נרשמה כלווה נוספת במסמכי ההלוואה. בין הצדדים נטושה מחלוקת בשאלת מעמדה המדוייק של הנתבעת, ולמחלוקת זו אשוב להידרש בהמשך. מכל מקום, במסמכי ההלוואה נרשמה הנתבעת כלווה נוספת, ולאור זאת, חתמה התובעת על כתב התחייבות, וזו לשונו:

"הואיל ואני הח"מ ורה X, הנני הבעלים של דירה בת 3 חדרים בקומה שישית של הבית (להלן: "הדירה").

והואיל ולצורך רכישת הדירה נזקקתי להלוואה במשכנתא מאת בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן: "הבנק למשכנתאות") בסך של 128,800 ₪ (מאה עשרים ושמונה אלף ושמונה מאות ₪).

והואיל ואני מתקיימת מקצבת נכותך ואין לי הכנסות נוספות.

והואיל והמשכנתא שקיבלתי מבל"ל למשכנתאות תפרע מחשבונה של הגב' אסיה X בבנק לאומי סניף ... שמספרו ....

והואיל וברצוני להבטיח שאחזיר לגב' אסיה X את התשלומים שתישא בהם לצורך פירעון המשכנתא.

אי לכך אני הח"מ ורה X מתחייבת בזאת להימנע מכל פעולה ביחס לדירה הנדונה כל עוד לא יובטחו זכויותיה של הגב' אסיה כאמור לעיל.

ולראיה באתי על החתום בחיפה, ביום 16.11.2005.
( - ) ורה X"

על יסוד כתב ההתחייבות שלעיל, הגישה התובעת עצמה, בתאריך 16.11.2005, בקשה לרשם המקרקעין, לרשום הערת אזהרה לטובת הנתבעת. בתאריך 21.11.2005 אכן נרשמה לטובת הנתבעת הערת אזהרה, שעניינה "הימנעות מעשיית עיסקה".

5. החל מחודש מרץ 2006 ועד לחודש מאי בשנת 2009, החזרי ההלוואה בוצעו מחשבון הבנק של הנתבעת. עם זאת, התובעת העבירה לחשבונה של הנתבעת, מידי חודש, את התשלום עבור אותו חודש.


ג. תמצית טענות התובעת

6. לטענת התובעת, בחודש ספטמבר 2009 קיבלה מכתב מבנק לאומי למשכנתאות, ובו הודיע לה הבנק שקיים חוב פיגורים בסכום של 2,338.87 ₪. בעקבות זאת, חשדה התובעת כי הנתבעת אינה מעבירה לבנק את סכומי הכסף שהעבירה לחשבונה, ועל כן החל מתאריך 1.10.2009, החלה לשאת בתשלומי ההלוואה בעצמה, ומתוך חשבון הבנק שלה עצמה. זאת ועוד, לדעת התובעת, הנתבעת החלה להשתמש בעובדה שלטובתה נרשמה הערת אזהרה, על מנת לאיים עליה כי דירתה תילקח ממנה , ונקטה כלפיה באלימות מילולית.

לטענת התובעת, הנתבעת מנסה, באמצעות הערת האזהרה, להשתלט על זכויות התובעת בדירה.

7. התובעת טוענת, כי הערת האזהרה שנרשמה לטובת הנתבעת, נועדה להבטיח את זכויותיה, כל עוד תשלומי ההלוואה מתבצעים מחשבונה שלה, ותלויים בסכומי כסף שמועברים על ידי התובעת לחשבונה של הנתבעת. ואולם, מכיוון שעתה התובעת משלמת את תשלומי ההלוואה מחשבונה שלה, ולא באמצעות חשבון הבנק של הנתבעת, כי אז הנתבעת לא עומדת בסיכון כלשהו, ואין עוד צורך בהערה שנרשמה לזכותה. התובעת מוסיפה וטוענת, כי ההערה שנרשמה לטובת הנתבעת מגבילה אותה לפעול באופן חופשי בנכסיה, מונעת ממנה את האפשרות להינתק מאת הנתבעת. לטענת התובעת, "בשל הרצון להינתק מהנתבעת ומאיומיה ניסתה התובעת להציע לבנק לווה אחר במקומה של הנתבעת, אלא שהנתבעת מסכלת כל ניסיון להחליפה בלווה אחר במקומה, ובפועל פונה לבנק למשכנתאות ומתריעה בפניו שלא יסכים להחלפה שכזו."


