קיזוז הקצבה חודשית לחינוך מחשבון של מועצה מקומית

קיזוז הקצבה חודשית לחינוך מחשבון של מועצה מקומית מבוא העותרת- מועצה מקומית בית ג'אן הגישה עתירה מנהלית ובה ביקשה לקבוע כי קיזוז סכומי הקצבת החינוך מחשבונה השוטף נעשה שלא כדין. בד בבד עם הגשת העתירה העותרת פנתה בבקשה למתן צו ביניים ובו היא ביקשה ליתן צו מניעה האוסר על המשיב משרד החינוך לקזז סך של 2,082,029.62 ₪ מחשבון ההקצבה החודשית לחינוך וכן ליתן צו עשה המחייב את המשיב להעביר את הקצבה החודשית של כספי החינוך לעותרת, כמתחייב בדין כדי שהמבקשת תעמוד בהתחייבויותיה כלפי הספקים לרבות תשלום שכרם של מורים ועובדי חינוך. בהחלטתי מיום 6.4.14 קבעתי שאין מקום ליתן צו ארעי, הן באשר למהותו של הצו, צו עשה כספי הן באשר לתוכנו של כתב העתירה שמנוסח כבקשה לסעד זמני. הבקשה הועברה לתגובת המשיב אשר מסר תגובתו לבקשה והעותרת מסרה תשובתה לתגובת המשיב. ביום 1.5.14 עוד טרם ניתנה החלטה, המשיב הגיש הודעה ובקשה מטעמו וביום 5.5.14 ובה העלה בין השאר טענה של חוסר סמכות מקומית, העותרת מסרה תגובתה בנושא והודיע כי עומדת על עתירתה והבקשה לצו ביניים. תמצית טענות העותרת העותרת טוענת כי יש לדחות את טענת חוסר הסמכות המקומית מאחר שההחלטה ניתנה ע"י מדינת ישראל משרד החינוך ועל כן ניתן להגיש את העתירה בכל מקום במדינה, לחילופין ההחלטה על הקיזוז ניתנה ע"י מנהלת המחוז ד"ר אורנה שמחון ממחוז הצפון- בנצרת ולא בירושלים, אכן הקיזוז בפועל התבצע ע"י החשבות בירושלים אך אילולא החלטת מנהלת המחוז לביצוע הקיזוז החשבות של המשיב לא הייתה מבצעת הקיזוז. העותרת מוסיפה כי יש לדחות טענה זו מהטעם שמדובר בטענה שיש בה כדי לבזבז זמן שיפוטי יקר בעיסוק בעניינים פרוצדוראליים. העותרת טוענת כי ממילא המשיב מיוצג ע"י הפרקליטות שמשרדיהם נמצאים במרחק מטרים ספורים מבית המשפט, להבדיל ממקום מושבה של העותרת בבית ג'אן, העברת הדיון לירושלים יש בה כדי להכביד על העותרת ואינו הפורום הנאות לדון בעתירה. באשר לבקשה לצו ביניים, העותרת טוענת כי סיכויי העתירה גבוהים, מדובר בעתירה שעניינה כספים המיועדים בין היתר לשכר עבודה. לאחר הגשת העתירה, בישיבה מיום 23.4.14 המשיב השיב סך של מיליון ₪ לקופת העותרת אך הסכום אינו מכסה את כל הוצאות מחלקת החינוך ונותרו עובדים וספקים שלא שולם שכרם. סיכויי העתירה גבוהים גם לאור חוסר סבירות ומידתיות ההחלטה, השימוע מיום 23.4.14 לא רפא את הפגם, על העותרת היה לשלם את שכרם של העובדים ביום 9.4.14 אולם בפועל שכרם של חלק מהם שולם ביום 24.4.14, בשים לב שנותר סכום של למעלה ממיליון ₪ שטרם הושב לקופת העותרת והנזקים ממשיכים לגדול ולהצטבר. העותרת מוסיפה שהטענה כי מדובר בעתירה מוקדמת היא טענה חסרת בסיס משפטי ועובדתי, שכן נזקיה החלו להתגבש מהרגע שהוחלט על הקיזוז, בשים לב כי הקיזוז בוצע בחודש 3/14 ואילו הפגישה נקבעה ליום 23.4.14 כחודש ימים לאחר ביצוע הקיזוז. גם הטענה על חוסר ניקיון כפיים מופרכת, והמשיב הוא זה שפעל בחוסר ניקיון כפיים שהחליט לקזז טרם נתן לעותרת זכות טיעון ובנוסף סכום הקיזוז עולה על הסכום ששולם בפועל לעותרת בגין תכנית "עוז לתמורה". תמצית טענות המשיב המשיב טוען כי דין הבקשה להידחות על הסף מחמת חוסר סמכות מקומית, היות העתירה מוקדמת והגשתה בחוסר ניקיון כפיים וכן לגופם של דברים שכן החלטת הקיזוז הזמני הינה החלטה סבירה מידתית ואשר ניתנה בהתאם לדין, מה גם שמדובר בפעולה זמנית וטרם ניתנה החלטה סופית בעניין הקיזוז. המשיב טוען כי לבית משפט זה אין סמכות מקומית לדון בעתירה, שכן הקיזוז הזמני נעשה ע"י חשבות משרד החינוך בירושלים, גם הקיזוז הסופי ייעשה אם ייעשה ע"י החשבות בירושלים לאחר מיצוי השימוע, ולכן יש להורות על סילוק העתירה. באשר לבקשה למתן צו ביניים, המשיב טוען כי דין הבקשה להידחות נוכח זהות הסעדים המבוקשים בבקשה ובעתירה. סיכויי העתירה הקלושים ומאחר שההחלטה סבירה, מידתית וניתנה כדין שכן בעקבות הליכי פיקוח ובקרה נמצא כי בית ספר שבבעלות העותרת אשר התחייב להפעיל בבית הספר את הרפורמה "עוז לתמורה" ובכלל זה להוסיף שעות לימוד לתלמידים אינו עושה כן וזאת על אף שהמשיב העביר תקציבים לטובת פעילות זו ולמטרה זו בלבד. המשיב מוסיף כי מדובר בעתירה מוקדמת, טרם ניתנה החלטה סופית. מה גם שהעותרת העלימה ובחרה שלא להציג את כל השתלשלות העניינים ואת מלוא העובדות הרלוונטיות והמהותיות אשר דרושות לצורך הכרעה בבקשה ויש בכך משום חוסר ניקיון כפיים מצד העותרת שמצדיק דחיית העתירה. המשיב בהודעתו מיום 1.5.14 אישר כי ביום 23.4.14 התקיים לעותרת שימוע במשרד החינוך בירושלים, וצירף את החלטת גב' אריאלה טוקר, חשבת משרד החינוך, ממנה עולה כי נקבע כי יבוצע חישוב מחדש באשר לתשלומי היתר שהועברו לעותרת בגין הרפורמה, לאחריו תינתן החלטה באשר לסכום הקיזוז הסופי ואופן פריסתו. וכן אישר כי הועבר לעותרת סכום של 1,000,000 ₪ עד אשר תינתן החלטה סופית. המשיב טוען כי בהתחשב בהתפתחות זו הרי שהבקשה לסעד ביניים והעתירה, במתכונתן הנוכחית, מתייתרות ודינן להידחות. המשיב שב והדגיש כי בית משפט זה נעדר סמכות מקומית לדון גם בהחלטה החדשה אשר ניתנה בירושלים. העותרת בהודעתה מיום 5.5.14 חזרה על טענותיה והודיעה כי היא עומדת על בקשתה והעתירה. דיון לאחר עיון בבקשה ובתגובות הצדדים המונחות בפניי לרבות הודעותיהם, הנני סבור כי בראש ובראשונה יש להכריע בטענת חוסר הסמכות המקומית שהעלה המשיב בתגובתו ורק לאחר מכן במידת הצורך להכריע בבקשה למתן צו ביניים. אקדים מאוחר למוקדם ואציין כי לאחר עיון בטענות הצדדים והמסמכים המונחים בפניי, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להימחק. לבית משפט זה אין סמכות מקומית לדון בעתירה. תקנה 2 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א- 2000 קובעת את סמכותו המקומית של בית משפט לעניינים מנהליים לדון בעתירה וכלשון התקנה: "עתירה מינהלית (להלן - עתירה) תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו ניתנה החלטה של רשות אשר נגדה מוגשת העתירה, ובהחלטה בענין מקרקעין - לבית המשפט שבאזור שיפוטו נמצאים המקרקעין.". בהתאם ללשון התקנה, הסמכות המקומית נקבעת בהתאם לאזור השיפוט בו ניתנה ההחלטה נגדה מוגשת העתירה. העותרת בעתירתה ביקשה לקבוע כי קיזוז הסכום של 2,089,029.62 ₪ מחשבונה השוטף נעשה שלא כדין, העותרת צירפה לעתירתה וכן לבקשה למתן צו ביניים החלטה אחת ויחידה מיום 25.2.14 (נספח א לעתירה) שכותרתו "דו"ח בדיקת תכנית עוז לתמורה במקיף בית ג'ן ס.מ. 248179", ההחלטה ניתנה ע"י משרד החינוך בירושלים, לכן בהתאם לעתירה והנספחים שצורפו לעתירה, הסמכות המקומית לדון בעתירה נתונה לבית משפט לענינים מנהליים בירושלים. גם נספח א' שצורף לתגובת המשיב, שעניינו זימון לשימוע מיום 13.4.14 בעניין התראה על קיזוז סופי של תשלומים בגין רפורמת "עוז לתמורה", בו נרשם כי משרד החינוך שוקל קיזוז סופי של תשלומים בסך של 2,082,029.62 ₪ (ס' 11 למכתב), ניתן לראות כי המסמך הוצא ע"י סגנית בכירה לחשבת משרד בירושלים. העותרת אינה חולקת על העובדה כי הקיזוז בפועל התבצע ע"י החשבות בירושלים, אך טוענת כי ההחלטה על הקיזוז ניתנה על ידי מנהלת מחוז הצפון בנצרת, כך או כך לבית משפט זה אין סמכות מקומית לדון בעתירה. מעבר לכך אציין כי דין טענת העותרת כי ההחלטה ניתנה ע"י מדינת ישראל משרד החינוך ועל כן ניתן להגישה בכל מקום להידחות וזאת לאור נוסחה של תקנה 2 הנ"ל. מאחר ובפניי שתי החלטות כשאחת מהן ניתנה בירושלים והאחרת ניתנה בנצרת ומנוסחו של כתב העתירה המנוסח כבקשה לסעד זמני לא ברור כנגד איזו החלטה משתי ההחלטות מוגשת העתירה, האם כנגד ההחלטה שניתנה בירושלים ואשר צורפה לעתירה או כנגד ההחלטה של מנהלת המחוז בנצרת, אשר הורתה לכאורה כטענת העותרת על הקיזוז ולכן הנני מורה על מחיקת העתירה ולא על העברתה. לכך אוסיף כי ספק אם ניתן לדון בעתירה במתכונתה הנוכחית לאור ההתפתחויות, השימוע וההחלטה שניתנה ביום 23.4.14 שאף היא הוצאה ממשרד החינוך בירושלים. לאור האמור לעיל, הנני מורה על מחיקת העתירה. הנני מחייב את העותרת לשלם למשיב הוצאות משפט בסכום של 3,500 ₪ בצירוף מע"מ והפרשי המצדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. דיני חינוךקיזוזמועצות מקומיות