אי קיום פסק דין במקרה של "מחלוקת" בפרשנותו המבקשת - חברת אדווית בע"מ (להלן: "העותרת" ו/או "אדווית" ו/או "המבקשת") מבקשת לעשות שימוש בסמכות בית המשפט לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט לאכיפת פסק דין נגד המשיבים - הוועדה המקומית לתכנון ובנייה - אשדוד (להלן: "המשיבה" ו/או "הוועדה המקומית") ומר שלמה נער, מהנדס העיר אשדוד ("המשיב" ו/או "מר שלמה נער"). תמצית השתלשלות העניינים עד כה ביום 10.6.14 הגישה העותרת עתירה שעניינה בהחלטה משנת 2004 (להלן: "ההחלטה המאשרת") (ראה נספח 5 לעתירה), במסגרתה החליטה הוועדה המקומית אשדוד על ביצוע חילופי שטחים עם העותרת, כך שזכויותיה של העותרת בחלקה שבבעלותה שבחוף ימה של העיר אשדוד יפונו לטובת הוועדה המקומית ועיריית אשדוד; בתמורה לכך, תוקצה לעותרת קרקע וזכויות בניה חלופיות להקמת 100 יחידות דיור ברובע מע"ר דרום. בעקבות ההחלטה המאשרת, באו החלטות עוקבות שנתקבלו שנה אחר שנה וכן מצגים חוזרים ונשנים שניתנו על ידי הוועדה לעותרת. אלה הצביעו פעם אחר פעם על כך שבכוונת המשיבים להוציא לפועל את ההחלטה המאשרת, ולשם כך לקדם תכנית סטטוטורית מתאימה במוסדות התכנון. בהמשך ומבלי שנתקבלה במליאת המשיבה כל החלטה המשנה או מבטלת את תוקפה של ההחלטה המאשרת, נעשו פעולות, שלטענת העותרת נועדו לעקר את ההחלטה המאשרת מתוכנה ולביטול מדיניות התכנון שנקבעה במסגרתה. לאור זאת, פנתה העותרת אל בית המשפט בעתירה שעניינה מתן צו למשיבים לפעול למימוש ההחלטה המאשרת. ביום 29.9.14, נערך הדיון בעתירה. בפתח הדיון, הציע בית המשפט כי הטענות העולות בעתירה יובאו בפני מליאת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בישיבתה הקרובה, ובטרם הדיון בתכנית האב למע"ר דרום של המשיבה, וכי אם יקבלו הצדדים את הצעת בית המשפט - יינתן להסכמתם תוקף של פסק דין, ואם לאו, יינתן פסק דין על יסוד כתבי הטענות בלבד. ב"כ העותרת הסכימה להצעת בית המשפט. ב"כ המשיבים ביקשה דחייה של מספר ימים על מנת לשקול את ההצעה. ביום 1.10.14 הודיעו המשיבים כי הם מקבלים את הצעת בית המשפט וביקשו ליתן להצעה תוקף של פסק דין. באותו יום, נתן בית המשפט תוקף של פסק דין להצעה. עם קבלת הסכמת המשיבים להצעת בית המשפט, שיגרה העותרת מכתב לחברי הוועדה המקומית. במסגרתו ביקשה לעדכן את חברי הוועדה, בין היתר, בדבר החלטת בית המשפט (מיום 29.9.14) וביקשה כי כמתחייב מההחלטה, ישקלו חברי הוועדה את מכלול טענותיה של העותרת, זאת בטרם קבלת החלטה בדבר פינוי חוף הים וחילופי השטחים ובדבר אישור תכנית האב לרובע מע"ר דרום. למכתבה זה, צירפה העותרת עותק מכתבי הטענות שלה שהוגשו בעתירה. בנוסף, במסגרת מכתבה, ביקשה העותרת לזמנה לדיון שיתקיים במליאת הוועדה. ביום 5.10.14 התכנסה הוועדה המקומית לדיון בדבר חילופי השטחים ובדבר אישור תכנית האב, זאת מבלי לזמן את נציגי העותרת. למרות שלא זומנו, התייצבו נציגי העותרת לדיון מיוזמתם וביקשו להביא טענותיהם בפני הוועדה. בקשתם נדחתה והדיון התקיים ללא נציגי העותרת. ביום 20.10.14 קיבלה העותרת עותק מפרוטוקול הדיון במליאת הוועדה המקומית. על פיו, הוועדה לא קיימה כל הצבעה וממילא לא קיבלה כל החלטה בעניין פינוי חוף הים וחילופי השטחים. בראשית הדיון, הודיע עו"ד כנפו - יו"ר המשיבה, לחברי המליאה כי: "הוועדה בראשות מר צליקר, כראש העיר, ניהלה משא ומתן עם אדווית בחוף הים לצורך הזזת שטחי בניה בחוף הים ובתמורה לתת להם יח"ד במע"ר דרום. לעיריית אשדוד אין קרקע במע"ר. 10 שנים לא הצליחו לקדם את הנושא. כאשר המקרה הגיע לפתחי הסברתי שאיני יכול לאשר זאת בוועדה ולכן הצעתי שיפנו לבית המשפט. בית המשפט הציע שניידע את חברי המליאה בתחילת הדיון" כך, מכיוון שנאמר לוועדה כי בית המשפט "הציע שניידע" את הוועדה, הוועדה לא נתנה החלטתה בעניין העותרת ומיד החל הדיון בעניין תכנית האב של מע"ר דרום - והתקבלה החלטה בעניין. טענות העותרת בתמצית העותרת ביקשה מבית המשפט להורות על בטלות החלטת המשיבה, בקשר עם אישור תכנית האב למע"ר דרום, מיום 5.10.14, מאחר שניתנה בהתעלם מפסק דינו של בית המשפט ובניגוד אליו. לטענתה, המשיבים לא כיבדו ולמעשה הפרו ברגל גסה את פסק דינו של בית משפט זה, במסגרתו נצטוו לדון ולהכריע, לאחר שתוצגנה בפניהם טענות העותרת כפי שהועלו בעתירה, מהי עמדת הוועדה המקומית בסוגיית פינוי חוף הים וחילופי השטחים עם המבקשת - כל זאת בטרם תכריע המשיבה בעניין תכנית האב למע"ר דרום. עוד טוענת העותרת כי המשיבים, ביציקת תוכן מסולף ומעוות לפסק דינו של בית המשפט, התעלמו לחלוטין מהדברים שנטענו. וחשוב מכך, התעלמו מהדברים שנאמרו על ידי בית המשפט (אף שלא לפרוטוקול), הפכו את פסק הדין מכלי תכליתי אשר נועד לשרת מטרה ברורה לכלי ריק, אשר אין בביצועו כל משמעות אופרטיבית ואין בו כדי לקדם מטרה כלשהי. כך, התעלמה המשיבה מדברי בית המשפט בהקשרה של זהות בעל הסמכות לשנות החלטה מנהלית - סמכות העומדת אך ורק לרשות אשר קיבלה את ההחלטה ששינוייה עומד למבחן - בציינה כי שינוי כאמור, יכול להתבצע רק באמצעות קבלת החלטה של מליאת הוועדה המקומית. פעולות המשיבים עולות כדי ביזיון בית המשפט ולאור מצב דברים זה, מתחייבת התערבותו של בית המשפט בדמות מתן סעד של צו לאכיפת פסק דין כלפי המשיבים. עוד טענה העותרת, כי נראה שהמשיבים ביקשו זמן על מנת לשקול את הצעת בית המשפט, ובעצם ניצלו את הזמן שניתן להם על מנת לבדוק את ניסוחה של ההצעה על מנת לחפש בה פרצה שתאפשרנה למשיבים לעשות את הדבר הבא: לקבל את הצעת בית