בקשה לסווג נכס כ"מחסן" במקום "תעשיה" ערעור על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית עכו (בראשות יו"ר הועדה עו"ד אלי סבן) מיום 12.12.13, לפיה נדחה הערר אשר הגישה המערערת בנוגע לסיווג הנכס שבחזקתה. רקע 1. המערערת מחזיקה בשטח של 1,500 מ"ר (להלן: "הנכס") הממוקם בתוך מתחם המצוי בבעלות ובהחזקת חברת "תגל (תעופה) תעשיות גומי בע"מ" - שהינה חברת אחות למערערת ובעלת מניותיה של המערערת (להלן: "תגל"). תגל מפעילה במתחם מפעל לחידוש צמיגים לתעופה ולרכב (להלן: "המפעל"). הנכס מורכב משלושה חלקים - מבנה בחלק האחורי של חצר המתחם, מבנה בחלק החיצוני שמאלי ומבנה מרכזי. כלומר, השטח של 1,500 מ"ר המוחזק על ידי המערערת אינו במבנה אחד אלא מתפרש על פני מס' מבנים או חלקים בלתי מוגדרים במס' מבנים. 2. הנכס סווג על ידי המשיב בסיווג "תעשיה", כפי שסווג השטח המוחזק ומנוהל על ידי תגל במתחם. 3. בערר שהגישה המערערת לועדת הערר, טענה המערערת כי הסיווג המתאים לשימוש בו היא עושה בנכס הינו סיווג של "מחסן", שכן לטענתה, בעוד העיסוק של תגל הוא בתיקון/חידוש צמיגים, הרי היא, המערערת, עושה שימוש של אחסנת צמיגים בלבד בנכס, לפני ואחרי תהליך החידוש של הצמיגים המתבצעים על ידי תגל. הדיון בועדת הערר 4. ועדת הערר ערכה סיור במתחם ביום 9.5.13 בהשתתפות נציגי הצדדים ובאי-כוחם. בסיור השתתף גם מר צבי ברש, מנהלה של המערערת, אשר נתן הסברים אודות הפעילות של המערערת ושל תגל והשיב לשאלות ב"כ הצדדים וחברי הוועדה. במהלך הסיור נערך פרוטוקול ביקור במקום שצורף כמוצג 5 לתיק המוצגים מטעם המערערת, וכן צולמו תמונות על ידי חברי הוועדה אשר צורפו אף הם לפרוטוקול. בתום הסיור הודיעו הצדדים כי הם מוותרים על קיומה של ישיבת הוכחות ומבקשים כי הכרעת ועדת הערר תינתן על סמך פרוטוקול הסיור, התמונות שצולמו במהלכו, והתצהירים שהוגשו. החלטת ועדת הערר 5. בהחלטתה, קבעה ועדת הערר כי על פי ממצאי הסיור ועל פי חומר הראיות, עולה כי במתחם קיים מבנה בו שני אולמות יצור של המפעל. הועדה מציינת כי היא הבחינה שבאולמות אלה מצוי ציוד, מכונות שונות וחומרי גלם של תגל, וכן עובדים העוסקים בעבודת חידוש הצמיגים. כן הבחינה הועדה בצמיגים חדשים ומשומשים (לפני חידוש ולאחר חידוש), וכפי שמסר לה מר ברש, אלו הם צמיגים השייכים למערערת. מכאן, הגיעה הועדה למסקנה כי השימוש שנעשה באולמות היצור הינו מעורב, הן שימוש על ידי תגל לצורך פעילות של חידוש הצמיגים, והן שימוש על ידי המערערת לצורך אחסון הצמיגים. עוד עולה מתיאור הסיור במקום כי מחוץ לאולמות היצור נצפתה כמות גדולה של צמיגים מונחת על הקרקע ביציאה מאולמות היצור, ולדברי מר ברש, צמיגים אלה הם של המערערת. כמו כן נצפו במתחם מספר מכונות, ולפי דברי מר ברש, חלקן שייכות למערערת וחלקן לתגל. כן נצפו במתחם מספר מלגזות מפוזרות בשטח, עובדים וציוד נוסף. 6. בעקבות הסיור במקום, ובשים לב לחומר הראיות שהונח בפניה, הגיעה הוועדה למסקנה כי המערערת לא הוכיחה את טענותיה כי הפעילות המתבצעת על ידה בנכס, היא פעילות של אחסנה בלבד. הועדה קבעה כי לא ניתן להפריד בין השטח בו מתבצעת פעילות אחסנת הצמיגים על ידי המערערת לבין השטח בו מתבצעת פעילות הייצור של תגל. עוד קבעה הוועדה כי למעשה לא ניתן להגדיר באופן ברור מהו המיקום המדויק של כל החלקים במתחם המהווים את אותם 1,500 מ"ר שהמערערת טוענת שהיא מחזיקה בהם. כן נקבע כי טענת המערערת כי הנכס מצוי כולו מחוץ לשטח המפעל אינה נכונה ומנוגדת לממצאים שמצאה הועדה בשטח בעת הסיור. 7. לאור כל האמור, הגיעה הוועדה למסקנה כי המערערת עושה שימוש של אחסנת הצמיגים, הן בשטחים שבתוך אולמות הייצור והן מחוץ לאולמות, וכי קיים ערבוב מוחלט בפעילויות של שתי החברות. כך, בשטח הנטען להיות מוחזק על ידי המערערת מצויים פרטים וציוד של תגל, וההיפך, פריטים וציוד של המערערת מצויים בשטח הנטען כי הוא מוחזק על ידי תגל. עוד קבעה הוועדה כי הפעילות המשותפת המתבצעת על ידי המערערת ותגל במתחם כולו באה בגדר הסיווג "תעשיה". 8. למעלה מן הצורך בחנה הועדה האם השימוש שעושה המערערת בנכס עונה על התנאים הקבועים בהגדרת "מחסן" שבצו המיסים, והשיבה על כך בשלילה. כן דחתה הועדה את הטענה החלופית של המערערת כי ראוי היה לסווג את הנכס כ"בית מלאכה". על החלטת ועדת הערר מונח הערעור שלפנינו. הערעור 9. לטענת המערערת, שגתה הוועדה בקביעתה כי המערערת לא הוכיחה את ההפרדה הפיזית בין הנכס שבחזקתה לבין השטחים המוחזקים על ידי תגל. עוד טוענת המערערת כי תצהירו של נציג המערערת על נספחיו לא נסתר ועל כן היה על הוועדה לקבל את עמדת המערערת כי הנכס כולו משמש מחסן לאחסנת צמיגים, ולמטרה זו בלבד. 10. המערערת מוסיפה וטוענת כי מיקום הנכס הובהר במדויק לחברי הועדה בעת הסיור שנערך במקום והוכח כי בנכס מאחסנת המערערת את הצמיגים בהיותה אמונה על שיווקם וכי תגל אינה זקוקה כלל לאחסון הצמיגים לצורך פעילותה היא. 11. עוד טוענת המערערת כי הנכס עונה על הגדרת "מחסן" בצו הארנונה ולחילופין, על הגדרת "בית מלאכה". 12. המשיב סומך ידיו על החלטת ועדת הערר וטוען כי לא נפל בה כל פגם, ולפיכך יש לדחות את הערעור. דיון 13. דין הערעור להידחות. ערעורה של המערערת מופנה רובו ככולו כנגד קביעות עובדתיות וממצאים שנקבעו על ידי ועדת הערר בעקבות הסיור הממושך שקיימה במקום. הוועדה התרשמה התרשמות בלתי אמצעית מהפעילות המתבצעת בשטח הן על ידי תגל והן על ידי המערערת, ומאופייה של פעילות זו. על סמך התרשמותה זו, ועל סמך מראה עיניים, קבעה הועדה כי המערערת לא הוכיחה את טענותיה כי הפעילות המתבצעת בנכס היא פעילות של אחסנת הצמיגים בלבד. 14. שוכנעתי כי ועדת הערר ביססה את קביעותיה העובדתיות על תשתית ראייתית רחבה ומוצקה, ומסקנותיה של הועדה מתיישבות היטב עם הממצאים שנמצאו בעת הסיור במקום. לפיכך, לא מצאתי כי נפל פגם כלשהו בהחלטתה של הועדה המצדיק את התערבות הערכאה המינהלית. 