תביעה בגין נזקים לחומרי בנייה שהונחו במגרש ליד בית

תביעה בגין נזקים לחומרי בנייה שהונחו במגרש הסמוך לביתו וזאת בעת עבודות תשתית לחיבור בתים למערכת ביוב

2. לטענת התובע הוא מתגורר בשכונה 25 בית 4 בישוב כסייפה ובמגרש הסמוך לביתו הניח חומרים ובהם 12 ספסלים בנויים בטון ולוחות עץ אורן, שני שקי מלט לבן, 10 שקי חול מחצבה, 2 פרופילים ו – 100 מ"ר אבני בנייה. ביום 23.3.2000 נערכו על ידי הנתבעת או מי מטעמה עבודות תשתית לשם חיבור בתים למערכת הביוב, ומבצע העבודה דחף את החומרים באמצעות כף טרקטור לכיוון הגדר על מנת לחשוף את מקום הנחתם לצורך ביצוע העבודות ובכך נגרמו לחומרים נזקים רבים ובלתי הפיכים.
התובע טוען כי לא נעשתה פנייה אליו לבקשו לפנות את החומרים מן השטח וכי חיבור הבית מהצד הימני ולא מהחזית למערכת הביוב נעשה בסתירה לתוכנית העבודה וההיתר.
התובע טוען כי בסמוך לאחר מכן נשלח מפקח מטעם המועצה, מר דב לנל, אשר הגיע ובדק את הנזק שנגרם ואף המליץ למועצה להגיע להסדר עם התובע. ממכתבו של מר לנל מיום 28.5.2000 עולה כי הנזקים הוערכו על ידו בסך של 15,944 ₪.
התובע הגיש חוות דעת שמאי מיום 18.2.03 ולפיה הוערכו הנזקים בסך כולל של 20,100 ₪.



3. הנתבעת מכחישה את עצם האירוע וכן את חבותה וטוענת לקיומם של מעשה בית דין / השתק פלוגתא / מניעות, וזאת מאחר שהתובע הגיש תביעתו בעבר במסגרת ת.א. 4565/05 וניתן פסק דין בהעדר התייצבות נגד התובע. כן נטען כי קיימת התיישנות מאחר ומדובר באירוע שהתרחש בשנת 2000 והתביעה הוגשה כ- 9 שנים לאחר האירוע.
הנתבעת טוענת כי מדובר ברכוש שהופקר על ידי התובע בחוץ ללא גידור, השגחה או סימון ולכן הנזקים נגרמו ברשלנותו.
בתצהיר העדות הראשית ובסיכומיה טענה הנתבעת כי מדובר בעבודה שבוצעה על ידי צד ג' מטעם משרד התשתיות ולנתבעת לא היה כל תפקיד אקטיבי בביצוע העבודה וכי התמורה בגין ביצוע העבודה לא שולמה על ידי המועצה אלא על ידי משרד התשתיות.

4. הנתבעת הגישה הודעה כנגד הצד השלישי בהיותו הקבלן המבצע של עבודות תשתית וביוב במקום ובמועד הנטענים.
הצד השלישי לא הגיש כתב הגנה מטעמו והנתבעת עתרה למתן פסק דין כנגד הצד השלישי בהעדר הגנה, ככל שתתקבל התביעה נגדה.

5. להשלמת התמונה יצוין כי התובענה הוגשה תחילה ביום 20.1.09 על סך 47,026 ₪ ואולם בעקבות בקשת התובע והחלטה מיום 11.11.2010, הגיש התובע כתב תביעה מתוקן.

דיון והכרעה

השתק פלוגתא / מעשה בית דין / מניעות

6. התובע הגיש תביעה באותה עילה ביום 10.5.05 ופסק דין לפיו נמחקה התובענה בהעדר התייצבות ניתן ביום 21.1.08.
הנתבעת טוענת כי קיימת מניעות מלהגיש תובענה חדשה.
אינני מקבלת את טענת הנתבעת בעניין זה. מדובר בתובענה שנמחקה (ולא נדחתה) ולפיכך אין מניעה להגישה בשנית.
יוער כי ברע"א 2237/06 בנק הפועלים נ' רלה ויינשטיין אליו מפנה הנתבעת, מדובר בנסיבות אחרות בהן ניתן פסק דין כנגד נתבע בהעדר הגנה ואין הדבר דומה למחיקת תובענה (בשונה מדחייתה), ועל כן לא ניתן ללמוד ממנו לענייננו.





התיישנות

7. האירוע אירע ביום 23.3.2000 (בשונה מהאמור בכתב התביעה – ר' סעיף 13 לתצהיר התובע).
התובענה הוגשה ביום 20.1.09, כלומר בחלוף 7 שנים ממועד האירוע נשוא התביעה.
אולם, אין חולק כי תביעה קודמת באותה עילה הוגשה ביום 10.1.05 ופסק דין לפיו נמחקה התובענה ניתן ביום 21.1.08.
סעיף 15 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958 קובע כדלקמן:
"הוגשה תובענה בפני בית המשפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במניין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה".
על כן, מקום בו נמחקה התובענה הקודמת ולא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה, כפי שנקבע לעיל, אין להביא במניין תקופת ההתיישנות את התקופה שבין 10.1.05 עד 21.1.08 ומכאן, שהתובענה לא התיישנה.

שיהוי

8. הנתבעת טוענת לקיומו של שיהוי לאור המועד בו הוגשה התובענה וכן לנזק ראייתי שנגרם לנתבעת כאשר התביעה הוגשה שנים רבות לאחר האירוע הנטען.
אין לקבל טענה זו. כבר ביום 28.5.00, כאשר נערך מכתבו של מר דב לנל אשר נשלח על ידי הנתבעת לאמוד את נזקי התובע, ידעה הנתבעת על טענות התובע. טענת התובע לפיה פנה פעמים רבות לנתבעת (סעיף 17 לתצהיר התובע) לא נסתרה ונתמכת בעדותו של העד מטעם הנתבעת, מר מחמוד אזברגה, המאשר שהתובע פנה למועצה ושהמועצה שלחה את המפקח דב לנל לבדוק את תלונתו (עמ' 29 שורות 23 – 26 לפרוטוקול).
העד אף אישר כי הגיע לשטח וראה את החומרים (עמ' 29 שורה 32 וכן עמ' 30 שורות 10 – 15 לפרוטוקול ).

החבות

9. התובע טוען כי ביום 23.3.00 עת שחזר לביתו נודע לו כי מי שעבד מטעם המועצה דחף את החומרים באמצעות כף טרקטור אל הקיר, הכניס אותם לכף הטרקטור ורוקן אותם בהפלתם במקום אחר באותו מגרש, תוך שהוא הורס אותם וגורם להם נזק בלתי הפיך (סעיפים 6 – 7 לתצהיר התובע).


התובע מאשר כי לא היה נוכח בעת האירוע ולא הובאה עדות של עד ראייה לאירוע.
על כן, טוענת הנתבעת כי לא עלה בידי התובע להוכיח את עצם קרות האירוע.
אין בידי לקבל את טענת הנתבעת בעניין זה.
מטעם התובע העיד מר דב לנל אשר שימש כמפקח מטעם הנתבעת בפרויקט התקנת קווי הביוב.
מתצהירו של מר דב לנל עולה כי בתאריך 23.3.00 התבקש על ידי מהנדס המועצה להתייחס לנזקים שנגרמו לתובע לטענתו על ידי הקבלן. ממכתבו של מר דב לנל הנושא תאריך 28.5.00 וממוען לנתבעת ( נספח 1 בתיק המוצגים של התובע ), עולה כי סמוך למועד האירוע הנטען מסר דב לנל המפקח פירוט נזקים ואף המליץ להגיע לפשרה עם התובע.
אמנם, כפי שעולה מעדותו של מר לנל, הוא לא נכח בזמן האירוע (עמ' 12 שורות 17 – 18 לפרוטוקול ) אולם הוא ראה את הנזקים (עמ' 12 שורות 11 – 14 לפרוטוקול).
מעדותו של מר מוחמד אבו רביע, מהנדס המועצה, עולה כי המועצה הסכימה לשלם את הסכום שצוין במכתב של דב לנל בכפוף לאישור המשרד לתשתיות לאומיות (עמ' 38 שורות 16 – 17 לפרוטוקול).

ממכתבו ומעדותו של מר לנל אשר ביקר במקום סמוך למועד האירוע הנטען, ומדבריו של מהנדס המועצה בעדותו, אני למדה כי "בזמן אמת" קרי בסמוך לאחר האירוע, הנתבעת כלל לא הכחישה את קרות האירוע ואף שלחה את המפקח מטעמה לבחינת הנזקים.
יוער לעניין זה כי מר לנל העיד כי הוא למעשה מייצג את המועצה (עמ' 11 שורה 25 לפרוטוקול).
די באמור, בצירוף תיאור הנזקים כפי שעולה ממכתבו של מר לנל ומתצהיר התובע כדי לעמוד בנטל המוטל על התובע לפי מאזן ההסתברויות, להוכחת האירוע הנטען.

יוער כי הסתירות אליהן הפנה ב"כ הנתבעת בסיכומיו, אינן מהותיות ואין בהן כדי לפגוע בגרסת התובע, בפרט נוכח מכתבו ועדותו של מר לנל וכן נוכח עדותו של מהנדס המועצה, כמפורט לעיל.

10. בסיכומי הנתבעת נטען כי הנתבעת כלל לא היתה מעורבת באירוע הנטען שכן מדובר באחריות של משרד התשתיות ובביצוע על ידי הקבלן – הצד השלישי.
אין לקבל טענה זו.
מהמסמכים שצורפו על ידי הנתבעת עולה כי המכרז / חוזה נחתם על ידי הנתבעת והצד השלישי כאשר הנתבעת היא זו שנתנה את צו התחלת העבודה ותעודת השלמת המבנה.
אי די בכיתוב "מועצה מקומית כסייפה במסגרת המנהל לתשתיות ביוב משרד התשתיות הלאומיות" בכותרת המכרז / חוזה, כדי לקבוע כי המועצה אינה צד לחוזה אלא רק צינור להעברת כספים כטענתה.
לאמור יש להוסיף כי לפי סעיף 6.05 על המציע לצרף להצעתו למכרז ערבות בנקאית אוטונומית בסך 200,000 ₪ לטובת הנתבעת.
כאשר כל מסמכי המכרז / חוזה מתייחסים לנתבעת וחתומים על ידה וגם הערבות היא לטובתה, ואין כל מסמך המעיד על פיקוח או מעורבות אחרת של משרד התשתיות הלאומיות, למעט הטענה למימון, ברי כי הנתבעת היא מזמינת העבודות והמפקחת עליהן.
הדבר עולה גם מעדותו של מר לנל לפיה הוא ייצג את המועצה (עמ' 11 שורה 25 לפרוטוקול) וכן מעדותו של מר מוחמד אבו רביע, מהנדס המועצה, לפיה החוזים של מכין התוכניות, הפיקוח, הניהול והקבלן הם עם המועצה.
גם העובדה שהתובע לא תבע ישירות את הקבלן – הצד השלישי, אין בה כדי לפגוע בחבות המועצה.
לעניין זה קובע סעיף 6 בחוק הרשויות המקומיות (ביוב) תשכ"ב – 1962, כי רשות מקומית תשלם פיצויים בגין כל נזק שגרמה בעת ביצוע העבודות – "בביצוע עבודות ביוב לפי חוק זה תימנע הרשות המקומית ככל האפשר מגרימת נזק ותשלם פיצויים בעד כל נזק שגרמה בביצוע עבודות אלה".
סעיף 15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע את חבות בעל החוזה במספר מקרים ובהם "(4) הוא היה אחראי מכח חיקוק לעשיית המעשה שביצועו מסור לקבלן עצמאי".
סעיף 2 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב) קובע את חובת הרשות להתקין ביוב ועל כן חלה על הרשות המקומית הנתבעת חבות לנזקים שנגרמו במהלך העבודות.

11. העד מטעם הנתבעת אישר כי לקבלן המבצע היה ביטוח (עמ' 31 שורות 12 – 14 לפרוטוקול) ובנוסף כפי שצוין לעיל, על פי החוזה עם הקבלן, היה עליו ליתן ערבות בנקאית למועצה. למרות זאת, ולמרות שהיה ידוע למועצה על טענות התובע, המועצה לא עיכבה כספים לקבלן ואישרה כי העבודות הושלמו על ידו.
כך, העד מר מוחמד אבו רביע מטעם הנתבעת אישר כי נתן לקבלן תעודת השלמת מבנה ואף ציין "ברגע שהקבלן מסיים את העבודה אנו מוציאים לו את התעודה הזו כדי לקבל את הכספים מהמשרד לתשתיות לאומיות. בלי התעודה הזו הוא לא יוכל לקבל את החשבון הסופי" (עמ' 37 שורות 16 – 21 לפרוטוקול).

כאשר נשאל העד מטעם הנתבעת, מר מחמוד אזברגה, מדוע לא עוכבו כספים לקבלן, השיב: "כששלחנו את המפקח על מנת לערוך לך שם כמה עלות נזקים, וישב איתך המפקח ועם הקבלן על מנת להגיע לפשרה ואתה לא הסכמת להגיע לפשרה" (עמ' 31 שורות 5 – 7 לפרוטוקול). אין באי הסכמתו של התובע להגיע לפשרה, כנטען, כדי להצדיק התנהלות זו של הנתבעת.

12. לאור האמור, הנתבעת כמזמינת העבודות ואחראית לביצוען חבה בנזקים שנגרמו לתובע.

13. הנתבעת טוענת כי החומרים לא היו במגרשו של התובע אלא הופקרו בחוץ ללא גידור, השגחה או סימון ולכן נגרמו הנזקים בשל רשלנותו של התובע. התובע טוען כי החומרים הושארו במגרש סמוך למגרש בו הוא מתגורר, מגרש השייך לאחיו ולא בשטח ציבורי.

על פי טענת התובע באשר לחומרים שהיו במקום, הנתמכת במכתבו של דב לנל מיום 28.5.00, מדובר בחומרי בנייה רבים הכוללים ספסלים ואבנים.
במצב זה, היה מצופה מהנתבעת או הקבלן מטעמה ליצור קשר עם בעל החומרים על מנת להזיזם או למצער, לעשות כן באופן שלא יגרום לפגיעה בהם. הנתבעת לא טענה וממילא לא הוכיחה כי נעשתה פנייה כלשהי או ניסיון לאתר את בעל החומרים.
טענת הנתבעת ולפיה החומרים מצויים היו ברשות הציבור לא נתמכה בכל אסמכתא ולמעשה נסתרת נוכח מכתבו של מר לנל אשר נשלח על ידי הנתבעת על מנת לאמוד את הנזקים להם טען התובע. יודגש לעניין זה כי אין במכתב האמור כל טענה לפיה החומרים היו ברשות הציבור.

הנזק

14. הכמויות וסוגי החומרים שנפגעו מצוינים במכתבו של מר לנל מיום 28.5.00, מועד הסמוך לאירוע.
שווים של החומרים האמורים בכמויות שצוינו הוערך בחוות דעת השמאי מטעם התובע בסך של 20,100 ₪. חוות דעת השמאי מטעם התובע לעניין שווי החומרים לא נסתרה והנתבעת בחרה שלא להמציא חוות דעת מטעמה.
עם זאת יצוין כי קיימת סתירה באשר לכמות האבן שכן בחוות דעת השמאי צוינה כמות של 100 וזאת בהתבסס רק על דבריו של התובע בעוד שבמכתבו של מר לנל מיום 28.5.00, מדובר על כמות של כ – 80 מ"ר.
על כן, יש לקבל את הכמות המצוינת במכתבו של מר לנל, שנקבעה על ידו סמוך לאירוע.
מר לנל העריך כי יש לפצות את התובע ב – 30% משווי הספסלים בעוד שהמומחה מטעם התובע העריך כי יש להפחית 15% משווי הספסלים.
מר לנל אינו שמאי ומשכך, בהעדר חוות דעת מומחה מטעם הנתבעת לעניין זה, יש לקבל את חוות דעת השמאי מטעם התובע.

15. על כן, ובכפוף לאמור לעיל בהתייחס לכמות האבן – לפי 80 מ"ר, עומד סכום הנזק בהתאם להערכת השמאי על סך של 18,420 ₪.
הסכום האמור הינו בערכו בסמוך לאירוע (כפי שעולה מחוות דעת השמאי) ועל כן בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 23.3.2000 עומד הסכום האמור נכון למועד הגשת כתב התביעה המתוקן (10.1.11) על סך של 28,056 ₪.

באשר לסכום הנתבע בגין אובדן הנאה ורווחה משימוש בחומרים, הרי שהתובע טען טענתו זו בעלמא ללא כל פירוט או אסמכתא ולא מצאתי לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה.

16. אשר על כן, תשלם הנתבעת לתובע סכום כולל של 28,056 ₪ כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת כתב התביעה המתוקן (10.1.11) ועד התשלום בפועל וכן תישא הנתבעת בהוצאות התובע בסך של 4,000 ₪ (סכום הכולל גם את הוצאות התובע בגין שכ"ט המומחה מטעמו בגין חוות דעתו ועדותו) ובשכר טרחת עורך דין בסך כולל של 5,000 ₪.

17. ההודעה כנגד הצד השלישי מתקבלת משזה לא הגיש כתב הגנה ובשים לב לאישור המסירה המצוי בתיק (נספח ו' לתיק המוצגים של הנתבעת). על כן אני מחייבת את הצד השלישי לשלם לנתבעת את הסכומים בהם חויבה כאמור בסעיף 16 לעיל בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בגין ההודעה לצד שלישי בסכום כולל של 5,000 ₪.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חסימת גישה למגרש

  2. מכירת מגרש בהרחבה

  3. הקצאת מגרשים לערבים

  4. טעות סימון גבהים במגרש

  5. מחלוקת לגבי גובה השבחה במגרשים

  6. בקשה להצבת מבנה למגרש למכירת כלי רכב

  7. בקשה לשנות את הגיאומטריה של מגרשים לבניה

  8. האם אפשר להעביר זכויות בניה ממגרש למגרש ?

  9. בקשה לאישור כניסה מהרחוב למגרש באזור תעשייה כבדה

  10. ערר על החלטה לחייב התקנת 2 מקומות חניה בגבול המגרש

  11. תביעה בגין נזקים לחומרי בנייה שהונחו במגרש ליד בית

  12. נטען כי הקטנת המגרש שצורתו קרובה למלבן הפך לשטח פחות רגולרי

  13. התכנית החדשה "הפקיעה" מידי העוררים חלקות והקצתה במקומם מגרשים

  14. טענה כי הפרופורציות במגרש אינן מאפשרות תכנון ראוי של מבנה המגורים

  15. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון