ניצול הכוח המכני של הרכב | עו"ד רונן פרידמן

האם תאונה בזמן "ניצול הכוח המכני של הרכב" נחשבת "תאונת דרכים" ? ##הקדמה:## סעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, המגדיר מהי "תאונת דרכים", קובע כי יראו כתאונת דרכים גם - "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי". החזקה של "ניצול הכוח המיכני", חלה במקרים בהם מדובר ברכב בעל ייעוד מקורי דו-תכליתי: יעוד תחבורתי וייעוד נוסף, כאשר הנזק נגרם עקב ניצול הכוח המיכני לייעודו הלא תחבורתי של הרכב. ##(1) ניצול הכוח המכני של מנוף שהוא חלק בלתי נפרד מהמשאית:## בעניין רעא 996/06 הפנה בית המשפט העליון גם לעניין דומה ברעא 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ (פ"ד(3) 532), שם נפגע עובד ממטען שהועמס על משאית באמצעות מנוף המהווה חלק בלתי נפרד מהמשאית ומופעל על ידי הכוח המכני שלה, תוך שנפסק כך: "... הייעוד הלא תעבורתי של המשאית בא לידי ביטוי בהרמת המטען אל המשאית ובהורדתו ממנה, בסיוע המנוף, וכי המשאית לא נועדה לשמש "מנוף באתר עבודה" שניתן בדרך-לא-דרך לחבר אליו כל חפץ ולהעבירו ממקום למקום באמצעות צידוד המנוף..." ##(2) ניצול הכוח המכני של מנוף משאית כתאונת דרכים:## ברע"א (עליון) 8061/95, עוזר נ. "אררט" חברה לביטוח בע"מ ואח', חילזון (צינור מתכת) הוטען על משאית באמצעות מנוף של משאית שהופעל על-ידי מנוע המשאית. החילזון הורם ופגע במערער. נפסק כי המדובר בתאונת דרכים מהנימוקים הבאים: 1. היות והמבנה החקיקתי של תיקון מס' 8 מבוסס על הגדרה בסיסית של הדיבור "תאונת דרכים" ולאחריה באות שלוש חזקות חלוטות (התפוצצות או התלקחות, חניה במקום אסור ושימוש בכוח המיכני), לפיהן יראו מצב מסויים כתאונת דרכים (חזקות חלוטות מרבות), ולאחריהן חזקה חלוטה אחת לפיה לא יראו מצב מסויים כתאונת דרכים (מעשה שנעשה במתכוון – דהיינו, חזקה חלוטה ממעטת). נפגע בתאונת דרכים כתוצאה "מפעולת איבה", אינו מוכר כנפגע על-פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. ההליך הפרשני בהבנת הדיבור "תאונת דרכים" הוא תלת-שלבי. בשלב הראשון יש לבדוק אם התאונה נכנסת למסגרת ההגדרה הבסיסית. הנטל בשלב זה מוטל על הטוען לקיומה של תאונת דרכים. אם אחד מהמרכיבים של ההגדרה אינו מתקייים, יש לעבור לשלב השני, דהיינו, לבדוק אם הארוע נכנס למסגרת אחת משלוש החזקות החלוטות המרבות. גם בשלב זה הנטל מוטל על הטוען לקיומה של תאונת הדרכים. אם הבדיקה הראשונה או השניה תוביל למסקנה כי מדובר בתאונת דרכים, יש לעבור לשלב השלישי ולבדוק אם לא חל על הארוע החזקה החלוטה הממעטת. הנטל בשלב זה מוטל על הטוען לקיומה של החזקה הממעטת. 2. בעוד שהדרישה כי השימוש ברכב יהיה למטרות תחבורה היא חלק מההגדרה הבסיסית, אין היא חלה על החזקות החלוטות המרבות. ההיפך הוא הנכון, חזקות אלו נועדו לחול דווקא בכל המקרים בהם לא התקיים אחד היסודות המרכיבים את ההגדרה הכללית. פרשנות לפיה חזקות אלו כפופות לדרישה התעבורתית היתה גורמת להן לאבד את עיקר משמעותן. 3. לאור קביעתו המפורשת של תיקון מס' 8 כי נזק גוף שנגרם עקב טעינה ופריקה של "רכב" אינו נזק הנגרם עקב "שימוש". הרי שגם אם הטעינה והפריקה הן למטרות תחבורה, ארוע במהלכן לא יהווה תאונת דרכים. 4. לאור הגדרת "רכב" בחוק הפלת"ד כ"רכב הנע בכוח מיכני", ההגדרה החלוטה של "ניצול הכוח המיכני של הרכב" עשויה, לכאורה, להביא למצב שבו כל תאונה בה מעורב רכב תתפס בגדרה של חזקה חלוטה זו. כדי להימנע ממצב זה יש לפרש את החזקה הנ"ל כמכוונת לכל המקרים בהם יש לרכב יעוד מקורי דו-תכליתי או יותר, דהיינו יעודו לא רק לנסיעה אלא גם לפעולות נוספות המנצלות את כוחו המיכני, הנזק נגרם בניצול הכוח המיכני לייעוד לא-תחבורתי ובלבד שהרכב לא שינה את יעודו התעבורתי המקורי. 5. הכוונה בדיבור "ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את יעודו" שבהגדרת "החזקה המרבה" של שימוש בכוח המיכני, אינה להגדרה הבסיסית של שימוש למטרות תחבורה, אלא לשימוש בו מדובר באותה חזקה, דהיינו: השימוש הלא-תעבורתי, ועל-כן אינו מותנה בהיות השימוש למטרות תחבורה. ##(3) ניצול הכוח המכני של הרכב בהרכבת מבנים טרומיים כתאונת דרכים:## בע"א (עליון) 5919/96, (רע"א 5972/95), "אשטרום" חברה להנדסה בע"מ נ. מנופי אבי בע"מ ואח', בעת הרכבת מבנים טרומיים באמצעות מנוף שהיה מורכב על משאית ואשר הופעל באמצעות מנוע המשאית, התהפך אחד הקורות ופגע בתובע שעמד במקום. בקבלו את הערעור, פסק בית-המשפט כי מדובר בתאונת דרכים, ונימק: משמדובר בהליך של טעינה ופריקה, הארוע אינו מהווה תאונת דרכים על-פי ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים. ואולם, הארוע נופל במסגרת החזקה החלוטה המרבה, שכן הנזק עקב "ניצול הכוח המיכני של הרכב". המשאית לא שינתה באותו זמן את יעודה המקורי הדו-תכליתי נסיעה וטעינה/פריקה. בכך שהמשאית ניצבה על "רגליים" הידראוליות בעת הפריקה, לא רק שהמשאית לא שינתה את יעודה המקורי, אלא ההיפך – היא הגשימה יעוד זה, שכן הפריקה והטעינה על-פי הייעוד המקורי יכולות אמנם להעשות כאשר המשאית נשענת על גלגליה, אך גם כאשר היא עומדת על "הרגליים" ההידראוליות. שינוי יעוד כנ"ל היה נוצר אם הגלגלים היו מוסרים מהמשאית, ובכך היתה הופכת למנוף נייח. ##(4) תאונה בזמן ניצול הכוח המכני של מנוף מותקן על משאית:## בע"א 3999/97, כהן שלום נ. "צור-שמיר" חברה לביטוח בע"מ, שמונה פלטות מאבן בזלת, שמשקל כל אחת מהן 400 ק"ג, הורדו ממשאית באמצעות מנוף שהיה מותקן על-גבי המשאית. בעת הנחת הפלטה האחרונה התברר כי זו בולטת במידת מה מעל הפלטות האחרות. לשם יישור הפלטה היה צורך בהרמתה, ובעת השבתה למקומה נשמטה הפלטה המורמת, ובנפילתה היא כרתה שתי אצבעות מידו של התובע. עובדתית התקבלה הגרסה שהרמת הפלטה בוצעה ידנית, ולכן אין מקום לדבר על שימוש בכוח המיכני של הרכב. אולם גם אם ההרמה היתה באמצעות הכוח המיכני של המנוף, הרי הניסיון לשחרר את הפלטה המורמת ברכב באופן ידני על-ידי נענוע הפלטה על-יד התובע והנהג. אלה הן פעולות שאין בהן ניצול כוחו המיכני של הרכב, ובכך ניתק הקשר הסיבתי-העובדתי בין פעולות המנוף להתרחשות התאונה. באוביטר: נדחתה הטענה החילופית שהכיסוי הביטוחי עפ"י פוליסת הביטוח משתרע גם על חבות מחוץ לחוק הפלת"ד מהנימוק שחייב להיות קשר סיבתי בין השימוש ברכב לבין התאונה, ואם נקבע כי התאונה אינה תוצאה של השימוש ברכב מנועי, אין תחולה לכיסוי הביטוחי. הארוע התרחש לפני תיקון מס' 8 לחוק. ##(5) ניצול הכוח המכני של מנוף המורכב על כלי רכב:## ברע"א (עליון) 6779/97, מנופי יהודה בע"מ נ. "אררט" חברה לביטוח בע"מ ואח', התובע עסק בעבודת החלפת רצפה בתוך מיכל דלק גדול. לצורך ביצוע העבודה היה צורך בהכנסת מלגזה לתוך המיכל. דבר זה נעשה על-ידי מנוף המורכב על כלי הרכב. תוך כדי הורדת המלגזה נתפסה ידו של התובע בכבל ההרמה של המנוף ונמחצה. השאלה שעמדה לדיון היתה, האם לשם החלתה של החזקה המרבה בדבר "ניצול הכוח המיכני של הרכב" (להלן: החזקה"), הכרחי הוא כי כוח זה יהיה הכוח המיכני המניע את כלי הרכב והמשמש לייעודו התעבורתי, אם לאו? הנחת היסוד של "החזקה" היא כי היא עומדת על רגליה היא, אין היא כפופה למרכיביה השונים של "ההגדרה הבסיסית". אין הכרח כי ניצול "הכוח המיכני" יהיה "למטרות תחבורה". היא מהווה חריג למטרתו התעבורתי של המחוקק בתיקון מס' 8, והיא סומכת את בסיסה על ההכרה בצורך למתן מענה לכל אותם מקרים בהם כלי הרכב משמש גם כמקור כוח לשימושים שאינם תעבורתיים בעיקרם. משעה שתכליתה של "חזקה" זו הינה לכלול במסגרת תאונת דרכים את אותם השימושים והפעילויות שאינן "תעבורתיות" בעיקרן, והנובעות מן השימוש בכלי הרכב כמקור כוח, הרי שאין טעם בהבחנה בין מנוע הרכב המשמש לייעוד התחבורתי ומנוע נפרד המשמש לייעוד שאינו תחבורתי, המונח ביסוד חזקה זו, ובלבד שזה יעודו המקורי של הרכב. הוא מקיים את הסיכון ש"אינו תעבורתי", המונח אף הוא ביסוד חזקה זו. מכל מקום יש לזכור כי "החזקה" לא תחול במקרים הבאים: א. הנזק ארע שלא עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, אלא תוצאה מהליך גרימה אחר. ב. הכוח המיכני שנוצל אינו חלק מייעודו המקורי של הרכב. ג. בעת השימוש וניצול הכוח המיכני לייעודו המקורי הלא-תעבורתי, איבד הרכב את יעודו המקורי-תעבורתי. ד. הנזק אינו במתחם הסיכון שנוצר עקב ניצול הכוח המיכני בייעוד הלא-תעבורתי של הרכב. ##(6) תאונה בזמן העמסת לוחות כתאונת דרכים:## בבע"א 1433/00 + 1109 מזרחי נ. "מנורה" חב' לביטוח בע"מ ואח', התובע עסק בהעמסת לוחות גרניט במחסן. הוא עמד בסמוך לערמה של לוחות גרניט שהיו שעונים על מתקן בצורה מאונכת. הוא הפריד לוחות מן הערמה שהיתה במקום, וזאת על מנת שניתן יהיה להעמיס לוחות אלה על משאית שהיתה במקום, באמצעות מנוף שהיה מחובר אליה, ע"י "פינצטה" שחוברה למנוף, ואחזה בלוחות. אין חולק כי במהלך העמסת הלוחות, שהועמסו שניים שניים, ארעה תאונה במהלכה נפלו על התובע שני לוחות גרניט במשקל כבד. כתוצאה מכך נגרמו לתובע נזקי גוף. המחלוקת היתה בשאלה העובדתית (ובקשר הסיבתי העובדתי), אם אכן נגרם הארוע "עקב" ניצול הכוח המיכני של הרכב, כטענת התובע, או בשל נסיבות אחרות שאינן קשורות בניצול הכוח המכני של הרכב. כך בעוד שהתובע טוען כי הלוחות נפלו עליו בשל דחיפה ע"י המנוף. טוענות הנתבעות כי הלוחות נפלו בשל איבוד שיווי משקל של התובע שאחז בלוחות, מבלי שהמנוף – או "הפינצטה", שהיתה מחוברת אליו – בכלל נגע בלוחות. ביהמ"ש המחוזי לא קיבל את גרסת התובע במובן זה שקבע כי התובע לא הוכיח את תביעתו ואת סיפור המעשה שבפיו. ביהמ"ש העליון קבע כי שגה ביהמ"ש המחוזי שעה שקבע כי התובע לא הוכיח את גרסתו, שכן מעיון בחומר הראיות והטיעונים השונים, שביהמ"ש מנתח בפירוט, ניתן לקבוע כי התובע הצליח להעביר את נטל ההוכחה לנתבעים ואלה לא עמדו בו. לפיכך נתקבל הערעור ונקבע כי הארוע הנדון הוא תאונת דרכים במובן חוק הפלת"ד. ##(7) ניצול הכוח המכני של הרכב - מלגזה:## בע"א 1780/00, רמי תעשיות קרמיקה (1991) בע"מ נ. "אליהו" חברה לביטוח בע"מ, התובע נפגע בתאונת עבודה כאשר נפל ממשטח עץ שהוגבהה קודם לכן ע"י מלגזה ונפגע קשה. תזוזת משטח העץ, אם היתה, ונפילתו של התובע נגרמה כתוצאה מפעילות התובע שניסה לשחרר אום גדול (כדי לפרק מכבש) ע"י תנופה והכאה באמצעות פטיש, השימוש בכוח המכני היה לצורך הבאת משטח העץ לגובה הרצוי ומאותו שלב ואילך הופסק השימוש בכוח המכני של המלגזה. נדחתה הטענה כי יש להחיל את החזקה המרבה של תאונת "עקב ניצול הכוח המכני של הרכב" ונפסק כי לא ניצול הכוח המכני של המלגזה הוא שגרם משפטית לתאונה. כוח זה הביא, אמנם, את משטח העץ לגובה המשטח של המכבש (ולכן קיים כאן קשר סיבתי – עובדתי, התובע הניח את רגלו על משטח העץ של המלגזה ונעמד עליה (ברגלו האחת) לצורך פירוק האום, אך הפגיעה בתובע נגרמה מהפעילות הפיזית שעשה לצורך פירוק האום ולא עקב השימוש בכוח המכני של המלגזה, אשר "תרומתה" לתאונה התמצתה בכך שהיא העלתה את משטח העץ לגובה המשטח של המכבש עליו עמד התובע, אין החזקה החלוטה בענין ניצול הכוח המכני חלה במקרים בהם הנזק ארע שלא עקב ניצול הכוח המכני של הרכב אלא כתוצאה מהליך אחר, על כן אין המדובר במקרה זה בתאונת דרכים. ##(8) ניצול הכוח המכני של מלגזה:## ברע"א 2616/00, "אליהו" חב' לביטוח בע"מ נ. אביהוד לחמי ואח', התובע היה אחראי על סידור סחורה שנוהלה ע"י הנתבעים. במועד התאונה הוא עמד על שיני מלגזה שהופעלה ע"י נהג אחר והועלה לגובה של מספר מטרים. במצב זה נטל קופסת קרטון מאחד המדפים, איבד את שיווי משקלו ונפל ארצה. ביהמ"ש זה קיבל את הערעור על החלטת ביהמ"ש קמא שפסק כי נתקיימה החזקה החלוטה בדבר ניצול הכוח המיכני של הרכב, וקבע כי לא נתקיים קשר סיבתי משפטי בין ניצול הכוח המיכני לבין התוצאה המזיקה. נכון שהגבהת התובע לא רק קיימה את יסוד הקשר הסיבתי העובדתי, אלא גם קירבה את התובע לתחום הסיכון, אולם לא בהכרח למסקנה שבין פעולת ההגבה לבין הפגיעה שספק התובע מתקיים גם קשר סיבתי משפטי. כאן התובע נפגע לא "עקב" ניצול הכוח המיכני ואף לא במהלך ניצול הכוח המיכני, כי אם עקב איבוד שיווי משקלו. לפיכך נתקבל הערעור ובוטל פסק-דינו של ביהמ"ש קמא. ##(9) ניצול הכוח המכני של הרכב - רמפה של משאית:## ברע"א 4027/03 איתי כהן נ. אריה חב' לביטוח בע"מ, התובע נפגע תוך כדי משחק ברמפה המחוברת לארגז המשאית. הרמפה האמורה מתרוממת לתוך המשאית בתנועה סיבובית. רגלו של התובע נתקעה במרווח שבין הרמפה לבין ארגז המשאית. המחלוקת היתה: האם מתקיימת במקרה כזה החזקה החלוטה המרבה של ניצול הכוח המכני של הרכב המופיעה בהגדרת תאונת דרכים. בתי המשפט השלום והמחוזי השיבו על כך בשלילה ומכאן הערעור. נפסק: החזקה החלוטה המרבה בדבר "ניצול הכוח המכני של הרכב" מכוונת למקרים בהם הרכב הוא רב תכליתי והנזק נגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב לייעודו הלא תעבורתי, ובלבד שבאותה עת "לא שינה הרכב את ייעודו המקורי". בענייננו, מדובר במשאית שהינה רכב דו-ייעודי, כאשר ניצול הכוח המכני משמש בשגרה לצורך ייעודה המשני שהוא פריקה והעמסה. הכוח המכני שנוצל לצורך פריקה והעמסה הוא באמצעות מנוע נפרד מן המנוע המשמש לייעודו התעבורתי. אך כבר נקבע, שהחזקה המרבה בדבר ניצול הכוח המכני של הרכב חלה גם במקרה כזה. כאשר הנזק שנגרם נופל במתחם הסיכון שניצול הכוח המכני לייעודו הלא-תעבורתי יצר, תינתן עדיפות לאופייה האובייקטיבי של הפעולה. בענייננו, הסיכון להתרחשות נזק מן הסוג שקרה, קרי – היתפסות רגלו של הילד במרווח שבין הרמפה המתרוממת לבין ארגז המשאית, נופל במתחם הסיכון הנובע מניצול הכוח המכני של המשאית לפריקה ולהעמסה. מכאן, ש"משפט הבכורה יינתן לאופייה האובייקטיבי של הפעולה", שהוא פריקה והעמסה. מבחינה אובייקטיבית נעשתה בענייננו אותה הפעולה שנעשית בעת פריקה והעמסה של משאות, קרי – הורדת הרמפה והעלאתה. על סמך האמור לעיל, יוצא כי בעת משחק הילדים האמור לא איבד הרכב את ייעודו המקורי, והתאונה בה עסקינן מהווה תאונת דרכים במובן חוק הפיצויים. לפיכך הוחלט להחזיר הדיון לבית המשפט השלום לאור הקביעה כי חלה במקרה זה החזקה החלוטה המרבה בדבר "ניצול הכח המיכני" ולאור המסקנה כי הארוע הינו "תאונת דרכים" במובן חוק הפלת"ד. ##(10) ניצול הכוח המכני של הרכב - משאבה שהופעלה באמצעות מנוע:## בת"א (ב"ש) 396/90+397/90, פאראשת נ. "הסנה" חברה לביטוח בע"מ ואח', תוך כדי יציקת בטון באמצעות משאבה אשר היתה מורכבת על משאית ואשר הופעלה באמצעות מנוע המשאית, קרס המבנה וגרם לפציעת התובעים. (התאונה לפני תיקון מס' 8). בקבלו את טענת התובעים כי מדובר בתאונת דרכים, פסק בית-המשפט: העובדה כי התאונה ארעה לא רק עקב השימוש במנוף אלא גם עקב קריסת מערכת הטפסנות ששימשה בסיס ליציקת הגג, אינה משנה לענייננו, שכן השימוש ברכב צריך שיהיה גורם ממשי ולאו דווקא הגורם הבלעדי לקרות התאונה. את ממשותו של גורם השימוש ברכב יש לבחון על-פי מידה נרחבת שקשורה למהות הפעולה, לתפקידו ולייעודו של הרכב במסגרתה. היות וההשתתפות בפעולת הבנייה היא יעודו המקורי של הרכב והתאונה קרתה במהלך מימוש יעוד זה, הרי שיש לראות את השימוש ברכב כגורם ממשי לתאונה, ויש לומר כי התאונה קרתה עקב השימוש בו. באוביטר: גם אחרי תיקון מס' 8 ייחשב מקרה מעין זה לתאונת דרכים, שכן מדובר במאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב במהלך מימוש יעודו המקורי כנ"ל. (התאונה התרחשה לפני תיקון מס' 8.) ##(11) פגיעה ממנוף גיזום עצים:## בת"א (חי') 302/93, אורי ג'יבלי נ. "אררט" חברה לביטוח בע"מ ואח', הנפגע עסק בגיזום עצים. הוא נעזר בכלי רכב עליו היה מותקן מנוף שהופעל בכוח המיכני של הרכב. בעזרת המנוף הונף התובע מעלה בתוך "סל אדם" שהיה מחובר לזרוע המנוף. בעודו למעלה, נשברה זרוע המנוף והתובע נפל. המבטחת טענה כי אין מדובר בתאונת דרכים, שכן השבר בזרוע המנוף נגרם מפגם בייצור ולא כתוצאה מהשימוש בכוח המיכני, וכן משום שהרכב שינה את יעודו המקורי ממטאטא כבישים למנוף. בית-המשפט דחה טענות אלו, ופסק: 1. אין הבדל בין נפילה או החלקה מן המשטח המורם של המנוף לבין מקרה בו הזרוע נשברת והמנוף והמפעיל נופלים. בשני המקרים הסיכון נוצר עקב הפעלת הכוח המיכני שאיפשר את תיפעול המנוף והחזיק את הזרוע למעלה בטרם הנפילה. 2. אף שהכלי היה רשום כציוד הנדסי ולא כרכב, ברור כי זהו רכב לכל דבר. מהירותו היא עד 60 קמ"ש, ואין זה משנה שארגז המטען הוסר ובמקומו הושם מנוף, שכן כל העת נשמרה בו יכולת התנועה והתמרון ממקום למקום. אין בייצובו של הכלי על הרגליות לפרק הזמן המיועד להפעלת המנוף כדי לשנות את מהות הכלי ולהופכו לכלי שאינו רכב. 3. בביטוי "ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את יעודו המקורי" לא התכוון החוק לייעוד המקורי ההיסטורי של הרכב שעה שיצא מפס הייצור, או זה הרשום ברישומים המתנהלים לגביו לפי הדין, אלא לייעודו האמיתי הבלתי-תחבורתי של הרכב, כמצבו ולפי טבעו של הרכב, ולפי המיכשור המותקן בו בעת התאונה, בין אם ניתן אישור הדרוש לפי הדין לשינוי זה ובין אם לאו, ובלבד שהוא ממשיך להיות כלי רכב. במקרה הנדון הותקן על הכלי מנוף שבקצה זרועו "סל אדם", כדי שניתן יהיה לבצע עבודות שונות תוך שהייה בסל. לפיכך, בעת התאונה הכלי שימש למטרתו ולייעודו, הגם שהיה רשום עדיין אצל רשם ציוד הנדסי כמטאטא כבישים. 4. אין צורך שהעברת הכוח מן המנוע לכלי העבודה תהיה מיכנית, די בהעברה הידראולית. ##(12) תאונה עם יחידה הידראולית ששימשה להרמת משא:## בת"א (י-ם) 13/95, חדד נ. "אליהו" חברה לביטוח בע"מ ואח', התובע עסק בהרכבת מתקן מתכת (להלן: "הפודסט"). תוך כדי ביצוע העבודה קשרו התובע ועובד נוסף את הפודסט לכף טרקטור וכיוונו את נהג הטרקטור בנסיעתו כדי שיגיע לנקודה המדוייקת בה רצו להניח את הפודסט. תוכך כדי תמרון הטרקטור בנסיעתו כדי שיגיע לנקודה המדוייקת בה רצו להניח את הפדסט, הוריד נהג הטרקטור את כף הטרקטור ללא הודעה מוקדמת, והפודסט נחת על רגלו של התובע ופגע בו. מיד לאחר הפגיעה הרים נהג הטרקטור את הפודסט כלפי מעלה ושחרר בכך את רגלו של התובע. כלומר: התאונה ארעה עקב ובמהלך הורדת כף הטרקטור שאליה היה קשור הפודסט. בעת התאונה פעל מנוע הטרקטור, באמצעותו מונעת היחידה ההידראולית ששימשה להרמת הפודסט. נפסק: שמדובר בתאונת דרכים מכוח "החזקה המרבה" של נזק עקב ניצול הכוח המכני של הרכב. שכן, הנזק נגרם במהלך השימוש בכוח המכני של הרכב, והמדובר ברכב רב-תכליתי שאחת מתכליותיו הוא שימוש שלא למטרות תחבורה. ##(13) תאונה בזמן הרמת היבר של משאית:## בת"א (חי') 411/95, אטיאס נ. "הפניקס הישראלי" חברה לביטוח בע"מ, לאחר שהתובע הרים את ההיבר משאיתו למעלה באמצעות מנוע המשאית נפל עליו ההיבר ופצעו. בקבלו את טענת התובע כי מדובר בתאונת דרכים פסק בית-המשפט: 1. כדי שתתקיים החזקה החלוטה המרבה לפיה שימוש בכוח המיכני של הרכב מהווה שימוש ברכב אין הכרח שיהיה מדובר בהפקת תועלת חיצונית מהפעלת המנוע כגון הטענת מטען. לפי פירוש סביר ופשוט של הרמת ההיבר של המשאית באמצעות הכוח המיכני היא שימושו בכוח המיכני המהווה תאונת דרכים. 2. שימוש של נפילה או הינתקות של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי עמידה או חניה כמו תוך כדי נסיעה יהווה שימוש ברכב גם אם חלק של הרכב שנפל ישאר מחובר לרכב בדרך כלשהיא. ##(14) תאונה עם מנוף המורכב על יחידת הסעה כתאונת דרכים:## בת"א (ב"ש) 2040/95, חיון נ. "אררט" חברה לביטוח בע"מ, על-מנת להחליף את הרצפה בתוך מיכל דלק גדול בחוות המיכלים של חברת החשמל היה צורך בהכנסת מלגזה לתוך המיכל, והדבר נעשה באמצעות מנוף המורכב על יחידת הסעה, המהווה כלי רכב המונע בעזרת כוח מיכני. תוך כדי ביצוע פעולת הכנסת המלגזה למיכל בעזרת המנוף, נפגע התובע. אין ספק שהתובע נפגע כתוצאה מניצול הכוח המיכני, אולם במקרה זה מדובר במנוע נפרד שהוא אמנם חלק אינטגרלי של הרכב הדו-תכליתי, אבל הוא מהווה מקור כוח מיכני נפרד מזה שמניע את החלק המתניע של הרכב והפעיל את הייעוד הלא-תחבורתי של כלי הרכב, במקרה זה את המנוף. פירוש "ניצול הכוח המיכני של הרכב" פירושו ניצול אותו כוח מיכני שגורם לתנועתו וכושר ניידותו של הרכב. קביעה שהמקרה הנוכחי נכלל בחזקה המרבה של "ניצול הכוח המיכני של הרכב", פירושה המעשי הוא השארת המבחן הייעודי בתוקפו ללא מתן ביטוי גם למבחן התחבורתי שעמד ביסוד התיקון מס' 8 לחוק. "צריך להיות קשר להפעלת הכוח המיכני של הרכב שגורם לניידותו, ושבכך בא לידי ביטוי המבחן התחבורתי… גם הנוסח המילולי המדבר על הכוח המיכני של "הרכב" מוביל לאותה מסקנה שאם התאונה קשורה להפעלת כוח מיכני נפרד על-גבי הרכב, שלא קשור לניידותו של הרכב, אין לראות בכך "ניצול הכוח המיכני של הרכב" באופן שמפעיל את החזקה החלוטה בעניין זה". ראה ההלכה השונה ב-רע"א 6779/97. ##(15) תאונת עקב ניצול הכוח המיכני של מלגזה כתאונת דרכים:## בת"א (חי') 10249/97, עאמר בנימין ואח' נ. "אררט" חברה לביטוח בע"מ ואח', התובע נפגע בעת שהורם על-ידי מלגזה לצורך שרטוט סמל של מפעל על-גבי לוח פח גדול. לאחר שהורם והמלגזה הועמדה, כאשר מנועה פועל, הושיט את ידו ללוח הפח והתחשמל מחשמל שזרם בלוח. לפני שהתובע התקרב אל הקיר והושיט את ידו אל הלוח, כבר היתה הזרוע של המלגזה במצב סטטי. זה נותר בעינו גם ללא עזרת הכוח המיכני של המנוע, להבדיל מהשלב של הרמת התובע מהקרקע, או במהלך הנעת הזרוע עד לייצובה, פעולות שנעשו באמצעות הכוח המיכני. נפסק: שאם כי המלגזה היא "כלי רכב מנועי" במובן החוק, והיא בעלת יעוד כפול שאחד מהם הוא הרמת אנשים לגובה, אין הארוע נכנס, לא בגדר ההגדרה הבסיסית של שימוש תחבורתי ואף לא בגדר החזקה המרבה של "שימוש בכוח המיכני" של הרכב, שכן "כאשר ההנפה וההובלה נסתיימו, והזרוע, ולאחר-מכן קורה הארוע מחמת גורם אחר – אין לתלות את הקולר בניצול הכוח המיכני". ניצול הכוח המיכני משמעו ניצול בפועל. "הכוונה לנצל את הכוח המיכני כעבור 5-4 דקות בכל פעם, היא כוונה של ניצול 'בעתיד' ואינה מועילה להכנסת המקרה להגדרת תאונת דרכים". לפיכך נפסק, שבנסיבות דנן אין התאונה נכנסת להגדרת "תאונת דרכים" על-פי חוק הפלת"ד, ותביעתו של התובע נדחתה. ##(16) ניצול הכוח המכני של של מסור לניסוק עצים על טרקטור:## ת"א (שלום-עפולה) 325/91, שלבי נ. "דולב" חברה לביטוח בע"מ, בהידרשו לשאלה אם פגיעה ממסור לניסור עצים, שהיה מורכב על שולחן ואשר חובר לטרקטור עומד, באמצעות מעביר כוח והופעל על-ידי כוחו המכני של הטרקטור, הינה תאונת דרכים, פוסק בית-המשפט: על-אף ניסוח תיקון מס' 8 לחוק הפלת"ד מהווה ארוע שנגרם עקב ניצול כוחו המכני של הרכב תאונת דרכים, וזאת גם כאשר השימוש אינו למטרות תחבורה, אין מדובר במקרה הנדון בתאונת דרכים, שכן אין קשר סיבתי-משפטי בין ניצול הכוח המכני לצורך הפעלת המסור לבין הנזק שנגרם לתובע בעת ניסור העצים. קירוב אצבעותיו של התובע למסור, הלא מוגן, תוך ניסור עצים בחצר ביתו אינו מצוי, לדעת בית-המשפט, בתחום הסיכונים שבגינם מעניק חוק הפיצויים סעד, גם אם המסור הופעל בכוחו המכני של הרכב, ולכן הנזק שנגרם אינו "עקב" ניצול הכוח המכני של הרכב. ##(17) ניצול הכוח המיכני של טרקטור:## בת"א (שלום-בית-שאן) 269/93, ג'ורנו נ. "כלל" חברה לביטוח ואח', תוך כדי בדיקת כבלים תת-קרקעיים הופעל טרקטור לצורך עקירת עמוד שנפל ופגע בתובע. בקבלו את טענת התובע כי מדובר בתאונת דרכים פסק בית-המשפט: התובע נפגע תוך כדי ניצול הכוח המיכני של הטרקטור. הטרקטור "לא שינה אופי פעולתו ככלי רכב תחבורתי, בהקשר לפעולתו התחבורתית בהיותו טרקטור, בפעלותו ולמטרתו ככלי רכב ככזה, לא נפגע הקשר הטבעי הרגיל בין פעולת הטרקטור בעטיה נפגע התובע לבין השימוש בטרקטור ככזה, לא שונה יעודו של הטרקטור במסגרת פעולת עקירת העומד, "השימוש התחבורתי" במקרה דנן כעיקר נותר בעינו, כטבע ברייתו". ##(18) ניצול הכוח המכני של הרכב לצורך גרירה:## בת"א (שלום-נצ') 381/93, כהן ואח' נ. "הפניקס הישראלי" חברה לביטוח בע"מ ואח', התובע נפגע תוך כדי "משחק" ברכב או בכננת בניסיון לגרור את הרכב בכבל. אחיו של התובע לחץ על הכפתור הלא נכון בשלט, דבר שהביא להפעלת הכננת ופגיעה בתובע. הכננת מופעלת על-ידי כוח חשמלי ממצבר הרכב והכוח החשמלי של המצבר מופק מהפעלת המנוע של הרכב. בנסיבות אלה נפסק כי התובע נפגע תוך כדי ניסיון למשוך את הכבל המחובר לכננת המופעלת על ידי ותוך ניצול הכוח המיכני של הרכב. הרכב לא שינה את יעודו המקורי כרכב "דו-תכליתי". אילו הרכב היה נתקע והטיפול בו היה במטרה לחלצו, התאונה היתה תאונת דרכים כי הרכב לא שינה את יעודו המקורי השני – גרירה, ולכן הארוע היה עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב. אולם להכיר בתאונה כתאונת דרכים כתוצאה "ממשחק ברכב" תוך ניצול הכוח המיכני של הרכב יהיה מנוגד למגמת הצמצום של תיקון מס' 8 לחוק. לדעתו של השופט, כשם שבהגדרה הבסיסית "נצמדו" לייעוד התעבורתי של הרכב, כך גם בייעוד הדו או הרב-תכליתי של הרכב, יש לבחון את הארוע במידה וארע תוך כדי או לשם ביצוע הייעוד הלא תעבורתי, הוא הייעוד העיקרי האחר של הרכב". "משחק ברכב" אינו הייעוד העיקרי האחר של הרכב. על-כן, לאור האמור, נפסק כי הפגיעה בתובע אינה מהווה תאונת דרכים לפי החוק. הערעור על פסק-דין זה נדחה ב-ע"א (נצ') 180/98 הנ"ל והתקבל ב-רע"א 7509/98 וב-ד"נ 1963/00 הנ"ל. ##(19) תאונה עם מיכלית ריסוס:## בת"א (שלום-חי') 2441/96, ג'אנם נ. "הסנה" חברה לביטוח בע"מ, התובע עצר מיכלית ריסוס זפת בה נהג, ועלה עליה על-מנת לפתוח את פתח המיכלית ולבדוק את כמות חומר הריסוס שנותר במשאית. כשפתח את המכסה העליון, שהינו המכסה היחידי של המיכלית, פרצה אש עזה בגובה רב ופגעה בעיניו ובפניו. מנוע המיכלית פעל בעת הארוע. במקרה זה נזק הגוף נגרם בעת השימוש ברכב לא למטרה תעבורתית, אלא לצורך יעודו הנוסף של הרכב כמיכלית ריסוס זפת, ולפיכך אין המדובר בתנאי של שימוש למטרות תחבורה. פעולה הזיפות נעשית תוך ניצול כוחו המיכני של הרכב (בין שהזיפות נעשה תוך שימוש במנוע הרכב או במנגנון נפרד). מיכלית הזפת מורכבת כחלק אינטגרלי של הרכב, וכל שימוש הקשור לייעודו הנוסף של הרכב (שאינו השימוש התעבורתי) נכלל במבחן הסיכון הייעודי של הרכב. פתיחת מכסה המיכלית על-מנת לבדוק מדוע נפסקה פעולת הזיפות, הינו ארוע במסגרת ניצול כוחו המיכני של הרכב למטרת הזיפות. שימוש שהינו במסגרת הייעוד המקורי של הרכב. התוצאה היא כי התאונה הנדונה הינה תאונת דרכים על-פי חוק הפלת"ד. ##(20) נפילת חפץ על עובד בזמן ניצול הכוח המכני של הרכב:## בת"א (שלום-חי') 66409/96, שקור נ. א' ברסלב בע"מ, התאונה ארעה בעת שהורם פיסטון, שהיה מונח על מזלג המלגזה. הפיסטון נפל על התובע וגרם לפגיעה. עובר לפגיעה עמד התובע על ארגז משאית חונה. נפסק: כי התאונה ארעה בהתאם לאמור בהגדרת "החזקה החלוטה המרבה" של "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב ובלבד שבעת השימוש לא שינה הרכב את ייעודו המקורי" שכן התאונה ארעה "עקב ניצול הכח המיכני" של הרכב והמלגזה הינה בבחינת רכב "רב תכליתי" ובעת התאונה לא איבדה את אופיה הרב-תכליתי. קיים כאן גם קשר סיבתי הן עובדתי והן משפטי בין נפילת הפיסטון, שהיה, כאמור, מונח על מזלג מלגזה ונפל על התובע בעת הרמתו ע"י המזלג לבין ניצול הכוח המיכני ופעולה זו היא במסגרת הסיכון הטבעי הצפוי של " ניצול" הכח המיכני באופן שמתקיים קשר מובהק בין אלמנט זה לבין גורם התאונה. לפיכך, נפסק כי הארוע הוא בבחינת תאונת דרכים שחל עליה חוק הפלת"ד. ## (20) תאונה עם משאבה המופעלת באמצעות מצבר הרכב:## בת"א (שלום-חי') 67052/96, חלבי נ. "אריה" חברה לביטוח בע"מ, התובע נהג בטנדר עם ארגז סגור. הוא עלה לתא הסגור, בו היתה חבית סולר עליה מורכבת משאבה המופעלת באמצעות מצבר הרכב. מנוע הרכב נשאר דולק. הוא תדלק את הרכב, וכאשר חזר לתא על-מנת לעצור את המשאבה, הסתובב כדי לרדת מהרכב, רגלו נתפסה בצינור המשאבה. הוא נפל ונפגע. "פעולת עליה לרכב או ירידה ממנו" כשימוש לוואי תעבורתי, נבדקת על-ידי המבחן התעבורתי, ועל-כן כניסה ויציאה מהרכב צריך שתענה גם על ההגדרה כי שימוש הלוואי האמור היה למטרות תחבורה. במקרה דנן הימצאותו של התובע בארגז האחורי של הרכב לא ענתה על ההגדרה האמורה, ועל-כן אין המדובר בירידה מהרכב למטרות תחבורה. המקרה גם לא נופל בגדר החזקה החלוטה של "ניצול הכוח המיכני של הרכב", שכן זו תחול רק כאשר הרכב הוא "דו-תכליתי" ולא איבד את תכליתו התעבורתי. כאן מדובר ברכב מסוג טנדר עם ארגז סגור, אשר יעודו המקורי הוא אחד ויחיד – לצורך נסיעה, וזאת להבדיל מרכב "דו-תכליתי" או עם יעודים נוספים. אין לומר כי פעולותיו של התובע היו בתחום הסיכון, שניצול הכוח המיכני של הרכב בייעודו המקורי יצר. אין לראות הבדל במקרה בו נהג משאית עלה למשאית על-מנת להדליק סיגריה באמצעות מצת הרכב, שבו השתמש הנהג במקור חשמלי שברכב, לבין המקרה הנדון שבו השתמש התובע בחשמל ממצת הרכב להפעלת המשאבה החשמלית. שונה המצב אילו נפגע התובע כתוצאה מזרם חשמלי או מקצר חשמלי שמקורו במצבר הרכב או ברכב. לפיכך נפסק כי ירידתו של התובע מהרכב והתקלותו בצינור איננה עונה להגדרה הבסיסית שבסעיף 1 לחוק וכן איננה נופלת במסגרת החזקה החלוטה המרבה בעניין "ניצול הכוח המיכני של הרכב", ועל-כן דין התביעה להידחות. ##(21) תאונה במהלך תיאום מנוע רכב:## בת.א. (שלום-הרצליה) 2475/99 מלכיאל נ. "הדר" חב' לביטוח בע"מ, התובע חשמלאי רכב. במהלך עבודתו במוסך ביצע עבודה של תיאום מנוע הרכב. הוא נהג את הרכב לתוך אולם העבודה במוסך, העמיד שם את הרכב מול מחשב התיאום, העביר את ידית ההילוכים להילוך סרק (ניוטרל), הרים את בלם היד, יצא מן הרכב ופתח את מכסה המנוע. המנוע פעל במשך כל הזמן, והחל לבצע את פעולת התיאום, פעולה הכרוכה, בין היתר, במשיכת כבל הגז פעמים מספר על מנת לבדוק את פעולת המנוע. ברגע שמשך את כבל הגז הרכב זינק לעברו והצמיד אותו למכשיר ולקיר והוא נפגע בברכו ,בעיקר בברך ובקרסול שמאל. נפסק:- לצורך השאלה האם מדובר בתאונת-דרכים יש לבדוק האם ניתן לייחס למקרה אחד מהיסודות הבאים: נסיעה-במקרה שלפנינו הרכב לא "נסע" למעשה אלא נע או זז בפתאומיות , ללא שנהג ישב כלל ליד ההגה וללא שמישהו נהג בו. לא ניתן, לראות בתנועה מעין זו של הרכב משום "נסיעה" של כלי רכב מנועי כמשמעותו של מונח זה בהגדרת ה"שימוש ברכב מנועי" בסע' 1 לחוק הפלת"ד. התדרדרות – הפירוש הפשוט והברור של המילה התדרדרות פירושה (לפי המילון אבן-שושן), התגלגלות למטה התדרדרות אבן במורד ההר, התדרדרות לתוך תהום. במקרה שלפנינו המדובר "במשטח שטוח ישר". הרכב זינק אך לא התדרדר. באותם המקרים שהפסיקה הכירה בהתדרדרות מדובר היה בהידרדרות פשוטו כמשמעו, היינו בדרך כלל מצב שהמנוע אינו פועל והרכב "גולש" מתוקף כח הכבידה, ממקום גבוה למקום נמוך ממנו. "קפיצה פתאומית של הרכב", כמו במקרה דנן, לא התפרשה כהידרדרות. ניצול הכח המכני של הרכב-החזקה בדבר ניצול הכח המכני של הרכב אינה חלה על כלי רכב רגילים, אלא רק על כלי רכב דו תכליתיים או רב תכליתיים, קרי, כלי רכב המיועדים לא רק לנסיעה, אלא גם לפעולות נוספות, לא תעבורתיות, אשר מנצלות את כוחו המכני של הרכב. במקרה דנן מדובר בכלי רכב רגיל, המיועד לנסיעה בלבד, ועל כן, החזקה המרבה הנ"ל אינה חלה בעניננו. לאור האמור נפסק כי אין המדובר בתאונת-דרכים לא עפ"י "ההגדרה הבסיסית" של מונח זה וגם לא עפ"י אחת מן "החזקות המרבות" ##(22) פציעה בזמן התנאת רכב:## בת.א. (שלום -כ"ס) 4123/99 ביאדה נ. "מנורה" חב' לביטוח בע"מ, כתוצאה מהתחממות מנוע הרכב, החנה הנתבע את הרכב בחצר ביתו של התובע. בכוונתו היתה להסיע שכן אחר, שהיה אמור להינשא באותו יום, לביתה של כלתו. לאחר כ – 3 שעות, כאשר המנוע התקרר, הוא ביקש מהתובע שיסייע לו בבדיקת הרכב, התובע הרים את מכסה המנוע ואמר לנתבע להתניע את הרכב, כשלפתע וכתוצאה מההתנעה נפגעה קשה ידו של התובע. ב"כ התובע טען: א. כי המדובר בנזק כתוצאה מ"ניצול הכוח המכני של הרכב". ב. לחילופין, המדובר ב"תיקון דרך". ביהמ"ש דחה את שתי הטענות בקובעו: א. החזקה החלוטה בדבר ניצול הכוח המכני של הרכב חלה על תאונות דרכים הנגרמות בשל הכוח המוטורי של הרכב שלא למטרות תחבורה, אלא למטרות חקלאיות או תעשייתיות. ולכל אותם מקרים בהם מדובר ברכב "רב תכליתי" אשר מיועד לא רק לנסיעה והנזק נגרם תוך ניצול הכוח המכני לייעוד הלא תעבורתי. לפיכך משאין מדובר כאן ברכב בעל יעוד דו/רב תכליתי ושמטרת התיקון היתה תחבורתית – יש לדחות טענה זו. ב. ההלכה היא כי טיפול ברכב ייחשב כ"טיפול דרך" רק אם הוא נועד למנוע או להקטין את הסיכון התעבורתי והוא נעשה אגב הנסיעה או לצורך המשכתה המיידית. במקרה דנן התובע הגיע לייעדו וסיים את הנסיעה בהחניית הרכב בביתו של התובע. העובדה שהנתבע בחר להחנות את הרכב בחצר מסודרת מרוחקת מביתו של החתן, יעד נסיעתו המקורי, כ – 200 מטר כדי שהרכב המקושט לא יפגע מילדים משחקים, זמן ההמתנה של 3 שעות כדי לתקנו ואף לא הזעיק מיד מישהו לעזרתו – מצביעים על כך שאין המדובר בנסיעה שנקטעה כתוצאה מהתקלה, אלא בסיומה של הנסיעה. כוונת הנתבע להמשיך ליעד נוסף, הינה בבחינת נסיעה חדשה ואחרת המנותקת מהנסיעה הראשונה. למעשה מדובר בבדיקה והכנה לנסיעה נוספת שהיתה אמורה להתבצע. לפיכך, לאור הפרשנות המצמצמת שיש לנקוט לגבי טיפול או תיקון דרך, אין המדובר כאן בטיפול או בתיקון דרך אלא ב"טיפול בית". לאור האמור נדחתה התביעה. ##(23) תאונה עם רמפה חשמלית של משאית:## בת.א. (שלום -י-ם) 14822/00 כהן נ. אריה חב' לביטוח בע"מ, התובע וחברו שיחקו ברמפה המחוברת למשאית בצידה האחורי, ע"י העלאתה והורדתה של אותה רמפה. התובע עמד על רמפה המצויה בחלקה האחורי של המשאית, כאשר ילד אחר העלה את הרמפה , וכשזו הגיעה לגובה רצפת ארגז המשאית, נכנס התובע למשאית. בצאתו משם, כשביקש לעמוד שוב על הרמפה, הניח את רגלו בין ארגז המשאית לקצה הרמפה והרמפה המשיכה להיסגר בתנועת קשת ומעכה באופן זה את כף רגלו של התובע. מטרת העלייה לרכב והירידה ממנו לא היו למטרות תחבורה. אין מחלוקת שהילדים לא התכוונו להסיע את המשאית או לעשות בה כל שימוש תעבורתי אחר ומטרתם היתה משחק בלבד. השאלה לענייננו היתה האם בנסיבות אלה מהווה האירוע תאונת דרכים במובן חוק הפלת"ד ? נפסק: מדובר בשימוש שאינו כרוך מטבעו בסיכון תחבורתי. מבחינת כוונתם הסובייקטיבת של הילדים, עולה כי השימוש שנעשה במשאית, נכון יותר לומר ברמפה המחוברת למשאית, לא היתה למטרות תחבורה ועל כן שימוש זה אינו מקיים את המבחן התעבורתי. האם הנזק נגרם כתוצאה מניצול הכוח המיכני של הרכב? אמנם החזקת החלוטה של "ניצול הכוח המיכני" חלה לכאורה שכן המדובר ברכב "רב תכליתי" כאשר השימוש האחד הוא תחבורתי והשני – העמסת והובלת משאות אינו תחבורתי, אולם תנאי נוסף להחלת החזקה החלוטה הוא שבעת התרחשות התאונה הרכב "לא שינה את ייעודו המקורי" הלא תחבורתי. השימוש היחידי שנעשות ע"י הילדים במשאית בדרך של משחק – העלאת הילדים זה את זה על גבי הרמפה, אינו בגדר הייעוד המקורי הלא תחבורתי של העמסת והובלת משאות או פריקתם. על כן האירוע אינו עומד בתנאים לקיומה של החזקה המרבה בדבר ניצול הכוח המיכני של הרכב". לאור האמור נדחתה תביעת התובע מהסיבה שהאירוע אינו מהווה תאונת דרכים במובן חוק הפלת"ד. ##(24) תאונת בזמן התקנת פנסי תאורה באמצעות מנוף:## בת.א. (שלום-ים) 6108/02 הר טוב נ. "איילון" חב' לביטוח בע"מ, התובע נפגע בתאונה עת עסק ביחד עם עובדים נוספים בהתקנת פנסי תאורה באמצעות מנוף מחובר לרכב ופועל באמצעות המנוע של הרכב. אחד העובדים כיוון את המנוף אשר פגע במתח גבוה וגרם להתחשמלות הרכב . התובע שעמד באותה עת סמוך לרכב התחשמל אף הוא. כתוצאה מהתאונה הוא איבד את הכרתו ונכווה בחלקי גוף רבים. נפסק: התחשמלותו של התובע נבעה כתוצאה מכוח החזקה המרבה בדבר "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב" בין אם התובע התחשמל מייד ברגע שבו נגעה זרוע העמוד, שהתרוממה עם המנוף בקו המתח הגבוה (בין מתוך שהתובע נגע בעצמו באותה שעה ברכב, בין ללא מגע כזה) ובין עם התובע התחשמל לאחר מכן כשבא במגע עם הרכב שהתחשמל מעט קודם לכן (עקב המגע הנ"ל של הזרוע). "ההבחנה בין נגיעת התובע במכונית לפני סיום תנועת הזרוע של המנוף לבין נגיעה לאחר סיום תנועת הזרוע, אינה נראית מוצדקת, שעה שבשני המקרים המגע עם קווי-החשמל הוא תוצאה של תנועת הזרוע" (ראה ע"א 7006/97 + 6366/01 – צלטנר עמ' 9374) . בשני המקרים הנזק שנגרם הוא בתחום הסיכון שיצר ניצול הכח המיכני לייעודו הלא תחבורתי יצר. ##(25) תאונה בזמן עבודות עפר:## בת.א. (שלום-קריות) 666/03 עבדאללה זאיד נ. "דולב" חב' לביטוח בע"מ, עבודות עפר באמצעות מחפר. המחפר היה מבוטח בפוליסת ביטוח אצל הנתבעת. התובע טען כי תוך ביצוע עבודות חציבה, הוא חש שחדירת הפטיש המחובר למחפר לאדמה, אינה חדה דיה. הנחתו היתה כי קיימת תקלה במשאבות המזרימות שמן ונמצאות למעלה במנוע, ודבר זה פוגם בפעילותו המירבית של הפטיש. התובע טען כי לצורך בדיקת התקלה אשר גרמה לדעתו לפעולה לא תקינה של הפטיש המחובר למחפר ואשר שימש לחפירה, הוא ירד מהמחפר, עלה על השרשרת, וממנה אל גב המחפר (הבגר), וזאת כדי להרים את מכסה המנוע. התובע טען כי פתח את המכסה המנוע בידיו תוך תפיסת ידית המצויה במכסה המנוע. ואז נפצע שעה שהמכסה שהורם על ידו, נפל בפתאומיות וכדי להמנע מפגיעה, הוא משך בבהילות את ידו, וזו נתפסה בלשון בולטת אשר נועדה לתפוס את מכסה המנוע. ב"כ התובע טוען כי התובע התכוון עובר לארוע התאונה לתקן תקלה במשאבת השמן של המחפר שהיא חלק ממערכת הידראולית אחת במחפר המשמשת הן את המנוע של המחפר למטרת נסיעה, והן את הפטיש לצורכי חפירה בו. לדידו מדובר בפעולת הכנה לפעולה אשר יהיה בה שימוש בכח המכני של הרכב במהלכה נפגע התובע. עוד טוען ב"כ התובע כי כוונה או פעולת הכנה לביצוע פעולה אשר תהיה תוך שימוש בכח המכני של הרכב, חוסה אף היא בצילה של החזקה המרבה בהגדרת תאונת דרכים. נפסק: התובע לא נפגע פיסית מפעולה כלשהי שהיתה פרי שימוש בכח המיכני של המחפר. עובר לעליית התובע לבדוק את המשאבה, הוא כיבה את מנוע המחפר והמחפר עמד. הפעולה במהלכה נפגע התובע היתה פעולה של פתיחת מכסה המנוע, פעולה ידנית פשוטה אשר נעשית ע"י הרמת ידנית של מכסה באמצעות ידית. פעולה זו לא נעשית ע"י הפעלת כח מכני כלשהו של המחפר או חלק התובע עותר לתשלום לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שארעו לו, לטענתו, שעה שעסק בביצוע מחלקיו. "ניצול הכח המכני של הרכב" משמע ניצול בפועל של כח המיכני של הרכב ולא אם הכוונה או רצון לנצלו בעתיד (הקרוב או הרחוק)" קבלת טיעוני ב"כ התובע תרחיב עד מאד את קשת המקרים הנכללים תחת כנפי החזקה המרבה של שימוש תוך ניצול כח מיכני של הרכב עד כדי יתור החזקה המרבה וסתירת ההלכה לפיה את המושג "שימוש" בחוק יש לפרש באופן קזואיסטי הכולל רשימה סגורה של מקרים. גם הטענה כי מדובר במקרה זה בטיפול או תיקון דרך נדחית שכן הטיפול נעשה בחצרים של מקום העבודה אשר נועד לאפשר את השימוש במחפר לייעודו הלא תעבורתי, אינו בגדר טיפול דרך. ולבסוך, פוליסת הביטוח מחייבת את המבטחת רק אם חובה כזו היתה חלה עליה לפי פק' הביטוח וחוק הפיצויים. חובה כזו לא חלה כאמור במקרה הנדון ולפיכך גם אין מקום לפיצוי התובע מכח פוליסת ביטוח החובה שהוצאה לתובע. ##סיכום:## תיקון מס' 8 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים לא שינה ההלכה הקיימת כאשר מדובר במאורע שנגרם עקב ניצול הכח המכני של הרכב ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את יעודו המקורי. (פורסם בספרו של עו"ד מיכאל צלטנר "חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים) ניצול הכוח המכני של הרכב