15. נקבע לא אחת כי היקף ההתערבות השיפוטית בהחלטות ועדת הערר, שהינה ועדה מקצועית, הינו מוגבל ביותר והתערבות זו תעשה רק במקרים בהם ההחלטה לוקה באי סבירות קיצונית. לא זהו המקרה שלפנינו. במיוחד נכונים הדברים כאשר הטענות מופנות כנגד קביעות עובדתיות וממצאים המבוססים על תשתית עובדתית מובהקת, כבענייננו. 16. אוסיף עוד כי מסקנותיה של ועדת הערר מעוגנות היטב בחומר הראיות. עיון בפרוטוקול הסיור ובתמונות שצולמו על ידי חברי הועדה מלמד על שימוש מעורב של שתי החברות בנכס ובמתחם כולו. למעשה לא ניתן להצביע על תיחום פיסי של הגבולות בין שטחי המערערת לשטחי תגל, וממילא לא ניתן להצביע על שטח מסויים בו מתבצעת פעילות אחסנת צמיגים בלבד, במנותק מהפעילות של תגל. די אם אפנה בעניין זה לדבריו של נציג המערערת מר ברש בעת הסיור כי "מאחר ומדובר בחברות אחיות אי ההפרדה לא מהווה באמת בעיה" (עמ' 3 לפרוטוקול הסיור). וכן בהמשך: "כל הצמיגים באולם זה הינם של העוררת אולם כל המכונות הן של תגל. אין הפרדה מוחשית, ההפרדה היא וירטואלית" (שם שורה 39). עוד ראו דבריו של מר ברש לגבי תחולת אחד המחסנים כי: "הצמיגים בחלק תחום זה הינם צמיגים מחודשים של העוררת ולגבי אלו שמאחורה איני יודע לומר, בפנים קיים גם מיכל דלק ששייך לתגל" (שם עמ' 2). דברים אלה מדברים בעדם. 17. לאור כל האמור, המסקנה אליה הגיעה ועדת הערר לפיה, השימוש שנעשה בנכס הינו הומוגני, וכי למעשה מדובר במחסנים "וירטואליים" שאין להם מקום קבע, והם משולבים באופן הדוק עם פעילות הייצור של תגל, מבוססת היטב בחומר הראיות. 18. מעבר לנדרש אוסיף עוד כי צדקה הוועדה בקביעתה כי השימוש שעושה המערערת בנכס אינו בא בגדר הגדרת "מחסן". די בעובדה שהמערערת עוסקת, בנוסף לפעילות האחסון, גם בשיווק והפצת הצמיגים, כפי שהעיד מנהלה, כדי לדחות את טענותיה בעניין זה. אוסיף עוד כי לא נפל פגם בקביעת הועדה כי גם יתר התנאים הקבועים בצו אינם מתקיימים במקרה זה. 19. לבסוף, טענת המערערת כי הסיווג המתאים הוא "בית מלאכה" מהווה הרחבת חזית אסורה, שכן טענה זו הועלתה לראשונה רק בשלב הסיכומים בפני ועדת הערר. די בכך כדי לדחותה. לגוף העניין, הטענה תמוהה בשים לב לעמדת המערערת כי כל פעולתה מצטמצמת לפעולת אחסנה בלבד שודאי אינה עולה כדי "בית מלאכה". זאת ועוד, על פניו, הפעילות של חידוש הצמיגים, אחסנתם, שיווקם והפצתם, המתבצעת במתחם כולו, על ידי תגל, ובאופן בלתי ניתן להפרדה, גם על ידי המערערת, היא פעילות תעשיתיית לכל דבר ועניין. 20. לאור כל האמור, אני מורה על דחיית הערר. המערערת תשלם למשיב הוצאותיו בסכום של 10,000 ₪. ככל שהופקד פיקדון, יועבר הפיקדון למשיב באמצעות בא-כוחו והיתרה תושב למערערת. מחסןתעשיה