הסכמה מדעת לניתוח לייזר להסרת משקפיים בשיטת Lasik 1. תביעה זו הוגשה בעקבות שני ניתוחי Lasik להסרת משקפיים שעברה התובעת והיפרדות רשתית בה לקתה בעין ימין אשר בעקבותיה התעוורה בעין זו. הסכמה מדעת 2. התובעת הצהירה כי לא נתנה הסכמה מדעת לביצוע הניתוח בעיניה ולא קיבלה הסבר אודות הסכנות או הסיכונים ותופעות הלוואי לניתוח, שכן היא אינה קוראת ולא דוברת את השפה העברית וכל הטפסים היו רשומים בשפה העברית (התובעת, סעיף 5 לתצהיר). לפי תצהירה, רק ביום הניתוח, ודקות ספורות לפני הניתוח, היא נתבקשה לחתום על טופס הסכמה לביצוע ניתוח, כאשר טופס זה ערוך בשפה העברית אשר אינה ידועה לה (התובעת, סעיף 6 לתצהיר). עוד לפי תצהירה, היא לא קיבלה הסבר בדבר האפשרות לטיפול חלופי ולכן לא הייתה מודעת לסיכון שהתממש בפועל, אשר היה עיוורון מוחלט כתוצאה מהניתוח (התובעת, סעיף 7 לתצהיר), ולא הוסבר לה שעלול להיות סיבוך של היפרדות רשתית אשר יביא לעיוורון (התובעת, סעיף 11 לתצהיר). 3. בתצהיר משלים שנתנה התובעת, אשר התייחס לניתוח המתקן שנערך ביום 24.10.01, הצהירה התובעת כי לא חתמה על טופס הסכמה לקראת ניתוח זה ולא קיבלה כל הסבר אודותיו (התובעת, סעיף 3 לתצהיר מיום 9.12.13). 4. הנתבע הצהיר כי התובעת התעניינה במשך שנים, כמה פעמים, באפשרות של ניתוח לייזר להסרת משקפיים, כדי להשתחרר ממשקפיים (הנתבע, סעיף 4 לתצהיר). לפי תצהירו: "בכל פעם ששאלה, הסברתי לה שלא תצפה לכך שהניתוח יביא להסרת הצורך במשקפיים במקרה שלה, אלא רק לכך שיקטין את המספר, וכמו כן שבמקרה שלה יש סיכון גבוה לפגיעה ברשתית, לנוכח הקרעים שהיו בעבר" (הנתבע, סעיף 4 לתצהיר). בתחילת שנת 2001 הודיעה התובעת שהיא רוצה בניתוח, למרות הסיכון והאפשרות של היפרדות רשתית ושהיא מסתפקת בהורדת המשקפיים למספר קטן (הנתבע, סעיף 5 לתצהיר). 5. לפי תצהירו של הנתבע: "בפגישה שהתקיימה במרפאתי ביום 29.5.01 קיבלה התובעת הסבר מקיף ומפורט אודות תופעות הלוואי, הסיכונים, האלטרנטיבות והסיכויים שבניתוח המבוקש (כמו גם על הטכניקה של הניתוח). במסגרת זו הסברתי לה שיש אפשרות כמובן להימנע מכל ניתוח, והסברתי לה שוב, שבמקרה שלה, לנוכח קוצר הראייה הגבוה, יכול להיות שניתוח לא יבטל את הצורך במשקפיים וכי במקרה שלה יש סיכון להיפרדות רשתית רגמטוגנית (כתוצאה מקרע או חור בעקבות הניתוח). לאחר קבלת ההסבר המקיף, התובעת אמרה לי שהיא מבינה הכל אבל למרות זאת רוצה לבצע את הניתוח ולקחת את הסיכון, כי היא סובלת מהמשקפיים שהיא נאלצת להרכיב, והיא מסתפקת בכך שמספר המשקפיים ירד ושהיא תוכל להשתמש במשקפיים עדינות יותר" (הנתבע, סעיף 6 לתצהיר). 