בקשה לעיון חוזר בהיתר להפעלת תחנת דלק 1. העותרת מבקשת להורות על ביטול החלטת המשיבה 1 מיום 5.6.13, בה נדחה הערר של העותרת נגד החלטת המשיבה 2, אשר דחתה את בקשת העותרת לקבלת היתר לשימוש חורג לתחנת דלק, ועל ביטול החלטת המשיבה 1 מיום 30.6.13 בה נדחתה ע"י יו"ר המשיבה 1 בקשת העותרת לקיים דיון חוזר בהחלטת המשיבה 1 מיום 5.6.13. כמו כן, ביקשה העותרת להורות על מתן ההיתר לשימוש חורג נשוא הדיון. 2. לטענת העותרת: א. מדובר בתחנת דלק קיימת משנת 2002, שבמתחמה מופעלת גם קניונית משנת 1999. המתחם בו מצויות תחנת הדלק והקניונית מיועד בתוכנית מתאר של העיר דימונה מס' 101/02/25 להקמת מחלף, אלא שבמהלך 30 השנים שחלפו מאז אישור תכנית המתאר הנ"ל, לא נעשתה כל פעולה למימוש התוכנית הנ"ל, ולא הופקעה הקרקע שבבעלות העותרת, שנועדה להקמת המחלף. כבר בשנת 1999 היה ידוע שהכוונות להקמת המחלף נזנחו, וכי יש כוונות לבטל את התוכנית המייעדת את המתחם להקמת המחלף. בנוסף, בשטח אחר, שאף הוא נכלל בשטחים שנועדו להקמת המחלף הנ"ל, נבנו לא מכבר מבנים אחרים המשמשים כתחנת דלק ולמטרות מסחריות. מזה זמן רב ניתנו לעותרת היתרים לשימוש חורג שהוארכו מפעם לפעם, שאפשרו את השימוש בתחנת הדלק ובקניונית, אך לאחרונה ביום 6.3.13, דחתה המשיבה 2 את בקשת העותרת להארכת המועד להיתר לשימוש חורג, לתחנת הדלק, ואישרה את המשך תוקפו של ההיתר לשימוש חורג לקניונית בלבד. העותרת הגישה ערר למשיבה 1 על החלטת המשיבה 2 האמורה, וביום 5.6.13, הוחלט על דחיית הערר הנ"ל בנימוק כי לא הוצגה בפני ועדת הערר כל תכנית בהפקדה או במצב אחר שיש בה כדי לאפשר את הקמת תחנת הדלק, ועל כן אין מקום להאריך את ההיתר לשימוש חורג, שנמשך למעלה מעשור ללא כל תכנית באופק, המאפשרת את הקמת תחנת הדלק. ב. לטענת העותרת, הנחת היסוד העובדתית האמורה, שהייתה בבסיס החלטת ועדת הערר האמורה, היתה שגויה מיסודה, בשים לב לכך שהעותרת החלה לקדם ועדיין מקדמת תכנית לשינוי ייעוד המקרקעין נשוא העתירה להקמת מרכז מסחרי ותחנת דלק במקום, ולשם כך הוגשה לוועדה המחוזית לתכנון ובניה בקשה לאישור תכנית מפורטת מס' 40/101/102/25, שתאפשר את הקמת התחנה והקניונית במקום, וניתנה בוועדה המחוזית החלטה על הפקדתה של תכנית זאת, בכפוף לתנאים שנקבעו ע"י הועדה המחוזית, כאשר הדבר היחידי שעיכב את המשך הטיפול ואישורה של התוכנית הנ"ל, היה התנגדותה של מע"צ לאישור התוכנית, שכן היה נוח לה להותיר את הייעוד של המקרקעין הנ"ל לשימוש של דרך, דבר שאפשר לה לעכב את התכנית של העותרת, תוך הימנעות מהפקעת המקרקעין, בלי לשלם פיצויים לעותרת. לאור זאת , הגישה העותרת למשיבה 2 בקשה לדיון חוזר בהחלטה מיום 5.6.13. ג. הבקשה האמורה נדחתה ע"י יו"ר המשיבה 1, בלי להביא את העניין לדיון בפני ועדת הערר בהרכבה המלא, בנימוק שהחלטת ועדת הערר מיום 6.3.13 היתה מנומקת, בכך שהשימוש החורג נמשך שנים רבות, בעוד שטענת העותרת שקיימת תכנית שצפויה לאשר את השימוש בתחנת הדלק היתה חסרת כל בסיס, לאור העובדה שהמסמך האחרון שצורף לבקשה לדיון חוזר התייחס לתקופה של שנתיים לפני הגשת הבקשה, ומאז ישיבת הועדה המחוזית בחודש 3/11 לא הופקדה התוכנית. ד. לטענת העותרת, החלטת יו"ר ועדת הערר האמורה היתה שגויה גם לגוף העניין, וניתנה ע"י יו"ר הועדה בחוסר סמכות, שכן הסמכות לדון בבקשה הנ"ל היתה של ועדת הערר בהרכבה המלא, בעוד שסמכותו של יו"ר ועדת הערר היתה לפי תקנה 15 לתקנות התכנון והבניה (סדרי הדין בוועדות הערר), התשנ"ו - 1996, רק בעניין הנוגע לסדרי דין בערר שלגביו לא נקבעה הוראה מפורשת בחוק או בתקנות, ויש לראות את מתן ההחלטה בבקשה לדיון חוזר ע"י יו"ר ועדת הערר בלבד, כדבר מהותי ולא כעניין הנוגע לסדרי דין בערר בלבד. 3. לטענת ב"כ המשיבים, אין מקום להתערב בשתי ההחלטות הנ"ל, שכן לא נפלה כל טעות בהחלטת ועדת הערר מיום 5.6.13, ואין מקום להתערב בהחלטה מיום 30.6.13 מנימוקיה. דיון 4. לאחר עיון בטענות הצדדים ובמסמכים הנלווים אליהם, נראה לי כי לא יהיה נכון לדון בשלב זה בטענות המהותיות לגופן, ויש לדון תחילה בשאלה האם מוסמך היה יו"ר ועדת הערר לדון בעצמו בבקשה לדיון חוזר, בלי להביא את העניין לדיון בפני ההרכב המלא של ועדת הערר, שכן אם יוחלט שיו"ר ועדת הערר לא היה מוסמך ליתן את ההחלטה מן הראוי שבקשה זו תובא לדיון בפני ועדת הערר בהרכבה המלא, בטרם יתקיים דיון לגוף העניין בטענות העותרת שהועלו הן כנגד החלטת ועדת הערר מיום 6.3.13 והן כנגד ההחלטה שניתנה ע"י יו"ר ועדת הערר ביום 30.3.13. 5. לאחר ששקלתי את העניין, ובלי לקבוע כל עמדה לגוף העניין כאמור, נראה לי כי צודקת העותרת בטענה שיו"ר הועדה היה צריך להביא את הבקשה לעיון חוזר לדיון בפני ועדת הערר בהרכבה המלא, ומשלא צוין בהחלטה שנכתבה בפתקית על גבי הבקשה לדיון חוזר בחתימת יו"ר הועדה, כי החלטה זאת נדונה וניתנה ע"י ועדת הערר בהרכבה המלא, נראה לי, שצריך היה יו"ר הועדה להביא את העניין לדיון והחלטה לוועדת הערר בהרכבה המלא ולא להסתפק במתן החלטה שניתנה על ידיו. בעניין זה נראית לי טענת ב"כ העותרת כי אין מקום לראות מתן החלטה הדוחה בקשה לעיון חוזר ומסיימת בכך את הדיון כעניין הנוגע לסדרי דין בערר בלבד. מדובר בעניין המסיים את ההליך ודוחה את הבקשה, שאותו יש לראות כעניין מהותי ולא כעניין של סדרי דין בלבד. 6. לאור זאת, אני נמנע בשלב זה מלדון בשאלות המהותיות הנוגעות לשתי החלטות נשוא הדיון לגופן, ואני מורה על החזרת העניין למשיבה 1, אשר תדון בבקשת העותרת לעיון חוזר בהרכבה המלא, בלי להביע כל עמדה באשר לטענות המהותיות שנטענו הן בערר נשוא ההחלטה מיום 6.3.13 והן בבקשה לעיון חוזר. בשים לב למסקנה הנ"ל ולכך שטרם התקיים דיון לגוף העניין בטענות המהותיות, אני נמנע בשלב זה מלחייב מי מהצדדים בהוצאות ושכ"ט עו"ד, ולאחר החלטת ועדת הערר וככל שיתקיים הליך נוסף בעניין לגופו, תהא אפשרות לשקול את שאלת ההוצאות ושכ"ט עו"ד גם ביחס להליך זה. עיון חוזרמסמכיםתחנת דלקדלק