תקנה 222: מחיקת הודעה לצד שלישי תקנה 222 לתקנות סדר הדין האזרחי מקנה לבית המשפט, בין היתר, את הסמכות למחוק הודעה לצד שלישי, במקרים המצדיקים זאת בקובעה - "בית המשפט או הרשם, ביזמתו או לפי בקשת בעל דין, ימחק את ההודעה לצד שלישי, אם ראה שניתנה שלא באחד המקרים המנויים בתקנה 216, והוא רשאי להורות שנושא ההודעה יידון בשעת הדיון בתובענה או אם הוא סבור שהדיון בו עלול לסבך את הדיון בתובענה שלא לצורך - לאחר סיום הדיון בתובענה או לאחר מתן פסק דין בה, ולשם כך רשאי הוא לתת הוראות בדבר סדרי הדיון בתובענה ובהודעה, כפי שימצא לנכון." לפני בקשת המבקשת, שהינה צד ג' בתיק, לדחות את ההודעה לצד שלישי שהוגשה נגדה על הסף ולפסוק את הוצאותיה. רקע עובדתי המדובר בתביעת נזיקין שעניינה מותו הטראגי בטביעה בים של בנם של התובעים 2 ו-3. המשיבה 1, הינה, לטענת התובעים, העירייה אשר בשטחה המוניציפלי נמצא חוף הים בו רחץ המנוח. המשיבה 2, הינה מבטחת המשיבה 1. טענת התובעים בתביעתם היא, כי המנוח מצא את מותו עקב התרשלות המשיבה 1 ביחד ולחוד עם הנתבעת 3. בתאריך 21/3/2011, דהיינו לפני כשלוש וחצי שנים, הגישו המשיבות הודעת צד ג' נגד המבקשת, בטענה שבניגוד לגרסה המוצגת בכתב התביעה לפיה המנוח רחץ וטבע בחוף המכונה חוף "הפרצה" המצוי באחריותן המוניציפלית של המשיבות, המנוח רחץ בחוף "הצוק" הצמוד לחוף "הפרצה" והמצוי באחריותה המוניציפלית של המבקשת ומכאן היא זו שאחראית לתשלום נזקי התובעים. במסגרת ההודעה לצד ג', טענו המשיבות, כי מתוך העדויות המצויות בידן עולה, שהמנוח הגיע לחוף הנמצא בשטחה של המבקשת, נכנס לים בחוף זה וטבע בחוף זה ומשכך נותק הקשר הסיבתי בין התרחשות התאונה והנזקים הנטענים בתביעה לבין מעשי המשיבות. בגדר ההודעה לצד השלישי, טענו המשיבות, כי ככל שתחויבנה בתביעה, חייבת המבקשת לשפותן ואף לשאת בהוצאותיהן, לרבות הוצאות ההגנה בתביעה. המבקשת דחתה מכל וכל את הטענות וטענה בכתב הגנתה, בין היתר, כי לא קיימת אפשרות עובדתית או משפטית בה תתקבל ההודעה לצד שלישי, שכן ככל שיקבע, כי המנוח טבע בחוף הים שבתחומה המוניציפלי ובאחריותה של המשיבה 1, הרי שההודעה לצד שלישי תדחה וככל שיקבע, כי המנוח טבע במקום הנמצא באחריות המבקשת, הרי גם אז התביעה תדחה, שהרי המבקשת אינה נתבעת. חרף עמדה נחרצת זו, לא הגישה המבקשת בקשה לדחיית או מחיקת הודעת צד ג' על הסף, נהפוך הוא, המבקשת הגישה הודעות צדדים רביעיים נגד חברות ביטוח רלבנטיות ואלו הגישו הודעות צדדים חמישיים בינן לבין עצמן ולימים כשהוגשו הראיות הגישה גם המבקשת ראיות מטעמה. בקדם המשפט שהתקיים בתיק ביום 25/6/13, חזרה המבקשת על טענותיה, כי אין אפשרות משפטית בגדרה