נדחתה תביעה נגד בעלי מניות של חברה לתשלום חובות החברה 1. זוהי תובענה על סך של 1,129,863 ₪ שעניינה דרישת התובעת, חברת פרסום, לקבלת שכרה המובטח מן הנתבעים עבור עבודת פרסום שביצעה עבורם. רקע עובדתי 2. התובעת הינה חברת פרסום ותיקה בישראל, אשר ערכה פרסומים מקצועיים לנתבעים, בעלי מניות בחברה ציבורית בשם "שמיר תעשיות בע"מ". (להלן: "החברה"). 3. החברה נכנסה לקשיים ולהעדר סולבנטיות וזאת לאחר שהנתבעים ביקשו ביצוע עבודת פרסום ע"י החברה. 4. החברה יצרה מצג שווא, כנטען, כי הינה בעלת אמצעים כספיים ונותרה חייבת לתובעת סך של 801,193 ₪ עבור שירותי הפרסום, ולפיכך יש לחייב את הנתבעים בסכום זה, אשר הם שהתקשרו עם התובעת. 5. הנתבעים גורסים כי הינם בעלי המניות של החברה ואולם אין עליהם לשאת בחובותיה בגדר פעולה משפטית ל"הרמת המסך" על פי סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט- 1999, שכן ההסכם בו דובר נערך עם החברה והללו לא ביצעו כל מעשה תרמית. (להלן: "החוק"). ראיות התובעת 6. מטעם התובעת העידה רו"ח ורד וידוצי'נסקי בתצהירה ת/ 1 כי חברת "שמיר תעשיות מזון בע"מ", לאמור, החברה, הזמינה עבודת פרסום באמצעות בעלי המניות, הנתבעים, והללו מר גורביץ משה ומר ראש עצמון חתמו על שיקים של החברה ועל הסדר חוב, לתשלום עד יום 15.12.05, אולם לא קיימוהו. 7. בדיעבד, התברר כי הנתבעים הסתירו מן התובעת כי עוד קודם לחתימת הסדר התשלומים עוכבו השיקים דנן עקב חוסר כיסוי מספיק והדחייה לא נועדה אלא "לדחות הקץ" בתקוה שהנתבעים ימצאו קונה לחברה שנכנסה לחדלות פרעון. 8. התובעת האמינה בדברים והסתמכה על מצגי השווא, ולפיכך ביצעה הפרסומים המבוקשים ע"י הנתבעים. 9. בשיחה שלה עם רשמת החברה, הגב' נאוה עוז, אשר פנתה בשם המנהלים, תיארה מצוקה תזרימית גדולה והבהירה כי השיקים שנמשכו לטובת התובעת לא יכובדו, כי רצוי שלא יופקדו וכי החברה מציעה לשלם את החוב על פי הסדר. ואכן, נחתם הסדר חוב בשם החברה ביום 15.12.05, כנזכר לעיל. 10. התובעת הצליחה לגבות עד הגשת התביעה חלק קטן מן החוב וזאת בדרך של מימוש המחאת זכות של צד שלישי ובדרך של קבלת דיבידנד מקופת מנהליה המיוחדים של החברה בהקפאת הליכים בה שרוייה זו, ועתה עומד החוב על סך של 1,045,208 ₪. 11. ביום 29.12.06 פנתה התובעת באמצעות פרקליטיה אל ב"כ הנתבעים בדרישה לתשלום החוב, אך נענתה ע"י שלושתם בסרוב מוחלט לכך. 12. כן העיד העד מר יוסי ירקוני, מנהל התובעת, בתצהירו ת/2 כי בעת ביצוע הזמנת העבודה ידעו הנתבעים כי החברה נמצאת בסכנה קיומית וכי אין לה מקורות כספיים לתשלום עבור מסע הפרסום, אך יצרו כלפיו מצג שווא כי "העסקים כרגיל". 13. בהתאם לפרטי ההסכם בין הצדדים היה על החברה לשלם לתובעת את מלוא התמורה בשני תשלומים, האחד ב-1.6.05 והשני ב-1.7.05. לאחר שההפקה של מסע הפרסום הושלמה והוא עלה לאויר, פנו אליו הנתבעים וביקשו כי יפרוס להם את החוב לשלושה תשלומים חודשיים, שווים ורצופים. 14. לעדותו, עמד על כך כי החברה תשא בהוצאות המימון שנגרמו לתובעת, בתוספת ריבית מוסכמת חריגה, ולשם כך נפגש עם הנתבע מס' 1. האחרון הבהיר לו כי עליו לאשר את הסיכום עם שותפיו, הנתבעים מס' 2 ו-3. 15. הנתבעים סירבו, ובהמשך נוהל משא ומתן בסיומו סוכם כי החברה תשלם את חובה, ללא ריבית, באמצעות שלושה שיקים עתידיים, שמועדי פרעונם מחודש אוקטובר 2005 ואילך. 16. כשהגיע מועד פרעון השיק הראשון, פנו אליו שוב הנתבעים בבקשה לארכה נוספת לתשלום החוב. בין הצדדים נחתם הסדר חוב חדש, לפיו על החברה לשלם לתובעת את מלוא החוב, בתוספת הריבית המוסכמת, עד ליום 15.12.05. 17. ביום 29.12.05 נדרשה החברה על ידי הרשות לניירות ערך לפרסם אזהרה, ולמעשה החברה קרסה ונכנסה למצב של "הקפאת הליכים". ראיות הנתבעים 18. הנתבע מס' 1 מר גלברג אייל העיד בתצהירו נ/1 כי לא היה בעל מניות בחברה כנדרש על פי סעיף 6 לחוק דנא בדבר "הרמת מסך". בעלת המניות היתה חברה בשם "נורית נטע חשבונאות מינימלית בע"מ" אשר החזיקה במניות בחברה התובעת בנוסף. 19. אין הוא מכחיש כי פעל כמנהל השיווק של חברת שמיר וכי ערך סחר ומכירות עם התובעת אף שלא היה בעל מניות בחברה, בין בעצמו ובין ע"י חברה בשליטתו. 20. במסגרת פעולותיו היה חבר בדירקטוריון החברה ומנהל שיווק. מעולם לא חתם על כתב ערבות כלשהו ולא ביצע כל פעולה בחוסר תום לב, והמדובר בחברה ציבורית אשר מדווחת באופן קבוע בהתאם לחוק על מהלכיה בבורסה. 21. ידוע היה לו כי ארע קושי תזרימי בחברה לאור קריסתה של "חברת קלאב מרקט" אשר נכנסה להקפאת הליכים כבר בשנת 2005. 22. הסדר החוב שנחתם ביום 3.11.12 נוסח ע"י התובעת בעצמה ומתוכן סעיף 3 לו עולה כי התובעת ידעה שהחברה מצויה בקשיי נזילות ומשכך, התבקשה דחיית המועד לפרעון השיקים שנמסרו לה. 23. כן העיד הנתבע מס' 3 מר ראש עצמון בתצהירו נ/4 כי שימש בעל מניות ומנהל בחברה הציבורית. לעמדתו, התובעת יכולה היתה לעיין בעצמה במצב הרלוונטי המיוחד של החברה הציבורית "סלטי שמיר" במועדים הרלוונטיים ואף על פי כן יצרה קשר מסחרי עימה. 24. החברה קיבלה הלוואה בסך של חמישה מיליון ₪ לחמש שנים מחברת "תנובה". 25. לפיכך, אין לומר כי הנתבעים ידעו כבר כי החברה נמצאת בסכנה קיומית אך יצרו מצגים כאילו "העסקים כרגיל". 26. בעלי המניות אף העמידו לחברה הלוואות בעלים ביום 1.6.05 וויתרו על הזכות לקבל החזרן ביום 31.8.05 באופן שהלוואת הבעלים בסך כולל של 2,034,000 ₪ הפכו לחלק מן ההון העצמי של החברה וחיזקו את בסיס ההון שלה. 27. אף בעלי המניות סברו שהחברה איתנה ותוכל לשלם חובותיה ועל כן פעלו לטובתה, כך שאין אמת בגישת התובעת, בדבר מעשה גזל או תרמית מצידם. 28. כן העיד דברים דומים מר גורביץ משה בתצהירו נ/3 כי בעת שנמסרו השיקים וכתב ההסכמה עדיין לא פורסמה "הערת העסק החי" בבורסה, וכל התחייבויות החברה כובדו עד חודש דצמבר 2005. הכרעה 29. בפנינו תביעה לתשלום שכרה של התובעת שערכה פרסומים לחברה בשווי של 801,193 ₪ ואולם לא קיבלה שכרה. 30. התובעת גורסת כי הנתבעים, בעלי המניות ובעלי החברה, חייבים בהחזר חוב זה, שכן מסרו בידי התובעת שיקים אשר לא כובדו, ואחר כך מסרו כתב התחייבות שהופר, ולפיכך יש לחייבם באופן אישי בתשלום החוב על דרך של הרמת מסך וחיוב אישי של המנהלים ובעלי המניות בחברה בהתאם לסעיף 6 לחוק שזה לשונו: " 6. הרמת מסך (א)(1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה: (א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה; (ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה. (2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד. (ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו. (ג) בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א). (ד) בסעיף זה ובסעיף 7, "בית המשפט" - בית המשפט שלו הסמכות לדון בתובענה." 31. על פי הראיות שבפני, לא פעלו בעלי המניות או מנהל החברה באופן של תרמית והונאה או תוך נטילת סיכון בלתי סביר אשר ליכולת החברה לפרוע חובותיה, באופן המהווה קיפוח נושה, שכן הודע לתובעת מצבה הקלוש של החברה, אך למרות זאת ערכה עבורה הפרסומים, תחילה תמורת השיקים, ואחר כך עבור ההסכם. 32. עיננו הרואות כי ההתחייבות הינה של החברה ולא אישית של בעלי מניותיה, וכי בבדיקה כללית נחתן היה לברר כי מצב החברה לא היה מן השפירים בעת הרלוונטית, וזאת בהיותה חברה ציבורית שנתוניה פורסמו בבורסה. 33. על כך העידה גב' וידוצ'נסקי בעניין זה בעדותה: "...זאת אומרת, לפי אותם דיווחים מיידיים שהצגתי בפנייך, זה נכון ששעה שהנתבעים נפגשו עם יוסי ירקוני ומסרו לו את שלושת השיקים הסיבות והנסיבות לפריסת התשלומים היתה מצד אחד הקריסה של קלאב מרקט ומצד שני לגבי ההנפקה. אלה היו העובדות שבהם נמסרו השקים? ת: אם זה מה שאתה מציג בפניי אז כן. ש: לפי הפרסומים הפומביים שהצגתי בפנייך תסכימי איתי שלא בשלב ההתקשרות עם פרסום אריאלי ולא בשלב מסירת השיקים במועד הזה לאור אותם הדברים שהצגתי בפנייך למעשה לא בשלב ההתקשרות ולא בשלב מסירת השיקים לא הוצג מצד הנתבעים כל מצג שווא? ת: הוצג מצג למה הם מפרסים את התשלומים כי הם לא יכלו לשלם את הסכום בבת אחת. ש: לך הם לא אמרו? ת: לא. ש: הרי בכל הנוגע למועד ההתקשרות ולגבי הטענה שלך בתצהיר שלמעשה סלטי שמיר היו בסכנה קיומית והנתבעים ידעו על זה, את בעצמך הודית שהדבר הזה נודע לך בדיעבד וכשנשאלת מה זה בדיעבד התייחסת לפרסומים בתקשורת שאת לא זוכרת את מקורם. ת: נכון. ש: אני אומר שלאור הנתונים שהצגתי בפנייך ולאור הדברים שאת כבר מסרת תאשרי לי שלמעשה באותו מועד במפגש שהם פגשו את יוסי ירקוני ומסרו לו את השיקים בדיוק במועד שהיתה ההתקשרות, למעשה לא הוצג ליוסי ירקוני שום מצג שווא? ת: למיטב ידיעתי קצת לפני מועד מסירת השיקים החברה אמרה ליוסי שיש קשיים כלכליים ולכן זאת היתה הסיבה מדוע הם מבקשים לפרוס את החוב בשלושה תשלומים עתידיים. ש: לאור זה שאמרת במועד ההתקשרות הטענה שלך שבדיעבד ידעת על זה, זה מצג שווא או לא? ת: בוודאי שזה מצג שווא. הם הציגו קשיים כלכליים ואנחנו התבססנו על זה." (ראה: פרטיכל בעמוד 40 שורות 5-20, ובעמוד 41 שורות 1-17). 34. משמע, התובעת ידעה כי החברה בקשיים כספיים ולכן ביקשה פריסת החוב, ונראה הוא כי היה עליה ליטול בטחונות אישיים, דבר שלא עשתה. 35. כן נאמר בהסדר מ-3.11.05 כי עיכוב השיקים יהא "עקב מצוקת מזומנים" - דבר המצביע על ידיעת התובעים על קשיי החברה. 36. מילים אחרות, ראוי היה כי התובעת תיטול ערבויות אישיות ישירות מן הנתבעים על מנת להבטיח פרעון חובה בבוא הזמן, ועל כן, אין באפשרותה לגבות כיום הכסף ישירות מהם. 37. סעיף 6 לחוק דנא בדבר חיוב אישי של המנהלים אינו חל דכאן, לגישתי, שכן אין בהתנהגות הנתבעים, על פי עדויותיהם, האמינות עלי, להביא למסקנה כי במכוון הערימו על התובעת בידעם כי אינה סולבנטית לחלוטין אלא סברו כי השקעה מסוימת של חברת "תנובה" בסך של 5 מיליון ₪ וכן הלוואות בעלים ייצבו אותה וזו תוכל לשמש בסיס להחזר החוב. 38. לעניין התנאים לחיוב אישי של מנהלים ובעלי מניות ע"י "הרמת מסך" ההתאגדות נקבע בע"א 2792/03, אליעזר יצהרי נ' טל אימפורט (מוצרי היער) בע"מ, תק-על 2006(4), 4060 (2006), כדלקמן: "אין לראות בהתנהלותו העסקית של המערער נטילת סיכון עסקי סביר שהסתבר בדיעבד כמוטעה. התנהגותו העסקית של המערער חרגה באופן משמעותי ממתחם הסיכונים העסקיים הסבירים ואינה ראויה להגנה. החשש מפני הרתעת יתר של נושאי משרה ומנהלים בחברות מפני נטילת סיכונים עסקיים סבירים אינו מתעורר במקרה זה לטעמי, היות שאין מדובר כלל בנטילת סיכון עסקי סביר מצד המערער. אין מדובר במנהל חברה אשר ביצע עסקה כזו או אחרת, לאחר שהקדיש את האמצעים הסבירים לבחון את כדאיותה לחברה, אך בדיעבד זו לא צלחה והביאה להפסדים כבדים לחברה עד כדי קריסתה. במקרים כגון דא אכן, יכול שמכלול הנסיבות יוביל למסקנה שאין מקום להכיר בחובת זהירות של מנהלי החברה כלפי נושיה. בנסיבות אלו, לנוכח התשתית העובדתית שהונחה בפני בית המשפט המחוזי, אשר מצביעה על דפוס עסקי בלתי ראוי מצדו של יצהרי, לא מצאתי כי יהיה זה מוצדק לאפשר למערער ליהנות מתפקידו הניהולי ולא להכיר בחובתו כאמור, תוך הפלייתו לטובה על בסיס מעמדו בחברות הדפוס." כן ראה: ע"א 8133/03, עודד יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, פ"ד נט(3), 66 (2004), שם נקבעו כדברים האלה: " גזירת אחריותו הנזיקית של התאגיד מפעולותיו של אורגן או של נושא משרה בתאגיד אינה מונעת הטלת אחריות נזיקית על אותו אורגן או נושא משרה עצמו, כמו שאין היא מונעת את חבותו בגין עילות אחרות, פליליות או חוזיות. אחריותם האישית של הפועלים במסגרתו של התאגיד עומדת אפוא מכוח עצמה, ואין היא יונקת כוחה מהתאגיד... מתי תוטל אחריות אישית על אורגנים בתאגיד? מקובל לציין בהקשר זה את ההבחנה בין הטלת אחריות אישית לבין הרמת מסך. בעוד שאחריות אישית מקיימת את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, הרמת מסך מהותה התעלמות מעיקרון זה. יתרונה של האחריות האישית הינו הרחבת מעגל היריבויות בלי לפגוע בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת ... תכליתה של הרמת המסך הינה למנוע שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה. כאמור, ענייננו בשאלת האחריות האישית של נושא משרה בתאגיד" . 39. משמע, בענייננו לא היה שימוש לרעה באישיות המשפטית של החברה שכן, כאמור, הובא לידיעת התובעת כי קיימים קשיים כלכליים אצל החברה, אך למרות זאת התובעת העניקה שירותי פרסום לחברה, וזאת בלא ליטול ערבויות אישיות במצב זה. 40. כמו כן, יכולה ורשאית היתה התובעת לפנות להליך הקפאת ההליכים באם מחולק בענייננו דיבידנד, או למנהל המיוחד שמונה בעניין זה, ולקבל חובה, במידה שמתקיימים הליכים לעניין חלוקת דיבידנד. 41. מטעמים אלה, דוחה אנוכי את התביעה. 42. בנסיבות העניין, יישא כל צד בהוצאותיו. דיני חברותחובות חברהבעלי מניותמניותחוב