6. הנתבע ערך ביום 29.5.01 תרשומת בכרטיס הרפואי של התובעת אודות מתן ההסברים. בכרטיס נרשם: "מתאימה ל- LASIK אך הוסבר שייתכן ולא נוכל להוריד את כל המספר ויש סכון לרשתית היות וסבלה מחורים וצלקת ברשתית" 7. הנתבע הצהיר כי כל השיחות שלו עם התובעת התנהלו בערבית, שפת האם של שניהם (הנתבע, סעיף 7 לתצהיר). 8. בתצהיר משלים, אשר התייחס לניתוח המתקן, הצהיר הנתבע: "אכן התובעת לא נתבקשה לחתום על טופס הסכמה לפני הניתוח מיום 24.10.01" (הנתבע, סעיף 2 לתצהיר). "הניתוח מיום 24.10.01 היה ניתוח חוזר, זהה לניתוח שבוצע ביום 22.7.01. הוא נעשה בשל אפשרות לשפר את התוצאה שהושגה בניתוח הראשון. הוא בוצע באותה הטכניקה שבה בוצע הניתוח הראשון, והיו טמונים בו אותם הסיכונים והסיכויים שהיו טמונים בניתוח הראשון" (הנתבע, סעיף 3 לתצהיר). "כאשר שוחחתי עם התובעת לפני הניתוח הראשון, הסברתי לה גם על האפשרות לביצוע ניתוח חוזר, זהה לניתוח הראשון מכל הבחינות, אם התוצאה שתושג בניתוח הראשון לא תהיה מיטבית" (הנתבע, סעיף 4 לתצהיר). 9. ביום הניתוח התובעת חתמה על טופס הסכמה לניתוח. הנתבע הצהיר כי הסביר לה שהטופס מעיד על כך שהיא קיבלה את כל ההסברים על הניתוח ושהיא מסכימה לו (הנתבע, סעיף 9 לתצהיר). הטופס עליו חתמה התובעת הוא בשפה העברית. התובעת חתמה על הטופס ביום הניתוח. בעקבות הטענות שהעלה ב"כ התובעת בנוגע לטופס הצהיר ב"כ הנתבעים בסיכומיו שהוא לא יסתמך על טופס זה במהלך טיעוניו. 10. אני מעדיפה את עדותו של הנתבע, הנתמכת בתרשומת שערך ביום 29.6.01, לפיה עובר לניתוח הראשון קיבלה ממנו התובעת את ההסברים, כפי שאלה רשומים בכרטיס הרפואי. 11. התובעת הכחישה בתצהירה באופן מוחלט כי קיבלה הסבר אודות הסיכונים הכרוכים בניתוח. בחקירה הנגדית הודתה כי הנתבע הסביר לה שייתכן והניתוח לא יבטל לחלוטין את הצורך במשקפיים (עמוד 24 לפרוטוקול). גם בעלה של התובעת העיד כי הנתבע הסביר שייתכן ולא יצליח לבטל לחלוטין את הצורך במשקפיים (עמוד 31 לפרוטוקול). מחקירתו הנגדית של הבעל אף ניתן להבין שנערך דיון אודות הסיכון לרשתית, על רקע החורים ברשתית שטופלו בעבר, אלא שהנתבע אמר שאין סיכון (עמודים 33-34 לפרוטוקול). עדויות אלה תומכות בעדות הנתבע ובתרשומת שערך. 12. למעלה מהצורך אוסיף כי ד"ר רוזנמן העיד שהוא לא היה מציין בטופס ההסכמה היפרדות רשתית כסיבוך מ- Lasik שכן מדובר בסיבוך מאד נדיר (עמוד 17 לפרוטוקול). ד"ר רוזנמן התייחס, כמובן, להיפרדות רשתית רגמטוגנית שכן לפי חוות דעתו אין קשר סיבתי בין היפרדות רשתית משיכתית (בה לקתה התובעת) ובין ניתוחי Lasik. הסכמה לניתוח המתקן 13. הנתבע מודה שהתובעת לא התבקשה לחתום על טופס הסכמה לפני הניתוח המתקן, הוא גם לא העיד כי חזר והסביר לתובעת את הסיכונים שבניתוח זה. 14. אין מחלוקת כי הניתוח החוזר בוצע באותה טכניקה בה בוצע הניתוח הראשון. 15. לא נטען וממילא לא הוכח כי הניתוח השני היה כרוך בסיכונים נוספים. 16. ד"ר רוזנמן העיד כי מקובל להחתים על טופס הסכמה לפני כל ניתוח (עמוד 18 לפרוטוקול). 17. הניתוח המתקן בוצע באותה טכניקה בה בוצע הניתוח הראשון. כבר בניתוח הראשון נאמר לתובעת שיתכן והיא תזקק לניתוח מתקן אם תוצאות הניתוח הראשון לא תהיינה מיטביות. 18. בנסיבות אלה לא ניתן לומר כי התובעת לא נתנה הסכמה מדעת ולא הייתה מודעת לסיכוני הניתוח המתקן. סיבתיות ההחלטה 19. הפסיקה בנוגע להסכמה מדעת התייחסה למקרים בהם התממש אותו סיכון אשר בפניו לא הוזהר המנותח. מטעם זה נקבע כי "נדרש קיומו של נזק וקיומו של קשר סיבתי במובן של "סיבתיות ההחלטה", דהיינו, יש להראות כי אילו היה המטופל מקבל את המידע הנדרש לצורך הסכמה מדעת, הוא היה בוחר שלא לקבל את הטיפול המוצע" (ע"א 1303/09 קדוש נ' ביה"ח ביקור חולים (פורסם במאגרים, 5.3.12)) 20. בהיעדר קשר סיבתי בין הניתוח ובין היפרדות הרשתית, אין גם קשר סיבתי בין ההחלטה של התובעת לעבור את הניתוח ובין הנזקים שנגרמו. אי ביצוע הניתוח לא היה מונע את הדלקת ואת היפרדות הרשתית אשר באה בעקבותיה. 21. אני דוחה, אפוא, את התביעה בעילה של העדר הסכמה מדעת. פגיעה באוטונומיה 22. לאור קביעתי לפיה ניתנה הסכמה מדעת אין מקום לדון גם בפגיעה באוטונומיה. 23. יחד עם זאת אעיר מספר הערות לעניין הפגיעה באוטונומיה. 24. ראשית, אני מקבלת את טענת הנתבעים לפיה הטענה לפיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה לא נטענה באופן מפורש בכתב התביעה. עם זאת ניתן ללמוד על ראש נזק זה מעצם הטענה בדבר הפרת חובת היידוע, אשר נטענה בסעיף 2.22 לכתב התביעה. ראו לעניין את פסק הדין בעניין דעקה (ע"א 2781/93 דעקה נ' בית החולים "כרמל" חיפה, פ"ד נג(4) 526 (1999)) בו נפסק כי במקרים מסוג זה "אין צורך בראיה על הנזק הכללי והיקפו, שכן קיומו של הנזק והיקפו עולים מעצם הפרת החובה על-ידי המזיק" (סעיף 29 לפסק דינו של כב' השופט אור). 25. "הזכות לאוטונומיה הוגדרה כ"זכותו של כל פרט להחליט על מעשיו ומאוויו בהתאם לבחירותיו, ולפעול בהתאם לבחירות אלה" (הלכת דעקה, בעמ' 570). זוהי זכותו של האדם "לכתוב את סיפור חייו" (ע"א 10064/02 "מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' אבו חנא, פ"ד ס(3) 13 (2005). להלן: הלכת אבו חנא). נוסף על אפשרות הבחירה, כוללת הזכות לאוטונומיה גם את חירותו של האדם מפני התערבות בגופו ללא הסכמתו..." (עניין קדוש הנ"ל). בנסיבות המקרה, לאור ההסברים שקיבלה התובעת עובר לניתוח הראשון, לא ניתן לומר כי נפגעה זכותה להחליט על מעשיה בהתאם לבחירותיה או כי התערבו בגופה ללא הסכמתה. היעדרו של קשר סיבתי בין הניתוח ובין היפרדות הרשתית תומך במסקנה זו, שכן למעשה לא נגרם לתובעת כל נזק בעקבות ביצוע הניתוחים. כב' השופטת שטרסברג כהן התייחסה בפסק דינה בעניין דעקה להשלכות של תוצאות הטיפול על הערכת הפיצוי וכתבה: "...שיקול נוסף - שעשוי למצוא ביטוי בהערכת הנזק - קשור בתוצאות הטיפול שבוצע. אינני סבורה כי ראוי לקבוע בנדון הבחנות ממצות, אלא כל מקרה יידון לגופו, על-פי נסיבותיו הוא. עם זאת, דומה כי תוצאות הטיפול שבוצע עשויות להשליך על הערכת הנזק שאירע עקב פגיעה באוטונומיה. כך, למשל, העובדה כי הטיפול הרפואי הצליח, חרף העובדה שבוצע ללא קבלת הסכמה מדעת, עשויה להפוך את הנזק עקב הפגיעה באוטונומיה לנזק תאורטי, או לנזק זניח (de minimis). לעומת זאת, כאשר לא ניתנה הסכמה מדעת והטיפול כשל והסב אף נזק גוף, הרי שייתכן כי כישלון הטיפול עלול להחריף את נזקיו של החולה ואת התחושות האמורות. מכל מקום אין מטרתו של הפיצוי לשמש פיצוי עונשי או פיצוי אידאי בלבד." 26. בפסק הדין בעניין קדוש התגלעה מחלוקת בין כב' המשנה לנשיא ריבלין ובין כב' השופט עמית בשאלה האם יש מקום לפיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה מקום בו לא התלווה אליה נזק תוצאתי נוסף. כב' השופט עמית תמך בעמדה לפיה יש מקום לפיצוי רק מקום בו התלווה אל הפגיעה נזק תוצאתי של ממש, עמדה בה נקט בית המשפט בעניין תנובה (ע"א 10085/08 תנובה - מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' עזבון המנוח תופיק ראבי ז"ל (פורסם במאגרים, 4.12.11)) שם נפסק פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה בשל נזק תוצאתי סובייקטיבי המתבטא בתחושות של כעס, תסכול וכדומה, ורק לצרכנים אשר חוו רגשות מסוג זה. המשנה לנשיא ריבלין נקט בעמדה לפיה הנזק הנגרם כתוצאה מהפגיעה באוטונומיה יכול שיעמוד בפני עצמו. עם זאת, גם המשנה לנשיא ריבלין הסכים שלא כל פגיעה תזכה בפיצוי. לפי גישתו יש לפתח מערכת של איזונים המיוחדים ומותאמים לראש הנזק של פגיעה באוטונומיה. עוד לפי גישתו: "הקביעה לפיה הנזק הנגרם כתוצאה מן הפגיעה באוטונומיה יכול שיעמוד בפני עצמו (ולא כנזק משני), אינה מאיינת את הדרישה כי הפיצוי יינתן רק מקום בו נגרם נזק. עם זאת, במקרים של פגיעה בליבת הזכות - הנזק נגרם מניה וביה...". 27. משקיבלה התובעת הסבר לפני הניתוח הראשון ומשהוכח כי לא נגרם לתובעת כל נזק בעקבות ביצוע הניתוחים נדמה כי על פי שתי הגישות אין מקום לפיצוי. 28. אני דוחה, אפוא, את התביעה. 29. התובעת תשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.ניתוחעינייםרשלנות רפואית (עיניים)תביעות רשלנות רפואיתרשלנות רפואית (הסכמה מדעת)משקפיים