המשפט מבלי לקבל פסק דין לרעתם מחד גיסא, ומאידך גיסא, לרוקן את החלטת בית המשפט מתוכן ומהמהות שעמדה בבסיסה. יתרה מכך, הוצגה לחברי המליאה תזה עובדתית שאין לה כל אחיזה במציאות, תוך מתן הצהרה שאינה נכונה. הדברים הוצגו כאילו בית המשפט רק "הציע ליידע" את חברי המליאה באותן עובדות לא נכונות. אך למעשה, אין בין הצגה זו לבין עמדת בית המשפט - כפי שהובאה בדיון שנערך בבית המשפט, דבר וחצי דבר. העותרת הביעה חששה כי כל פעולותיהם של המשיבים, מטרתם להביא לביטול דה פקטו, מבלי להביא לביטול דה-יורה, של ההחלטה המאשרת. זאת לומדת העותרת מניסיונותיהם של נושאי התפקידים השונים במשיבה, לרבות של המשיב, להתעלם מההחלטה המאשרת ומן ההחלטות והמצגים שניתנו לעותרת לאחריה, ולהביא לביטולן דה-פקטו של ההחלטות. זאת ביקשו לעשות מבלי להיזקק לשם כך לאישור מליאת הוועדה - היא היחידה המוסמכת לשנות את ה"החלטה המאשרת". טענות המשיבים בתמצית לטענת המשיבים, היסוד לבקשות העותרת הוא בניסיונה לטעון כאילו קיים הסכם בינה לבין הוועדה המקומית, המחייב את הוועדה המקומית בהכנתה ובקידומה של תכנית לשינוי ייעוד וחילופי קרקעות. לטענתם, העותרת - במטרה לאלץ את הוועדה המקומית לפעול על פי הסכם שמעולם לא נחתם על ידיה ומעולם לא נפסק כי הוא תקף ומחייב - אינה מהססת לטעון כי המשיבים פעלו בניגוד לפסק דינו של בית המשפט. ואולם, לטענת המשיבים, הם פעלו בהתאמה מלאה לפסק דינו של בית המשפט ואף למעלה מן הנדרש וביקשו להבטיח זכויות פוטנציאליות למבקשת בבדיקת ההיתכנות הקרויה בפי המבקשת "תכנית אב". המשיבים טענו, כי טענות העותרת נובעות מפרשנותה לפסק הדין של בית משפט זה. לטענת המשיבים, על פי הצעת בית המשפט ופסק דינו, היה עליהם להביא את טענותיה של המבקשת בפני המליאה טרם הדיון בתכנית האב ואילו על פי טענות המבקשת, יש לפרש את פסק הדין באופן רחב, כך שלכאורה היה על הוועדה המקומית לדון ולהכריע בכל טענות המבקשת, לרבות בשאלת חתימת ההסכם בנוגע לחילופי הקרקעות. לאור הפסיקה ומן הטעם שכאשר ניתן ליתן לפסק הדין יותר מפירוש אחד, הרי שההליך של ביזיון בית המשפט, אינו מתאים להליך זה. הסיבה לכך היא שהליכי אכיפה לפי פקודת ביזיון בית המשפט מיועדים מעצם טבעם להתברר במהירות וביעילות כדי לאכוף צווים הברורים על פניהם. לכן, הליך זה אינו ההליך המתאים לצורך הבהרת פסק הדין. עוד נקבע, כי השימוש בפקודת ביזיון בית המשפט ככלי אכיפתי, נועד למקרים חריגים בלבד ורק בהיעדר דרך אחרת לקיים את ההוראה השיפוטית. לעניין הטענה של העותרת - בדבר פעולת המשיבים בניגוד למה שנאמר על-ידי בית המשפט בדיון - לטענת המשיבים, העותרת לא טענה כי פרוטוקול הדיון איננו משקף את הדיון שהתקיים וכך גם לעניין הצעת בית המשפט ופסק דינו. העותרת גם לא ביקשה לתקן את פרוטוקול הדיון ואף לא טענה כי ההודעה מטעם המשיבים מנוגדת להצעת בית המשפט, כפי שנכתבה בפרוטוקול הדיון. לגוף הבקשה, טענו המשיבים כי קיימו את פסק הדין ככתבו וכלשונו. בית המשפט קבע בפסק דינו הוראה ברורה וחד משמעית כי טענותיה של המבקשת המפורטות בעתירתה, יובאו בפני מליאת הוועדה המקומית וזאת, טרם הדיון בתכנית האב למע"ר דרום. בנוסף, המבקשת, כפי שציינה בבקשתה, שיגרה לכל חברי מליאת הוועדה המקומית, מכתב מטעמה ובו ביקשה לשקול את מלוא טענותיה של החברה, בטרם קבלת ההחלטה בעניין חילופי השטחים ואישור תכנית האב למע"ר דרום. למכתב צורף עותק מעיקרי הטיעון שהוגשו מטעם המבקשת לבית המשפט ושם על פני 23 עמודים מגוללים טיעוני המבקשת. משמעות הדבר כי בפועל, הובאו טיעוני המבקשת בפני חברי הועדה. למרות זאת ולמרות שהמשיבים ידעו כי טענות המבקשת הובאו בפני חברי המליאה - על ידי המבקשת, הציגו המשיבים, פעם נוספת, בפתח הישיבה את הרקע לדיון לאור טענותיה של המבקשת כפי שעלו בעתירה שהוגשה מטעמה וכתבי הטענות של המבקשת שהיו בפני חברי הוועדה. כמו כן הציגו את עיקרי התשובה שהוגשה לבית המשפט מטעם המשיבים. לאחר מכן, ביקשו חברי המליאה לדעת האם וכיצד יש בטענות המבקשת כדי להשפיע על הבדיקה התכנונית למע"ר דרום (תכנית האב). מהנדס העיר וב"כ המשיבים הסבירו כי תכנית האב אינה יכולה לסכל מתן זכויות למבקשת, אם וכאשר יתברר בעתיד כי אכן קיים הסכם מחייב בין הצדדים וכי המבקשת זכאית לקבלת זכויות במע"ר דרום. דהיינו, אין במתן החלטה לעניין תכנית האב כדי לפגוע בזכויות המבקשת. בכל מקרה ולמען הזהירות, למרות שטרם החלה העבודה על תכנית מתאר עתידית, ורק כדי לא לסכל את טענות המבקשת, ככל שבעתיד יקבע כי יש הסכם מחייב לחילופי קרקעות, נקבעו בתכנית האב זכויות פוטנציאליות למבקשת. לטענת המשיבים, קיימו את פסק הדין באופן מלא, בדיוק כפי שציווה אותם בית המשפט, ואף למעלה מן הנדרש ביקשו המשיבים להבטיח זכויות פוטנציאליות במסמך המדיניות הקרוי "תכנית אב". תכנית מתאר עתידית תהווה בסיס לקידום תכניות מפורטות שייקבעו את התכנון והבינוי המפורט בקרקע. המשיבים הוסיפו, כי לכל אורך אישור תכנית המתאר העתידית, יזכו המבקשת וגם כלל הציבור שיש לו עניין בתכנית המתאר, להביע את דעתם ואת התנגדותם לתכנית בפני מוסד התכנון הרלוונטי. ובאם תדחה ההתנגדות, יוכלו לערור או להגיש עתירה מנהלית. דיון והכרעה האם פסק הדין, שלפיו "הטענות העולות בעתירה יובאו בפני מליאת הוועדה המקומית לתכנון ובניה בישיבתה הקרובה הקבועה... ובטרם הדיון בתכנית האב למע"ר דרום של המשיבה", ניתן לפירוש אחד בלבד - כטענת המבקשת - או שמא, פסק הדין שאת אכיפתו מבקשת העותרת, מאפשר יותר מפירוש אחד? פסק הדין שניתן בהסכמת הצדדים על פי הצעת בית המשפט בהתאם לדברים שנאמרו לצדדים במהלך הדיון, ניתן לפירוש אחד בלבד, זאת על-פי תכליתו. מכתבי הטענות בעתירה עולה כי "ההחלטה המאשרת" משנת 2004 - לפיה אושר במליאת הוועדה המקומית ההסכם עם העותרת לחילופי השטח שבבעלותה בחוף הים תמורת קרקע חילופית וזכויות למגורים במע"ר דרום - מעולם לא בוטלה או שונתה בהליך תקין. דהיינו, היא מעולם לא שונתה או בוטלה באמצעות קבלת החלטה חדשה של הגוף אשר קיבל את "ההחלטה המאשרת", הוא מליאת הוועדה המקומית. היות ובעת הדיון בעתירה, טרם קיבלה מליאת הוועדה המקומית הכרעה ביחס לאישור תכנית האב למע"ר דרום, אזי הצעתי כי, הוועדה המקומית תדון בטענותיה של העותרת ותכריע מהי המדיניות התכנונית שלה ביחס לנושא חילופי השטחים בין חוף הים למע"ר ומהי עמדתה העדכנית ביחס ל"החלטה המאשרת" - אם חפצה היא להותיר אותה על כנה, אם לאו. רק לאחר שתתקבל החלטה זו ביחס לתכנית לחילופי קרקעות בין חוף הים למע"ר דרום, תדון ותכריע הוועדה המקומית באישורה של תכנית האב למע"ר. המשיבים, אשר נציגתם (הגב' חיה גרינברג) נכחה באולם בית המשפט, והם היו מיוצגים, הבינו היטב את הצעת בית המשפט, הסכימו להצעה היחידה שהייתה והיא שטענות העותרת יובאו בפני מליאת הוועדה אשר תדון בהן ותכריע מהי עמדתה העדכנית בסוגיית פינוי חוף הים וחילופי השטחים עם המבקשת, כל זאת בטרם תכריע המשיבה בעניין תכנית האב למע"ר דרום. מכיוון שלא הייתה הצעה אחרת, אין גם פסק דין שניתן לפרשו אחרת. אכן, הרציונאל האמור לעיל להצעת בית המשפט - היינו, שהגוף שנתן את ההחלטה ואישר את התכנית של חילופי הקרקעות בין חוף הים למע"ר דרום, הוא הגוף שעליו לשנות את ההחלטה אם רצונו בכך (שכן עלה מתשובת המשיבה, בין היתר, כי חל שינוי במדיניותה וכי אין בדעתה לקיים את ה"החלטה המאשרת") - לא קיבל ביטוי בפרוטוקול, אף שהיה חלק מהצעת בית המשפט כפי שנמסרה לצדדים. ואולם, אין לקבל את טענת המשיבים כאילו הפרוטוקול שנכתב משקף את כל הדיון. אכן, על פרוטוקול הדיון לשקף את שהתרחש בדיון, אך מטבע הדברים, במצב שבו מתקיים דיון לא פורמאלי, במהלכו מציע בית המשפט לצדדים הצעה, על מנת שתישקל על ידם קודם לדיון הפורמאלי, בדרך כלל, אין הדברים נכתבים בפרוטוקול הדיון. מכל מקום, העובדות המתוארות לעיל נתמכות בתצהיר שצורף לבקשה ולא הוכחשו במפורש על ידי המשיבים. כל מי שנכח בדיון ידע, כי הצעת בית המשפט, לה הסכימו הצדדים, כוללת לא רק את הבאת הטענות בפני מליאת המשיבה אלא קיום דיון במליאת המשיבה בטענות העותרת והכרעה כאמור לעיל, קודם להכרעה בתכנית האב. כאן המקום לציין כי עורכת דין כרמית רבי אשר ייצגה את המשיבים בדיון בעתירה, והיא גם החתומה על ההודעה על הסכמת הצדדים להצעת בית המשפט (אותה