8. על רקע דברים אלה עותרת אפוא התובעת, לכך שיינתן צו למחיקת ההערה שנרשמה לטובת התובעת.


ד. תמצית טענות הנתבעת

9. הנתבעת מכחישה את תביעת התובעת. לטענת הנתבעת, לכתב ההתחייבות היו שתי מטרות. המטרה האחת הייתה להבטיח את זכויות הנתבעת ולווה נוספת, במקרה והתובעת לא תעמוד בפירעון תשלומי ההלוואה. המטרה השינה הייתה "לשדר, כלפי כולי עלמא, כי התובעת מתיימרת, לאור עמידת הנתבעת לצדה ובהיותה אחייניתה היקרה והקרובה, כי ככל שחלילה ייגרם רע לתובעת, שהנתבעת היא זו שתהיה זכאית לקבלת הזכויות בדירה".

10. הנתבעת מוסיפה וטוענת, שלאור גילה המבוגר של התובעת, נכותה (המגיעה כדי שיעור של 100%), והעדר מקור פרנסה זולת קצבה שהיא מקבלת מהמוסד לביטוח לאומי, הרי אלמלא נרתמה לסייע לתובעת, התובעת כלל לא הייתה מצליחה לרכוש את הדירה. יתרה מזאת, אילו התובעת לא הייתה מוכנה לחתום על ההתחייבות, כי אז הנתבעת כלל לא הייתה מסכימה להירשם כלווה נוספת וליטול על עצמה את ההתחייבויות המתבקשות מכך כלפי הבנק.


11. הנתבעת מוסיפה וטוענת, שתביעת התובעת הוגשה בשיהוי ובחוסר ניקיון כפיים, ומכיוון שהיא עותרת לסעד מן היושר, די בטעמים אלה כדי לדחות את תביעתה. עוד טוענת הנתבעת, כי אין כל בסיס לטענת התובעת, כי הנתבעת מנסה להשתלט על הדירה. הערת האזהרה לטובת הנתבעת נרשמה משום שהנתבעת הייתה, ועודנה, מצויה בסיכון, שכן היא רשומה כלווה נוספת של ההלוואה. גם אם תשלומי ההלוואה נפרעים כיום מחשבונה של התובעת עצמה, ולא עוד מחשבונה של הנתבעת, הרי שההתחייבות שנתנה התובעת לנתבעת, מכוחה נרשמה הערת האזהרה, היא התחייבות הצופה פני עתיד, והיא בעלת נפקות כל עוד ההלוואה שנתן הבנק לא סולקה.

ה. תמצית טענות הבנק

12. מלכתחילה, הבנק לא היה צד בתביעת התובעת נגד הנתבעת. ואולם, משנודע לבנק שקיימת מחלוקת בין התובעת והנתבעת, בשאלה, האם הנתבעת רק משמשת כערבה להתחייבויות התובעת כלפי הבנק או שמא היא לווה נוספת, הנושאת בכל התחייבויות הלווה לפי חוזה ההלוואה, ביקש הבנק להצטרף להליך, ובקשתו התקבלה.

אציין, שבמהלך סיכום טענות הצדדים הבהיר בא כוח התובעת, שעתה כבר אין התובעת חולקת על כך, שמעמדה של הנתבעת הוא מעמד של "לווה נוסף" ולא של ערב.


13. על פי כתב הטענות שהוגש מטעם הבנק, בחן הבנק בעת מתן ההלוואה את היחס שהיה קיים בין הכנסותיה של התובעת להתחייבויותיה. לאור היחס שנמצא, הבנק לא יכול היה לתת לתובעת את ההלוואה. הטעם לדברים אלה הוא, שאדם שהכנסותיו נמוכות, עלול להיקלע לקשיים בהחזר ההלוואה. על רקע זה, ביקש הבנק מהתובעת, לצרף לווה נוספת. משמעות צירוף הלווה הנוספת הוא, שההכנסות שמפיקה הלווה הנוספת, המובאות בחשבון על ידי הבנק, מגדילות את כושר ההחזר של הלווים כולם.


14. עוד הוסיף הבנק וטען בכתב הטענות שהגיש, כי ההלוואה שאושרה בסופו של דבר לתובעת, הייתה "הלוואת זכאות". הלוואה זו היא הלוואה בריבית נמוכה, והיא באה ממקורותיה של המדינה, במסגרת תוכניות הסיוע של המדינה לעולים חדשים. במקרה שכזה, ועל פי תנאים שקבעה המדינה, במקרה של צורך בצירוף לווה נוסף, על הלווה הנוסף להיות קרוב משפחה של הלווה העיקרי. הבנק מוסיף וטוען, כי "אלמלא הייתה [הנתבעת] מצורפת להלוואה כלווה לכל דבר ועניין, ואלמלא צויינה הכנסתה כחלק מהכנסה המצרפית של הלוות, לא היה סיכוי שהבנק היה מאשר את העמדת ההלוואה".


15. עמדתו של הבנק היא, שהוא אינו צד בסכסוך, ומכיוון שהערת האזהרה שנרשמה לטובת הנתבעת נרשמה לאחר המשכנתה (אם יצוין שגם המשכנתה וגם הערת האזהרה נרשמו באותו תאריך), הרי שאין ההערה פוגעת בזכויות הבנק, ועל כן אין הבנק מביע עמדה בנוגע לעתירתה של התובעת בכתב התביעה. עם זאת, הבנק מתנגד לכך שלתובעת יוענק סעד כלשהו, אשר יהיה בו לפגוע בזכויות הבנק מכוח החוזים שנכרתו בינו ובין הלוות, או בזכויותיו מכוח המשכנתה שנרשמה לזכותו.


16. בסיכום טענותיו התייחס בא כוח הבנק לניסיונותיה של התובעת להחליף את ה"לווה הנוסף". לטענת בא כוח הבנק, מדובר למעשה בהמחאת חיוב. על כן, לפי סעיף 6 לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט - 1969, וכל עוד הנתבעת לא מסכימה להמחאת חיוביה על פי חוזה ההלוואה, לא ניתן להחליפה ב"לווה נוסף" אחר.

ו. דיון

17. כפי שציינתי לעיל, התובעת אינה חולקת עוד על כך, שהתובעת היא "לווה נוסף" בהלוואה. אם היה בשלב כלשהו ספק ביחס למעמדה של הנתבעת, כי אז מסמכי ההלוואה מדברים באופן מפורש על כך, שהנתבעת היא "לווה נוסף", והיא חבה בכל החיובים החלים על הלווה על פי חוזה ההלוואה.

לא זו בלבד שמסמכי ההלוואה מדברים על כך שהנתבעת היא "לווה נוסף" בהלוואה, אלא שמעדויות פקידי הבנק עולה באופן ברור, שאלמלא הייתה הנתבעת נרשמת כ"לווה נוסף", התובעת לא הייתה מקבלת את ההלוואה, שכן הכנסתה נמוכה ואינה מאפשרת את פירעון התשלומים השוטפים. רק לאחר צירוף הכנסתה של הנתבעת, צירוף שהתאפשר בעקבות הוספתה כ"לווה נוסף", ניתן היה לאשר את מתן ההלוואה לתובעת.


18. התובעת עשתה ניסיון להחליף את הנתבעת ב"לווה נוסף" אחר. אפשר, ואלמלא התעקשה הנתבעת לדבוק בסטטוס של "לווה נוסף", החלפת "הלווה הנוסף" הייתה מתאפשרת לתובעת בשלב כזה או אחר. ואולם, למרבה הפלא, הנתבעת, משום מה, התאהבה במעמדה כ"לווה נוסף", והיא מתעקשת לשאת בחיובים המוטלים על הלווה לפי חוזה ההלוואה.

נראה הדבר, כי התעקשותה של הנתבעת לדבוק במעמדה כ"לווה נוסף" לפי חוזה ההלוואה, לא באה משום שיש לה "דחף לאו בר כיבוש" לשאת בהתחייבות הלווה לפי חוזה ההלוואה, אלא משום שהיא סבורה, שמעמד זה יקנה לה זכויות קנייניות כל שהן בדירה.

עם כל הכבוד, טעות חמורה בידה של הנתבעת.


