הארכת הסכם שכירות כדי לאפשר לסיים ניקיון של הנכס מהסכם השכירות עולה במפורש כי הצדדים חתמו על נספח מיום 1.1.10, שתכליתו הארכת הסכם השכירות לתקופה של 3 חודשים נוספים בלבד על מנת לאפשר לשיראל לסיים ניקיון הנכס. הנספח צולם על גבי ההסכם בתחתית העמוד האחרון שלו, ובו צוין במפורש כדלקמן: "נספח שנחתם בתאריך 1/1/10, להסכם שכירות בלתי מוגנת שנערך ונחתם ברחובות ביום 19/11/06 בין: שמעון ישראל, מרח' הרצל 45 רחובות (להלן: "המשכיר") מצד אחד לבין: צ. שיראל טכנולוגיות בע"מ ח.פ. 513133033 מרח' דוד אלעזר 2 רחובות (להלן: "השוכר") לאור אי מימוש סעיף 20ד בהסכם שכירות שנערך ונחתם ב - 19/11/06, מעודכנת בזאת אי מימוש אופציית שכירות לשנת 2010 ומוסכם בזאת כי כבר פינה את המושכר מכל אדם וחפץ, אך יחד עם זאת ניתנת לו ארכה לסיים ניקיון כנדרש: ארכה זו תינתן בתשלום מוסכם מראש, מהתאריך הנ"ל, כאשר ישולם לפי 20 ₪ למטר, 3 חודשים מראש. השוכר רשאי להודיע למשכיר בפקס מס' הערה: במידה והמשכיר ימצא שוכר תוך 3 חודשים (3), הנ"ל יודיע לשוכר, תוך (מילה שאינה ברורה - א.ל.ע.) ותקוזז תקופה זו." מכאן עולה כי הסכם השכירות הסתיים במועד שצוין, וכי שיראל לא אולצה לעזוב את הנכס כטענתה, אלא ניתנה לה הזדמנות להמשיך ולשהות בו ולהשלים ניקיון הנכס כפוף לתשלום דמי שכירות. שיראל לא הבהירה האם ביקשה להישאר מעבר לתקופת ההארכה ולא התאפשר לה, ואף לא הוכיחה כי עמדה בתנאי הנספח באופן שלא היתה כל מניעה לאפשר לה להמשיך ולשהות בנכס. לפיכך, נותרה טענתה כי אולצה לעזוב טרם עת כטענה סתמית. מכאן, שיש לדחותה. כפועל יוצא מכך, יש לדחות גם את טענתה בדבר כל נזק שנגרם לה בגין עזיבת הנכס המושכר טרם עת. באשר לנזק הנובע משיפוץ הנכס על-ידה, עולה כי שיראל לא הביאה כל אסמכתא לביצוע השיפוץ כמו גם לעלות שיפוץ כזה, ובהעדר אסמכתא כזו, לא הוכח נזק זה ולו בחלקו, ואני דוחה רכיב תביעה זה. 10. טענת שיראל כי נידם גבה ממנה דמי שכירות שכללו את תשלומי הארנונה והמים ולא העביר תשלומים אלה לעיריה אף היא לא הוכחה. כפי שעולה מסעיפים 6, 24 ו - 25 להסכם השכירות, החובה לתשלום חלה על שיראל, השוכרת, כפי שיובא להלן: "6.א. השוכר יישא בתשלום מסי הארנונה החלים על המושכר ומתחייב כאמור בהסכם זה לפנות לעיריית רחובות ולהסדיר עמם את רישום החזקה במושכר ע"ש השוכר וזאת כתנאי לכניסת הסכם זה לתוקף. ב. כל המסים ו/או ההיטלים בקשר לניהול המושכר ובכלל זה מס עסקים, מס שלטים וכיו"ב ישולמו על-ידי השוכר." "24. מובהר בזאת כי הצדדים מתחייבים להיפגש בעירית רחובות - באגף הרלוונטי עד לשעה 12:00 בתאריך 22.11.06 על מנת לעדכן את רישומי עירית רחובות בהיות השוכר המחזיק במושכר לפי הוראות הסכם זה. במידה והשוכר לא יופיע בעירית רחובות כאמור לעיל - חוזה זה בטל ומבוטל . (מוסכם כי במקרה של שביתה בעירית רחובות - יפגשו הצדדים ביום העבודה המלא הרגיל הראשון לאחר סיום השביתה בעירית רחובות). 25. מובהר בזאת כי עו"ד פסטרנק יצחק ייצג בחוזה זה את המשכיר בלבד וכי ניתנה האפשרות לשוכרת לקבל ייעוץ משפטי וכי חתמה על הסכם זה לאחר יעוץ משפטי שקיבלה והפעלת שיקול דעת מלא מטעמה." (ההדגשה במקור - א.ל.ע.) כאמור, מלשון מפורשת זו עולה כי שיראל נטלה על עצמה התחייבות חוזית לשאת בתשלומי הארנונה והמים ולפעול באופן אקטיבי לשנות את זהות המחזיק והמשלם בעיריה. התחייבות מפורשת זו גם הוגדרה בהסכם השכירות כהתחייבות יסודית בלעדיה בטל ההסכם, והיא עומדת בסתירה לטענתה של שיראל, כי היא לא נטלה על עצמה את החובה לשלם את מיסי הארנונה. כאשר מדובר בסתירה בין מסמך בכתב לטענה בעל-פה, על הטוען כנגד המסמך ליתן הסבר מניח את הדעת, אלא שהסבר כזה לא נמסר על-ידי שיראל, ומר צבי לוי ויתר אף על עדותו של אחיו, שהיה בה לכאורה כדי לאשר טענה זו. לכך יש להוסיף כי נידם העיד בהקשר זה כי לא הסכים להכליל תשלומי המיסים בדמי השכירות, והפנה ללשון הסכם השכירות, ועדותו של נידם עדיפה ומהימנה עלי על פני עדותו של מר לוי, ומצטרפת לכלל הנימוקים שיש בהם כדי לדחות את טענת שיראל. 11. זאת ועוד. מהעדויות שהובאו בפניי עולה, כי מר צבי לוי פנה לעיריית רחובות על מנת להסדיר את חוב הארנונה של שיראל, ואף הגיש תביעה נגד העיריה בגין החוב הנתבע (מס' הליך 47118-02-10). מר לוי היפנה מכתבים לעיריה, ואלה הוצגו בפניי במהלך עדותו (נ/20, נ/21) ובהם הודתה שיראל בקיומו של חוב שלה כלפי העיריה, וכלשון המכתב: "לכבוד עירית רחובות הנדון: חוב ארנונה של חברת צ. שיראל טכנולוגיות (ח.פ. 513133033) לעירית רחובות" ...... ובהמשך: "החברה לא מתנערת מחובה לעיריה...." משכך, יש לראות בכך הודאת בעל דין בחוב של שיראל לעיריה, ונימוק זה מצטרף לכלל הנימוקים לעיל שיש בהם כדי להביא לדחיית התביעה ולחיובה של שיראל לשאת בתשלום הארנונה. לאור האמור לעיל, לא הוכחה טענת שיראל, כי נידם הוא שחייב בתשלום מיסי הארנונה לעיריה. להיפך. הסכם השכירות נוקט בלשון מפורשת המטילה את החיוב על שיראל, ומכאן שעל שיראל לשאת בתשלום זה, ולכך אתייחס בדיון העוסק בתביעה השניה. להשלמת התמונה, יצוין כי שיראל העלתה בחצי פה טענה, לפיה חתימתה על ההסכם והנספח זויפה, ולחלופין, כי לא קרא את ההסכם טרם חתימתו. דין שתי טענות אלה להידחות. ראשית, חתימת הצדדים על הסכם השכירות לא נסתרה (ראו והשוו גם ל - נ/1), ואני סבורה כי מדובר בהסכם שכירות אותנטי, כל עוד לא הוכח אחרת על-ידי הטוען זאת; ושנית, מר לוי עצמו העיד כי הוא עצמאי מזה כ - 15 שנה ונוהג להחתים בעצמו אנשים על הסכמים, ומכאן שאין לקבל טענתו כי לא קרא את כל ההסכם טרם חתימתו, והיה מודע לו, מה גם שבהסכם השכירות צוין במפורש כי שיראל חתמה עליו לאחר ייעוץ משפטי שקיבלה. 12. באשר לתקופה בגינה על שיראל לשאת בתשלום הארנונה, העיד בפניי מר משה כהן, עובד מחלקת ההוצאה לפועל של עיריית רחובות. עדות זו תומכת בכך ששיראל ישבה בנכס למרות שטענה בפניו כי עזבה אותו. מר כהן זיהה את מר לוי באולם בית-המשפט כמי שהיה בנכס בעת שביקר בו, ומסר לו כי שיראל אינה מחזיקה בו עוד, ובכך למעשה סתר טענתה של שיראל כי עזבה את הנכס. אני נותנת אמון בגרסתו של מר כהן, ומעדיפה אותה על-פני עדותו של מר לוי, בשל היותה מהימנה, עקבית, כאשר מר כהן הינו עד נייטרלי ואובייקטיבי, נעדר אינטרס בתוצאות ההליך. מעבר לדרוש, ואף שהחובה על פי הסכם השכירות לתשלום הארנונה חלה על שיראל, יש לציין כי תביעתה של שיראל לתשלום רכיב ארנונה על סך של 40,000 ₪ לא פורטה כלל ולא צוין בגין אלו חודשים נובע החוב, ואף לא צורפה דרישת חוב מהעיריה. לאור כל האמור, יש להעדיף את לשון הסכם השכירות אשר קבעה במפורש כי על שיראל להסדיר את תשלום הארנונה מול העיריה בנפרד וזאת בנוסף לדמי השכירות. 13. רכיב התביעה השלישי, כלל כאמור את טענת שיראל לפיה נידם לא המציא לידיה חשבוניות מס כדין, ומשכך, נמנע ממנה להתקזז על מרכיב המע"מ החל על דמי השכירות. אני סבורה כי יש לדחות גם את רכיב תביעה זה, בהעדר כל הוכחה. ראשית, בכתב התביעה לא צוין לאלו חודשים מתייחסת דרישתה של שיראל לקבלת חשבוניות מנידם, ואילו נידם הבהיר מצדו כי סיפק את כל החשבוניות לשיראל, ואף צרף העתקים מחשבוניות אלה. מר לוי נמנע מלהתייחס בתצהירו ובעדותו לחשבוניות שהוצגו על-ידי נידם, ואף לא סתר חשבוניות אלה באמצעות כרטסת הנהלת חשבונות או באמצעות תצהיר מטעם רואה חשבון, ואילו בחקירתו הודה לוי שחלק מהתשלומים בוצעו על-ידי חברה אחרת שבבעלותו, כפי שמופיע בחשבוניות, ברם, לא הציג את צילום השיקים באמצעותם שילם לנידם, ובסופו של דבר לא ידע למסור פרטים מספקים על רכיב תביעה זה. בנוסף לכך, מר לוי לא מסר גרסה עקבית בענין זה: כך מסר בפניי תחילה, כי מרכיב המע"מ הנתבע עומד על סך של 9,500 ₪, ולאחר שנדרש ליתן הסבר או להציג את החישוב שערך לביסוס סכום זה, נסוג בו, ולא ידע למסור פרטים לכך. בסופו של דבר הסכים לוי כי סכום זה עומד, לשיטתו, על סך של 3,500 ₪ בלבד. מנגד, נידם חזר בפניי על גרסתו לפיה מסר לשיראל חשבוניות, וגרסה זו נתמכה, כאמור, בחשבוניות שצרף לתצהירו, ולא נסתרה, ואני רואה מקום ליתן אמון בגרסה זו. מאחר ומצאתי לדחות את טענת שיראל כי נידם לא העביר לה חשבוניות אני דוחה, בהתאמה, את טענתה של שיראל כפי שהיא עולה מעדותו של מר לוי, לפיה החוב בגין מרכיב המע"מ עומד על סך של 3,500 ₪ בלבד, שכן גם סכום זה לא הוכח למעשה. 14. טענה נוספת של שיראל, אשר לא נכללה בכתב התביעה, והועלתה בעל-פה בעדותו של מר לוי, מתייחסת לפיצוי בגין הוצאות בשל הצורך במציאת שוכר חלופי. לא הובהר מדוע נדרשה שיראל למצוא שוכר כזה, ואף לא הונחה תשתית ראייתית כלשהי לטענה, והיא נותרה כטענה בעלמא, ולא מצאתי לנכון להתייחס אליה. 15. אשר על כן, דין התביעה הראשונה להידחות על כל חלקיה. התביעה השניה 16. כפי שכבר צוין לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לקבל חלקית את התביעה השנייה, וזאת מהטעמים הבאים: כאמור לעיל, בבסיס התביעה השניה עומדת טענתו של נידם לפיה שיראל חדלה לשלם את מיסי הארנונה לעיריה ואף פעלה במרמה לרישום שמו של נידם כמשלם ומחזיק בנכס. כתוצאה מכך גרמה לעיריה לפעול נגד נידם על מנת לגבות את מיסי הארנונה, תוך הטלת עיקול על חשבונותיו, ובכך גרמה שיראל לפגיעה בשמו הטוב. בנוסף, טען נידם כי שיראל נטשה את הנכס המושכר ביום 15.2.10, תוך שהיא מותירה בו פסולת וחורבן, ומבלי ששילמה לידי נידם את דמי השכירות עבור החודשים ינואר ופברואר 2010, ואף לא דאגה להסדיר את תשלומי הארנונה בגין חודשי השכירות בהם ישבה בנכס, וכן גרמה לנזקים נוספים בשל נטישת המושכר. 17. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, אני מעדיפה את גרסתו של נידם, לפיה על שיראל החובה לשאת בתשלומי הארנונה, כפי שפורט בהרחבה בפרק הדיון בתביעה הראשונה לעיל, וקובעת כי הוכח ששיראל הייתה צריכה לשלם את חוב הארנונה, וכי היא לא שילמה חוב זה. 18. יחד עם זאת, כפי שעולה מכתב התביעה, נידם לא תבע תשלום זה ואף לא טען כי שילם אותו לעיריה, ולמעשה ביקש לקבוע כי על שיראל לשאת בתשלום זה כבסיס לטענתו כי שיראל פעלה במירמה לשינוי שם המחזיק בעיריה. מובן שככל ששיראל לא שילמה את חוב הארנונה, והוא שולם על-ידי נידם, יוכל לתבוע משיראל תשלום זה. על בסיס הראיות שהובאו בפניי, אני סבורה כי נידם הוכיח טענה זו במידה הדרושה להוכחת טענת מירמה במשפט אזרחי. 19. ראשית, הוכח כאמור, כי על שיראל הייתה חובה לשלם את מיסי הארנונה; שנית, מר נידם העיד כי שיראל פעלה במירמה, ולמעשה הסתירה מהעיריה את העובדה כי היא מחזיקה בנכס. נידם אף הגיש תצהיר מטעמו של מר משה כהן שהיה בעת הרלוונטית לאירוע גובה חובות מטעם עיריית רחובות, ואשר הניח תשתית עובדתית לטענת נידם כי שיראל פעלה שלא כדין, והטעתה אותו בכוונת מכוון. בתצהירו מסר מר כהן כי ביקר בנכס וכי בעקבות פגישתו עם מר צבי לוי בנכס, ולאחר שמר לוי מסר לו כי חברת שיראל עזבה את הנכס, הוא העביר את החוב על שמו של נידם, וכי רק בדיעבד התברר לו כי חברת שיראל ומר צבי לוי הם שחייבים את החוב לעיריה. מיד עם תחילת עדותו של מר כהן בפניי, הוא זיהה את מר לוי באופן ספונטני באולם בית המשפט כמי שהיה בנכס בעת שביקר בו, וכי הוא זה שמסר לו כי שיראל עזבה את הנכס. מר כהן העיד כי ביקר בנכס נשוא התביעה מספר פעמים לצורך גבייה של הארנונה ובדיקה של זהות המתגורר בנכס, וזאת בשנים 2009, 2010, ו - 2011. מר כהן העיד כי בשנים אלה, הופיע חוב הארנונה במחשבי העיריה כחוב של חברת צ.י. שיראל בע"מ (ראו: פרוטוקול, עמ' 32, שורות 14 - 17), וכן הצהיר כי על-פי הידוע לו, מר לוי וחברת שיראל החזיקו בנכס כל אותה תקופה עד לביקורו במקום, ואף לאחר מכן. אני נותנת אמון בעדותו של מר כהן בעניין זה, שהינו עד נייטרלי, כפי שכבר צוין לעיל, ואשר אין לו כל אינטרס בתוצאות ההליך, והוא אף זיהה את מר לוי באופן ספונטני באולם בית-המשפט כמי שהיה בנכס בעת ביקורו, וכמי שהטעה אותו בכוונה ומסר לו כי שיראל עזבה את הנכס. לאור עדויות אלה, אני סבורה כי נידם הוכיח תביעתו לפיה שיראל פעלה במירמה ואף הצליחה לשנות את שם המחזיק בנכס כך שנידם נרשם מחדש כמי שמחזיק את הנכס. כמו כן, הוכח הן בעדותו של נידם והן בעדותו של מר כהן כי הוטל עיקול על חשבונו של נידם בגין חוב הארנונה שצברה שיראל, ועל כך אין מחלוקת, וכן הוכח כי נידם לא ידע כי שיראל אינה משלמת את הארנונה לעיריה, אלא רק לאחר שהוטל עיקול על חשבונו. לאור האמור לעיל, ומהראיות שהובאו בפניי, עולה כי שיראל הפרה את הסכם השכירות בכך שלא הסדירה חובות ארנונה לנכס בעיריה במשך שנים, ואף גרמה לנזק רב לנידם, בכך שהטעתה את העיריה במתכוון וטענה בפני נציגה, מר כהן, כי היא אינה מחזיקה בנכס. בכך גרמה שיראל לעיריה לשנות את זהות המשלם במחשביה, מהלך אשר הביא בסופו של דבר להטלת עיקול על חשבונו של נידם. אין צורך להכביר מילים בדבר נזק שנגרם לעסק שמוטל על חשבונו עיקול, הן בהיבט של שמו הטוב, והן בקושי להתנהל מבחינה כלכלית עד להסרת העיקול. בהקשר זה אני מעריכה את הנזק שנגרם לנידם כתוצאה מההטעיה שיצרה שיראל, והטלת העיקול על-ידי העיריה על חשבונו של נידם, ובכלל זה נזק לשמו הטוב ועוגמת נפש, בסך גלובאלי של 15,000 ₪. 20. באשר לאי תשלום דמי שכירות לחודשים ינואר ופברואר 2010, לעניין זה נטען כי שיראל עזבה בפתאומיות את הנכס מבלי ששילמה את דמי השכירות לחודשים אלה, וטענה זו לא נסתרה כלל וכלל. נידם העיד כי האריך את החוזה לשיראל למשך 3 חודשים על-פי בקשתה, ושיראל מצדה לא הראתה כי שילמה את דמי השכירות בגין תקופה זו. אשר על כן, אני מקבלת גרסתו של נידם, לפיה שיראל נותרה חבה בגין דמי השכירות סך של 8,350 ₪ בגין החודשים ינואר, פברואר 2010, ומחייבת את שיראל לשאת בסכום זה. 21. באשר לטענת נידם לפיה שיראל הותירה פסולת במושכר אני סבורה כי זו לא הוכחה. נידם לא הביא כל אסמכתא לקיומה של הפסולת, ואף לא לעניין עלות פינויה, ולכן אני דוחה מרכיב זה של התביעה. 22. באשר לטענת נידם לפיה נגרמו לו נזקים נוספים בשל נטישת המושכר על-ידי שיראל, הרי שהטענה נטענה בעלמא, ולא הוכחה כלל ועיקר. 23. להשלמת התמונה יצוין, כי נידם לא הגיש תביעה אישית נגד מר לוי, ועל כן לא מצאתי לנכון להתייחס לטענת בא-כוחו של נידם בסיכומיו, כי יש מקום לחייב את מר לוי באופן אישי בחובה של שיראל. סוף דבר 24. לאור האמור, אני דוחה את התביעה הראשונה ומחייבת את שיראל לשלם לנידם הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ₪ בגין הדחיה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. 25. בנוסף, אני מקבלת את התביעה השניה בחלקה, ומחייבת את שיראל לשלם לנידם את הסכומים הבאים: א. סך של 8,350 ₪ בגין שכר דירה לחודשים ינואר - פברואר 2010, כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. ב. סך של 15,000 ₪ בגין נזק שנגרם לנידם בשל הטעיית העיריה, הטלת העיקול, הפגיעה בשמו הטוב ועגמת נפש, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ג. בנוסף, אני מחייבת את שיראל לשלם לנידם הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ₪ בגין קבלת התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. חוזה שכירותחוזההארכת חוזהשכירות