רישיון עסק קייטרינג

רישיון עסק קייטרינג

כללי



עתירה זו מופנית נגד סירובם של המשיבים ליתן לעותרת רישיון להפעלת עסק של קייטרינג באזור התעשייה הישן בראש העין, לפי פריט 4.6 ה לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי, התשנ"ה-1995 (כיום – צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי, תשע"ג-2013)) (להלן: "הצו, ו-"רישיון קייטרינג").


העובדות הצריכות לעניין



העותרת מפעילה עסק של מסעדה וקייטרינג. בעבר פעל העסק מתוך בית מגוריה של העותרת ללא רישיון עסק ובניגוד לצו בית משפט שהורה על סגירת העסק. העסק נוהל בתנאים תברואתיים לא נאותים, וגרם למטרדי ריח ולתלונות תושבים. בשל כל אלה הוגש נגד העותרת כתב אישום בבית משפט השלום בפתח תקווה. בעקבות אותו הליך הועתק מיקומו של העסק לרח' העבודה 7 בראש העין.
העותרת פנתה ביום 5.11.06 למחלקת רישוי עסקים בעיריית ראש העין והגישה בקשה ותכנית לקבלת רישיון עסק. הבקשה הועברה להתייחסות של מחלקת בריאות הסביבה במשרד הבריאות (להלן גם: "משרד הבריאות"). ביום 1.1.07 השיבה גב' אתי בורלא, מהנדסת מחוזית לבריאות הסביבה, כי לא ניתן לאשר את התכנית מאחר שהעסק ממוקם בתחום רדיוס מגן ב' של קידוחי מעיינות ראש העין (אזור התעשייה הישן בראש העין). כן צוין בתשובתה כי עיריית ראש העין מקדמת שינוי תב"ע באזור נושא העתירה, ולפי השינוי יותרו שימושים יבשים שאינם יוצרים שפכים תעשייתיים.
העותרת פנתה פעם נוספת, אך גם ביום 26.2.07, השיבה גב' בורלא כי לא ניתן לאשר מפעל לייצור מזון מסוג קייטרינג באזור המבוקש.
ביום 28.2.07 פנתה גב' דפנה לביא, מנהלת מחלקת איכות הסביבה בעיריית ראש העין אל גב' בורלא, בבקשה לשקול מחדש את בקשת העותרת. במכתבה ציינה גב' לביא כי מדובר בעסק משפחתי קטן המייצר כ-200 מנות ביום, וכי איסור כניסת עסקים חדשים על פי תכנית המתאר המתגבשת, מתייחס למפעלי מזון ולא לעסקי קייטרינג מסוג זה. בנוסף צוין כי התב"ע המתגבשת בדבר איסור שימושים (הכוונה לתכנית רנ/25/א, שעליה יורחב בהמשך) טרם קיבלה תוקף, וכי טרם פורסמו הודעות לפי סעיפים 77 ו-78 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"). סעיפים אלה - עניינם הודעה על הכנת תכנית ומתן היתרים בתקופת הביניים עד לאישור התכנית. גב' לביא ציינה כי איסור על שימושי קייטרינג באזור תעשייה הוא בבחינת גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה, וביקשה כי משרד הבריאות ישקול מחדש את בקשת העותרת, תוך הגבלת הפעילות להכנה של עד 250 מנות ביום, וקביעת תנאים נוספים. בעתירה לא צוין האם ניתנה תשובה לפנייה זו. גב' לביא פנתה פעם נוספת אל גב' בורלא ביום 12.1.10. ביום 21.6.10 השיבה גב' בורלא כי זוהי הפעם השלישית שבה התכנית מועברת לאישור משרד הבריאות, וכי לא ניתן לאשרה מאותה סיבה שצוינה בעבר – מיקום העסק בתחום רדיוס מגן ב' של קידוחי מעיינות ראש העין.
העותרת פנתה פעם נוספת למשרד הבריאות, באמצעות המהנדס אהוד לשם, אשר שימש בעבר כמהנדס מחוז המרכז במשרד הבריאות (באותה תקופה הייתה גב' בורלא סגניתו בתפקיד). במכתבו מיום 2.11.10 אל גב' בורלא טען מר לשם כי על פי התוכניות המאושרות מותר להקים מסעדה וקייטרינג באזור התעשייה. מר לשם הפנה לתכנית "שימור אסטרטגי של מי התהום באזור המעיינות ראש העין מח/161" (להלן: "תכנית מח/161"), הגם שציין כי התכנית עצמה לא עברה את תהליכי האישור הסופיים, מסיבות שבחר לא לפרט. יצוין כי מר לשם הוא אשר יזם וקידם תכנית זו. לעמדתו, על פי התקנון שהוצע לתוכנית זו, ניתן לאשר קייטרינג, תוך מילוי הדרישות שהופיעו במפרט הטכני. בהתאם לאמור במכתבו, בוצע בעסק כל הנדרש מבחינת טיפול בשפכים, והעסק עומד בכל הדרישות לשמירת בריאות הציבור ולהגנה על מי התהום.

למכתב זה השיבה גב' בורלא ביום 11.11.10, כי תכנית מח/161 לא קודמה ולכן אין לה מעמד סטטוטורי. לעומתה, תכנית רנ/25/א, שמטרתה למנוע קיום עסקים מזהמים בתחומי רדיוס המגן של קידוחי ראש העין ואוסרת עליהם להתקיים במיקום זה, נמצאת בהליכי הפקדה. כן צוין כי כחלק מהתקדמות התכנית פורסמה הודעה לפי סעיפים 77 ו-78 לחוק התכנון והבניה, ולפיכך נאסר להוציא היתר בנייה לשימושים השונים מהמוגדר בתקנון התכנית. גב' בורלא הוסיפה כי "מסעדה" אינה מנוגדת לתקנון התכנית, אך "קייטרינג" הוא מפעל מזון, מפעל עתיר שפכים עם אפיון תעשייתי, ולכן הוא מנוגד לתקנון ויש למקמו באזור תעשייה ולא באזור רגיש מבחינה הידרולוגית.


ביום 16.2.11 הגיב מר לשם לתשובתה של גב' בורלא, בציינו כי תכנית רנ/25/א טרם הופקדה, וכי טרם פורסמה הודעה לפי סעיפים 77 ו-78 לחוק התכנון והבניה, כך שלפי התכנית שבתוקף אין מניעה להוציא רישיון עסק לעותרת. כן ציין מר לשם במכתבו כי על פי התקנון של תכנית רנ/25/א מותר שימוש של אולם שמחות באזור הנדון, ולטענתו, אין הבדל בין איכות וכמות השפכים הצפויים מאולם שמחות, לבין אלה הצפויים מעסק של קייטרינג. לדידו, אין בקייטרינג כל אלמנט של שפכים תעשייתיים. עוד ציין מר לשם כי אין במקרה הנדון כל חשש לפגיעה בבריאות הציבור או לפגיעה באיכות מי השתייה, שכן העותרת ביצעה את כל הדרישות ההנדסיות הקשורות בטיפול בשפכים ובמניעת זיהום מים. עוד הוסיף מר לשם כי בתכנית רנ/25/א ניתן מענה חלקי בלבד לנושא הנדון, ואילו התייחסות מקיפה יותר תימצא במסגרת תכנית מח/161.
מכתבו של מר לשם מיום 16.2.11 לא נענה, וכך גם מכתבי תזכורת ששלח ביום 14.3.11 וביום 26.4.11. מר לשם פנה אל מרכזת תכניות ראש העין במשרד הפנים בעניין תכנית רנ/25/א, וקיבל ביום 12.7.11 תשובה שלפיה נכון לאותו מועד, תכנית רנ/25/א לא הופקדה ולא פורסמו הודעה לפי סעיף 77 ותנאים לפי סעיף 78 לחוק התכנון והבניה.
פנייה נוספת של העותרת למתן רישיון עסק לקייטרינג הייתה ביום 7.5.12. ביום 3.7.12 הודיע משרד הבריאות, באמצעות גב' בורלא, כי זוהי הפעם הרביעית שהתכנית מועברת לאישורו, וכי לא ניתן לאשר אותה בשל מיקום העסק ברדיוס מגן ב' של קידוחי מעיינות ראש העין. בעקבות כך סירבה המשיבה 2, עיריית ראש העין, לבקשה לרישיון עסק של העותרת לקייטרינג. ביום 14.3.12 ניתן לעותרת רישיון עסק למסעדה ולהכנת מזון למכירתו לצריכה מחוץ למקום הכנתו. מבוקשה של העותרת הוא להוסיף לכך רישיון קייטרינג לפי פריט 4.6ה לצו.
יצוין כי במהלך חודש אוגוסט 2012 פורסמה הודעה, בהתאם לסעיף 77 לחוק התכנון והבניה, בדבר הכנת תכנית מתאר מקומית מספר רנ/25/א. מטרות התכנית, כמפורט בהודעה, הן: "תכנון מחדש של אזור תעשייה קיים בשטח של 157 דונם על מנת לשדרג את האזור בהתאמה לדרישות איכות הסביבה, ופינוי שימושים שאינם תואמים לדרישות משרד הבריאות והגנת הסביבה נוכח קרבת אזור התעשייה למקומות מים – מעיינות ראש העין". כן נמסרה הודעה בהתאם לסעיף 78 לחוק התכנון והבניה, כי הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז המרכז קבעה תנאים שלפיהם, בין היתר, יינתנו היתרים לשימוש בקרקע בתחום תכנית זו. תנאים אלה הם אישור משרד הבריאות ואישור רשות המים כי היתרים אלה לא יאפשרו פגיעה בסביבה ובמי התהום.
בעתירה זו התקיימו שלושה דיונים בעל-פה. לאחר הדיון הראשון הוגשו תצהירי תשובה מטעם העותרת; לאחר הדיון השני הוגש "עדכון והשלמת טיעונים וראיות על ידי העותרת ובקשה לקביעת ישיבה נוספת"; ולאחר הדיון השלישי הוגשו, ברשות בית המשפט, חוות דעת הידרולוגית מטעם העותרת, חוות דעת נוספת של המהנדס לשם וכן חוות דעת מקצועית מטעם משרד הבריאות.


עיקרי טענותיה של העותרת



ראשית יצוין כי לכל אורך העתירה, ובין היתר במסגרת תצהיר התשובה ובמסגרת חוות הדעת שעליה הוא חתום, עמד המהנדס לשם על מעלותיה של תכנית מח/16, שאותה יזם וכתב במסגרת תפקידו במשרד הבריאות (התכנית אשר לא אושרה בסופו של יום). לשם טען פעם אחר פעם כי תכנית רנ/25/א, אשר נמצאת בהליכי אישור, אינה מהווה תחליף ראוי לתכנית מח/161. מובן כי לא אוכל לדון בטענות אלה במסגרת עתירה זו.
העותרת טענה כי התייחסותו של משרד הבריאות לבקשה לרישיון עסק ניתנה עוד בטרם פורסמו הודעות בהתאם לסעיפים 77 ו-78 לחוק התכנון והבנייה ביחס להכנת תכנית רנ/25/א, ומשמעות הדבר היא כי לא הייתה מניעה תכנונית לאשר את הבקשה. בעניין זה נטען גם כי לקייטרינג "רוזמרין" אין אפיון ואלמנט של שפכים תעשייתיים, וכי הקייטרינג ביצע את הנדרש לטיפול קדם בשפכים בעת שהחל בהליך רישוי העסק עוד בשנת 2006.
העותרת ציינה כי ניתן לאשר, בהתאם לתכנית רנ/25/א, פעילות של אולמות שמחה באזור הנדון. לטענתה, אין הבדל בין שפכים של אולמות שמחה לבין שפכים של קייטרינג, ולכן יש לאשר גם פעילות של קייטרינג. העותרת טענה כי בהתאם לנתוני המשיבה לשנת 2009, שני אולמות האירועים שנמצאים באזור התעשייה המדובר צורכים כל אחד בנפרד בין 300-250 מ"ק מים לחודש, ואילו קייטרינג רוזמרין צורך בין 150-100 מ"ק מים לחודש.
עוד טענה העותרת, בהתבסס על חוות דעתו של המהנדס לשם, כי העסק נושא העתירה ממוקם על הגבול שבין רדיוס מגן ב' לרדיוס מגן ג', ולא בתוככי רדיוס מגן ב'.
כן נטען כי העותרת הופלתה לרעה ביחס לעסקים אחרים הפועלים בשכנות למקום העסק הנדון, וביניהם מפעלי מזון, קייטרינג, קונדיטוריות, אולמות אירועים, מפעלי מתכת ומפעל דטרגנטים. העותרת התייחסה באופן פרטני אל מפעל "הכובש", מפעל לעיבוד, ייצור ושיווק בשר הנמצא באותו אזור תעשייה בראש העין, אשר קיבל רישיון עסק בשנת 2005; מפעל "מטליקס" אשר פועל בסמיכות לקייטרינג רוזמרין; שני אולמות שמחה באזור התעשייה – "אוורסט" ו"אופיר". העותרת טענה כי צריכת המים של שני האולמות הייתה פי שניים ויותר מזו של העותרת.

עוד במסגרת טענת האפליה טענה העותרת כי ניתן אישור להפעלת תחנת דלק ביישוב כפר קאסם, במרחק של 5 ק"מ בלבד מקייטרינג "רוזמרין".


טענה נוספת שנטענה היא כי העתקת מקום העסק של העותרת נעשתה בהסתמך על חוות דעת מקדמית שנתקבלה מטעם עיריית ראש העין, בהתאם לסעיף 6ה לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק רישוי עסקים").
בשלב מתקדם של ההליך טענה העותרת כי התברר לה לאחרונה שנרשמה ירידה בשימוש בבארות הירקון, לרבות בבאר הרלוונטית לעתירה זו. הירידה היא לטענתה בהיקף של95%-80%. נטען כי רדיוס המגן שהובא בפני בית המשפט נקבע על פי חישובי ספיקה שהיו נכונים לשנת 1999, כאשר לא היו מתקני התפלה. כיום, מתקני ההתפלה מספקים 80% מהצריכה למים לשתייה, וכתוצאה מכך השימוש בבארות הופחת ב-95%-80%. לפיכך, נטען כי העסק של העותרת לא נמצא עוד בתחום רדיוס המגן.
כן טענה העותרת כי בירורים נוספים שערכה העלו כי קו הביוב של העסק יוצא מהבניין של העותרת אל מחוץ לרדיוס מגן ב' לכיוון ראשון לציון, כך שקו הביוב אינו עובר בתוך רדיוס מגן ב' לאחר שהוא יוצא מתוך הבניין, או עובר שם בצורה מינימלית בלבד.
עוד הפנתה העותרת את בית המשפט אל הצעת חוק מניעת זיהום קרקע ושיקום קרקעות מזוהמות, התשע"א-2011 (הצעת חוק ממשלתית מיום 3.8.11). מדובר בהצעת חוק שעברה קריאה ראשונה, ונמצאת לפני קריאה שנייה ושלישית בכנסת. מטרת החוק היא להגן בין היתר גם על מקורות המים בישראל. העותרת הפנתה לסעיף 2, סעיף ההגדרות של החוק, וציינה כי לפי סעיף זה, שפכי אולמות שמחה ושפכי קייטרינג אינם כלולים ברשימת החומרים המזהמים בחוק, ומפעלי מזון אינם מוגדרים כ"עוסק בחומר מזהם". העותרת טענה כי הצעת החוק הממשלתית נותנת למעשה "הכשר" לעותרת, הואיל ולא נקבע בה כי מפעלי מזון ושפכי קייטרינג מזהמים את מקורות המים.
העותרת ציינה כי יצרה קשר עם מהנדס ביוב, בקשר לחריגות שנמצאו בשפכים של העסק. המהנדס בדק את הסיבות לחריגות והציע שיפורים להפחתת העומסים. כבר בוצעו מספר שיפורים ונצפה שיפור באיכות. העותרת טענה כי היא ממשיכה לשדרג את המערכת ולעקוב אחר איכות השפכים. כן ציינה כי פנתה ליועצת תברואתית לצורך ליווי תברואתי, וכי חוות הדעת שערכה היועצת מעידה על רמה תברואתית גבוהה בעסק הנדון.
כאמור, לאחר הדיון האחרון הוגשה חוות דעת הידרולוגית מיום 15.12.13, שנערכה על ידי ד"ר יוסף בר יוסף (אן. אר.די. פיתוח משאבי טבע בע"מ). בחוות דעת זו צוין כי חישוב רדיוס מגן ב' בהתאם לרישיון הקדיחה של קידוח ראש העין, אשר מגביל את ספיקת הקידוח ל-1300 מק"ש (מטרים מעוקבים לשעה), מביא לתוצאה של רדיוס מגן בגודל 972 מ'. לפי האמור בחוות הדעת, רדיוס מגן בגודל 1234 מ' (גודלו של רדיוס מגן ב' דנן) מבוסס על ספיקה של 2094 מק"ש, העולה על הספיקה המותרת ברישיון הקידוח של קידוח ראש העין. כן צוין בחוות הדעת כי אף אם רדיוס מגן ב' הוא כקביעת משרד הבריאות, וייקבע כי מיקומו של קייטרינג רוזמרין נופל בתחום של כמה עשרות מטרים בודדים באזור רדיוס מגן ב', הרי שמרחק זה מהווה סדר גודל של אחוזים בודדים מגודלו של רדיוס המגן (1,234 מ"ר).
כן הוגשה התייחסות של המהנדס אהוד לשם מיום 8.12.13 ביחס לדברים שנאמרו בדיונים בעתירה, וכהמשך לחוות הדעת המפורטת שהגיש וליתר המסמכים מטעם העותרת בתיק העתירה. התייחסות זו חזרה בחלק הארי שלה על דברים שכבר נאמרו. צוין בה באופן מפורש כי העותרת פונה למהנדסת המחוז בבקשה שתפעל על פי סמכותה הקבועה בסעיף 7(ב)(1) לתקנות הרדיוסים, ותתיר חריגה מן ההגבלות הקבועות ביחס לרדיוס מגן ב', בכפוף לנקיטת אמצעים מיוחדים למניעת זיהום הקידוח.


טענות המשיבה 1 – משרד הבריאות



המשיבה 1 (להלן תיקרא בדרך כלל: "המשיבה") טענה כי החלטת משרד הבריאות נשענת על שיקול דעת מקצועי של מהנדסת הסביבה המחוזית במשרד הבריאות, וכי מן המפורסמות הוא שבית המשפט לעניינים מנהליים לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעת הרשות, קל וחומר כאשר מדובר בשיקול דעת מקצועי. כן נטען כי מקום שבו ישנן שתי חוות דעת מקצועיות, על בית המשפט להעדיף את חוות הדעת שעליה התבססה החלטת הרשות.
בתגובת המשיבה צוין כי משרד הבריאות קידם את תכנית מח/161, אשר מטרתה שימור אסטרטגי של מי התהום במעיינות ראש העין. במסגרת התכנית נעשה סקר, ותואר המצב כפי שהוא, לרבות מפעלי המזון הקיימים באזור התעשייה של ראש העין. התכנית קודמה מול משרד הפנים ומול רשות המים, אך בפועל לא אושרה. משכך, קודמה תכנית נוספת – תכנית רנ/25/א, אשר ייעודה לשדרג את אזור התעשייה של ראש העין ולהפוך אותו לאזור נקי מזיהום תעשייתי. לצורך כך, ניתנו תמריצים חיוביים שנועדו לגרום למפעלים מזהמים לצאת מאזור תעשייה זה. תכנית זו מבוססת בעיקר על עקרונות תכנית מח/161. התכנית הופקדה על ידי הוועדה המחוזית, ונכון למועד הגשת התגובה המקדמית לעתירה, התנהל הליך של שמיעת התנגדויות.
המשיבה טענה כי על פי סעיף 4.1.1 להוראות תכנית רנ/25/א, הקובע כי "לא יותרו שימושים היוצרים שפכים תעשייתיים" – לא ניתן לאפשר עסק מסוג קייטרינג באזור שעליו חלה התכנית. המשיבה ציינה כי "שפכים" מסווגים לשני סוגים – ביתיים ותעשייתיים. שפכים תעשייתיים הם שפכים המיוצרים אגב פעילות של מפעל. שפכים תעשייתיים של קייטרינג מאופיינים ברמות גבוהות של עומס אורגני ושל חריגות בערך "הגבה" (חומציות). עוד צוין כי בבדיקות אשר בוצעו בשפכיו של "קייטרינג רוזמרין", וזאת לאחר טיפול מקדים, נמצאו ערכים חריגים בהשוואה לתקן כללי תאגידי המים והביוב (שפכי מפעלים המוזרמים למערכת הביוב), התשע"א-2011. לפיכך נטען כי יש לדחות את טענת העותרת, שלפיה אין ל"קייטרינג רוזמרין" אפיון ואלמנט של שפכים תעשייתיים.
כן ציינה המשיבה, כי גם אם מבחינה תכנונית יש אפשרות תיאורטית לקיים עסק של הסעדה באזור הנדון, שכן התכנית האמורה טרם אושרה, רשאי משרד הבריאות להפעיל שיקול דעת ולא להמליץ בפני רשות הרישוי לתת רישיון עסק כאמור, אם לשיטתו קיימת סיבה עניינית אשר עומדת בניגוד לאחת מן המטרות אשר בבסיס חוק רישוי עסקים. המשיבה הסבירה כי אזור התעשייה הישן של ראש העין ממוקם בצמוד לאזור המשופע בקידוחים של מי שתייה, המספקים מים למערכת הארצית של חברת מקורות. מערכת זו מובילה מים לאזור המרכז כולו, ואף לתל-אביב ולאזור הדרום. כתוצאה מכך, נמצא האזור – ובכלל זה גם העסק נושא העתירה - בתחום מגבלות רדיוס מגן ב', כאמור בתקנות בריאות העם (תנאים תברואיים לקידוחי מי שתייה) (להלן: "תקנות הרדיוסים"). בנסיבות אלה, מחובתה של המשיבה שלא להמליץ על מתן רישיון עסק כאמור.
באשר לטענה כי קייטרינג "רוזמרין" נמצא למעשה בשטח רדיוס מגן ג' ולא רדיוס מגן ב', השיבה המשיבה כי לפי תקנות הרדיוסים, גם ברדיוס מגן ג' אסור למקם אזורי תעשייה, כך שאין להתיר את פעילותו של קייטרינג "רוזמרין" בין אם הוא נמצא ברדיוס מגן ב' ובין אם הוא נמצא ברדיוס מגן ג'.
לטענת המשיבה, יש להבחין לצורך מתן רישיון עסק ולעניין השפעה על הסביבה ועל זיהום המים, בין אולמות שמחה ומסעדות, לבין שירותי הסעדה (קייטרינג). אולמות שמחה וגני אירועים נחשבים לעסק מזון, הם אינם בקטגוריה של מפעל מזון, ולכן אינם נדרשים לרישיון עסק של מפעל מזון. אירוע באולם שמחות או בגן אירועים כרוך בכ-500 מנות מזון, בעוד שבעסק של קייטרינג יכולות להיות מיוצרות אלפי מנות מדי יום. מסיבה זו, טענה המשיבה, עסקי מזון שונים ממפעלי מזון בכמות השפכים ובעומס האורגני. באיזון אשר ערכה המשיבה בתכנית המקודמת באזור, נקבע כי ניתן להשאיר עסקי מזון כגון בתי אוכל ומסעדות, לרבות גני אירועים.
המשיבה ביקשה לדחות את טענת האפליה. מדיניות משרד הבריאות היא שלא לאשר הקמתם של עסקים חדשים באזור הנדון, היינו שלא לאפשר מתן רישיון עסק חדש. ישנם עסקים אשר הוקמו באזור עוד קודם למדיניות זו, ולגבי עסקים אלה נעשו מהלכים תמריציים רבים כדי לסיים את פעילותם באזור. כך למשל, תכנית רנ/25/א החדשה מאפשרת הגדלת אחוזי בנייה ואיחוד מגרשים באופן שיתמרץ את בעלי המקרקעין לעשות שינוי שימוש במקרקעין, משימוש בעל אופי מזהם, לשימוש בעל אופי שאינו מזהם, כגון משרדים, בתי תוכנה, עסקים פיננסיים וכו'. אשר למפעל המתכות "מטליקס", הפועל בסמיכות לקייטרינג רוזמרין, צוין כי למשרד הבריאות אין דרך לסגור את המפעל, אך ניתן להטיל עליו קנסות. כן צוין כי הנושא הופנה לטיפולו של המשרד להגנת הסביבה, כדי למנוע את האפשרות שהמפעל יתרחב. בעניין מפעל "הכובש" נטען כי מדובר במפעל הקיים שנים רבות, אשר אושר על ידי מהנדס המחוז לבריאות הסביבה הקודם. עם זאת, לא ניתנה הסכמה של המשיבה לעניין הרחבת פעילותו של מפעל "הכובש" רק לאחרונה. המשיבה הדגישה כי קיים הבדל מהותי בין אישור שניתן לפני שנים, לבין עסק חדש אשר צריך לעמוד בדרישות ובמדיניות הנכונה לעת הזו. כל זאת, כאשר המשיבה לא נותנת רישיונות לעסקים חדשים כדוגמת עסקה של העותרת, במסגרת המדיניות אשר נקבעה.

עוד טענה המשיבה כי תחנת הדלק שהוזכרה בכתב העתירה, הוקמה במרחק של כ-5 ק"מ מ"קייטרינג רוזמרין" – מרחק עצום בהקשר של רדיוסי הגנה על קידוחי מים. כמו כן, דובר באותו עניין על קידוח שונה, בעל תנאים שונים, ובאותו עניין, בהסתמך על חוות דעת הידרולוגית שאומצה על ידי משרד הבריאות, הוקטן רדיוס המגן, באופן שתחנת התדלוק נמצאה בסופו של דבר מחוץ לרדיוס המגן. על כן, הסיר משרד הבריאות את התנגדותו לקבלת הרישיון.


המשיבה טענה כי רדיוסי מגן אינם משתנים בעקבות שינויים זמניים של משטרי הפקה ממי תהום, מהתפלה או מגורם אחר. קידוחי מקורות הירקון נשמרים לצורך אספקת מי שתייה, וכך גם רדיוס המגן שלהם. כן טענה המשיבה כי רדיוס מגן נקבע פעם אחת, והוא עשוי להשתנות רק אם נערכו שינויים מבניים בקידוח עצמו (וזאת באישור ועדת הקידוחים).
כן טענה המשיבה כי העותרת לא פנתה באופן רשמי אל משרד הבריאות בבקשה לחוות דעת מקדמית, ובעניין זה אין לעותרת להלין אלא על עצמה. גב' מיכל אליהו, רכזת לטיפול במפעלי מזון במשרד הבריאות, לשכת הבריאות מחוז מרכז, הצהירה כי בשיחה טלפונית אשר התקיימה בינה לבין העותרת או בעלה, טרם המעבר של "קייטרינג רוזמרין" לאזור התעשייה, אמרה להם כי לא יוכלו לקבל אישור ממשרד הבריאות, בהתבסס על קידומה של תכנית רנ/25/א, וכי משרד הבריאות לא יקדם הקמת או הכנסת מפעלים חדשים עתירי שפכים שאינם עומדים בתנאי תכנית השדרוג של האזור. המשיבה טענה אפוא כי העותרת פנתה לקבל סעד מבית המשפט לעניינים מנהליים כשידיה אינן לגמרי נקיות, שכן טרם המעבר לאזור התעשייה, כבר הייתה ידועה לה עמדת משרד הבריאות.
בעניין בדיקות השפכים התעשייתים אשר נעשות לעותרת במהלך השנה, טענה המשיבה כי הבדיקות מתבצעות על ידי איגוד ערים דן, ולמיטב ידיעתה הן נערכות מספר פעמים בשנה. ידוע למשיבה כי התבצעו כשתי בדיקות בשנה החולפת, ותוצאות הבדיקות מראות כי רמת הזיהום של העותרת עולה על המותר ואינה תקינה כלל.
אשר להצעת החוק הממשלתית שהוזכרה, טענה המשיבה כי המקרה נושא העתירה נבדק על פי תקנות הרדיוסים ולא על פי הצעת חוק זו, שאף טרם עברה את כל שלבי החקיקה.
בחוות הדעת של המהנדסת גב' בורלא, שהוגשה לתיק בית המשפט ביום 6.2.14, חזרה ופירטה גב' בורלא עניינים שכבר נטענו על ידי המשיבה.

בחוות הדעת התייחסה גב' בורלא לתקנות הרדיוסים והסבירה כי הרדיוס הקרוב ביותר לקידוח הוא רדיוס א', ואחריו רדיוסי ב' ו-ג' המרוחקים יותר מהקידוח. ככל שקרובים יותר לקידוח, גדולה ההגנה יותר. מחוקק המשנה קבע כי ברדיוס מגן א' הקרוב יותר קידוח, תתאפשר בנייה הקשורה לאספקת המים ולטיפול במים המסופקים מהקידוח בלבד. בהקשר לרדיוס זה, אף לא ניתנה אפשרות להקלה מסוג כלשהו. ביחס לרדיוס מגן ב', קבע מחוקק המשנה כי לא תתאפשר בנייה למגורים, למסחר ולמבני ציבור. הסיבה לכך היא כי לא תתאפשר הנחת קווי ביוב ברדיוס זה. מובן מאליו כי בנייה למפעלים או לכל גורם מזהם אחר אסורה ברדיוס זה. לדידה של גב' בורלא, מחוקק המשנה קבע כי בנסיבות מיוחדות, ניתן יהיה להתיר חריגה, רק לסוגי הבנייה האסורים ברדיוס זה – מגורים, מסחר או מבנה ציבור. בשל היות העותרת בגדר "תעשיה" (בהיותה מפעל מזון), לא ניתן להתיר לעותרת חריגה בתחום רדיוס מגן ב'. באזור מגן ג' אסורה במפורש בנייה של מפעלים ועסקים אשר עלולים לגרום לזיהום חמור, כגון אזור תעשייה. ההקלה ברדיוס זה היא רק להנחת קווי ביוב, בנסיבות מיוחדות וכפוף לנקיטת אמצעים.
בעניין טענת האפליה ציינה גב' בורלא כי ברישיון היצרן של מפעל "הכובש" לשנת 2014 נרשם במפורש תנאי שלפיו על המפעל להציג בפני משרד הבריאות, לוח זמנים לסגירתו במתחם שבו הוא קיים (אזור התעשייה ראש העין).
בעניין הצעת החוק הממשלתית שהועלתה בטיעוני העותרת ציינה גב' בורלא כי הצעת חוק זו לא באה לגרוע מכל חיקוק אחר שנועד להסדיר את השמירה על מקורות המים. הצעת החוק נועדה להעניק כלים נוספים למדינה כדי להתמודד עם שיקום קרקעות מזוהמות ועם מזהמי הקרקעות.
בעניין טענתה של העותרת כי שכרה יועצת תברואתית, ציינה גב' בורלא כי עובדה זו אכן מבורכת, אך אינה קשורה לנושא העתירה. לדידה, מיקומה של העותרת מהווה סכנה למי התהום, ואין קשר בין עובדה זו לבין רמת השמירה על רמת התברואה של המזון במפעל (טיפול נכון במזון, טמפ' מזון, נהלי עבודה וניקיון והיגיינת עובדים).
בעניין הטענה בדבר ירידה בשימוש במקורות הירקון ציינה גב' בורלא כי ספיקת קידוח מי שתייה נקבעת לפי גודל המשאבה שהותקנה בו. עם השנים עשויה המשאבה לשאוב פחות, אך ההתייחסות היא לנתוני המשאבה המקוריים. משרד הבריאות אינו משנה את נתוני הרדיוס בשל כך. למיטב ידיעתה של גב' בורלא, אין שינוי במדיניות רשות המים בעניין השימוש בקידוחי ראש העין. קידוחים אלה נשארו כמקור לקידוחי מי שתייה, ולפיכך מחויב משרד הבריאות בשמירת רדיוסי המגן סביב הקידוחים.
בעניין חוות דעתו של ד"ר בר יוסף בעניין גודל רדיוס המגן, ציינה גב' בורלא כי ד"ר בר יוסף הסתמך על רישיון קידוח משנת 1964, אשר קבע כי ניתן לשאוב עד 1300 מק"ש. זאת, בעוד שמשרד הבריאות מקבל נתונים עדכניים מחברת מקורות, המפעילה את הקידוח, ולפי נתונים אלה ספיקת הקידוח היא כ-2100 מק"ש. עוד ציינה גב' בורלא, כי גם אם תקבל את האמור בחוות דעתו של ד"ר בר יוסף, שלפיו רדיוס מגן ב' צריך להיות קטן ב-262 מ"ר, עדיין תימצא העותרת ברדיוס מגן ג' (אשר גם בו אין לאפשר אזור תעשייה ופעילות כדוגמת פעילותה של העותרת). כן צוין כי ככל שביקשה העותרת ללמוד מפרשת תחנת הדלק שהוזכרה בעתירה ולהביא להקטנת רדיוס המגן באמצעות חוות דעתו של ד"ר בר יוסף – ניתן להביא לתוצאה זו רק בהתבסס על חוות דעת של השירות ההידרולוגי, הכפוף לרשות המים.

טענות המשיבה 2 – עיריית ראש העין



עיריית ראש העין טענה כי הטענות המועלות בעתירה מופנות בעיקרן כנגד משרד הבריאות, וזאת בגין אי מתן האישור הנפרד כחלק מהליך הרישוי. יחד עם זאת ביקשה המשיבה 2 להבהיר כי העתקת העסק למיקומו הנוכחי לא נעשתה בהנחייתה, וכי לעירייה לא הייתה כל מעורבות בבחירת המיקום החדש לעסק. העירייה ציינה כי הבקשה לחוות דעת מקדימה הוגשה ביום 5.11.06 ואילו העותרת שכרה את הנכס כבר ביום 15.10.06, היינו כעשרים ימים טרם הגשת הבקשה לחוות דעת מקדמית. עוד ציינה העירייה כי הבקשה לחוות דעת מקדמית הוגשה ללא מפה מצבית ותכנית עסק, הנדרשים בהתאם לחוק רישוי עסקים. בשלב ראשון, הועברה הבקשה, לפנים משורת הדין, לבדיקה על ידי גורמי פנים, ותשובתם הייתה שניתן לאשר את הבקשה. ואולם בהמשך, לאחר שצורפו התכניות הנדרשות, הועברה הבקשה למשרד הבריאות, אשר הודיע על סירוב. העותרת הייתה מודעת לסירוב משרד הבריאות, ביקשה מהעירייה לסייע לה בעניין, ומנהלת מחלקת איכות הסביבה בעירייה פנתה בעניין זה למשרד הבריאות. עם כל זאת הדגישה העירייה כי לא מסרה לעותרת כל הודעה שלפיה ניתן להפעיל את העסק במיקומו הנוכחי.


דיון והכרעה



לאחר ששמעתי את הצדדים מספר פעמים, ובאריכות, ולאחר עיון במסמכים שבתיק בית המשפט, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להתערבות בהחלטת משרד הבריאות בעניינה של העותרת – והכול כפי שיבואר להלן.




אין חולק כי אזור התעשייה הישן של ראש העין ממוקם בצמוד לאזור המשופע בקידוחים של מי שתייה, המספקים מים למערכת הארצית של חברת מקורות. ההגנה על קידוחי המים באזור זה קיבלה ביטוי גם במישור התכנוני. בדברי ההסבר לתכנית רנ/25/א' נאמר: "האזור נמצא בתחום רדיוס המגן של מעינות ראש העין ולכן נבחרו שימושים בלתי מזהמים שיעמדו בדרישות המחמירות של איכות הסביבה".

בסעיף 4.1.1ג. לתכנית נקבע:
"... בשל מגבלות מחמירות של איכות הסביבה ניתן למקם במקום תעשיות לא מזהמות בלבד תוך עמידה בכל דרישות איכות הסביבה.
לא יותר שימוש בחומרים כימיים מסוכנים ולא יותרו שימושים היוצרים שפכים תעשייתיים..."


החלטות משרד הבריאות בעניינה של העותרת (מיום 1.1.07, 26.2.07, 21.6.10, ו-3.7.12) התקבלו לנוכח הקבוע בתקנות הרדיוסים, וכן לנוכח תכנית רנ/25/א אשר קודמה במהלך אותן שנים. אכן, במועד קבלת ההחלטות בעניינה של העותרת, טרם פורסמו לגבי תכנית זו הודעות בהתאם לסעיפים 77 ו-78 לחוק התכנון והבניה. ואולם, הודעות אלה פורסמו בחודש אוגוסט 2012, זמן קצר לאחר קבלת ההחלטה האחרונה (3.7.12). לבית המשפט נמסר כי נכון למועד הגשת תגובתה המקדמית של המשיבה לעתירה, הופקדה תכנית זו ונמצאת בהליך של שמיעת התנגדויות. על כל פנים, איני רואה צורך להכריע בטענה שלפיה במועד קבלת ההחלטות לא הייתה מניעה תכנונית לאשר את הבקשה (שכן טרם פורסמו הודעות בהתאם לסעיפים 77 ו-78 לחוק התכנון והבנייה). זאת – הואיל ודי היה בקבוע בתקנות הרדיוסים כדי לדחות את הבקשה.
כתוצאה מצמידותו של אזור התעשייה הישן של ראש העין לאזור משופע בקידוחים של מי שתייה, נמצא האזור בתחום מגבלות רדיוס מגן ב', כמוגדר בתקנות הרדיוסים. כפי שהוסבר על ידי המשיבה, ההגנה על אזורי הקידוח היא הגנה מדורגת – ככל שקרובים יותר לקידוח, ההגנה גדולה יותר (ההגנה הגדולה ביותר היא ברדיוס מגן א', והקטנה ביותר ברדיוס מגן ג'). תקנה 7(א)(2) קובעת כי באזור מגן ב' אסורה "כל בניה, התקנה או פעילות העלולים לזהם את הקידוח, כגון מבני מגורים, מבני מסחר או מבני ציבור". לכאורה, אין בתקנה זו איסור מפורש על מבני תעשייה. ואולם, ניתן ללמוד על איסור זה על דרך קל וחומר, הואיל ובאזור מגן ג', שבו ההגנה על הקידוח היא הגנה פחותה מן ההגנה שבאזור מגן ב', אסורה פעילות תעשייה באופן מפורש (תקנה 7(א)(3)). המשיבה הסבירה כי עסק של קייטרינג הוא בגדר מפעל מזון, וככזה מייצר העסק שפכים תעשייתיים. בנסיבות אלה ראתה המשיבה מחובתה שלא להמליץ על מתן רישיון עסק לעותרת. אינני רואה מקום להתערב בהחלטתה זו של המשיבה. מדובר בעמדה הנשענת על שיקול דעת מקצועי, שבו כידוע נוטה בית משפט זה שלא להתערב, ועל פרשנות סבירה והגיונית של התקנות הרלוונטיות. מן הראוי לציין כי רק בשלב מתקדם של העתירה הבהירה המשיבה כי החלטתה אינה מעוגנת "רק" במדיניותו של משרד הבריאות, אלא באיסור הקבוע בתקנות הרדיוסים. ואולם, אין בכך כדי לשנות ממסקנתי זו.
כנגד עמדה זו טענה העותרת כי היא מופלית לרעה ביחס לעסקים אחרים הפועלים בשכנות למקום העסק הנדון – אולמות שמחה, מפעלי מזון ומפעלים אחרים (הטענה נטענה בחלקה על רקע תכנית רנ/25/א, אך היא תקפה גם ביחס לבסיס הנורמטיבי של תקנות הרדיוסים). ואולם, עמדתה המקצועית של המשיבה היא כי יש בסיס ענייני להבחנה בין אולמות שמחה ומסעדות, לבין שירותי קייטרינג. בסיס ההבחנה הוא מספר מנות המזון המיוצרות: כמה מאות כשמדובר בקטגוריה הראשונה, וכמה אלפים כשמדובר בקטגוריה השנייה. מסיבה זו הסבירה המשיבה כי עסקי מזון (מסעדות ואולמות אירועים) שונים ממפעלי מזון (קייטרינג) בכמות השפכים והעומס האורגני. העותרת טענה כי אין הבדל בכמות השפכים, בין אולמות שמחה לבין שפכים של קייטרינג, והפנתה לנתונים הנכונים לכאורה לשנת 2009, ושנלקחו לטענתה "מהרשות". ואולם, העותרת לא הציגה נתונים אלה בפני בית המשפט, ואף אם היה בידה להציגם, הרי שאין בנתונים אלה כדי לגרוע מעמדתה המקצועית של המשיבה, המבוססת על הבדל יסודי בין שני סוגי עסקים – מספרן הפוטנציאלי של המנות המופקות בהם.
אשר לסוגי העסקים האחרים אשר פועלים באזור – המשיבה הסבירה כי מדיניות משרד הבריאות היא שלא לאשר הקמתם של עסקים חדשים באזור הנדון, והעסקים האחרים אשר פועלים באזור הם כאלה שהוקמו עוד קודם למדיניות זו. ביחס לעסקים אלה נעשים מהלכים שונים כדי לסיים או לצמצם את פעילותם באזור: בתכנית רנ/25/א ניתנו תמריצים לעשות שינוי שימוש במקרקעין, משימוש בעל אופי מזהם, לשימוש בעל אופי שאינו מזהם; הפניית הטיפול למשרד להגנת הסביבה; ברישיון היצרן של מפעל "הכובש" לשנת 2014 הוסף תנאי שלפיו על המפעל להציג בפני משרד הבריאות לוח זמנים לסגירתו במתחם שבו הוא פועל.

גם בעניין זה סבור אני כי דין טענת העותרת להידחות. אין מדובר בעסקים אשר המשיבה המליצה לתת להם רישיון עסק במהלך התקופה שבה ביקשה העותרת לקבל רישיון עסק, אלא בעסקים אשר ניתן להם רישיון עסק בשנים שקדמו לפניית העותרת, קודם למדיניותה הנוכחית של המשיבה שלא לאשר הקמתם של עסקים חדשים באזור הנדון. הלכה ידועה היא כי אין דין מתן רישיון חדש, כדין אי-חידושו של רישיון קיים או ביטולו של רישיון קיים. בעל רישיון רשאי להניח כי נבדקו כל הבדיקות המוקדמות בענייננו, ועל בסיס הנחה סבירה זו פועל בעל הרישיון ומשקיע מהונו וממרצו (בג"ץ 799/80 שללם נ' מינהל נפת פתח-תקווה משרד הפנים, פ"ד לו(1) 317, 328-327 (1981). נראה כי המשיבה מבקשת לסיים או לפחות לצמצם את פעילותם של עסקים מזהמים באזור הנדון, והיא פועלת לקידום מטרה זו בדרכים שפירטה. אוסיף כי הגם שלא אמרה זאת מפורשות, ייתכן כי שגתה המשיבה אם המליצה על מתן רישיונות עסק חדשים לאחר שנקבעו בתקנות הרדיוסים האיסורים החלים על אזורי המגן. אם אכן מדובר בשגיאה, ודאי שאין להיבנות ממנה ולהנציח אותה באמצעות שגיאות נוספות.


עניינה של תחנת הדלק הפועלת ביישוב כפר קאסם, במרחק 5 ק"מ מקייטרינג רוזמרין, שונה מענייננו, כפי שהובהר על ידי המשיבה, ולו משום שבאותו עניין הוקטן רדיוס המגן, בהסתמך על חוות דעת הידרולוגית שאומצה על ידי משרד הבריאות, כך שתחנת הדלק נמצאה בסופו של דבר מחוץ לרדיוס המגן (בג"ץ 6974/08 עבדאל כרים נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות; פסק דין שנתן תוקף להסכמת הצדדים, מיום 13.3.12).

בכך יש גם תשובה לטענות העותרת בדבר הימצאות קייטרינג רוזמרין באזור מגן ג'. אפילו הייתה הטענה נכונה - הרי שגם באזור מגן ג' לא ניתן לאשר פעילות תעשייתית בהתאם לתקנות הרדיוסים.



יתר טענותיה של העותרת דינן להידחות אף הן :
אין מקום לטעון כי העתקת מקום העסק של העותרת נעשתה בהסתמך על חוות דעת מקדמית שנתקבלה מטעם עיריית ראש העין, כאשר הבקשה לחוות דעת מקדימה הוגשה ביום 5.11.06, ואילו העותרת שכרה את הנכס כשלושה שבועות קודם לכן, ביום 15.10.06. כפי שציינה המשיבה 2, בתחילה, כאשר הוגשה הבקשה מבלי שצורפו לה כל המסמכים, ניתנה אמנם תשובה ראשונית שלפיה ניתן לאשר את הבקשה. ואולם, כאשר צורפו המסמכים, הועברה הבקשה למשרד הבריאות, וזה האחרון הודיע על סירובו. עוד עולה, מתגובת משרד הבריאות, כי העותרת קיימה שיחה עם רכזת הטיפול במפעלי מזון במשרד בריאות, טרם המעבר של קייטרינג רוזמרין לאזור התעשייה, וכי נאמר לעותרת שלא תוכל לקבל אישור ממשרד הבריאות. בטענתה מכוונת העותרת ככל הנראה לתשובה הראשונית שניתנה לה, בטרם הגישה את כל המסמכים הדרושים. ואולם, נראה כי העותרת כבר הייתה מודעת באותו שלב לעמדת משרד הבריאות כפי שנמסרה לה בעל-פה. עמדה זו אף נמסרה לה בשנית לאחר שהגישה את כל המסמכים. לכך נוספת העובדה כי העותרת בחרה לשכור את הנכס עוד בטרם הגישה את הבקשה לחוות דעת מקדימה. בנסיבות אלה, דומה כי אין לעותרת להלין אלא על עצמה.
העותרת טענה כי יש לצמצם את אזור המגן בעקבות ירידה בשימוש בבארות הירקון, וכי לאחר צמצום זה קייטרינג רוזמרין לא יימצא עוד בתחום אזור המגן. בעניין זה ניתנה תשובה מספקת על ידי המשיבה – ספיקת הקידוח נקבעת לפי גודל המשאבה שהותקנה בו, ומשרד הבריאות, המחויב בשמירת אזורי מגן סביב הקידוחים, אינו משנה את נתוני הרדיוס בשל ירידה מסוימת בשאיבה בפועל. העותרת הוסיפה והגישה חוות דעת הידרולוגית שגם בה נטען כי רדיוס מגן ב' צריך להיות קטן יותר, הואיל וגודלו הנוכחי חושב, לפי הטענה, על בסיס נתוני ספיקה שגויים. המשיבה השיבה באופן מספק גם לטענה זו. בנקודה זו חשוב לציין כי בית משפט לעניינים מנהליים אינו האכסניה להעלאת טענות אלה לראשונה. הפרוצדורה להקטנת אזורי מגן קבועה בתקנה 6(ג) לתקנות הרדיוסים ("רשות הבריאות רשאית לאשר אזורי מגן קטנים מן האמור בתקנת משנה (ב), אם יוגש לה דו"ח הידרולוגי המאושר בידי השירות ההידרולוגי במשרד החקלאות..."), והעותרת יכולה לנסות ולקדם מהלך שכזה.
העותרת טענה כי היא פועלת לתיקון החריגות שנמצאו בשפכים שמייצר העסק ולשמירה על רמה תברואתית גבוהה שלו. ואולם, צעדים אלה אינם נוגעים לענייננו, קרי, להחלטת המשיבה כי אין להמליץ על מתן רישיון עסק לעותרת בשל הימצאות העסק בתחום אזור מגן ב' של קידוחי ראש העין.
ההפניה אל הצעת החוק הממשלתית מיום 3.8.11 לא תועיל אף היא לעותרת. המשיבה אינה פועלת בוואקום חקיקתי, אלא בהתאם לתקנות הרדיוסים. מעבר לכך שמדובר בהצעת החוק שטרם עברה את כל שלבי החקיקה, הרי שלא נאמר בהצעת החוק כי היא משנה מן האמור בתקנות הרדיוסים, ועל כן יש לקבל את טענת המשיבה שלפיה הצעת החוק נועדה ליצור כלים נוספים להתמודדות עם מזהמים.
סיכומו של דבר, העתירה נדחית.

העותרת תשלם הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪ - למשיבה 1 בלבד.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. עורך דין רישוי עסקים

  2. רישיון עסק לקיוסק

  3. רישיון עסק רוכלות

  4. רישיון עסק קייטרינג

  5. רישיון רוכלות ניידת

  6. שלילת רישיון עסק תכנון ובניה

  7. רשיון עסק למיון ביצים

  8. נטל ההוכחה של רישיון עסק

  9. בקשה לא לבטל רישיון עסק

  10. ביטול רישיון עסק לצמיתות

  11. הודעה על ביטול רישיון עסק

  12. רישיון עסק לחנות בנתב''ג

  13. ביטול תנאים ברישיון עסק זמני

  14. עסקת טיעון בעבירת רישוי עסקים

  15. ניהול סופרמרקט ללא רישיון עסק

  16. רישיון רוכלות בשוק מחנה יהודה

  17. עתירה בנושא אי מתן רישיון עסק

  18. ביטול החלטה על ביטול רישיון עסק

  19. פקיעת רישיון עסק לאחר זכיה במכרז

  20. רישיון עסק למרות אי עמידה בתנאים

  21. אי העברת רישיון עסק מהמוכר לקונה

  22. צו ביניים להארכת תוקף רישיון עסק

  23. רישיון עסק שירותי הסעדה (קייטרינג)

  24. פגיעה בחופש העיסוק בתנאי רישיון עסק

  25. ניהול בית ספר לנהיגה ללא רישיון עסק

  26. הפעלת חניון לרכב ציבורי ללא רישיון עסק

  27. אי קיום צו בית משפט וניהול עסק ללא רישיון

  28. עיסוק ללא רישיון בעסק הטעון רישוי בניגוד לסעיפים 4, ו- 14 לחוק רישוי עסקים

  29. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון