חישוב מענק להחלפת רכב רפואי של נכה צה"ל

חישוב מענק להחלפת רכב רפואי של נכה צה"ל אין חולק על כך שלעותר נקבעו 73% נכות עקב פציעתו במלחמת ששת הימים וכי הוא זכאי לרכב רפואי בנפח של 2001 סמ"ק. יתר על כן, נוכח נכותו (אבדן עין ואובדן רגל ימין מתחת לברך), נזקק העותר לעיתים להתאמה מיוחדת של כלי רכב, התאמה הנעשית לאור המלצת מהנדס רכב. אין חולק על כך שקביעת זכאותו של נכה צה"ל לרכב רפואי, כמו גם דרך ההתחשבנות בגינו, מעוגננות בהוראת אגף השיקום 56.02 של המשיב. בכל הנוגע לענייננו, סעיף 30 להוראה קובע את מדרג הזכאות לרכב רפואי בהתאם לדרגת הנכות ולפגימה ממנה סובל הנכה, תוך קביעת רכב רפואי יציג לכל אחת מן הקטגוריות; סעיפים 49 - 50 להוראה דנים בדרך ההתחשבנות בעת רכישת רכב רפואי או החלפתו וסעיפים 56 - 62 דנים בזכאות לרכב רפואי בהתאמה אישית, שמחירו עולה על רכב היציג (שאז נדרש מהנדס רכב לקבוע את יכולת השימוש של הנכה ברכב וכן להמליץ לפני וועדת חריגים של המשיב על דגם הרכב ונפח המנוע שלו וועדה זו תקבע את דגם הרכב שיאושר לנכה). ככלל, זכאי נכה להחליף את רכבו הרפואי אחת לשלוש וחצי שנים. המשיב מעניק סיוע לנכה בעת ההחלפה, כדלקמן: (1) תשלום מלוא המיסים בגין הרכב הרפואי החדש (כל נכה - על פי הרכב הרפואי היציג לו הוא זכאי, כקבוע בסעיף 30 להוראה); (2) מענק נוסף בגובה ההפרש בין שווי הרכב הרפואי המשומש (על פי מחירון משרד הביטחון) לבין עלות הרכב הרפואי היציג החדש (ללא מסים). לגבי נכה הזכאי לרכב בהתאמה אישית, שמחירו גבוה מזה של הרכב היציג, זכאותו היא לסיוע הבא בעת ההחלפה: (1) תשלום מלוא המיסים החלים על הרכב שאושר לו; (2) מענק נוסף בגובה ההפרש בין שווי הרכב הרפואי המשומש לבין עלות רכב רפואי יציג חדש (לו זכאי הנכה על פי דרגת נכותו); (3) אשר להפרש העלות בין הרכב בהתאמה אישית חדש, לבין רכב רפואי יציג חדש (והכל ללא מס) - זכאי הנכה למענק בגובה של 80% מסכום ההפרש ולהלוואה בגובה של 20% מסכום ההפרש. אכן, כל נכה זכאי לרכוש רכב יקר יותר מן הרכב הרפואי היציג, אולם במקרה שכזה, ישלים הוא ממקורותיו את הפרשי המחיר בין הרכב היציג לו הוא זכאי לבין הרכב היקר יותר שברצונו לרכוש. בעת החלפת רכב, נוהג המשיב לחשב את שוויו של הרכב המשומש בהתאם לשווי הרכב היציג המשומש, או לפי הרכב שבו מחזיק הנכה בפועל, על פי הנמוך מביניהם. המשיב מבקש להצדיק גישתו זו כדלקמן: אם רכש הנכה רכב יקר יותר מן הרכב היציג לו הוא זכאי ובבוא מועד ההחלפה מסתבר כי מחיר המחירון של רכב זה נמוך ממחירו של הרכב הרפואי היציג - כי אז מחשב המשיב את שוויו של הרכב המשומש על פי השווי של הרכב הרפואי המשומש בו מחזיק הנכה בפועל , ולא על פי הרכב הרפואי היציג. כל זאת מתוך מטרה לסייע לנכה על מנת שיישארו בידיו כספים לרכישת הרכב הרפואי היציג לו הוא זכאי. בנסיבות העניין, בשנת 2007 המליץ מהנדס רכב מטעם המשיב לאשר לעותר רכב מסוג טויוטה לנד קרוזר TS בנפח של 3000 סמ"ק בעלות של 252,000 ₪. סכום זה לא חרג משווי הרכב הרפואי היציג, לו היה זכאי העותר בעת ההיא (254,870 ₪). העותר החליט לרכוש רכב אחר, משודרג (לנד קרוזר Select AC) והוסיף מכיסו את ההפרש בין שווי הרכב הרפואי היציג לו היה זכאי כאמור (254,870 ₪) לבין מחיר הרכב הנרכש (299,485 ₪), לאמור: סכום של 44,615 ₪. בשנת 2010 ביקש העותר להחליף את רכבו. מהנדס רכב אישר כי העותר זכאי לרכב מסוג מיצובישי דזרט בשווי של 285,000 ₪ (ולאחר הנחה - 278,000 ₪). הפעם, נדרש אישור וועדת החריגים של משהב"ט לרכישה, שכן שווי הרכב הרפואי היציג לו זכאי העותר עמד על 257,000 ₪, ואילו שווי הרכב בהתאמה אישית היה 278,000 ₪, כאמור. האישור אכן ניתן. המשיב ערך חישוב הסיוע הכספי לו זכאי העותר בגין ההחלפה, אלא שהעמיד את שווי הרכב בו החזיק העותר על סכום של 205,661 ₪, בהתאם למחירון ומסכום זה נגזר הסיוע הכספי שניתן לעותר (היינו: מענק בגובה ההפרש בין מחיר הרכב הרפואי היציג לו זכאי העותר לבין מחיר הרכב המשומש; בתרגום למספרים: 257,000-205,661=51,339 ₪) בתוספת מענק בסכום השווה ל-80% מן ההפרש בין עלות הרכב היציג לבין הרכב בהתאמה אישית (278,000-257,000), היינו 80%X 21,000 ₪ = 16,800 והיתרה (4200 ₪) - בהלוואה. טענת העותר היא כי היה על המשיב להביא בחשבון את מחיר המחירון של הרכב שרכישתו אושרה לו בשנת 2007 (לנד קרוזר TS), לאמור: 170,000 ₪ ולא את מחיר המחירון של הרכב המשודרג (כ-205,661 ₪), והכל - בערכי שנת 2010. לשון אחר: העותר סבור כי החישוב ההוגן היה אמור להיות ההפרש בין עלות הרכב בהתאמה אישית שאושר לו בשנת 2010 (278,000 ₪) לבין שווי הרכב שאושר לו בשנת 2007 (170,000 ₪), היינו: 108,000 ₪. במלים אחרות, אין להביא בחשבון את שוויו של הרכב בו החזיק העותר בפועל, כי אם את שווי הרכב שרכישתו אושרה (אף אם רכב זה לא נרכש בידי העותר הלכה למעשה). המשיב מודה בכך שבעת ההחלפה בשנת 2010 נלקח לצורך החישוב שווי הרכב (המשומש) בו החזיק העותר בפועל (205,661 ₪), ולא שוויו של הרכב שאושר לעותר (170,000 ₪, כאמור). הטעם לדבר הוא, לדברי המשיב, ששוויו של רכב יציג משומש היה בעת ההיא (שנת 2010) 220,000 ₪, ואילו היה הוא מחשב את ההפרש בין עלות הרכב בהתאמה אישית שאושר לעותר בשנת 2010 לבין שווי הרכב הרפואי היציג, הייתה התוצאה פועלת לחובת העותר: 58,000 ₪ = 278,000-220,000, ואילו העותר קיבל מענק בסכום גבוה יותר, אשר בעיקרם של דברים מבטא את ההפרש בין עלות רכב בהתאמה אישית שאושר לעותר לבין שווי הרכב בו החזיק. הטעם לכך שהמשיב סבור כי אין להתחשב בשווי הרכב בו החזיק העותר בפועל, נעוצה בכך שהעותר קיבל בשנת 2007 סיוע בגובה שוויו של רכב רפואי יציג (254,870 ₪), ולא בגובה שוויו של הרכב שאושר לו (252,000 ₪). יתר על כן, הלכה למעשה, העותר לא רכש את הרכב שאושר לו בשנת 2007 ואם כן - מה לו כי ילין על כך ששוויו של רכב אחרון זה אינו רכיב במשוואת חישוב סכום המענק בשנת 2010? אכן, העותר קיבל בשנת 2007 מענק בגובה המירבי, קרי: בהתאם לשוויו של רכב רפואי יציג חדש (חרף כך שלא זה הרכב שרכש, וזכותו המלאה הייתה שלא לרכשו). על כן, בעת ההחלפה בשנת 2010 חישוב שווי רכבו של העותר יכול היה להיעשות בהתאם, קרי: על פי שוויו של רכב רפואי יציג משומש; אולם, הואיל וחישוב זה היה פוגע בעותר (שכן ההפרש לו היה זכאי העותר היה בסכום של 58,000 ₪), חישב המשיב את שווי הרכב שבו החזיק העותר בפועל, קרי: סכום נמוך משוויו של רכב רפואי יציג, ובכך גדל סכום המענק שנתן לעותר מ-58,000 ₪ ל-68,185, ₪. אין בכך פגם ואין לומר שהדרך אותה נקט המשיב היא בלתי סבירה באופן קיצוני או חורגת מהוראה 56.02 הנ"ל. המשיב התחשב בשוויו בשנת 2010 של רכב רפואי יציג, הואיל והמענק שניתן לעותר בשנת 2007, היה בהתאם לעלותו של רכב יציג. העותר ביקש בעצם כי המשיב ישום את שווי הרכב לא על פי שווי רכב רפואי יציג כי אם על פי שוויו (בשנת 2010) של הרכב שרכישתו אושרה לעותר,; דא עקא רכב זה לא נרכש על ידי העותר. מכאן, שהחישוב המבוקש מבוסס לא על חיי המעשה אלא על חישוב תיאורטי של רכב שלא היה לעותר. כאמור, אני סבור כי אין לקבל גישה זו של העותר, שכן המשיב מחשב את שוויו של רכב קיים הלכה למעשה, לא רכב "על הנייר", שאינו מוחזק בידי העותר, וגישה זו אינה קלוטה מן האוויר ואינה פגומה. לטענת העותר, המעיין בסעיף 62 (3) להוראה 56.02 ימצא כי החישוב המותווה בגדריה הוא זה: נכה המחליף רכב בהתאמה אישית ברכב חדש בהתאמה אישית, זכאי לסיוע בשניים: סכום המסים החלים על הרכב החדש וכן "סכום ההפרש בין מחיר הרכב החדש בהתאמה אישית ללא מס לבין מחיר הרכב הישן בהתאמה אישית במחירון משהב"ט, בניכוי ההחזר למכס - במענק" (ההדגשות - שלי. מ' י'). העותר ממקד טיעונו בכך שהיה מקום להתחשב בשווי הרכב הישן שאושר לו - לנדקרוזר TS. אולם, הוראה זו אינה חלה בענייננו לפי שבשנת 2007 לא היה לעותר רכב בהתאמה אישית. הוא קיבל סיוע כנגזר משוויו של רכב רפואי יציג (ששוייו היה 254,870 ₪). מכאן, שאין לדבר עוד על החלפת רכב בהתאמה אישית לרכב חדש בהתאמה אישית. לעיל הכרעתי במחלוקת שבין הצדדים, אולם לא נעלם הימני כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר ביותר. כאמור, החלפת הרכב הייתה בשנת 2010. או-אז, נערך תחשיב סיוע להחלפת הרכב, והומצא בעת ההיא לעותר. העותר לא השיג על נכונות התחשיב ורק לפני שנה תמימה, ביום 15.7.13, פנה הוא אל המשיב בטענה בדבר חישוב שגוי (נספח ה לעתירה), וזאת - בהסתמך על פסק הדין בעע"מ 7002/12, שניתן ביום 24.6.13 (במאמר מוסגר: בפסק הדין נקבע כי אין "לפרש את פסק הדין קמא כמורה הלכה באשר למקרים אחרים, וכל מקרה לנסיבותיו"). הפנייה המאוחרת אל המשיב הצמיחה בחינה מחודשת בעלת מסקנה (תחשיבית) זהה לזו שנמסרה לעותר בשנת 2010. איני סבור כי פנייה מחודשת זו, לאחר חלוף 3 שנים ויותר מאז עריכת התחשיב בשנת 2010, פותחת את הסוגייה לתקיפה מחודשת. דבר לא נשתנה מאז התחשיב שנערך בשנת 2010 ועד לתחשיב מיום 25.3.14, שבבסיס העתירה. אין אפוא מנוס מדחיית העתירה, וכך אני מורה. אין צו להוצאות. מענקרכבנכותצבארפואהצה"לנכי צה"לרכב רפואי