רסיסים בגוף בעקבות תאונת דרכים

רסיסים בגוף בעקבות תאונת דרכים

1. התובעת, ילידת 11.1.82, נפגעה בתאונת דרכים ביום 13.6.00 עת הייתה כמעט בת 17.5 שנים. בעת התרחשותה של התאונה הייתה התובעת תלמידת כיתה יא' לקראת סיום שנת הלימודים. התאונה ארעה בצפון הארץ שעה בה התובעת הייתה ועודנה תושבת העיר אילת. בעת התרחשותה של התאונה התובעת נעדרה מלימודיה בבית הספר מאחר ונסעה עם החבר שלה אותה העת לטיול בצפון הארץ.

2. כתוצאה מן התאונה אושפזה התובעת בבית החולים בנהריה למשך 4 ימים כשהיא סובלת מפגיעות שונות וביניהן מרסיסים בגופה, בין היתר בפניה.

3. התובעת עתרה למינוי מומחים רפואיים. מונו שני מומחים האחד בתחום הרפואה הפלסטית, פרופ' דן מלר והשני בתחום הרפואה הפסיכאטרית ד"ר אייל שמיר.

4. בחוות דעתו מעריך פרופ' דן מלר כי לתובעת נותרו 10% נכות בתחום מומחיותו, הרפואה פלסטית. בתחום הרפואה הפסיכיאטרית העריך ד"ר אייל שמיר בחוות דעתו הראשונה מיום 20.10.05 כי לתובעת נותרה נכות נפשית בשעור של 30%, אולם הוא ציין כי אין לשלול כי הפניה לטיפול נפשי יכולה להביא לשיפור במצבה. על כן הוא המליץ כי נכות זו תהיה לתקופה של שנתיים כאשר לאחר מכן תבוצע הערכה חוזרת.
בחוות דעתו הסופית מיום 27.10.09 העריך את נוכתה הקבועה בשעור של 15%. יש לציין כי לד"ר אייל שמיר הופנו שאלות הבהרה וכן נדרש לעדות וחקירה נגדית.

5. שעור נכותה של התובעת והשלכות נכות זו על חייה הינם המחלקות בתיק זה. המחלוקת רחבה ומשתרעת כמעט על כל אפיון של אורחות חייה של התובעת לפני התאונה ולאחריה.

6. התובעת חוזרת ומציינת כי לפני התאונה הייתה תלמידה מצטיינת, עמדה בפניה קריירה בדוגמנות, היה לה חבר, לא תכננה להתחתן בגיל צעיר וכו'. בפועל מאחר והתאונה ארעה בטרם סיימה כיתה יא' התדרדרו לימודיה, לא עסקה בדוגמנות, לא סיימה בגרות, לא למדה באוניברסיטה, לא עובדת עם ציבור לא מעורבת חברתית וכו'. עוסקת בטיפול בילדיה ועבודה במשרד בעסק המשפחתי.

7. בתיק זה נשמעו ראיות. מטעם התובעת הוגש תצהירה של התובעת וכן תצהיר אמה של התובעת הגב' ולנטיה בלגולו ותצהיר אביה מר אלכסנדר בלגולו שלושתם נחקרו בחקירה נגדית. מטעם הנתבעת לא הובאו עדים אולם, הנתבעת ביקשה לחקור את המומחה ד"ר אייל שמיר אודות חוות דעתו וכך היה. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

הנכות בתחום הרפואה הפלסטית

8. פרופ' דן מלר המומחה הרפואי בתחום הכירורגיה הפלסטית מתאר בחוות דעתו את פניה של התובעת. ביחס למצח הוא מציין כי קיימות צלקות קטנות רבות בשני שליש הימני של המצח. צבען כצבע העור והן אינן בולטות לעין אבל המרקם הכללי של העור מחוספס וצבע העור אינו זהה לעור בצד השמאלי שלא נפגע. הוא מציין עוד שלושה דברים אשר בקושי נראים לעין, גוש קשיח קטן הניתן למישוש בחלק העליון של המצח ושתי צלקות עדינות שבקושי נגלות לעין בפינה הימנית של העפעף השמאלי העליון וכן בלחי שמאל.
הוא מאשר שכמו אותו רסיס אשר נמוש יכולים להיות עוד רסיסים קטנים שלא נמושו אך גורמים לנפיחויות מעת לעת.
המומחה מציין כי ניתוח שיוף שמטרתו להחליק את שטח העור ולעדן את מראהו יכול להוריד את נכותה בשעור של 50% אך הדבר תלוי במידת הצלחתו. ניתוח שכזה עולה במועד עריכת חוות הדעת כ- 8,000 ₪ .
המומחה מעריך את נכותה של התובעת ב- 10%.

9. ראיתי את התובעת והיא טובת מראה גם היום. התובעת מעידה על עצמה שהיא מתאפרת. בטוחני, כפי שעולה גם מחוות הדעת הפסיכיאטרית וכן מעדותה בביתה משפט כי התפיסה הסובייקטיבית של התובעת בדבר מראה פניה מחמירה עמה באופן ניכר לעומת המצב הקיים, מבחינה אובייקטיבית. עניין זה בא לידי ביטוי בשאלת הנכות הפסיכיאטרית. הנכות בתחום הרפואה הפלסטית צריכה להבחן על בסיס אמות מידה אובייקטיביות.

10. הנני מאמצת את חוות דעתו של המומחה פרופ' מלר באשר לשעור נכותה הרפואית של התובעת בגובה 10%.

11. באשר לנכות התפקודית כתוצאה מכך, איני מקבלת את טענת הנתבעת כי אין לנכות פלסטית זו כל השפעה תפקודית. וגם איני מאמצת את עמדת התובעת כי ההשפעה התפקודית הינה בהתאם לנכות הרפואית או יותר. לדדי נכון הוא לקבוע כי מחצית מן הנכות האמורה הינה בעלת השלכה תפקודית. התובעת מלינה על תופעות רבת ומגבלות רבות כתוצאה מהתפיסה שלה את מצב פניה וההשפעה הסובייקטיבית על חייה. דברים אלו באים לידי ביטוי בנכות הפסיכיאטרית.

12. לפיכך, הנני קובעת כי נכותה הרפואית בתחום הרפואה הפלסטית הינה 10% ואילו נכותה התפקודית כתוצאה מכך הינה 5%.

הנכות בתחום הרפואה הפסיכיאטרית

13. ד"ר שמיר ערך חוות דעת ראשונה ביום 20.10.05. בחוות דעת זו הוא מתאר כי תאונתה דרכים גרמה לשבר קשה בחייה של התובעת וחלה תפנית משמעותית בחייה שהביאה לחוויה קשה בחוסר היכולת שלה לקבל את הפניה. המומחה מציין מפורשות כי עוצמת החוויה והשבר הנפשי גדולה בהרבה ממידת הפגיעה הפיזית. המומחה מציין כי הסימנים הקליניים אשר הופיעו מתאימים לפוסט טראומה משולבת עם דיכאון משני.
ד"ר שמיר מעריך באותו שלב את נכותה בשיעור של 30% אך מציין כי המלצה זו תקפה שנתיים במהלכה הוא ממליץ על טיפול נפשי. לאחר מכן יש לערוך הערכה חוזרת.

14. נחו שאלות הבהרה למומחה. בתשובות המומחה הוא ציין כי על התובעת להיות מטופלת תרופתית על ידי רופא פסיכיאטר, בנוסף להיות בטיפול אצל פסיכולוג. המעקב הפסיכיאטרי צריך להיות בממוצע פגישה אחת לחודש ואילו הטיפול הפסיכולוגי בתדירות של אחת לשבוע ואף פעמים בשבוע בשלושת החודשים הראשונים.

15. לאחר דיונים בנושא זהות המטפל ומימון הטיפול התקבלה בהסכמה החלטה בדבר תשלום תכוף של 10,000 ₪ . בישיבת ביהמ"ש מיום 23.12.07 הודיעה התובעת כי טרם החלה בטיפול בשל לידת בנה. התעוררו מחלוקות באשר למידתה מחויבות של התובעת לטיפול. כיום מחלוקות אלו לובשות לבוש בדמות השאלה האם התובעת פעלה כנדרש להקטנת נזקה.

16. התובעת הודיעה והציגה אישור כי קיבלה 17 טיפולים על ידי פסיכולוג בלבד. הובהר כי התובעת סירבה לטיפול פסיכיאטרי ונטילת תרופות . גם הפגישות עם הפסיכולוג היו בתדירות נמוכה.

17. הוחלט על ידי ביום 7.9.08, כי תביעתה של התובעת לא תמחק, שאלת היקפו של הטיפול שקיבלה התובעת תיבדק על ידי המומחה. המומחה הרפואי התבקש בין היתר להתייחס לשאלת השפעת הטיפול על מצבה של התובעת וכיצד היה צפי להשפיע הטיפול אילו קיימה את אשר המליץ.

18. המומחה ערך חוות דעת נוספת ביום 27.10.09. המומחה מתאר כי מחד התובעת מנהלת לכאורה אורח חיים נורמטיבי כשל מי אשר עברה שיקום. היא נישאה עובדת, נוהגת מגדלת ילדים. אולם, מדובר באישה המוצפת חרדות, איבדה בתאונה את שמחת החיים ואת הבטחון העצמי. בניית המשפחה והתעסקותה נדרשת עם הילדים מרחיקים אותה מתכניה האישים. קיימת הימנעות מספונטניות.
המומחה מציין כי נותרו התסמינים הפוסט טראומטיים וכן תגובה נפשית חרדתית דכאונית.

19. באשר לטיפול הנפשי מציין המומחה שטיפול נפשי מחייב כימיה בין המטופל למטפל. נדרש אמון. לא ניתן לכפות טיפול על אדם. התובעת ניסתה להיות בטיפול. עזבה עקב התנגדותה לטיפול בתרופות גם לאחר שילדה. המומחה מעריך כי טיפול נפשי יכול עדין להיות מקור תמיכה וצמיחה עבור התובעת גם טיפול תרופתי עשוי לעזור. אולם, הדבר מעורר קושי מנוכח הרקע המשפחתי והסביבתי של התובעת אשר אינו מגלה פתיחות לכך ומהווה בלם שאינו מאפשר לה להיות מטופלת. העובדה שלא הייתה בטיפול נובעת מארועי חיים אשר על פי הבנתה היוו את השיקום.

20. המומחה מסכם חוות דעתו בכך כי להערכתו נכותה הצמיתה של התובעת הינה בשעור של 15%.

21. המומחה נחקר בחקירה נגדית על ידי שני הצדדים.
מכל החומר אשר הצטבר בעניין זה לומדת אני כי למרות שהתובעת לא השלימה טיפול מלא, כן חל שיפור במצבה. התופעות נשארו אולם הועצמה שלהם פחתה (פרוטוקול עמ' 11 ש' 9). המומחה מאשר כי יכול והיה מתבצע טיפול עוד לפני כן הייתה הצלחה ואחוזי הנכות היו יורדים ל- 10%. לשאלה מה היה בעתיד כאשר יגדלו הילדים ותהיה פחות במסגרת מחיבת של עשיה הוא משיב כי זה תלוי בכוחות שיעמדו לרשותה וטיפול שתעבור עד אז. קשה לצפות.

22. המומחה מתאר מצב בו התובעת עברה שבר בחייה, אשר אינו קשור לנתונים האובייקטיבים. מבחינתה המסלול שלה הקודם לעבר דוגמנות וחיים המבוססים מאוד על הערכת הגוף נשבר. למדתי מחוות הדעת שהגיש ומעדותו כי אין לכך קשר לשאלה האם באמת הייתה הופכת לדוגמנית. הזו חווית החיים הסובייקטיבית שלה, השבר.

23. נושא שעלה לאורך החקירה נגדית בעיקר של מטעם הנתבעים הינו פער עובדתי בין העובדות הידועות לנו ומאושרות על ידי התובעת לבין התמונה העובדתית בדבר חייה כפי שהיא מתקבלת בעיקר מחוות דעתו הראשונה של המומחה.

24. בחוות דעתו הראשונה של המומחה מציין המומחה כי התובעת מסתגרת חברתית מרוחקת ונמנעת. כאשר מתברר כי באותו שלב היה לה חבר, בן זוג, והיא התגוררה עמו. המומחה מסביר כי בן זוג אינו שקול מבחינת הימנעות לחיי חברה. יחד עם זאת ניכר כי מידע זה לא היה בפניו.

25. המומחה התייחס בחוותה דעת הראשונה להימנעות ולחוסר יכולת לעבודה יצרנית ולעמוד במסגרת דרשנית. המומחה לא היה מודע אותה העת כי התובעת הוציאה רשיון נהיגה וכי היא למדה קורס איפור אשר חייב אותה לנסוע פעם בשבוע לתל אביב מאילת באוטובוסים. המומחה מאשר כי מדובר בשתי פעולות המחייבות התגייסות. יחד עם זאת מציין כי קורס איפור אכן מתאים כי התובעת תוכל להתגייס למענו שכן מדובר במיומנות שעוזרת לה להסתיר את פניה וכן נושקת לחלומותיה הקודמים.

