נזקים לבית של שכן (צד ג') במהלך הריסת בתי מחבלים התובע מתגורר בחברון ובתביעה זו הוא תובע את מדינת ישראל בשל נזקים אשר נגרמו לו, לטענתו, בעת שהנתבעת ביצעה פעולות של הריסת בתי מחבלים לא רחוק מביתו. לטענת התובע, היו שני אירועים אשר בשניהם נגרמו לביתו נזקים. כיוון שמדובר בתיק מורכב ולמרות שנשמעו כבר חקירות והוגשו ראיות הסכימו הצדדים כי בשלב ראשון הם יסכמו בשאלת האחריות וקיומו של הנזק ורק לאחר מכן, ככל שאקבל את עמדת התובע, ימשיכו הצדדים להביא את ראיותיהם לעניין גובה הנזק. האירוע הראשון לגרסת התובע, ביום 18.5.03 בשעה 2:00 לפנות בוקר הורו כוחות הביטחון לו ולמשפחתו לפנות את הבית בשל פעילות מבצעית באזור. לטענת התובע, לכשחזרו בני המשפחה לביתם הם גילו כי הושחת רכוש רב, הרהיטים, הכלים הסניטריים, המכשירים החשמליים, המטבח, נגרמו סדקים בקירות ונגנב זהב ותכשיטים וכסף מזומן (סעיף 4 לכתב התביעה וסעיף 9 לתצהיר). התובע הגיש שלוש תמונות (סומנו כ-ת/1 עמוד 20 שורה 25 לפרוטוקול) בהן רואים הרס רב מאד בבית ותמונה נוספת של מכונית עם חלון מנופץ. ראוי להעיר כי האירוע הנטען על ידי התובע היה במועד בו הגיעו כוחות הביטחון כדי להרוס 3 בתים של מחבלים ובין היתר, גם את ביתו של האחיין של התובע (עמוד 19 שורה 17 לפרוטוקול). הנתבעת מכחישה את טענות התובע והביאה את ד' אשר היה מג"ד בגיזרה במועד הרלוונטי. ד' אינו מזכיר בתצהירו כניסה של כוחות הביטחון לבית התובע. בחקירה נגדית הוא מבהיר כי כל כניסה לבית ותפיסת בית מקומי, מקבלת אישור מראש ומתועדת (עמוד 25 שורה 22 לפרוטוקול), מלבד במקרה של חילופי אש במהלך אירוע מלחמתי (עמוד 25 שורה 31 לפרוטוקול) מקרה שאינו רלוונטי לענייננו. לגירסת הנתבעת, במקרה דנן, אין תיעוד על כניסה לבית התובע. בהמשך החקירה נשאל ד' לגבי תפיסת הבית המסוים של התובע והוא הבהיר כי הוא אינו זוכר כניסה לבית המדובר. העד ד' גם הבהיר ועמד על דעתו כי באותו המועד לא נעשתה סריקה בביתו של התובע (עמוד 31 שורה 14 לפרוטוקול), ואף הבהיר כי הסבירות שנעשה חיפוש אצל התובע היא אפסית (עמוד 31 שורה 21 לפרוטוקול). ד' הדגיש בחקירתו כי הוא מכיר את האזור ובכלל זה את מיקום הבית הספציפי (עמוד 28 שורה 16 עד 22 לפרוטוקול). העד ד' עמד על דעתו במהלך כל החקירה הנגדית ולא סטה ממנה (עמוד 32 שורה 8 ועוד בפרוטוקול). עדותו של ד' אמינה בעיני. היומנים המבצעיים שהוגשו (סומנו כ-נ/2) תומכים בגירסתו של ד' כיוון שאין בהם כל תיעוד על תפיסת הבית של התובע או כניסה אליו. היומנים כתובים בכתב יד על רצף של דפים כאשר רצף האירועים מאותו המועד מצויין שם בפירוט רב הכולל הערה כתובה כל כעשר דקות עם ציון השעה המדוייקת. היומנים המבצעיים אמינים בעיני, כיוון שלא קיימת כל אפשרות כי נערך בהם שינוי כלשהו. בנוסף לאמור לעיל, קיים נוהל ברור מאוד וחד משמעי האוסר על כוחות הביטחון לפגוע ברכוש התושבים זולת במקרה של חיפוש אמל"ח. על כך העיד גם ד' (עמוד 31 שורה 18 לפרוטוקול), וכן קיים נוהל ברור למקרה של תפיסה, הכולל גם מנגנון של אישורים ותיעוד (סומן כ-ת/2). בנסיבות אלה, על התובע מוטל נטל כבד ביותר לשכנע אותי כי בניגוד לתיעוד הכתוב ביומנים המבצעיים ובניגוד לעדותו האמינה של ד', כוחות הביטחון נכנסו לביתו באותו היום וגרמו להרס הרב המופיע בתמונות שהגיש, מבלי שניתנה הוראה על כניסה לבית, מבלי שהיה לכך כל צורך מבצעי באותה העת ותוך הפרה בוטה וקיצונית של ההוראות האוסרות על פגיעה בתושבים וברכושם. יאמר מיד כי התובע לא הצליח להרים את הנטל גם משום הליקויים שבראיותיו. התובע העיד כי את התמונות אשר צירף (סמנו כ-ת/1 ו-ת/5) צילם בנו ואסים (עמוד 20 שורה 13 לפרוטוקול) אולם הבן לא הובא למתן עדות. כך, לא ניתן לדעת מתי בדיוק צולמו התמונות ואם הן אכן צולמו בבית התובע. ראוי לציין כי על גבי תמונות אחרות אשר הוגשו לתיק לעניין האירוע השני, מופיע תאריך, כלומר, המצלמה מתעדת אוטומטית את התאריך בו צולמה התמונה. על גבי התמונות ת/1 ו-ת/5 לא מופיע כל תיעוד של תאריך דבר המשאיר בספק את המועד בו צולמו. יתר על כן, בחקירתו של ד' הוא מפנה לעובדה כי יש סימני ירי באחת התמונות שהוגשו כ-ת/1. הוא ידע גם לזהות כי מדובר בתחמושת שלא היתה בשימוש באותו המועד בו ניטען לאירוע. ד' מדגיש כי "כלומר הצילום אינו תואם את התחמושת שנעשה בה שימוש באותו יום" (עמוד 31 שורה 3 לפרוטוקול). יוער כי לא בתביעה ולא בתצהיר התובע אינו מציין כלל ירי בתוך הבית ונזק מקליעים. כמו כן, התובע אינו מתאר פגיעה ברכב שלו במועד האירוע הראשון על אף שהוא צירף תמונה של הרכב עם חלונות מנופצים, כאחת מן התמונות לנזקים הנטענים. מסקנתי היא כי גרסתו של התובע לא הוכחה די הצורך כדי לשכנעני כי האירוע הנטען אכן אירע. התובע בסיכומיו (סעיף 5) מעלה טענה כי מעשה הוונדליזם בביתו נעשה על ידי כוחות הביטחון בשל כעס על כך שאחיינו ביצע פיגוע התאבדות. מילים אלו דווקא הביאו אותי למחשבה הפוכה, כי תביעה זו הוגשה משום הכעס של התובע על כוחות הביטחון ומדינת ישראל. תחושה זו מתחזקת גם לנוכח האירוע השני. האירוע השני אירוע זה היה ביום 9.9.03 כאשר נהרסו בתי מחבלים לא הרחק מבית התובע ולטענתו נגרמו לביתו נזקים למבנה בשל הפיצוצים. התובע מצביע על סדקים בקירות הבית וטוען לשקיעת רצפה וערעור היציבות של הבית. אומנם ד' לא היה במועד האירוע השני אולם עדותו יכולה ללמד גם על אירוע זה כיוון שהוא נשאל על הנוהלים החלים על הליך של פיצוץ בתי מחבלים. ד' הסביר כי כיוון שמדובר בפיצוצים מבוקרים, ניתן לשלוט על כמות חומר הנפץ כך שיש שליטה על היקף הפיצוץ כדי למנוע נזקים לסביבה (עמוד 26 שורה 3-8 ושורה 26 ואילך לפרוטוקול). התובע הביא תמונות על גבי דיסק וסרטון כדי להראות את הנזקים שנגרמו לו. בתמונות ובסרטונים מתועדים סדקים בקירות. התאריך המופיע על גבי התמונות, כתאריך אוטומטי של המצלמה, הוא 20.01.03 - כלומר, עוד לפני האירוע הראשון. התובע נשאל על כך וענה כי במצלמה שלו התאריך נעצר כאשר הוא מוציא ממנה את הסוללות ולכן התאריך המופיע בתמונות אינו משקף את המועד בו הן צולמו (עמוד 21 שורה 8 לפרוטוקול). תשובה זו היא בעייתית - ראשית, התובע לא הביא את המצלמה כדי להדגים זאת. שנית, לא ברור מדוע הוא לא עדכן את התאריך. לא הייתי מחמירה בעניין התאריך על גבי התמונות אלמלא הייתי מגיעה למסקנה כי התמונות, מתוך עצמן בלתי אמינות ואינן קשורות לאירוע פיצוץ הבתים. התובע טוען כי התמונות צולמו בסמוך לאירוע השני (עמוד 21 שורה 19 לפרוטוקול) קרי בתחילת ספטמבר 2003. למרות זאת, במספר תמונות נראים סימני רטיבות קשים ביותר על גבי שטחים נרחבים של התקרה ושל הקירות כולל התנפחויות של הטיח כתוצאה מן הרטיבות ואף סימני עובש נרחבים. חודש ספטמבר, ברגיל, אינו חודש רווי גשמים בארצנו והאפשרות כי הרטיבות הנרחבת המופיעה בצילומים נוצרה בתחילתו של חודש ספטמבר היא דמיונית. יתר על כן, התנפחויות של הטיח וסימני העובש אינם יכולים להתרחש בתוך ימים בודדים והם מעידים על כך כי הסדקים שצולמו הם סדקים שהיו בבית התובע במשך תקופה ארוכה מאוד קודם לצילום וממילא, קודם לאירוע הנטען. כדי למנוע ספקות, אוסיף ואציין כי מתוך התמונות והסרטונים נראה כי כל הסדקים המתועדים הם מאותו איזור בבית, באותו מיקום. מסקנתי היא כי התמונות אשר צירף התובע אינן רלוונטיות לתביעה דנן והן צורפו מתוך ניסיון להטעות את בית המשפט. התובע הביא מהנדס מטעמו כדי להצביע על הנזקים האמורים, המהנדס היה בבניין לצורך מתן חוות הדעת ביום 4.6.07, כלומר כארבע שנים לאחר האירוע (עמוד 35 שורה 27 לפרוטוקול). לנוכח פער הזמנים העצום, חוות הדעת אינה יכולה להוות ראייה בהליך דנן. גם אם אקבל את חוות הדעת ככתבה וכלשונה בדבר הנזקים הקיימים בבית התובע, אין בכך כדי להביא למסקנה כי יש קשר בין הנזקים לבין פעילות צה"ל ארבע שנים קודם לכן. למעלה מן הנדרש אתייחס לגופה של טענה וממצאי חוות הדעת. המומחה טען כי בבית קיימת פגיעה בבניין אשר פוגעת ביציבותו של הבנין כתוצאה מתזוזה, כולל שקיעת הריצוף והרס מוחלט של מחסן שהיה בחצר (עמוד 38 שורה 16 וכן מתוך חוות הדעת). האפשרות כי פיצוץ בתי המחבלים, גם אם היה בסמוך לבית התובע, גרמה להרס הנטען בבית התובע היא אפשרות בלתי סבירה בעיני. כאמור לעיל, ד' העיד על כך שפיצוץ בתי המחבלים נעשה בצורה מבוקרת. עדות זו של ד' מתחזקת לנוכח תמונות שצירף המומחה מטעם התובע, אשר כפי הנראה צולמו על ידי התובע במועד בו בוצעו הפיצוצים. מן התמונות של הפיצוץ ניתן לראות כי לא כל הבניין של המחבלים פוצץ אלא רק חלקו. עובדה זו מעידה על כך שנעשה שימוש מאוד מבוקר בחומר הנפץ, כפי שהעיד ד' ולא כגרסת התובע. יתר על כן, מן התמונות ניתן לראות כי הפיצוצים נעשו בסביבה מאוכלסת עם בניינים צפופים והאפשרות כי רק ביתו של התובע נפגע באופן כל כך חמור היא בלתי סבירה. כל אלו יחדיו מביאים אותי למסקנה שלא רק שהתובע לא הוכיח את תביעתו וטענותיו אלא שהוא מנסה להטעות את בית המשפט תוך הצגת ראיות שאינן רלוונטיות כדי לנסות וליצור 'יש מאין'. גם לעניין זה התובע אינו אמין בעיני כלל וכלל. לא אסיים את האירוע השני מבלי שאציין כי פיצוץ בתי המחבלים באותו היום הוכרז על ידי בית המשפט כפעולה מלחמתית (ת.א. (מחוזי י-ם) 7133/05 קנייבי נ' מדינת ישראל). בהתאם לכך, אני מקבלת את עמדת הנתבעת כי כל התוצאות של פעולה המלחמתית גם הן נכנסות בהגדרה של 'פעולה מלחמתית' וככזו המדינה נהנית מחסינות, זאת גם לו היה הנתבע מצליח להרים את נטל ההוכחה כי נגרם לו נזק כל שהוא. סיכום התובע לא הצליח לשכנעני כי הנזקים הנטענים הם אכן תוצאה של שני האירועים בהם פעלה הנתבעת. נהפוך הוא, שוכנעתי כי התובע אינו אמין והוא מנסה ליצור יש מאין. התביעה נדחית. התובע ישלם סך של 15,000 ₪ הוצאות ההליך בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. טרור