תרמית יכולה לבטל פסק דין סופי וחלוט

תרמית יכולה לבטל פסק דין סופי וחלוט קיימים עקרונות על מוסריים ועקרונות יסוד על פיהם מתנהלת מערכת המשפט, וביניהם כי "החוטא לא יצא נשכר", ומעיקרון זה נגזר גם הכלל שתרמית מבטלת את הכל, וגם כי בכוחו של הכלל להתגבר על מעשה בית דין בין הצדדים, ועל פסקי דין שהפכו לסופיים, כפי שנכתב בע.א 3441/01 פלוני נ' פלונית פד"י נח(3) 1, עמ' 16-15, ע"י כב' הנשיא ברק: "עקרון יסוד של שיטת המשפט שלנו הינו כי אין אדם נהנה מפרי עוולתו (ראו ע"א 3798/94 פלוני נ' פלונית [7]). מעקרון יסוד זה נגזר הכלל המקובל בשיטות משפט רבות שלפיו fraus omnia corrumpit - המירמה מבטלת את הכול. כפי שציין השופט מ' חשין: "כל מעשי ממשל ומינהל הניגעים במירמה - ובהם מעשי שפיטה - כמוהם כפרי שפשׁה בו הרקב; מתכלים ומתאכלים הם מתוכם ונדמים הם לעץ ששורשיו הרקיבו וצמרתו יָבשה. מעשה הנגוע במירמה פגום ופסול הוא מיסודו ותולה הוא עצמו על בלימה... כך דין במעשי שפיטה וכך דין בכל מעשה ממשל ומינהל, ובעצם בכל מעשה בן-פועל בתחום המשפט. ההלכה הינה בת לציווי ראשוני, ודבר הציווי הוא שעַוָּל לא יימצא נשכר בעוולתו. הזורע כזב יקצור רִיק. זה הציווי המוסרי-החברתי, ובדרכו נלך" (בג"ץ 706/94 רונן נ' שר החינוך והתרבות [8], בעמ' 416-415). כלל זה יפה גם לגבי פסקי-דין שהושגו במירמה, ובכוחו להתגבר לעתים על קיומו של מעשה-בית-דין בין הצדדים (ע"א 4958/99 עין גב - קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' מקורות חברת מים בע"מ [9], בעמ' 22). על-כן נפסק כי בתי-משפט יכולים להידרש לטענות כי פסקי-דין שהפכו סופיים אינם מחייבים בשל המירמה שהייתה כרוכה בנתינתם. יש לראות בעיקרון זה כמשקף מושכלות ראשונים. כפי שציין השופט זוסמן לפני כארבעים וחמש שנה: "כוחו של בית-משפט של יושר למנוע בעל-דין מלאכול את פירותיו של פסק-דין אשר השיג בתרמית - עתיק יומין הוא ואינו מוטל בספק" (ע"א 254/58 אינגסטר נ' לנגפוס (להלן - פרשת אינגסטר [10]), בעמ' 454). הלכה זו השתרשה בפסיקתו של בית-משפט זה (ראו: רע"א 261/97 רפי ומתי יהושוע שיווק והפצה בע"מ נ' שאול [11]; דנ"א 4546/96 חוף גיא נ' חברת מקורות בע"מ [12]; המ' 445/80 טוב אברהם נ' יוחאי [13], בעמ' 507; ע"א 572/74 רויטמן, עו"ד נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ [14], בעמ' 73). מה מקור הסמכות של בתי-המשפט להיזקק לטענות תרמית גם אם פסקי-הדין הפכו סופיים? השופט זוסמן ציין כי יכולת זו אינה נובעת מהחוק החרות, ולבית-המשפט מסור שיקול-דעת באיזו מידה יעשה בה שימוש (פרשת אינגסטר [10], בעמ' 456-455). גם השופט מ' חשין קבע כי הסמכות לבטל החלטה שהושגה במירמה סמכות טבועה היא בהיעדר הוראת חוק ספיציפית השוללת אותה סמכות (ע"פ 7569/00 יגודייב נ' מדינת ישראל [15], בעמ' 575). לאחרונה הביע השופט מצא את דעתו כי "נתונה לבית-משפט אזרחי סמכות טבועה לבטל פסק-דין חלוט בהתקיים נסיבות שבהן שיקולים של צדק עדיפים על פני שיקולים של מעשה-בית-דין..." (ע"א 4682/92 עיזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ (להלן - פרשת עיזבון המנוח סלים עזרא שעיה [16]), בעמ' 371). עמדה זו עולה בקנה אחד גם עם גישות המבקשות לצמצם את היקף תחולתה של סמכותם הטבועה של בתי-המשפט, שכן עוסקים אנו בעניין דיוני (ראו את עמדתי ברע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון [17], בעמ' 285). אכן, פסק-דין שניתן על בסיס תרמית פגום הוא משורשו. סמכותם של בתי-המשפט להיזקק לטענות תרמית נוגעת ליסודות ההליך השיפוטי. בישראל היא נגזרת מאופייה המעורב של שיטת המשפט שלנו (ראו א' ברק "שיטת המשפט בישראל - מסורתה ותרבותה" [51]). בכל הנוגע למהותם ולכוחם של פסקי-דין היא שיטה של משפט מקובל. לכל בית-משפט בשיטה זו הכוח לבטל פסק-דין שהושג במירמה. כוח זה נתון גם לבית-משפט בישראל." פסק דין חלוטתרמית