בית המשפט פסק כי אין קשר סיבתי בין ניתוח ה- Lasik ובין היפרדות הרשתית אשר בעקבותיה התעוורה התובעת. תביעה זו הוגשה בעקבות שני ניתוחי Lasik להסרת משקפיים שעברה התובעת והיפרדות רשתית בה לקתה בעין ימין אשר בעקבותיה התעוורה בעין זו. בכתב התביעה נטען כי הנתבע 1 התרשל בטיפול בתובעת. עוד לטענת התובעת הנתבע 1 לא מסר לה את כל המידע אודות הסיבוכים והסיכונים שבביצוע הניתוח והיא לא נתנה הסכמה מדעת לניתוחים. במהלך הסיכומים ויתר ב"כ התובעת על עילת התביעה המבוססת על רשלנות רפואית וריכז את טענותיו בעניין היעדר ההסכמה מדעת והפגיעה באוטונומיה. לטענת הנתבעים התביעה התיישנה, ולחלופין התיישנו עילות התביעה המפורטות בחוות הדעת אשר הוגשה לאחר תום תקופת ההתיישנות. לגופו של עניין טוענים הנתבעים כי אין קשר סיבתי בין היפרדות הרשתית ובין הניתוחים שעברה התובעת וכי הנתבע 1 הסביר לתובעת את הסיכונים והסיבוכים עובר לניתוחים. משחזר בו ב"כ התובעת מהטענות המתייחסות לרשלנות הרפואית התייתר הדיון בטענת ההתיישנות אשר התייחסה לפרטי רשלנות אשר נטענו לראשונה בחוות הדעת. מטעם התובעת העידו בעלה - מוחמד שלודי והתובעת עצמה. מטעם הנתבעים נתן עדות הנתבע 1. לכתב התביעה לא צורפה חוות דעת רפואית. התובעת עתרה למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום העיניים אולם חזרה בה מהבקשה והגישה ביום 13.5.10 את חוות דעתו של ד"ר אברהם ליבנה. הנתבעים הגישו כראיה מטעמם את חוות דעתה של פרופ' ענת לבנשטיין. ד"ר יעקב רוזנמן מונה כמומחה מטעם בית המשפט. הרקע העובדתי התובעת סבלה מקוצר ראיה גבוה. התובעת טופלה על ידי הנתבע 1 משנת 1993 ועד לחודש ספטמבר 2002, תחילה כמבוטחת של קופת חולים מכבי ומשנת 1998 כמבוטחת של הנתבעת 2 - שירותי בריאות כללית (הנתבע, סעיף 2 לתצהיר). בשנים 2000 ו- 2001 מצא הנתבע אצל התובעת חורים ברשתית וטיפל בהם באמצעות לייזר. ביום 22.7.01 עברה התובעת אצל הנתבע טיפול לייזר להסרת משקפיים מסוג Lasik (הנתבע, סעיף 9 לתצהיר; ד"ר רוזנמן, עמוד 1 לחוות הדעת). הניתוח בוצע בשתי העיניים. לאחר הניתוח הייתה התובעת בביקורת רצופה אצל הנתבע בתאריכים: 23.7.01, 30.7.01, 28.8.01, 24.9.01 ו- 12.10.01 (הנתבע, סעיף 13 לתצהיר). בעין ימין לא הושגה תוצאה מקסימאלית ולכן ביום 24.10.01 בוצע תיקון (הנתבע, סעיף 10 לתצהיר). לאחר הניתוח המתקן הייתה התובעת בביקורות אצל הנתבע בתאריכים הבאים: 25.10.01, 1.11.01, 3.12.01, 25.1.02 ו- 19.2.02 והגיעה למצב של עיניים רגועות ושקטות (הנתבע, סעיף 13 לתצהיר). לפי תצהיר הנתבע, ביום 26.2.02 הופיעה אצלו התובעת במרפאה בתלונה שמזה יומיים רואה הרבה נקודות שחורות בפני עין ימין והוא אבחן אצלה דלקת תוך עינית (הנתבע, סעיף 14 לתצהיר). לפי תצהירו, הוא נתן לתובעת את הטיפול התרופתי המקובל, בשילוב עם ביקורת רצופה בתאריכים: 8.3.02, 12.4.02, 13.5.02 20.5.02 ו- 27.5.02 (סעיף 14 לתצהיר). ביום 27.5.02 נצפתה הפרדות רשתית משיכתית והתובעת הופנתה להדסה להמשך טיפול (ד"ר רוזנמן, עמוד 2 לחוות הדעת; הנתבע, סעיף 16 לתצהיר). בהדסה אושרה האבחנה, והתובעת עברה מספר ניתוחי כריתת זגוגית עם קילוף ממברנות וקטרקט, אך הרשתית לא חזרה למקומה, העין הצטמקה והתעוורה (עמוד 2 לחוות הדעת של ד"ר רוזנמן). קשר סיבתי בין ניתוח ה- Lasik ובין היפרדות הרשתית בחוות דעת מיום 8.5.10 קבע ד"ר ליבנה, אשר נתן כאמור חוות דעת מטעם התובעת, כי התובעת סובלת מאבוד ראיה בשל היפרדות רשתית בעקבות ניתוח לסיק שלא ניתן היה לתקן בזמן. לפי חוות דעתו הסיכון להיפרדות הרשתית גדל פי 15 בקוצר ראיה מ- 15 דיופטריות וניתוח לסיק מגדיל עוד יותר את הסיכון. עוד לפי חוות הדעת אבחון בזמן של ההיפרדות מגדיל את הסיכויים להצלחה בניתוחים. פרופ' ענת לבנשטיין, אשר נתנה חוות דעת מטעם הנתבעים, קבעה בחוות דעתה שעבודות שונות התייחסו לקשר בין היפרדות רשתית וניתוחי לייזר וקבעו שאין קשר כזה. עבודות אלה התייחסו להיפרדות רשתית רגמטוגנית (עם חור) ולא להיפרדות רשתית משיכתית, אשר נגרמת ממנגנון שונה לגמרי ואיננה קשורה לתהליכי תזוזה של זגוגית העין. לפי חוות דעתה, התובעת סבלה מהיפרדות משיכתית, אשר אין קשר בינה ובין הניתוח. ד"ר רוזנמן, אשר מונה, כאמור, כמומחה מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו כי: "הפרדות רשתית נחלקת ל- 2 קבוצות עיקריות: רגמטוגנית - על רקע חור/קרע ברשתית. משיכתית - על רקע משיכת הרשתית ללא חור לרוב משני לדלקות תוך עיניות. מהעובדות העולות מהמסמכים הרפואיים ניתן להסיק כי היפרדות הרשתית של הגב' בוסיינה הייתה הפרדות רשתית משיכתית משנית לדלקת תוך עינית. הפרדות רשתית משיכתית אינה נחשבת לסיבוך של לסיק. המאמרים הטוענים לקשר בין הפרדות רשתית ולסיק מדברים על הפרדות רשתית על רקע חור ברשתית (רגמטוגנית). מאחר וכך אין להתייחס להפרדות הרשתית של הגב' בוסיינה כסיבוך של ניתוח הלסיק." על פי בקשת ב"כ התובעת נחקר ד"ר רוזנמן על חוות דעתו. בחקירה הנגדית חזר ד"ר רוזנמן והסביר כי הפרדות הרשתית אצל התובעת נגרמה על רקע הדלקת (עמוד 11 לפרוטוקול). הדלקת נמשכה מספר חודשים (עמוד 13 לפרוטוקול). לשאלת בית המשפט האם יש אסכולה הסבורה שיש קשר בין ניתוחי לסיק ובין היפרדות רשתית השיב ד"ר רוזנמן: "לא, זו לא דעה מקובלת. אני לא חושב שיש מנתחי לסיק שלא יעשו ניתוח מהחשש לקרע והיפרדות רשתית, זה לא החשש של רופא שעושה ניתוחי לסיק, יש סיבוכים כמו קרנית דקה, שהרופא לא יעשה אותם, אך לא היפרדות רשתית, לא מקובל שהניתוח מעלה את הסיכון להיפרדות רשתית" (עמוד 19 לפרוטוקול). אני מקבלת את חוות דעתו של ד"ר רוזנמן לפיה היפרדות הרשתית אצל התובעת הייתה משיכתית, וכי אין קשר בינה ובין ניתוח ה- Lasik שעברה. מחוות דעתו של ד"ר ליבנה עולה כי הקביעות שלו בנוגע להחמרת הסיכון להיפרדות רשתית בעקבות ניתוח Lasik מתייחסות להיפרדות רגמטוגנית (על רקע חור ברשתית) שכן הוא מתייחס להיפרדות בעקבות קרעים ברשתית (סעיף 2 א' לפרק הדיון) או היפרדות בעקבות חורים ברשתית (סעיף 2ב' לפרק הדיון). בכתב התביעה לא נטען כי הדלקת נגרמה בעקבות הניתוח או כי הייתה התרשלות בטיפול בדלקת. גם ד"ר ליבנה לא קובע זאת בחוות דעתו. במהלך החקירה הנגדית של ד"ר רוזנמן שאל ב"כ התובעת שאלות בנוגע לטיפול בדלקת. התנגדות ב"כ הנתבעים לשאלות אלה התקבלה מהטעם שמדובר בהרחבת חזית. לאור החלטה זו ביקש ב"כ התובעת לאפשר לתובעת להגיש חוות דעת משלימה בעניין זה, אולם בסופו של דבר הודיע כי התובעת לא תגיש חוות דעת נוספת. אני דוחה את טענת ב"כ התובעת לפיה על הנתבעים הנטל להוכיח כי אין קשר בין הדלקת ובין הניתוח. על פי סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]: "תובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה." על מנת להעביר את נטל הראיה אל הנתבעים היה על התובעת להוכיח את התנאים הבאים: לא הייתה לה ידיעה מה היו הנסיבות שגרמו לדלקת. הדלקת נגרמה על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו. לבית המשפט נראה כי המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה. התובעת לא הוכיחה את שני התנאים האחרונים. הדלקת אובחנה כארבעה חודשים לאחר הניתוח המתקן וד"ר רוזנמן קבע במפורש כי אין קשר בין ניתוח ה - Lasik שעברה התובעת ובין היפרדות הרשתית ודברים אלה לא נסתרו. ד"ר רוזנמן אף נשאל בחקירתו האם ניתן היה לטפל בדלקת ולמנוע את ההיפרדות והשיב כי טיפלו בדלקת, ולא ניתן היה למנוע את ההיפרדות (עמוד 11 לפרוטוקול). בנסיבות אלה אין מקום להעביר אל הנתבעים את הנטל להוכיח כי אין קשר סיבתי בין הדלקת ובין הניתוח. ניתוחעינייםרשלנות רפואית (עיניים)שאלות משפטיותתביעות רשלנות רפואיתמשקפיים