19. בשנת 2005 נעתרה הנתבעת לבקשת דודתה, ונרתמה לסייע לה לקבל את ההלוואה, הלוואה שהתובעת לא הייתה מקבלת אלמלא נרשמה הנתבעת לצדה כ"לווה נוסף". ואולם, מערכת המסמכים מלמדת, כי בשום מקרה לא הייתה כוונה להעניק לנתבעת זכויות קניניות כלשהן בדירה. דברים אלה אף הובהרו לתובעת ולנתבעת על ידי פקידת הבנק שטיפלה במתן ההלוואה, הגב' סופי יוסין שהעידה לפני.

על פי חוזה הרכישה של הדירה, הדירה נרכשה אך ורק על ידי התובעת, ובסופו של דבר, זכות הבעלות השלמה בדירה נרשמה על שם התובעת. עתה יש לבחון, האם ההתחייבות שהתובעת חתמה עליה, ואשר מכוחה נרשמה הערת האזהרה, הקנתה לנתבעת זכויות קניניות כלשהן.


20. כעולה ממסמך ההתחייבות, עליו חתמה התובעת, התחייבות התובעת ניתנה כדי "להבטיח שאחזיר לגב' אסיה X את התשלומים שתישא בהם לצורך פירעון המשכנתא".

על פי הראיות שלפני, עד היום הנתבעת לא נדרשה לשלם אפילו לא תשלום אחד, וגם כאשר התשלומים בוצעו מחשבונה של הנתבעת, הרי שבוצעו מתוך תשלומים שהתובעת העבירה לחשבונה של הנתבעת.

ואולם, אין לדעת מה עלול לקרות בעתיד, וכל עוד הנתבעת היא "לווה נוסף" ועליה לשאת בחיובי הלווה על פי חוזה ההלוואה, מצויה היא בסיכון ,שאפשר ובעתיד תידרש לפרוע את ההלוואה. על כן, מסכים אני עם טענת בא כוח הנתבעת, כי ההתחייבות עליה חתמה התובעת צופה פני עתיד.


21. יש מידה לא מבוטלת של סתירה בעמדתה של הנתבעת. מן הצד האחד מתעקשת הנתבעת להוסיף ולהיות "לווה נוסף", ומן הצד השני דורשת היא את המשך קיומה של התחייבות התובעת, משום שבהיותה "לווה נוסף" היא נתונה בסיכון שבעתיד יהיה עליה, אולי, לשאת בתשלומי ההלוואה.

אם הנתבעת כה משתוקקת לשאת בחיובי הלווה על פי חוזה ההלוואה, שיבוסם לה, אך יובהר לה כאן, ובלשון ברורה, שהדבר לא יקנה לה שום זכות קניינית. מאידך, נראה, שבכל הנוגע להלוואה, התובעת קשורה לנתבעת בטבורה, וכל עוד הנתבעת מתעקשת להיות שותפה לחיובי הלווה, התובעת חייבת לקיים את מערכת המסמכים עליה הוסכם בתחילת הדרך, ומערכת זו כוללת אף את ההתחייבות. למעשה, הדרך היחידה הפתוחה בפני התובעת להשתחרר מחיבוקה של הנתבעת - חיבוק שלפחות בתחילת הדרך היטיב עם התובעת ואיפשר לה לקבל את ההלוואה – היא לפרוע את ההלוואה. אפשרות זו נראית, לפחות עתה, כבלתי מעשית.


22. כאמור, על פי כתב ההתחייבות, ההתחייבות נועדה "להבטיח שאחזיר לגב' אסיה X את התשלומים שתישא בהם לצורך פירעון המשכנתא".

אף אם אניח שבשלב מסוים, הנתבעת תידרש לפרוע תשלום כלשהו, לא ברור לי כיצד ההתחייבות תבטיח את פירעון החוב שיווצר לזכות הנתבעת. מכל מקום, אם וכאשר ההלוואה תסולק במלואה, להתחייבות לא תהיה עוד כל נפקות, ואז, ורק אז, תהיה התובעת רשאית להשתחרר ממנה, ואז, ורק אז, תהיה התובעת זכאית לדרוש את ביטולה.


