ניצול הכוח המכני של הרכב במסגרת הייעוד המקורי הלא תעבורתי

ניצול הכוח המכני של הרכב במסגרת הייעוד המקורי הלא תעבורתי

סעיף 1 לחוק הפיצויים, המגדיר מהי "תאונת דרכים", קובע כי יראו כתאונת דרכים גם -

"מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי".

החזקה של "ניצול הכוח המיכני", חלה במקרים בהם מדובר ברכב בעל ייעוד מקורי דו-תכליתי: יעוד תחבורתי וייעוד נוסף, כאשר הנזק נגרם עקב ניצול הכוח המיכני לייעודו הלא תחבורתי של הרכב.

בית המשפט ציין כי נטל ההוכחה בעניין זה, לא הורם על ידי הנתבע. על נטל זה עמד בית המשפט העליון בעניין רעא 9996/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח כהן ניסים ז"ל (22.6.2009, פורסם במאגרים המשפטיים):

"...איננו סבורים כי מרגע שמורכב מנוף על משאית מייד הופך כל שימוש בו - במנוף - לחלק מן הייעוד המקורי (הלא תעבורתי) של הרכב. יש לבחון בהקשר זה כל מקרה לפי נסיבותיו.

"...לא כל רכב שמנוף מורכב עליו הוא מנוף לכל דבר ועניין, ולא כל רכב שמנוף מורכב עליו מיועד להרמה או שינוע של כל משא בכל הנסיבות... גם את הייעוד הלא-תעבורתי יש לבחון באספקלריה של הרכב כיחידה כוללת; יש לבחון מהו הייעוד הלא תעבורתי של רכב מהסוג הנדון שמורכב עליו עגורן מהסוג הנדון."

"...המבחן הראוי בהקשר הנדון הוא מבחן של שכל ישר ושיקול דעת שיפוטי המונחה על-ידי אמת המידה של ההתוויה המקצועית הנלווית להפעלתו הלא תעבורתית של הרכב."

"...כאשר בוחנים את הייעוד המקורי (הלא תעבורתי) של רכב שמותקן בו אבזר כלשהו, יש לבחון את השימושים המקוריים שלשמם מתקינים את האבזר הזה ברכב הנדון. לא מדובר רק בשאלה של יכולת טכנית אלא בשאלה ייעודית: למה נועד אבזר מהסוג הנדון כשהוא מותקן ברכב מהסוג הנדון בדרך בה הותקן במקורו. תכופות זו שאלה מקצועית שפתרונה עשוי לבוא מתוך הוראות היצרן או ספר ההפעלה, ובמקרים מתאימים ניתן להסתייע בחוות-דעת של מומחה ועתים - זו שאלה של שכל ישר. השאלה היא לשם מה מתקינים אבזר כזה ברכב, לאילו ייעודים הוא מתאים כשהוא מורכב ברכב ולאילו ייעודים אין הוא מתאים. ייתכן שאבזר מסוים - למשל מנוף - יתאים למטרות מסוימות ברכב מסוג א, ולמטרות אחרות ברכב מסוג ב. בפסקי-הדין ובטענות הצדדים חוזרות ונשנות התיבות "ייעוד מובנה, רגיל וטבעי" אולם השאלה מהו הייעוד הזה לא תמיד יכולה להיות מוכרעת על-פי אינטואיציה או ידע כללי. במיוחד כאשר מדובר במתקן או באבזר המותקן על הרכב, למטרות תעשייתיות, חקלאיות וכדומה, עשוי לקום הצורך בתשתית ראייתית מקצועית."

הנתבע בענייננו לא הביא ראיות כלשהן, ולמצער לא הגיש ראיות מספקות, לשם הרמת נטל ההוכחה המוטל עליו בעניין הייעוד המקורי הלא תעבורתי של הרכב המסוים נשוא ענייננו. לא הוגשו הוראות היצרן של הרכב, ספר ההפעלה שלו, צילום של הרכב המסוים או חוות דעת מקצועית בעניין ייעודו של הרכב ושל המנוף המותקן בו, כיחידה כוללת.

לו היה מדובר בענייננו בפריקת מטען כגון פרופילים באמצעות המנוף מן המשאית לרצפה או להיפך- בטעינתם על המשאית, ניתן היה לומר, בבחינת "שכל ישר", כי מדובר בשימוש ברכב לייעודו המקורי ולא בשינוי מאולתר ברכב או במנוף שלו. אלא שבענייננו מדובר בשימוש בכוח המיכני - במנוף - לאחר שהפרופילים כבר נפרקו מן הרכב על ידי מלגזה והונחו על הרצפה - לשם ביצוע עבודות הבנייה של המבנה: על ידי כניסת המשאית אל תוך המבנה, הרמת הפרופילים לכיוון המסגרת עליה הם אמורים לשבת, החזקתם באמצעות המנוף עד שירותכו למקומם וחוזר חלילה, עד להתקנת כל ה"קומה".

דא עקא, שהנתבע לא הביא ראיות לכך שהרכב המסוים בו עסקינן - המשאית המסוימת ועליה המנוף המסוים - מיועד לשמש למטרה זו, אשר בהחלט חורגת מטעינה או פריקה עצמית מן המשאית לאתר הבנייה ולהיפך.

העלונים שהגיש הנתבע (ת/2), אין בהם משום הוכחה או ראיה מספקת לכך שאכן מדובר ברכב בעל ייעוד דומה לרכב המסוים דנן. יתר על כך, העלונים עצמם מלמדים על קיומם של שני דגמים שונים (שכאמור שניהם אינם מדגם המנוף נשוא ענייננו), הגם שלכאורה ועל פי העין מדובר במשאיות ובמנופים דומים באותם שני עלונים, כאשר השוני בא לידי ביטוי, בין היתר, ביכולת ההרמה המירבית של המנוף, במספר ההארכות האפשריות של זרועותיו וכיוצא באלה.

באשר למסמכים אליהם הפנו הצדדים - רישיון הרכב, רישיון הנהיגה של הנהג ותקנות הבטיחות בעבודה (עגורנאים, מפעילי מכונות הרמה אחרות ואתתים), תשנ"ג - 1992 (להלן "התקנות") - נקבע בפסק הדין הנ"ל בעניין רעא 9996/06, כי לצורך חילוץ הייעוד המקורי של הרכב, ניתן אמנם להסתייע במסמכים כגון הגדרת הרכב בפקודת התעבורה, בתקנות וברישיון הרכב, אך המבחן איננו מתמצה בהגדרת הרכב במסמכים אלה ולא תמיד ניתן לגזור מהם מסקנה חד משמעית לגבי הייעודים המקוריים של הרכב.

כך או אחרת, במסמכים אלה יש כדי לחזק את עמדת התובע דווקא, כי השימוש שנעשה ברכב בעת התאונה לא היה במסגרת הייעוד המקורי הלא תעבורתי של הרכב: על פי רישיון הרכב, מדובר ברכב משא פתוח עם מנוף קדמי. על פי רישיון הנהיגה של הנהג, ובהנחה שנהג בהתאם לרישיונו, הרי שהוא רשאי לנהוג ב"עגורן סוג ד' בדרגת עומס 2". סוג זה, על פי התקנות, הינו "עגורן להעמסה עצמית" המוגדר כך: "עגורן זרוע הידראולי המותקן על גבי רכב מנועי והמיועד בעיקר להעמסת מטענים על הרכב ופריקתם או להרמת משטח עבודה לאדם". וכך נפסק העניין רעא 9996/06 הנ"ל על הגדרה זו:

"הגדרה זו גם היא מלמדת כי עגורן להעמסה עצמית הוא מנוף בעל ייעוד מוגדר ומתוחם - בעיקר העמסת מטענים על הרכב ופריקתם והרמת משטח עבודה. התקשינו לראות במילה "בעיקר" כמלמדת על כך שכל שימוש בעגורן לצורך הרמה הוא חלק מהייעוד שלו, במיוחד כך כשמדובר בעגורן להעמסה עצמית המותקן על משאית מהסוג הנדון. כאמור, לא הובאו עדות מומחה או מסמך אחר שבאמצעותם ניתן יהיה להגיע למסקנה מושכלת שבקונסטלציה כזו או אחרת עגורן מהסוג הנדון, כשהוא מהווה חלק בלתי-נפרד מרכב-משא, מיועד להיות מנוצל כפי שהיה במקרה זה".

בעניין רעא 996/06 הפנה בית המשפט העליון גם לעניין דומה ברעא 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ (פ"ד(3) 532), שם נפגע עובד ממטען שהועמס על משאית באמצעות מנוף המהווה חלק בלתי נפרד מהמשאית ומופעל על ידי הכוח המכני שלה, תוך שנפסק כך:

"... הייעוד הלא תעבורתי של המשאית בא לידי ביטוי בהרמת המטען אל המשאית ובהורדתו ממנה, בסיוע המנוף, וכי המשאית לא נועדה לשמש "מנוף באתר עבודה" שניתן בדרך-לא-דרך לחבר אליו כל חפץ ולהעבירו ממקום למקום באמצעות צידוד המנוף..."

לסיכום - הנתבע לא הוכיח כי ניצול הכוח המיכני של הרכב במקרה דנן, היה במסגרת הייעוד המקורי הלא תעבורתי של הרכב.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הזמנה למשפט תעבורה

  2. התיישנות קנסות תעבורה

  3. תקנה 65 לתקנות התעבורה

  4. סעיף 61 לפקודת התעבורה

  5. תקנה 44 לתקנות התעבורה

  6. אי התייצבות למשפט תעבורה

  7. תקנות התעבורה יציאה מחניה

  8. תקנה 28 א לתקנות התעבורה

  9. תקנה 67 א לתקנות התעבורה

  10. תקנה 308 ד לתקנות התעבורה

  11. הגדרת צומת בתקנות התעבורה

  12. תקנה 22 (א) לתקנות התעבורה

  13. ביטול קנס חניה לרכב עם תו נכה

  14. פגיעה ברכב תוך כדי פניה לחניה

  15. פיצוי לנאשם שזוכה מעבירת תעבורה

  16. הגשת הכרעת דין בעבירת תעבורה כראיה

  17. עבירה של החניית רכב ללא תשלום אגרת הסדר

  18. פסילת מינימום 3 חודשים על עבירות תעבורה

  19. התחמקות מקבלת הזמנה לדין בעבירות תעבורה

  20. הפרת סעיף 4ב לחוק חניה לנכים, תשנ"ד-1993

  21. אי התייצבות לדיון תעבורה עקב נסיעה לחו''ל

  22. נהיגה רשלנית לפי סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה

  23. זומנה לדיון בבית משפט לתעבורה אך לא התייצבה

  24. זיכוי מעבירת תעבורה עקב טעות בזיהוי הרכב

  25. דחיית ערעור על פסק דין של בית המשפט לתעבורה

  26. תאונת דרכים תוך כדי חניה בנסיעה אחורה (ברוורס)

  27. תקנה 67 א לתקנות התעבורה - זכות קדימה במעבר חציה

  28. תקנה 83ב א לתקנות התעבורה (נהיגה ללא חגורת בטיחות)

  29. עבירת העמדת/החניית רכב בניגוד לחוק עזר לתל אביב יפו

  30. עבירה של נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה

  31. ניתן לייחס אחריות פלילית לבעל רכב בו בוצעה עבירת תעבורה

  32. סעיף 42 (א) לפקודת התעבורה קובע עקרון של "הצטברות פסילות"

  33. ערעור כנגד החלטת בית משפט לתעבורה שלא לסייג את עונש הפסילה

  34. ניצול הכוח המכני של הרכב במסגרת הייעוד המקורי הלא תעבורתי

  35. חוק העזר העירוני לתל אביב יפו (העמדת רכב וחנייתו) אוסר חניית כלי רכב על מדרכה

  36. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון