חובת הקטנת הנזק נזיקין

חובת הקטנת הנזק נזיקין הלכה פסוקה היא כי על הניזוק מוטלת החובה להפחתת נזקו (ראו ע"א 592/66 "הקודחים" נתניה בע"מ נ' נסים ביטון, ו-2 אח', פ''ד כא (1) 281 בעמ' 284 וכן ע"א 252/86 יצחק גולדפרב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ''ד מה(4) 045 בעמ' 50-51), הבסיס לחובה זו שנוי במחלוקת, יש הרואים אותו כחלק מעקרון "האשם התורם" (ראה י. אנגלרד בספרו "יסודות האחריות בנזיקין" דיני הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית (י"ל מאגנס, ג' טדסקי עורך, מהדורה 2 (תשל"ז) בעמ' 119) ואחרים הרואים חובה זו כחלק מעקרון הסיבתיות (ראו ד. קציר בספרו "פיצויים בשל נזק גוף" (מהדורה שנייה, תשמ"ו) בעמ' 602. היקף החובה איננו נמדד ביחס ליכולתו של הנפגע למזער את נזקיו, כי אם בנקיטת אותם מאמצים שאדם סביר היה נוקט בהם למזער נזקו. יפים לענייננו דבריו של הש' ד לוין בע"א 449/81 בן לב בע"מ נ' ברכה מגד, פ''ד לח(4) 070 בעמ' 77 באומרו: "יש להדגיש, כי אין דורשים מן הנפגע "שיצא מכליו" על-מנת להיטיב את נזקו ולשפר את מצבו. הנדרש ממנו הוא עשיית מאמצים סבירים כדי לשקם עצמו ולא מעבר לכך".עקרון הקטנת הנזקנזיקין