ביקשו בדיון לשקול מספר ימים) וכן סגנית מנהל אגף התכנון במשיבה- הגב' גרינברג, לא מצאו לנכון להופיע בדיון בבקשה הנידונה וככל הנראה לא בכדי. נראה כי בנקל היה ניתן לאשר, גם על ידי נציגי המשיבים שנכחו בדיון בעתירה, את העובדות המתוארות בבקשה, את התנהלות הדיון המתוארת ואת דברי בית המשפט לצדדים שקדמו להצעה שקיבלה ביטוי בפרוטוקול. סוף דבר, העובדות המתוארות בבקשה לעניין התנהלות הדיון שהביאו להצעת בית המשפט מתוארות כהווייתן. המסקנה היא שהמשמעות היחידה שניתן לייחס לפסק-הדין, היא שטענות העותרת יובאו בפני מליאת המשיבה על מנת שזו תדון בהן ותקבל החלטה, קודם לדיון בתכנית האב למע"ר דרום. לא ניתן לפרשו כאילו היה על המשיבים רק להביא את טענות העותרת בפני המשיבה, אך מבלי לקיים דיון ולקבל החלטה בדבר עמדתה העדכנית בסוגיית פינוי חוף הים וחילופי השטחים עם המבקשת - כל זאת בטרם תכריע המשיבה בעניין תכנית האב למע"ר דרום. הפירוש שמנסים המשיבים ליתן עתה להצעת בית המשפט, תוך ניסיון לנצל את הפרצה שיש בניסוח פסק הדין, לוקה בחוסר תום לב. אם אכן יש לפרש את פסק הדין, כטענת המשיבים "ככתבו וכלשונו" אזי, מה היה הטעם שהמשיבים בחרו להביא בפני מליאת המשיבה את טענותיהם בתשובתם לעתירה? מפסק הדין "ככתבו וכלשונו" לא עולה כלל כי על המשיבים להביא טענותיהם בפני המליאה. אין לקבל את הפרשנות שמנסים המשיבים ליתן לפסק הדין ואין על כן לקבל את טענתם כאילו די בקיומו על ידם "ככתבו וכלשונו". הרי המשמעות שיש לייחס ל"כתבו ולשונו" נגזרת מרוחו ותכליתו שהיו ידועים היטב למשיבים. לעניין זה יפים הדברים שנאמרו בע"פ 6981/13 יקבי ירושלים אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' "אנטיפוד השקעות" (9.12.13) מפי השופט זילברטל: כשמדובר במחלוקת "מדומה", מעושה, או במחלוקת המבוססת על עמדה מחוסרת תום לב של אחד הצדדים, דהיינו - במחלוקת שאינה מחלוקת של אמת אלא בניסיון להתחמק מביצוע פסק דין ברור וחד משמעי, ניתן וצריך "להכריע" בה בגדר הליכי הביזיון". בענייננו, המחלוקת אינה "מחלוקת של אמת" אלא ניסיון של המשיבים להתחמק מביצוע פסק הדין שהיה ברור להם וחד משמעי. אחזור ואדגיש כי עמדת המשיבים לעניין הפרשנות הנטענת על-ידם היא עמדה מחוסרת תום-לב. כפי שהתברר, ניסיון המשיבים להתחמק מביצועו של פסק הדין נבע מחששם מתביעה שתוגש כנגדם היה ו"ההחלטה המאשרת" תבוטל. המבקשת לא הסתירה את האפשרות, כי היה ו"ההחלטה המאשרת" תבוטל, תגיש כנגד המשיבה תביעה לפיצוי על הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מכך שבמשך כעשר שנים מחזיקה המבקשת בקרקע בחוף הים, "כאבן שאין לה הופכין" בציפייה לחילופי השטחים המובטחים. עוד התברר כי צודקת המבקשת בטענתה כי המשיבה מדברת בשני קולות. מחד גיסא, היא טוענת להיעדר תוקף משפטי ל"החלטה המאשרת". מאידך גיסא, בדיון שהתקיים במשיבה ביום 5.10.14, אושרה "הבחינה התכנונית הכוללת של מע"ר דרום", באופן שביחס למגרש 32 נאמר בתכנית שהוא "פוטנציאל לאדווית" וב"הערות והסברים" נאמר בתכנית הנ"ל כי "קיימת החלטת וועדה מיום 23.2.10.... על סמך החלטה מליאה מיום מ-24.11.04 לפינוי מגרש מס'_ השייך לחברת אדווית ויצירת מגרש ובו 100 יח"ד כפיצוי". היינו, בניגוד לעמדת המשיבה בעתירה, ניתן ל"החלטה המאשרת" ביטוי בתכנית האב. גם הדיבור בשני קולות מעיד על חוסר תום ליבה של המשיבה. מסקנתי היא אפוא, כי המשיבה לא קיימה את פסק הדין. לא למותר להוסיף, כי גם על פי הפרשנות שנותנים המשיבים היום לפסק הדין, לא קוים על ידם פסק הדין. הרי בדיון במליאת המשיבה לא הובאו הטענות העולות בעתירה, כפי שהורה פסק הדין. אומנם המבקשת שלחה לחברי המליאה קודם לדיון את עיקר טענותיה בעתירה, אך כטענת המבקשת, אין לדעת אם אכן קיבלו חברי המליאה את עיקר טענותיה. פסק הדין הטיל על המשיבה חובה להציג לחברי הועדה את הדברים, והיא אינה יוצאת ידי חובתה על-ידי הסתמכות על מכתב כלשהו שנשלח מטעם המבקשת. מצד אחד, באי כוח המבקשת לא קיבלו רשות לטעון בפני מליאת המשיבה. מצד שני, הוברר כי ב"כ המשיבים - עורך הדין וילצ'יק - הקריא בדיון בפני מליאת המשיבה "תגובה קצרה" שהכין כדבריו בפניה, המשתרעת על פני לא פחות מחמישה עמודים ואשר הייתה גם מונחת בפני חברי הוועדה (ראה נספח 3 לבקשה). אם אכן, כטענת ב"כ המשיבים, הוא הסתפק בכך שהמבקשת שלחה לחברי המליאה את עיקר טענותיה ועשתה בכך את מלאכתו, היה מקום להסתפק גם בהנחת "תגובה קצרה" בפני חברי הוועדה מטעם המשיבים ולא היה מקום להקריא בעל פה את תגובת המשיבים הארוכה מבלי להביא את טענות העותרת בפני מליאת המשיבה במהלך הדיון. העלאת טענות המשיבים בלבד בפני מליאת הוועדה מעידה גם היא על חוסר תום הלב של המשיבה. גם מטעם זה, של אי הבאת טענות העותרת בפני מליאת המשיבה במהלך הדיון, יש לקבוע כי המשיבים לא קיימו את פסק הדין. משלא קוים פסק הדין, ניתן בזה צו למשיבה לקיים את פסק הדין במלואו ומכיוון שעל פי פסק הדין, היה הדיון בטענות העותרת אמור להתקיים קודם הדיון בתכנית האב למע"ר דרום, תקיים המשיבה דיון נוסף בתכנית האב למע"ר דרום, לאחר קבלת החלטה על ידה בעניין עמדתה העדכנית בסוגיית פינוי חוף הים וחילופי השטחים עם המבקשת. החלטה זו מתייחסת למשיבה בלבד, לאור טענות ב"כ המשיבים לעניין היעדר סמכותו של המשיב בכל הקשור לבקשה. לא תקיים המשיבה את פסק הדין במלואו, בהתאם לאמור בהחלטה זו, עד ליום 15.1.15, תשלם המשיבה קנס בסך של 100,000 ₪. אני מחייבת את המשיבה בהוצאות המבקשת בסך 20,000 ₪. אי קיום פסק דין