23. כפי שציינתי לעיל, בכתב הגנתה טענה הנתבעת, כי ההתחייבות לא נועדה להבטיח רק את פירעון ההלוואה אלא היה לה פן נוסף. לטענת הנתבעת, בכתב הגנתה, מטרת ההערה שנרשמה הייתה, "לשדר, כלפי כולי עלמא, כי התובעת מתיימרת, לאור עמידת הנתבעת לצדה ובהיותה אחייניתה היקרה והקרובה, כי ככל שחלילה ייגרם רע לתובעת, שהנתבעת היא זו שתהיה זכאית לקבלת הזכויות בדירה".

אין אני מקבל טענה זו. ככל שהתובעת התיימרה (כלשונה של הנתבעת), להעניק לנתבעת זכות קניינית כלשהי בדירה, היה עליה לעשות זאת באחת הדרכים המוכרות בדין. אם רצתה התובעת להעניק את הדירה במתנה לנתבעת, היה עליה לערוך התחייבות מתאימה לפי סעיף 5 לחוק המתנה, תשכ"ח - 1968. אם לצוות את הדירה לנתבעת לאחר 120 שנות חייה, היה עליה לערוך צוואה מתאימה. טענות הנשמעות מפי הנתבעת, כאילו התובעת אמרה או רמזה, כי הבעלות בדירה מיועדת לנתבעת, אינן יכולות לעמוד, ואין בהם כדי להקנות לנתבעת זכות קניינית כלשהי בדירה.

אף ההתעסקות ב"חשבונאות המשפחתית" לא תעזור לנתבעת בעניין זה. במהלך המשפט הובאו בפני ראיות, המעידות על עבודות שיפוץ שאביה של הנתבעת ביצע בדירה עבור התובעת, ומנגד, על נכונותה של התובעת בעבר לטפל בבנה של הנתבעת. כמו כן העיד בן זוגה לשעבר של הנתבעת, כי הנתבעת כשה את השיש ואף תפרה וילונות. אין לדעתי מקום להיכנס לפרטי הדברים, שכן בשום מקרה, שיפוצי כאלה או אחרים, כמו גם תפירת וילונות, לא יקנו לנתבעת זכויות קנייניות בדירה. לא בכדי קבע המחוקק הוראות חוק מפורשות, ועל פי הוראות אלה יש לנהוג.

24. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי עקב כך שנרתמה לסייע לתובעת, ומתוך צפייתה לקבל את דירת התובעת בעתיד, היא לא רכשה לעצמה דירה, ורק לאחר הקרע שנוצר בין השתיים רכשה הנתבעת דירה לעצמה, אלא שאז נאלצה לשלם סכומים גבוהים בהרבה אילו הייתה מממשת את תכניתה קודם לכן.

גם נימוק זה לא יסייע לנתבעת. אציין, כי בעבר הנתבעת כבר הייתה בעלת דירה, אותה מכרה לבן זוגה לשעבר, מר אלכסנדר X, בשנת 2001. הנני מניח אפוא, שאם בעבר היו לנתבעת זכויות כלשהן לקבל סיוע בדיור כעולה חדשה, הרי מימשה אותן כאשר רכשה דירה לעצמה, ועל כן היותה "לווה נוסף" בהלוואה שקיבלה התובעת, לא קיפחה את זכויותיה כעולה חדשה. באשר לנזק כספי שלטענתה כביכול נגרם לה, אין הדבר יכול להקנות לה זכויות קניין בדירה.

ז. סיכום

25. בסיכומם הדברים שלעיל, המצב הוא כדלקמן:

(א) הנתבעת נרשמה "כלווה נוסף" בהלוואה שקיבלה התובעת לצורך רכישת הדירה.

(ב) אלמלא צורפה הנתבעת כ"לווה נוסף", התובעת לא הייתה מצליחה לקבל את ההלוואה מהבנק.

(ג) במערכת ההסדרים שסודרה בין התובעת והנתבעת, בעת קבלת ההלוואה, חתמה התובעת על התחייבות, ובה התחייבה "להמנע מכל פעולה ביחס לדירה הנדונה כל עוד לא יובטחו זכויותיה של [הנתבעת]". בעטיה של התחייבות זו, נרשמה לטובת הנתבעת הערה בספר המקרקעין, על התחייבות התובעת להימנע מלבצע עסקה בדירה.

(ד) גם אם כיום תשלומי ההלוואה אינם משולמים מחשבון הבנק של הנתבעת, הנתבעת עדיין נושאת בחיובי הלווה כלפי הבנק, ועל כן אין כל מקום לבטל את התחייבות התובעת כלפיה. כפועל יוצא מכך מתבקש, שאין אף מקום לבטל את ההערה.

(ה) ההתחייבות שניתנה לנתבעת, כמו גם ההערה שנרשמה לטובתה, אינן מקנות לה זכויות קנייניות בדירה. אף שיפוצים שנעשו בדירה ועזרה אחרת שהוענקה לתובעת, אינם מקנים לנתבעת זכויות קניניות בדירה.

(ו) כל עוד הנתבעת היא "לווה נוסף" התחייבות התובעת כלפיה בעינה עומדת. ניתן יהיה לבטל את ההתחייבות, ואת הערת האזהרה שנרשמה על פיה, רק כאשר ההלוואה תסולק או כאשר הנתבעת תחדל, מסיבה כלשהי, להיות "לווה נוסף".


26. לעניין הוצאות המשפט:

ההליכים בתיק זה התמשכו עד תום, נוכח רצונה הנחרץ של הנתבעת, להמשיך ולהיות "לווה נוסף" בהלוואה. מעמד זה, לפחות לפי שעה, נוח לנתבעת, שכן אין היא נושאת בחבות כספית כל שהיא, שהרי התובעת היא זו המחזירה את ההלוואה מכספה. היה לכאורה מצופה, שמי שמבקשים לשחרר אותו מחיוביו לפי חוזה הלוואה, יקפוץ על כך כמוצא שלל רב. ואולם, הנתבעת לא הייתה מוכנה לסייע לתובעת לשחרר אותה ממעמדה כ"לווה נוסף" שכן לסברתה, המשך היותה "לווה נוסף", יחזק את הזיקה בינה ובין הדירה לאחר 120 שנות חייה של התובעת. על כן, בנסיבות העניין, אינני סבור שיש מקום לחייב את התובעת לשאת בהוצאות הנתבעת.

באשר לבנק, הרי הוא ביקש להצטרף כנתבע כדי לשמור על זכויותיו. התובעת לא ביקשה סעד כלשהו כלפי הבנק, ולפיכך, אין אף מקום לחייב את התובעת בהוצאות המשפט שנגרמו לבנק.

על כן, בסופו של דבר, ישא כל צד בהוצאותיו.


27. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א) הנני דוחה את התביעה.
(ב) אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. עורך דין משכנתאות

  2. שחרור משכנתא מנכס

  3. תביעה לביטול משכנתא

  4. אי רישום משכנתא כדין

  5. התנגדות לביצוע משכנתא

  6. אי הסכמה לרישום משכנתא

  7. העברת משכנתא לאדם אחר

  8. כמה משכנתאות אפשר לקחת

  9. סגירת משכנתא לפני הזמן

  10. מועד פקיעת ביטוח משכנתא

  11. משכנתא מלפני קום המדינה

  12. הודעה על ביטול הסכם משכנתא

  13. רישום בנק כבעל זכויות משכנתא

  14. מכתב כוונות מהבנק סילוק משכנתא

  15. מה קורה עם משכנתא של אדם שנפטר ?

  16. לווה נוסף משכנתא (תביעה למתן צו)

  17. משכנתא למראית עין - פסק דין הצהרתי

  18. מימוש משכנתא דירת מגורים של קשישים

  19. ביטול חתימה על משכנתא בבנק הפועלים

  20. ביטול חתימה על משכנתא לאדם חירש ואילם

  21. תביעה נגד המינהל בגין אי רישום משכנתא

  22. מימוש משכנתא של אם חד הורית על ידי הבנק

  23. תביעה נגד עורך דין עקב איחור בקבלת משכנתא

  24. שעבוד לטובת בעל המשכנתא מול הערת אזהרה – מה גובר ?

  25. צו מניעה, נקיטת הליכי מימוש ההלוואה שלא הובטחה במשכנתא

  26. משכנתא היא משכון של מקרקעין, כפי שקובע סעיף 4 לחוק המקרקעין

  27. האם בהחלטה על מזונות זמניים ניתן להשית על האב תשלום מעבר ל-50% בגין החזר המשכנתא ?

  28. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון