סבירות החלטה מנהלית על רקע ההליך לקבלתה כידוע, סבירותה של החלטה מינהלית נבחנת גם על רקע סבירותו של ההליך שקדם לקבלתה (ראו: יצחק זמיר הסמכות המינהלית (כרך ב', תשנ"ו), עמ' 764 (להלן: "זמיר, הסמכות המינהלית"); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך א (תש"ע-2010), עמ' 261; (להלן: "ברק-ארז, משפט מינהלי"). דרישות התקינות והסבירות שביסוד ההליך ההוגן, מחייבות, בין היתר, כי תינתן לאדם העלול להיפגע מהחלטת הרשות, הזדמנות נאותה להעלות בפניה את טענותיו בהליך שימוע; ועל כך ארחיב להלן. הכלל בדבר חובת השימוע 3. כידוע, הכלל בדבר חובת השימוע הינו אחד מכללי הצדק הטבעי (לצד איסור משוא פנים). למעשה, לא יכולה להיות מחלוקת על חשיבותו של הכלל ועל היותו מושרש במשפטנו (מאז בג"ץ 3/58 ברמן נ' שר הפנים, פ"ד יב 1493). 4. כלל השימוע דורש כי הרשות המינהלית לא תפגע באדם אלא אם כן נתנה לו קודם לכן הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו בפניה (ראו למשל: זמיר, הסמכות המינהלית עמ' 793 ואילך); בג"ץ 654/78 גינגולד נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לח(2) 649, 656-655; בג"ץ 3379/03 מוסטקי נ' פרקליטות המדינה, פ"ד נח(3) 865, 889; עע"ם 4231/12 בוטובסקי נ' משרד הפנים, בפסקה 13 (7/7/13)). 5. שלושת התנאים העיקריים לתחולת הכלל הם: קיום פגיעה; באינטרס מוגן או ראוי; באופן ישיר וממשי (זמיר, הסמכות המינהלית, לעיל, עמ' 798-797). 6. ככלל, מלבד במקרים חריגים, השימוע צריך להיות לפני קבלת ההחלטה ולא לאחריה. כך, למשל, נקבע בבג"ץ2911/94 באקי נ' מנכ"ל משרד הפנים, פ"ד מח(5) 291, 305 (להלן: עניין באקי): "הכלל הרחב הוא כי רשות מוסמכת, שמוטלת עליה חובת שימוע, חייבת לקיים את השימוע לפני קבלת ההחלטה. לא עשתה כן, ואפילו הציעה לקיים שימוע לאחר קבלת ההחלטה, הפרה את חובת השימוע". 7. עם זאת, האיזון בין האינטרסים הנוגדים עשוי, בנסיבות מקרה מסוים, לפטור את הרשות המינהלית מחובת השימוע, או להקל על החובה, כגון לאפשר שימוע מאוחר, לאחר קבלת ההחלטה, אך זאת במקרים מיוחדים או חריגים, למשל כשהרשות נמנעה מלקיים שימוע מוקדם בשל דחיפות העניין או בשל טעות או תקלה (ראו, למשל: זמיר, הסמכות המינהלית, עמ' 806, 825-823; בג"ץ 5973/92 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר הביטחון, פ"ד מז(1) 268; בג"ץ 4706/02 סלאח נ' שר הפנים, פ"ד נו(5) 695). 8. גם כאשר חלה חובת שימוע, תלויים היקף השימוע ומתכונתו - לרבות השאלה אם השימוע יהא בכתב או בעל-פה - במהות הסמכות, בזהות הרשות המינהלית, בעוצמת הפגיעה הצפויה וביתר נסיבות העניין (זמיר, הסמכות המינהלית, עמ' 820-812; בג"ץ 161/84 חברת ווינדמיל הוטל בע"ם נ' שר הפנים, פ"ד מב(1) 793, 796; עע"ם 9187/07 לוזון נ' משרד הפנים, בפסקה 76 (24/7/08) (להלן: עניין לוזון)). 9. לשון אחרת, ככלל, זכות הטיעון צריכה להינתן טרם קבלת ההחלטה המנהלית, כאשר זכות זו יכולה ללבוש צורות שונות, ויכולה להיעשות בכתב או בעל פה (ראו גם: עע"ם 4231/12 בוטובסקי נ' משרד הפנים, בפסקה 13 (7/7/13); ברק-ארז משפט מינהלי, עמ' 499). 10. זכות הטיעון משתרעת גם על מקרים שבהם נפגעים אינטרסים של אנשים שאינם אזרחי המדינה או תושביה (ראו והשוו: עע"ם 1038/08 מדינת ישראל נ' געאביץ (11/8/09); בג"ץ 11437/05 קו לעובד נ' משרד הפנים, בפסקה 16 (13/4/11) [שהתייחס לעובדות זרות השוהות כחוק בישראל]; בג"ץ 3495/06 הרב הראשי לישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה (30/7/2007); ברק-ארז משפט מינהלי, עמ' 468).החלטה מנהלית