תוך כמה זמן מגישים עתירה מנהלית? האם יש הגבלת זמן להגשת עתירה מנהלית ? יש להבחין בין עתירות שנקבע להן מועד בדין שאותן יש להגיש לפי מועד זה, לבין עתירות שיש להגישן לפי ההסדר הכללי שבתקנה 3(ב) לתקנות (שרגא ושחר, המשפט המינהלי, 2008, עמ' 216-217). מכל מקום, הלכה היא עמנו (מפי כב' השופט מ' חשין) כי למגבלות הזמנים לעניין עתירות מינהליות נודעת חשיבות רבה וכי יש לציית להן: "לנושא המועדים נודעת חשיבות ממעלה ראשונה לעניין הגשתן של עתירות מינהליות. ימינו אלה אינם עוד כימים שבעבר. בעבר היו נושאי משפט מינהלי באים לדיון ולהכרעה לפני הבג"ץ, ובכפיפות להוראות חוק ספציפיות לא שלטה במועדי עתירות לבג"ץ אלא מלכת השיהוי בלבד. הגשת עתירה לאחר עבור חודשים מיום היווצר העילה - לעיתים חודשים לא-מעטים - לא עצרה בעד עותרים אלא אם שינו משיבים את מצבם לרעה; וגם כך לא תמיד צלחה טענת שיהוי. עידן זה חלף-עבר ככל שהמדובר הוא בנושאי מישפט מינהלי המצויים בסמכותו שלבית-המשפט המחוזי בשיבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים. משהותקנו תקנות סידרי הדין; ומשנקבע מועד ספציפי ומיוחד להגשתה של עתירה לבית-משפט; זו הדרך בה שומה עלינו ללכת ואלה מועדים הוטל עלינו לכבדם. אכן, רשאי הוא בית-משפט להאריך את התקופה להגשתה של עתירה, ואולם - כלשונה של תקנה 3(ג) לתקנות סידרי הדין - כך יעשה בית-משפט "אם ראה הצדקה לכך". (עע"ם 1981/02 קיסר-הנדסה ופתוח בע"מ נ' מדינת ישראל-משרד הבטחון, 24.03.02). התכלית העומדת ביסוד תקנה 3 היא זירוז ההליכים בעתירות מנהליות, במטרה להגיע להכרעה מהירה במחלוקת שנפלה בין הפרט לרשות המנהלית. תכלית עיקרית נוספת היא הרצון לעגן בתקנה את עקרונות השיהוי השאובים מהלכותיו של בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק. כידוע, אחד הכללים להפעלתו של שיקול הדעת השיפוטי בעתירות מנהליות, הוא זה שעניינו שיהוי בהגשת העתירה. על פי כלל זה, רשאי בית המשפט לדחות עתירה על הסף בשל איחור בהגשתה, מקום שנוכח לדעת כי האיחור כרוך היה בפגיעה באינטרסים של אחרים (דבריו של כב' השופט אדמונד לוי בע"א 6365/00 בר אור נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה, פ"ד נו(4)).שאלות משפטיותעתירה מנהלית