תתקבל ההודעה לצד ג' ואלו ב"כ המשיבות השיב, כי ישקול את המלצת בית המשפט לדחות את ההודעה נגד המבקשת. מכל מקום, גם בשלב זה בו נקבע התיק להוכחות לא ביקשה המבקשת במסגרת בקשה בכתב דחיית ההודעה לצד שלישי נגדה. בתאריך 4/9/14 החלה שמיעת ההוכחות בתיק במהלכו חזרה המבקשת על טענותיה בעל-פה בפתח הישיבה ואולם משלא הוגשה בקשה בכתב מבעוד מועד לא ראיתי לדון בטענות. בד בבד נטלה חלק המבקשת בדיון לרבות חקירת העדים. לאחר הדיון הגיעו המבקשת והצדדים הרביעיים והחמישיים להסכמה על דחיית ההודעות לצדדים רביעיים וחמישיים ללא צו להוצאות וכך נעשה. רק ביום 30/10/14, על סף ישיבת ההוכחות הבאה בתיק הוגשה הבקשה דנן לדחייה על הסף של ההודעה לצד ג'. במסגרת הבקשה חוזרת המבקשת, על טענתה, כי דין ההודעה להידחות על הסף וזאת ללא קשר לממצאים העובדתיים שייקבעו על ידי בית המשפט, שכן בין אם יקבע שהאירוע התרחש בחוף הרחצה שבתחום עיריית המשיבה-1 ובין אם ייקבע שהאירוע התרחש בחוף הים בתחום המבקשת, בשני המקרים תדחה ההודעה לצד ג' ומשכך אין לדון בהודעה שהוגשה. המבקשת מדגישה, כי תביעת התובעים נגדה התיישנה זה מכבר ומשכך לקביעה, כי הארוע התרחש בתחום המבקשת לא תהא כל נפקות. בנסיבות אלה, התבקש בית המשפט לדחות את ההודעה לצד שלישי על הסף ולחייב את המשיבות בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. המשיבות מתנגדות לבקשה וטוענות, כי הגשת הבקשה לאחר שהחלה שמיעת העדויות תמוהה וכי המדובר בבקשת סרק שהוגשה בשיהוי רב. המשיבות מוסיפות, כי מקום טביעתו של המנוח היא בבחינת פלוגתא הנמצאת במחלוקת בין הצדדים ומשכך בהתאם להוראות סעיף 216 לתקנות סדר הדין האזרחי, הן רשאיות לשגר הודעה לצד שלישי למבקשת. מוסיפות עוד המשיבות, כי ככל שיקבע כי המנוח טבע בשטחה המוניציפלי של המבקשת, הרי שהן זכאיות לסעד של שיפוי מהצד השלישי עבור הוצאות המשפט שנגרמו להן בגין הגנה מפני התביעה שהוגשה נגדן וכן שיפוי עבור הוצאות ההודעה לצד שלישי לרבות שכר טרחת עו"ד. סיכומם של דברים: לטענת המשיבות, יש להטיל את מלוא האחריות על הצד השלישי ומכאן דין הבקשה להידחות ומכל מקום ככל שתדחה התביעה נגד המבקשת, יהא צורך לדון בהוצאות ההגנה והוצאות ההודעה לצד שלישי שנגרמו למשיבות ועל כן קיימת יריבות בין המשיבות לבין המבקשת. בנוגע לטענת השיהוי, השיבה המבקשת, כי שמיעת הראיות בהודעה לצד שלישי טרם החלה וכי בתיק קבועות עוד שתי ישיבות הוכחות, אשר לאחריהן יהא על הצדדים להגיש סיכומים ועל בית המשפט לדון בין היתר בהודעה לצד שלישי ככל שלא תסולק על הסף, מה גם שבקשה לדחייה על הסף ניתן להגיש בכל שלב משלבי הדיון. לגופו של עניין השיבה המבקשת, כי מתגובת המשיבות עלה, כי גם על פי עמדתן שלהן אין כל אפשרות משפטית לפיה הצד השלישי יחוייב להשיב למודיעות את הפיצוי ככל שיפסק לטובת התובעים. המבקשת הוסיפה, כי ככל שהתביעה נגד המשיבות תדחה הרי שהתובעים הם אלה שיהיו אמורים לשאת בהוצאות המשיבות ולא ניתן לקבל מצב בו נתבע יגיש הודעה לצד ג' נגד מזיק אחר חלופי ובית המשפט יאלץ לדון בה אך ורק על מנת לדרוש החזר בגין הוצאות משפט שנגרמו לו וזאת בלא שתהא לכך כל השלכה על חלוקת הפיצוי בתביעה העיקרית. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ביקשתי את התייחסותם לאפשרות להפריד את הדיון בין התביעה העיקרית לבין ההודעה לצד שלישי, כך שבמידת הצורך תידון ההודעה לצד שלישי לרבות סוגיית ההוצאות לאחר מתן פסק הדין בתיק העיקרי. המבקשת, התנגדה לפיצול הדיון באופן זה וטענה, כי החלטה כזו תחייב אותה ממילא לקחת חלק בתביעה העיקרית ולהתגונן. המשיבות לא השיבו במועד ובשל מועד ההוכחות הקרוב החלטתי שלא לעכב עוד את מתן ההחלטה. המצב המשפטי דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמכלול נסיבות העניין, אני סבורה, כי יש לקבל את הבקשה באופן חלקי ולהורות על סילוקה של הודעת נגד המבקשת על הסף, על ידי מחיקתה (להבדיל מדחייתה). כפי שטוענת המבקשת, לגופו של עניין, לא ניתן לתאר אפשרות משפטית סבירה ואפילו קלושה בגדרה תתקבל ההודעה לצד ג', בין אם תקבע אחריותן של המשיבות ובין אם תדחה, סופה של הודעת צד ג' שהוגשה נגד המבקשת להידחות. טענת המשיבות, כי הן עשויות להיות זכאיות להוצאות מן המבקשת ומשכך רשאיות לגרור אותה לדיון הממושך בתובענה, אינה יכולה להתקבל בשלב זה, עילתה של טענה מעין זו עוד לא קמה, שכן התביעה עוד לא נדחתה ועוד לא נקבע כי הן זכאיות להוצאות ומכל מקום ככל שהמשיבות עדיין יסברו כך בתום ההליך יוכלו לפעול בהליך נפרד. יישום דברים אלה, על ענייננו מעלה בעליל, כי כפי שטוענת המבקשת, לא קיימת אפשרות בגדרה הודעת צד ג' תתקבל, שכן ככל שיקבע שאירוע הטביעה ארע בשטח המוניציפלי של המשיבה-1, ממילא הודעת צד ג' תדחה, וככל שיקבע כי הטביעה לא ארעה בשטח המוניצפלי של המשיבה-1, ממילא אז תדחה התביעה וכך גם ההודעה לצד ג'. הווה אומר, במצב הדברים הקיים בתיק זה, לא קיימת האפשרות השכיחה בגדר הודעה לצד ג', לפיה צד ג' יחוייב לשפות את מגישת ההודעה בגין נזק שתחויב בו, שכן חיובן של המשיבות כורך בחובו מניה וביה את העדר חיובה של המבקשת. לא מדובר במזיקים שעשויים להיות חייבים ביחד ולחוד, אלא בשני מזיקים חלופיים, שאינם יכולים לדור בכפיפה אחת, שרק אחד מהם עשוי להיות מחוייב, שעה שהתובע עצמו בחר להפנות תביעתו רק לגבי אחד המזיקים בטענה שהוא זה האחראי למלוא הנזק. ממלא ככל שתדחה התיזה העובדתית שטוען לה התובע, תדחה התביעה ומכאן תדחה גם ההודעה לצד ג'. אולם, המשיבות מקשות וטוענות, כי ככל שתדחה נגדן התובענה וככל שיקבע, כי הטביעה ארעה בשטחה המוניציפלי של המבקשת, אזי הן עומדות על קבלת מלוא הוצאותיהן מן המבקשת דווקא. בתמיכה לטענתן מפנות המשיבות לאמרת אגב שנאמרה בפסק הדין בעניין גרניט שם דובר במבוטח שהגיש הודעת צד ג' נגד המבטח ושעה שנדחתה התביעה העיקרית דחה בית המשפט גם את ההודעה לצד שלישי. באותו מקרה טען המבוטח, כי אפילו נדחתה התובענה, עדיין מחוייבת חברת הביטוח, הצד השלישי, לשלם את הוצאות ההגנה מכוח פוליסת הביטוח ובית המשפט היה צריך לדון בכך. במחלוקת זו בין הצדדים קבע בית המשפט העליון, באמרת אגב, כי הוא נוטה לקבל את טענת המבוטח, שכן אף שחבותה הנטענת של חברת הביטוח בהוצאות הגנתו של המבוטח אינה מותנית בדחייתה או קבלתה של התובענה העיקרית ולכן לכאורה אינה עניין להודעה לצד שלישי אלא להליך נפרד, ניתן לראות בחבות הנטענת כעניין הבא בגדריה של תקנה 216 לתקנות, בהיותו כרוך בסעד הנתבע בתובענה העיקרית או בהודעה לצד שלישי ובה בעת מהווה עניין עצמאי שעדיין יש לבררו במסגרת ההודעה, אפילו נדחתה התובענה העיקרית. בית המשפט עמד על כך שהמטרות שביסוד הליך ההודעה לצד שלישי, שעניינן סיומו של הסכסוך בין הנתבע לבין הצד השלישי ובעיקר מניעת הליך נוסף שיעסוק בהוצאות גרידא, תומכות בגישה זו. על אף האמור באמרת האגב, הערעור שם נדחה ובית המשפט קבע, כי לעניין כיסוי הוצאות ההגנה, דחיית ההודעה לא תמנע מלתבוע את ההוצאות בהליך נפרד. בעניין גרניט, אוזכר פסק דינו של כב' השופט מצא בע"א 6381/00 עו"ד קפון נ' חברת מעונות מרכז התרבות בע"מ, פ"ד נו(1) 425, 431, מול אות השוליים ג) (להלן: "עניין קפון"), שם קבע בית המשפט, כי תקנת משנה 216(3) - בשונה מתקנות משנה 216(1) ו-216(2) - אינה מגבילה את זכות הנתבע בגדר ההודעה לצד שלישי לתביעת סעד שהוא בעיקרו זהה לסעד המבוקש בתביעת התובע כלפיו. מתקנה 216(3) אף עולה, כי נתבע רשאי ליתן הודעה לצד שלישי גם על יסוד עילה שאינה זהה לעילת תביעתו של התובע נגד הנתבע ובלבד ששתי העילות (עילת התביעה ועילת ההודעה) נובעות ממערכת עובדתית אחת ומעוררות שאלה או פלוגתה משותפת שמן הראוי להכריע בה גם כלפי הצד השלישי במקרה כזה, קבע בית המשפט, כי אף שבהודעה לצד ג' נתבע סעד אחר, ראוי היה שבית המשפט ידון ויכריע גם בטענה זו ולא ישלח את הצדדים לנהל תובענה נפרדת. אולם גם עובדות מקרה זה אינן דומות לענייננו, שם צד ג' היה גם נתבע והתובע טען לחבותו כך שממילא היה צורך לברר את אחריותו בגדר התביעה העיקרית, כמו כן מגיש ההודעה לבין צד ג' היה גם קשר הסכמי, בניגוד לענייננו. לענייננו חשוב, שהן בעניין גרניט והן בעניין קפון, צדדי ג' צורפו לכתחילה להליך בטענה הקלאסית, כי ככל שמגיש ההודעה יחוייב צדדי ג' אמורים לשפותו ולא רק בשל רצון מגיש ההודעה לקבל את הוצאותיו במקרה והתביעה נגדו תדחה. בשני המקרים, אמר בית המשפט, כי במקרים כאלה, גם אם נדחית התביעה ומכאן ההודעה לצד ג', ראוי להוסיף ולהכריע בשאלה הנלווית בין מגיש ההודעה ובין צד ג'. השאלה הנלווית במקרים אלה, לא הועמדה בשום פנים, כשאלה העיקרית מלכתחילה במסגרת ההודעה לצד ג'. מן האמור עד כאן עולה לכאורה, כי אמנם שולח ההודעה לצד שלישי, לא מוגבל בסעד שתובע ממנו התובע בתביעה העיקרית, אלא הוא רשאי לתבוע סעדים נוספים ואולם זאת כל זמן שהפלוגתא בין הנתבע לצד ג', שנויה במחלוקת בין התובע בתביעה לבין הנתבע מן הראוי שהיא תיפתר גם בין הנתבע לבין צד ג'. לטעמי, אין לראות בפסיקה זו ובהוראות התקנות, משום מתן אפשרות לצרף כצד שלישי מזיק חלופי נטען להליך, שחבותו לא צפויה להיות בבחינת חבות ביחד או לחוד עם הנתבע, שהתובע בחר שלא לטעון כלל לאחריותו ולהעלות טענה, כי ככל שתדחה התביעה, יחוייב מזיק זה דווקא לשאת בהוצאות הנתבעים בתביעה העיקרית ועל כן יש לברר גם את אחריותו, הן במישור האחריות לרבות שאלת ההתרשלות והן במישור הנזק, כל זאת במסגרת אותה תובענה. מכאן, גם בהינתן הנטייה המסתמנת, בנסיבות מסויימות, להרחיב את המקרים בהם יתאפשר להגיש ולברר הודעת צד ג', בחינת העובדות כהוויתן בענייננו מובילה לידי מסקנה, כי אין המקרה דנן נכנס לגדר המקרים בהם ראוי להורות כן. הפלוגתא לה טוענות המשיבות בגדר ההודעה לצד ג', ולו לעניין זכאותן להוצאות ההליך גרידא מצד המבקשת, היא פלוגתא שיש לדון בה רק ככל שהתביעה ככל שהתביעה נגדן תדחה. בשלב זה, טענת המבקשות מחוסרת עילה שכן התובענה נגדן טרם הוכרעה ועילתן להחזר הוצאות כרוכה בשאלות משפטיות ועובדתיות שונות מאלה שאמורות להידון בתובענה. מקרה כזה, אינו נכלל לטעמי בגדר המקרים בהם ראוי לאפשר הגשת הודעת צד ג', גם לפי הגישה המרחיבה הנדונה בפסיקה. אשוב ואדגיש, כי טענת המשיבות בנוגע לגדר אחריות המבקשת כלפיהן, אינה חלק מן הפלוגתאות העומדות לדיון בגדר התובענה ואין גם מקום לדון בה במסגרת התביעה, מדובר בטענה נפרדת המעלה שאלות שונות. במה דברים אמורים - טענות התובעים כלפי המשיבות הן שתיים בעיקרן - האחת שהמנוח טבע בעת שרחץ בשטח המוניציפלי של המשיבות, השניה, כי התרשלותן של המשיבות ביחד ולחוד עם התרשלות הנתבעת 3, היא זו שגרמה לטביעתו של המנוח. טענות המשיבות בגדר ההודעה לצד שלישי, הן טענות שונות לגמרי - טענתן היא, טענה פוזיטיבית כי המנוח טבע בשטחה המונציפלי של המבקשת (להבדיל מהכחשת העובדה שהמנוח טבע בשטחן המוניציפלי) וכי התרשלותה של המבקשת היא זו שגרמה לטביעתו של המנוח ומכאן ככל שתדחה התובענה נגד המשיבות חייבת המבקשת לשפותן בגין הוצאותיהן. הלכה למעשה, מדובר בטענה רחוקה וקלושה לפיה ההתרשלות הנטענת של המבקשת כלפי המנוח מקנה למשיבות זכות לשיפוי בגין הוצאותיהן אף שהמבקשת לא היא זו שיזמה את ההליך כלפי המשיבות. יתירה מכך, גם אם סוגיית המקום בו טבע המנוח עומדת לדיון בתובענה, סוגיית התרשלותה של המבקשת בתפעול חוף הים שבחזקתה אינה עומדת כלל לדיון, אינה חלק מן התובענה ולא צריך כלל לדון בה ואף לא הובאו בעניינה ראיות מצד מי מן הצדדים לרבות מצד המשיבות עצמן, להבדיל מראיות למכביר המצויות בסוגיית תחזוקת חוף הים שבשטח המוניציפלי של המשיבות לרבות חוות דעת מומחים עבות כרס. ודוק. גם אם תתקבל הכרעה עובדתית בשאלה הראשונה גרידא ויקבע, כי המנוח רחץ וטבע בשטחה המוניציפלי של המבקשת, אזי בלא הכרעה בסוגיית הרשלנות ובלא קביעה שעשויה להקים למבקשת אחריות מינימלית כלשהי כלפי המנוח או המשיבות, לא יהא מקום ממילא לחייב את המבקשת בהוצאות המשיבות. במצב עובדתי כזה, הותרת הודעת צד ג' על כנה, אין בה אלא כדי לסרבל את ההליך בלא כל תכלית ממשית, כאשר על פניו מדובר בהליך שהסיכוי שלו להסתיים באחת מן התוצאות אליהן חותרות המשיבות, הלכה למעשה, אינו קיים. לאחר ששקלתי את הדברים, אני מחליטה לעשות שימוש בסמכותי זו, כמו גם בסמכותי על פי תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי ולהורות על סילוק על הסף של ההודעה לצד ג', עד דרך מחיקתה (להבדיל מדחייתה) וזאת על מנת להותיר למשיבות את הפתח הקלוש בבוא הזמן לטעון להוצאותיהן כלפי המבקשת בהליך נפרד, ככל שתקום עילה לכך, עילה שלא קיימת בשלב זה. כפי שקבעתי, הגשת הודעת צד ג' נגד מזיק חלופי בלא שקיימת אפשרות משפטית סבירה ואפילו קלושה בגדרה יחוייב צד ג' לשפות את המודיע כנגדו בגין נזקים שיחוייב בהם, אינה באה בגדר המקרים המנויים בתקנה 216, בפרט כך בנסיבות המפורטות לעיל ומכל מקום, הטענה בנוגע לזכות המשיבות לדרוש את הוצאותיהן מן המבקשת ככל שידחה ההליך נגדן חסרת עילה, לפחות בשלב זה ואין מקום להותירה בגדר "תביעה על תנאי" כאשר התנאי הוא דחיית התביעה נגד המשיבות, כל עוד לא הוכרעה התביעה נגד המשיבות ולא נפסק שהן זכאיות להחזר הוצאות כלשהו. אחר כל האמור לעיל, ההודעה לצד ג' כנגד המבקשת נמחקת. המשיבות ישאו בהוצאות המבקשת בסך כולל של 4,000 ₪. בסכום ההוצאות לקחתי בחשבון את ההשתהות הרבה מצד המבקשת בהגשת הבקשה ואת מכלול נסיבות העניין. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי כדין.הודעה לצד שלישי