26. המומחה מציין כי התאונה גרמה לירידה ניכרת בלימודיה וכי לא סיימה בגרות מלאה. איני מוצאת כי עובדתית כך הוא. התובעת למדה בכתה י' במסגרת מסלול שאינו לבגרות אלא לתעודת גמר בניהול מזכירות. במסלול זה אכן הגיעה להישגים יפים כמשתקף בתעודות אשר צורפו ובסוף אותה שנה זכתה בתעודת הצטיינות. ככל הנראה על סמך הישגים אלו עברה בשנת הלימודים שלאחר מכן למסלול בגרות עיונית מלאה גם כן במגמת ניהול מזכירות. ניכרת ירידה בהישגיה. לא ניתן ליחס את הירידה בהישגים לתאונה שכן התאונה ארעה ממש בסמוך לסיום שנת הלימודים. עוד יש לציין כי איני רואה פער בין ציונה של התובעת בתום כתה יא' לבין ציונה בתום כתה יב'.

המומחה מתייחס לכך ואומר כי מדובר בגיל ההתבגרות והוא מאופיין בהשתובבות ובעליות וירידות. גם כך, לא אוכל לקבל כי התואנה היא אשר גרמה לשינוי זה ולא כי מדובר ממילא ברמת ההישגים שהייתה גם לפני התאונה.

27. למרות כל האמור לעיל לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה שהגישה הנתבעת למנות מומחה רפואי נוסף. תפקידו של רופא הוא קודם כל להאמין לחולה הבא לפניו. כפי שגם הסביר המומחה, הרי שברפואה הפסיכיאטרית ישנה חשיבות לחוויה הסובייקטיבית של התובעת. עוד אציין כי אכן תפקיד הנתבעת להצביע על פערים אלו ותפקיד ביתה שמפט לבחון את החוות הדעת לאורם.

28. לאחר שבחנתי את כל החומר שהונח לפני מוצאת אני כי נכון הוא לאמץ את חוות דעתו הסופית של התובע בדבר נכות פסיכיאטרית בשעור של 15%. איני מוצאת לנכון לקבוע כי הנכות התפקודית עולה או פחותה מנכות זו. ניכר כי המומחה, ד"ר שמיר גילם לתוך נכות זו את כל המרכיבים המאפיינים את תפקודה של התובעת. העובדה כי עובדת בעסק משפחתי אשר מקל עמה רבות ביחס לדרישות ממנה וכי כל מקום עבודה אחר לא היה מאפשר זאת. הכל בא לידי ביטוי בחוות דעתו.

29. באשר לנכות הזמנית שקבע המומחה בשעור של 30%. ראשית אציין כי איני מוצאת כי יש לשאלה אם זו הנכות שתאומץ על ידי השלכה מעשית על פסק הדין שכן, התובעת ממילא עבדה בכל התקופה הזו בעסק המשפחתי וכפי שאפרט בהמשך שכרה לא היה תולדה של חישוב אריטמתי של שעות עבודתה או של תפוקתה. באשר לכאב וסבל אין לכך השלכה שכן עסקינן בפלת"ד ומדובר בחישוב אריטמתי על פי אחוזי נכות לצמיתות.

30. אוכל רק לציין כי ניכר בעיני כי נכותה הזמנית של התובעת עד אשר נולדו ילדיה ועסקה בגידולם, וכן הלכה לכמה פגישות טיפוליות ואולי גם המפגשים עם המומחה מטעם בית המשפט, הייתה גבוה יותר. יחד עם זאת דומה בעיני כי נכות בשעור של 30% אינה מאפיינת את יכולתה התפקודית באותה תקופה ומדובר בנכות אשר שעורה נמוך יותר.

31. הרופא אינו חוקר ואין תפקידו לוודא ולבדוק עכל פרט אשר החולה מוסר לו. כאמור זה תפקידה של הנתבעת. כמו כן ובמיוחד רופא פסיכיאטר מתרשם מן החוויה האישית של תובע ממצוקתו הסובייקטיבית. אולם, יחד עם זאת אין להתעלם מכך כי קיים פער בין תמונת חייה של התובעת כפי שהתקבלה אצל המומחה עת ערך את חוות דעתו הראשונה לבין זו אשר התקיימה במציאות. דומה בעיני כי המומחה, כמומחה בתחום הנפשי, המבצע את תפקידו על הצד הטוב ביותר, הביע אמפטיה רבה לתובעת. יחד עם זאת, עם כל הצער שבדבר, אין מצויים אנו בהליך טיפולי כי אם משפטי אשר בא להעריך נכונה את מצבה של התובעת ויש לראות את הדברים בעין ביקורתית, וזה תפקיד של בית המשפט בעזרת בעלי הדין.


השתכרותה של התובעת

32. התובעת עבדה בעסק המשפחתי בניהולו של אביה. הובהר מעדויות התובעת ואביה כי עבודתה שם הינה תערובת של עבודה ועזרה שהוריה נותנים לה. עבודתה התאפיינה, בהיעדרויות רבות, בדרישות תפקוד מעטות, חוסר שביעות רצון שלה מהעבודה ומאידך שביעות רצון מכך כי מדובר בעבודה אשר אינה כרוכה בחשיפה לאנשים או בדרישות נוקשות. כמו כן התבררה תמונה כי אין כל קשר בין השכר אשר קיבלה לבין העובדה בפועל לא בבחינת השעות ולא בבחינת ההספק או אף הנוכחות במקום העבודה.

33. אביה של התובעת מעיד כי לפעמים התובעת לא מגיעה לעבודה כי כואב לה הראש או שיש לה בעיה של נפיחות. האב גם מאשר כי לא בכל חודש התובעת מקבלת את אותו השכר (כפי שמשתקף במסמכים), לדבריו הדבר תלוי ביכולתו של העסק לשלם. ברישומים מופיע כי התובעת עושה לפעמים שעות נוספות. האב מסביר – "באמת, לפעמים אנחנו רושמים. זה אותו כסף, זה אותה משפחה." (פרוטוקול עמ' 32 ש' 16). הוא מציין עוד כי מעסיק אחר לא היה מעסיק אותה שכן חצי חודש כלל אינה עובדת (ש' 25-26). הוא מאשר שיכול להיות שהיא גם מרשה לעצמה מאחר ואביה הוא המעביד שלה (ש' 30).

34. מהתובעת אנו לומדים כי לאחר לידת כל אחד משני בניה היא נשארה בבית במשך שנה ואף יותר. יחד עם זה על פי טופסי 106, היא לא עבדה רק שלושה חודשים לאחר הלידה. התובעת מאשרת כי הוריה נתנו לה משכורת גם כאשר לא עבדה ונשארה בבית עם הילדים. (פרוטוקול עמ' 22 ש' 21 – עמ' 23 ש' 4).

35. נמצא אם כן כי אין העבודה אצל אביה בעסק המשפחתי יכולה להוות אינדיקציה ליכולת ההשתכרות של התובעת. השכר אינו קשור לביצועים ולנוכחות. אין דרישה לנכוחות והתובעת לא התעמתה עם מסגרת מחייבת . אציין לעניין זה כי גם על פי דברי התובעת וגם על פי דברי המומחה הפסיכיאטר, בצבא כן הצליחה לקיים את הדרישות ולעמוד במסגרת המחייבת, גם אם לא השתתפה במסגרת החברתית הנוצרת שם.

36. יש לתת את הדעת גם כי עבודה במסגרת המשפחתית אינה בטוחה לעד ואין לבטוח במקור הכנסה זה. התובעת הודיעה לבית המשפט באוקטובר 2012, כי אחיה מנהל את העסק והפסיק להעסיקה.

37. התובעת טוענת כי לא רק שהייתה לומדת לימודים אקדמאים ומשתכרת את השכר הממוצע במשק, הרי שאף הייתה משתכרת יותר בשל קריירת הדוגמנות אשר הייתה צפויה לה והתאונה קטעה אותה.
לעניין זה יש להבהיר כי כאן, להבדיל מהדיון בשאלת הנכות הפסיכיאטרית, בית המשפט נדרש לבחינה אובייקטיבית. לא די לעניין זה משאלותיה ולחלומותיה, על מנת לסטות למעלה מן השכר הממוצע במשק יש לקבוע כי אכן מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון כי הייתה אכן פותחת בקריירת דוגמנות עם הכנסה ניכרת מעל השכר הממוצע במשק. איני מוצאת כי עניין זה הוכח.

38. התובעת מציגה כי פנתה לסוכנות דוגמנות כלשהיא ועשו לה "בוק". לדבריה לפני התאונה פנה אליה והציג לה הצעה לפרסם תכשיר שער ונעלים. לא דובר לא על סכומים ואל על שום דבר מוגדר. אין גם הסכם. מדובר בדבר מה אשר אינו יכול הלוות תשתית לקביעה כלשהיא כי אכן הייתה בפניה קריירה מסוג זה.

39. לדדי, נכון הוא לערוך תחשיב על פי השכר הממוצע במשק. כפי שיכול והתובעת גם ללא התאונה לא הייתה משלימה בגרות מלאה, גם יכול והייתה פונה לדוגמנות ומצליחה שם במידה כזו או אחרת. כיול גם שמי שאין בידיו בגרות מלאה מרוויח יותר ממי שיש בידיו תעודה כזו. זה טיבו של השכר הממוצע, המכיל את כל האפשרויות ומשקללן.

40. לפיכך, נכון לדדי לערוך חשיוב בדבר הפסד השתכרות לפי הנכות התפקודית ביחס לשכר הממוצע במשק, מתום מועד עובדתה בעסק המשפחתי ועד תום תקופת ההשתכרות הצפויה.

חישוב הפיצוי

41. כאב וסבל-
על פי 15% נכות נפשית ו-10% נכות בתחום הרפואה הפלסטית, נכות משוקללת של 23.5%, סך הכל על פי החוק- 41,516 ₪.

42. הפסד השתכרות לעבר-
השכר הממוצע במשק נכון להיום (על פי אתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) הינו 9,557 ₪. מאחר ועסקינן בפלת"ד יש לבחון את השכר נטו 7,561 ₪.
הנכות התפקודית המשוקללת הינה 15% נפשי בתוספת 5% פלסטית הינם 19.25% נכות משוקללת.
מחודש 11/12 ועד היום סך הכל 15 חודשים.
לפיכך החישוב הינו 19.25%* 7,561 ₪ * 15 = 21,832 ₪.
איני מוצאת לנכון להוסיף הפרשי הצמדה שכן החישוב נערך על פי השכר הממוצע במשק עתה ולא נכון לכל חודש. יש להוסיף הפרשי ריבית נוכח חלוף הזמן, מאמצע התקופה (חודש 7/13) ועד היום.
סך הכל נכון להיום 22,003 ₪.

43. הפסד השתכרות לעתיד
על פי אותו חישוב - נכות משוקללת של 19.25%, שכר חודשי נטו של 7,561 ₪, בהיוון עד גיל 65.
סך הכל נכון להיום 366,530 ₪.

44. עזרת צד ג' בעבר
הוריה של התובעת העסיקו אותה בעסק המשפחתי ללא תלות בתוצר. כל תקופת עבודת של התובעת באותו מקום לא נלקחה בחשבון בחישוב הפסד השתכורת בעבר. יש להתחשב בכך בפסיקת עזרת צד ג' בעבר.
איני יכולה לערוך חישוב אריטמתי. כאמור, אין קשר בין העבודה של התובעת לשכרה. גם לא ידוע כמה עזרה קבלה מהוריה כסבים וסבתות וכמה כתולדה של מצבה.
הנני פוסקת עזרת צד ג' לעבר בסך של 20,000₪.

45. עזרת צד ג' בעתיד
ברי לי כי התובעת תזדקק בתקופת שפל ליותר עזרה מאשר כל אם אחרת או אישה אחרת בגילה.
הנני פוסקת עזרת צד ג' לעתיד בסך של 10,000 ₪.

46. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד
התובעת הלכה ל- 17 מפגשים עם פסיכולוג. היא לא נטלה תרופות ללא מרשם. לדבריה עלות התרופות החודשית שלה עולה כדי 60 ₪ בחודש.
התובעת טוענת כי היא מעוניינת לעבור עכשיו טיפול פסיכולוגי אך פרטי בלבד בעלות של 400 ₪ לטיפול שבועי למשך כחמש שנים.
הנתבעת טעונת כי במשך 11 שנים, ועל אף שקיבלה תשלום תכוף לא ניצלה זאת התובעת לטיפול פסיכולוגי. אין לפצותה בגין טיפול אשר הסבירות כי תפנה אליו נמוכה. עוד מוסיפה הנתבעת ומציינת כי התובעת יכולה לקבל טיפול זה דרך קופת חולים מכבי בה היא חברה בעלות פחותה בהרבה כ- 100 עד 150 ₪ לטיפול.
ביחס לעבר יש לפסוק לתובעת את הוצאות 17 הטיפולים שעברה. לדבריה 150 ₪ לשני טיפולים ו- 100 ₪ לכל טיפול נוסף. סך הכל 1,800 ₪.
באשר לתרופות, לא הוצגו קבלות. התובעת מסרבת לקבל תרופות מרשם והיא מציינת את הסיבה- פגיעה ביחסים אינטימיים וחשש שלא תתעורר בלילה לילדים. כמו כן עולה מחוותה דעת הפסיכיאטרית כי קיימת גם מניעות חברתית תרבותית.
מוצאת אני לנכון לפסוק פיצוי על פי 30 ₪ לחודש בגין תרופות שכן, גם אם הייתה מקבלת תרופות מרשם הרי שהייתה נדרשת להשתתפות עצמית.
מאז התאונה ועד היום כ- 5,000 ₪.
סך הכל הוצאות רפואיות לעבר 6,800 ₪

באשר להוצאות לעתיד, על פי 30 ₪ לחודש בגין תרופות בהיוון עד סוף תוחלת החיים הממוצעת 9,462 ₪.

אין בידי לדעת האם התובעת תפנה לטיפול פסיכולוגי בעתיד אם לאו. כפי שטוענת הנתבעת ניסיון העבר מלמד כי עד עתה הלכה רק ל- 17 טיפולים, למרות הזמן הרב אשר חלף מאז התאונה ועד היום וגם זאת רק במסגרת ההליך המשפטי. מנגד, טוענת התובעת כי אם יהיו בידיה האמצעים לכך ותוכל לפנות לטיפול פרטי היא חפצה לעשות כן.

לדדי נכון לערוך חישוב על פי טיפול במשך שנתיים, שטיפול שבועי בעלות של 150 ₪ לפגישה. יהיה כך כדי לאזן בין האפשרויות השונות, האם בכלל תפנה לטיפול אם לאו ואם כן בין הקטנת הנזק באמצעות טיפול בקופת חולים לבין טענתה כי אין במקומותיה פסיכולוג העובד עם קופת חולים העונה לדרישותיה, שכן המבחר מצומצם באילת וסביבתה.
סך הכל עבור טיפול פסיכולוגי 18,600 ₪ .

סך הכל הוצאות רפואיות לעתיד 25,400 ₪.

איני ממוצאת לנכון להוסיף בגין נסיעות לטיפולים שכן לא ידוע היכן יבוצעו הטיפולים ודומה בעיני כי לאור הספקות בדבר מקום הטיפול, תקופתו ועצם קיומו של הטיפול הסכום האמור לעיל מגלם גם את הוצאות היציאה לטיפול.
סיכום

47. סך כל פיצוי לאור האמור לעיל הינו 492,249 ₪. מסכום זה יש לנכות את התשלום התכוף ששלמה הנתבעת לתובעת בסך של 10,000 ₪ הכולל שכ"ט עו"ד ומע"מ ועל כן על פי חישוב הנתבעת סך הכל 8,713 ₪, מיום 25.4.07. בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד היום 12,008 ₪.
סך כל פיצוי 480,241 ₪

48. הנתבעים יחד ולחוד ישלמו לתובעת סך של 480,241 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך של 1,000 ש" וכן הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 62,500 ₪.

49. כל הסכומים ישולמו בתוך 45 יום מיום המצאת פסק דין זה שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תאונת דרכים קשה

  2. תאונת דרכים כסף

  3. חוק תאונות דרכים

  4. תאונת דרכים מל"ל

  5. תאונות דרכים קשות

  6. תאונת דרכים תביעה

  7. תאונת דרכים מזכירה

  8. תאונת דרכים נהג חדש

  9. תאונת דרכים פנסיונר

  10. תאונת דרכים כוח מכני

  11. תאונת דרכים גרר נגרר

  12. תביעה על תאונת דרכים

  13. אב נהרג בתאונת דרכים

  14. תאונת דרכים זעזוע מוח

  15. תאונות דרכים פסקי דין

  16. תאונת דרכים פגיעה בראש

  17. תאונת דרכים כסא גלגלים

  18. תאונת דרכים פיגור שכלי

  19. עו"ד תאונת דרכים קטלנית

  20. תאונת דרכים ייעוץ משפטי

  21. תאונת דרכים נהג לא ידוע

  22. תאונת דרכים נהג אמבולנס

  23. תאונת דרכים אחרי שחרור

  24. תאונת דרכים קוודרופלגיה

  25. תאונת דרכים פגיעה מוחית

  26. אישור משטרה תאונת דרכים

  27. תאונת דרכים מחוץ לישראל

  28. תאונת דרכים הוצאות רפואיות

  29. את מי תובעים בתאונת דרכים

  30. תאונת דרכים תינוק

  31. תאונות דרכים קלות

  32. עו"ד מתמחה בתאונות דרכים

  33. תאונה בדרך לעבודה

  34. תאונת דרכים לא קשה

  35. מחפרון תאונת דרכים

  36. תאונת דרכים ללא מגע

  37. תאונת דרכים - קריעת עצבי היד

  38. התאמת דיור לנפגעי תאונת דרכים

  39. פגיעה בפה / בלסת בתאונת דרכים

  40. דמי מחיה בתאונת דרכים

  41. תאונת דרכים לאחר בלימה

  42. תאונת עבודה שהיא גם תאונת דרכים

  43. גמגום בגלל תאונת דרכים

  44. חבלת ראש בתאונת דרכים

  45. חרדות אחרי תאונת דרכים

  46. תאונת דרכים קשה תינוקת

  47. פגיעה בשתי תאונות דרכים

  48. אובדן עין בתאונת דרכים

  49. תאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה

  50. ? מנוף גלגלים נייד - תאונת דרכים

  51. תאונת דרכים עם שני נפגעים

  52. השתלת עור עקב תאונת דרכים

  53. סחרחורות אחרי תאונת דרכים

  54. קפיצת בנג'י - תאונת דרכים

  55. ? תאונה עם מחפר - האם תאונת דרכים

  56. ההבדל בין תאונת דרכים תאונת עבודה

  57. תאונת דרכים ללא מגע פיזי

  58. תאונת דרכים רשיון לא בתוקף

  59. נזקים עקיפים בתאונת דרכים

  60. עזרת צד ג לפני תאונת דרכים

  61. אנצפלופתיה עקב תאונת דרכים

  62. האם צריך להוכיח אשם לצורך פיצויים

  63. ארבעה הרוגים בתאונת דרכים

  64. כסא גלגלים עקב תאונת דרכים

  65. הכחשת מעורבות בתאונת דרכים

  66. חניה במקום אסור תאונת דרכים

  67. הפסד תנאים סוציאליים - תאונת דרכים

  68. התחזות של נפגע בתאונת דרכים

  69. עבר רפואי לנפגע תאונת דרכים

  70. היצרות דיסק לאחר תאונת דרכים

  71. ? כמה מקבלים משפחה של הרוג תאונת דרכים

  72. תאונת דרכים עם קלנועים חשמלית

  73. ישנוניות יתר עקב תאונת דרכים

  74. חוק הרשות הלאומית - טיפול בתאונת דרכים

  75. תאונת דרכים לאחר יציאה מהרכב

  76. תאונה בדרך להחלפת כרטיס חניה

  77. פצעים קשים מאוד בתאונת דרכים

  78. הפעולות שמומלץ לעשות אחרי תאונת דרכים

  79. הפעולות שמומלץ לעשות אחרי תאונת דרכים

  80. תאונה בדרך לאסוף שותף לעבודה

  81. תאונת דרכים קטלנית נהג בשלילה

  82. דוגמא פסק דין סעיף 4 ג' - תאונות דרכים

  83. כריתת כיס המרה עקב תאונת דרכים

  84. פגיעה בזיכרון לאחר תאונת דרכים

  85. רסיסים בגוף בעקבות תאונת דרכים

  86. מצב של ''צמח'' עקב תאונת דרכים

  87. תסמונת בתר חבלתית (PTSD) - תאונת דרכים

  88. בעיה קוגניטיבית עקב תאונת דרכים

  89. סטיה מנתיב נסיעה - תאונת דרכים

  90. עיוורון בעין אחת עקב תאונת דרכים

  91. אובדן שירותי אב ובעל או אישה בתאונת דרכים

  92. תאונת דרכים קשה של תיירת בישראל

  93. תאונת דרכים עקב התדרדרות לפתע לאחור

  94. תסמונת פוסט טראומטית - תאונת דרכים

  95. תאונת דרכים של מי שאינו אזרח ישראלי

  96. עבודה ''בשחור'' של נפגע בתאונת דרכים

  97. תאונת דרכים קטלנית בגלל כביש לא תקין

  98. בעיות רפואיות לפני תאונת דרכים מצב רפואי קודם

  99. תביעה נגד בית חולים – טיפול אחרי תאונת דרכים

  100. מה להביא לפגישה עם עורך דין בתאונת דרכים

  101. תביעת מעביד בגין תאונת דרכים של עובד

  102. מימון בדיקה רפואית לנפגע תאונת דרכים

  103. תביעה נגד קופת חולים לאחר תאונת דרכים

  104. תביעה כספית בגין תאונת דרכים שארעה ביפו

  105. איבוד הכרה תאונת דרכים / אבדן הכרה תאונת דרכים

  106. תאונה בדרך חזרה מהעבודה בחניה ליד הבית

  107. הכנסה לא מדווחת של אדם שנפגע בתאונת דרכים

  108. חוב כספי על טיפול רפואי לאחר תאונת דרכים

  109. תאונת דרכים: חבלת ראש עם דימומים תוך מוחיים

  110. ביטול כתב קבלה ויתור ושחרור - תאונת דרכים

  111. רשיון נהיגה - תאונת דרכים תאונת דרכים - אי תשלום אגרה

  112. תאונת דרכים במהלך ניסיון השלתבות מהנתיב הימני לנתיב השמאלי

  113. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון