פציעה של חייל בחופשה במשחק כדורגל בשכונה 1. המערער יליד 1987 ושירת בצה"ל בשנים 2005 - 2008. במהלך שהותו בחופשה, ביום 17.4.07 נפצע בברך שמאל במהלך משחק כדורגל בשכונה. 2. וועדה רפואית מיום 11.3.08 קבעה את נכותו כנכות זמנית כדלקמן: צלקת בברך - 1%. קרע שלם של רצועה צולבת ושחזור - 20%. וקרע חלקי ב במיניסקוס הלטרלי - 20%. ועדה מחוזית מיום 13.1.13 קבעה למערער נכות משוקללת צמיתה של 12% כדלקמן: מ.א. שחזור רצועה צולבת קדמית - 10% (35(4)(ג)). מ.א. כריתת מיניסקוס חיצוני - 1% (48(2)(ז)ׂIII). צלקת בברך שמאל - 1%. 3. המערער ערער לוועדה רפואית עליונה שדנה בעניינו ביום 7.5.13 וביום 8.9.13. הוועדה שמעה טענות בא כוחו של המערער שהסתמך על מכתב של ד"ר בורינסקי מיום 7.1.13 וכן שמעה את תלונות הנבדק. הוועדה התייחסה לבדיקת MRI מיום 29.4.12. הוועדה ציינה בבדיקתה כי שיתוף הפעולה של המערער לקוי, ונסחה זאת במילים אלו: "בבדיקת טווח התנועות שיתוף הפעולה לקוי. מכווץ בצורה וולנטרית את שרירי ההמסטרינגס ומחזיק את הרגל בכיפוף". כבר כאן אציין, כי גם הוועדה המחוזית מיום 13.1.13 התייחסה לנושא זה כאשר ציינה כי נתוני הבדיקה הקלינית של המערער אינם תואמים לנתוני הפעילות בהיסח הדעת בה מבצע המערער יישור מלא של ברך שמאל אם בתמיכת התומך ואם בלעדיו, כך גם לגבי הגבלת הכפיפה בבדיקה הקלינית שאינה תואמת את פעילותו בהיסח הדעת. הוועדה הרפואית העליונה ציינה את ממצאי הבדיקה של המערער בפירוט בפרוטוקול וביקשה צילומי רנטגן של ברך שמאל בעמידה עם צילום השוואתי של ברך ימין. לאחר שהוגשו הצילומים, התכנסה הוועדה פעם נוספת ודחתה את הערעור תוך שהיא מציינת: "צילום ברכיים במנח קדמי, אחורי וצדדי של שתי הברכיים בעמידה מיום 16.5.13: ללא ציסטות סובכונדרליות. ללא אוסטאופיטים. היצרות מזערית של סדק מפרקי פנימי אך שווה דו צדדי. אין סימני אוסטאוארטריטיס, טווח תנועות הברך מאפס מעלות עד תשעים מעלות, ברך יציבה. אי לכך הוועדה דוחה את הערעור". 4. יצוין כי הערעור לוועדה הרפואית העליונה התייחס אך ורק לדרגת הנכות שנקבעה בגין מצב אחרי כריתת מיניסקוס חיצוני. הערעור לא התייחס לדרגת הנכות שנקבעה בגין מצב אחרי שחזור רצועה צולבת קדמית. לפיכך, גם הערעור לבית משפט זה מתייחס אך ורק לדרגת הנכות בנושא כריתת המיניסקוס החיצוני. המערער טוען כי מצבו הרפואי מצדיק נכות לפי מבחן 48(2)(ז)(4) שכן קיים מצב של דלדול בשרירים וכן קיימים שינויים ניווניים. 5. לפי המסמכים הרפואיים, אצל המערער אובחן קרע של הרצועה הצולבת הקדמית וקרע חלקי במיניסקוס הלטרלי. המערער עבר ניתוח לשחזור הרצועה והטרייה של המיניסקוס הלטרלי. הוועדה הרפואית העליונה לא מצאה ממצאים ניווניים והזמינה צילומי רנטגן חדשים אשר לא מצאו ממצא מיוחד לברך שמאל השונה מברך ימין. הוועדה בדקה את טווח התנועות של המערער ומצאה כי אין מגבלה תוך שהיא מציינת את שיתוף הפעולה הלקוי מצדו. 6. תמצית הערעור שבפניי היא למעשה בקשה לקבוע דרגת נכות גבוהה יותר למערער. אלא שעניין זה, הוא עניין רפואי המצוי בשיקול דעתה המקצועי של הוועדה הרפואית העליונה. וכן רע"א 10746/06 פלוני נ' הועדה הרפואית - "לא שוכנעתי, כי באי בחירתה של הועדה במבחן עליו מצביע המבקש מתקיימת עילה משפטית ראויה, לאחר שזו דנה בנושא והכריעה רפואית כאשר הכריעה, שוב - עניין לנו בנושא רפואי מובהק, ובית המשפט כמצוות המחוקק - אינו מצויד בסמכות ואף אינו ניחן במומחיות הדרושות לכך". וראו רע"א 7481/08 פלוני נ' משרד הבטחון ( 24.9.08) "המחוקק הפקיד במפורש את קביעת אחוזי הנכות בידי הועדות הרפואיות. סעיף 10 א' לחוק הנכים קובע כי ועדה רפואית תקבע מזמן לזמן את דרגת נכותו של נכה. הדברים ברורים כשמש - דרגת הנכות היא אחוזי הנכות והמחוקק ראה את אלה כשאלה רפואית ואכן, עצם המחלוקת שנתעוררה בתיק זה עוסקת באחוזי הנכות". 7. ב"כ המערער מפנה את תשומת הלב כי למערער נמצא מצב של דלדול שרירים על ידי הוועדה הרפואית העליונה. אלא שלא ניתן לייחס עניין זה רק לנושא הנזק במיניסקוס. המערער הוכר כנכה גם בגין מצב לאחר שחזור הרצועה הצולבת, וניסיון בא כוח המערער להפריד באופן מלאכותי בערעור בין שתי הפגימות ולייחס את מצב הרגל אך ורק לנושא המיניסקוס הוא שגוי. הוועדה הרפואית העליונה התייחסה לממצאי הדימות כפי שהובאו בפניה (בדיקת MRI מיום 29.4.12, צילום רנטגן מיום 16.5.13). כמו כן, התייחסה למסמכים רפואיים נוספים שהוצגו בפניה. לאחר כל אלו, לרבות בדיקת המערער, מצאה כי הנכות המתאימה לברך שמאל היא שילוב של 10% בגין מצב אחרי שחזור רצועה צולבת ו- 1% בגין מצב אחרי כריתת "מיניסקוס חיצוני". ברע"א 7481/08 פלוני נ' קצין התגמולים (, פסק דין מיום 24.9.08) "... אין לקבל טענה שעלתה מטעם המבקש, כאילו "קביעת אחוזי נכות, להבדיל ממצאים רפואיים, היא שאלה משפטית". המחוקק הפקיד במפורש את קביעת אחוזי הנכות בידי הועדות הרפואיות ; סעיף 10(א) לחוק הנכים קובע כי "ועדה רפואית תקבע מזמן לזמן את דרגת נכותו של נכה". הדברים ברורים כשמש - דרגת הנכות היא אחוזי הנכות והמחוקק ראה את אלה כשאלה רפואית, ואכן עצם המחלוקת שנתעוררה בתיק זה עוסקת באחוזי הנכות, בין 20% שקבעה למבקש הועדה הרפואית העליונה ל- 50% שקבע הרופא מטעמו, והאחוזים הם פרי הממצא הרפואי; וכך גם לאורך כל תקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) תש"ל- 1969. הקביעה אם מגבלה או הפרעה פלונית היא קלה, בינונית או קשה ייקרא נושא משפטי? ואם כן, מה תפקיד הועדות הרפואיות? האם בתי המשפט הם שיקבעו ההפרעה או המגבלה שאל מולה קבע מחוקק המשנה את גובה אחוזי הנכות? התשובה אינה יכולה להיות בחיוב". 8. הערעור נדחה. 9. אין צו להוצאות. כדורגלדיני ספורטצבאחיילים