הסכם רכישת מנוף (תביעה בגין הפרת ההזמנה)

הסכם רכישת מנוף (תביעה בגין הפרת ההזמנה) מבוא בפני שתי תובענות אשר הדיון בהן אוחד ועניינן זהה - חיובי הצדדים בקשר עם עסקת רכישת מנוף על ידי חברת X מחברת פ.ש., כהגדרתן להלן. מחד, במסגרת ת.א. 16133-04-10 עתרה חברת פ.ש. מנופים ומסחר בע"מ (להלן: "חברת פ.ש.") באמצעות מנהלה, מר אלברט X (להלן: "X"), לחייב את מר מרדכי X (להלן: "X"), לשלם סך 80,700 ₪, בגין אספקת פרטי ציוד ועבודות שונות שבוצעו בקשר עם הזמנת מנוף. כמו כן, עתרה חברת פ.ש. לחייב את X בפיצוי מוסכם בגובה 20%, בגין הפרת ההזמנה. מנגד, במסגרת ת.א. 54429-08-10, עתרו מר X וחברה בשליטתו, חברת הובלות מ. X בע"מ (להלן: "חברת X") לחייב את חברת פ.ש. ומר X, בתשלום סך 111,742 ₪, בגין תשלומי יתר, נזקים וחובות הקשורים עם ההתקשרות בין הצדדים, כמפורט להלן. העובדות וטענות הצדדים מר X, אשר הינו מנופאי העוסק בהובלות, ביקש להתקין על משאית בבעלות חברת X, מנוף חדש. לשם כך התקשר באמצעות חברת X עם חברת פ.ש. בהסכם להזמנת מנוף. בתאריך 18.4.2008 נערכה הזמנה ליבוא המנוף והתקנתו על משאית כאמור. תמורת המנוף וכל הקשור ביבואו לארץ, התחייבה חברת X לשלם סך 70,000 אירו (להלן: "סכום העסקה"). לטענת מר X מדובר בהזמנת - "הכל כלול". ההזמנה נערכה על גבי טופס הזמנה של חברת פ.ש. ובין היתר סוכם כי סך 50,000 אירו מתוך סכום העסקה ישולם ליצרן המנוף בחו"ל. כבר עתה יצוין כי הוצגו שלשה נוסחים של הזמנות, בשני מועדים שונים, וכל צד טוען לתקפותה של הזמנה אחרת. מר X טוען כי חלף החלפת מנוף על משאית קיימת בבעלות חברת X, רכש X משאית אחרת אשר בעברה שימשה כדחסן אשפה ועליה התבקשה פ.ש. להתקין את המנוף. לפיכך טוענת חברת פ.ש., כי בשל הצורך בהתקנת המנוף על משאית חלופית, היה צורך בביצוע שינויים ותוספות המייקרים את העסקה המקורית, בסך 247,632 ₪. לאחר קיזוז תשלומים אשר בוצעו על ידי חברת X, בסך 178,061 ₪, נותרה יתרת חוב למר X בסך 80,700 ₪ ומכאן תביעת חברת פ.ש. כנגד מר X. חברת פ.ש. אף תובעת פיצוי מוסכם בגובה 20% משווי ההזמנה, אלא שסכום זה לא נכלל בסכום התביעה. מנגד, מר X וחברת X טוענים כי ההזמנה שנערכה בין הצדדים כוללת רכישת מנוף על כל חלקיו במתכונת "הכל כלול", כאשר הוסכם על תשלום כולל, סופי ומוחלט בסך 70,000 אירו, כדלהלן: "מנוף 64F6E 000 34 כולל 6 יציאות במנוף + 4 מפרק + שלט אלחוטי מייצבים אחוריים, כולל התקנה על משאית של הלקוח...". נטען כי ההזמנה נערכה ונכתבה בכתב ידו של מר X ונושאת את חתימתו, אך נעדרת ציון פרטי X ו/או חברת X. עוד צוין כי ההזמנה נערכה ונחתמה על ידי מר X באופן אישי שכן כנטען, מר X חשש כי הזמנה על שם חברת פ.ש. עלולה ליצור תקלות באספקתו. נטען אף כי סוכם, כי מתוך סכום העסקה ישולמו על ידי חברת X ישירות ליצרן המנוף - חברת CORMACH - סך 50,000 אירו ואילו היתרה בסך 20,000 אירו (102,000 ₪), תשולם באופן הבא: סך 65,000 ₪ - זיכוי בגין מנוף אותו תמסור חברת X לחברת פ.ש., כמפורט בהזמנה. סך 37,000 ₪ - ישולמו מתוך כספים אשר נטען כי כבר שולמו לחברת פ.ש. ולטענת מר X הגיעו עד לסך כולל ועודף של 80,000 ₪, בגינם הוצאה חשבונית על ידי חברת פ.ש. (להלן: "חשבונית 129"). מר X טוען כי העביר למר X את המנוף על פי עסקת החליפין וכן פרע שקים בסך כולל של 80,000 ₪, אשר כוללים את יתרת העסקה בסך 37,000 ₪, כמפורט לעיל. לפיכך, אין למר X ו/או לחברת X כל חוב נוסף לחברת פ.ש. או למר X. באשר לדרישות הנוספות של מר X, נטען כי לא סוכם על תשלום כלשהו בגינן, למעט בגין התקנת כננת, בגינה תובע מר X סך 23,000 ₪. בענין זה טוען X כי סוכם על תשלום סך 3,000 אירו, כאשר אף סכום זה שולם במסגרת אותם תשלומים המפורטים בחשבונית 129. מר X אף טוען כי למרות המוסכם, נאלץ לשלם לעמיל מכס, חברת אילת גייטפורט נגה (1982) בע"מ (להלן: "עמיל המכס") תשלומי יתר, הן בשל איחור בהגעת מייצבים למנוף (תשלום יתר בסך 3,800 ₪), והן בסך 23,842 ₪ אשר נגבו ממנו ביתר. לטענתו, הפקיד שיק חתום על החלק בידי נציגת עמיל המכס על מנת שישולם סך 44,158 ₪ בגין המע"מ החל על העסקה. חלף זאת, מולא בשיק סך 68,000 ₪, בהנחייתו והוראתו של מר X, קרוב משפחתה של אותה נציגה. מר X טוען אף כי חברת X ביצעה עבור חברת פ.ש. הובלות מעת לעת. בגין שירותים אלה שילמה חברת פ.ש. לחברת X סך 25,000 ₪ באמצעות שיק המשוך על ידי צד שלישי, אשר הוסב לטובת X (להלן : "השיק"). לטענת X, השיק חולל על ידי צד ג' בשל טעמים הקשורים בחברת פ.ש. ולפיכך חבה חברת פ.ש. אף בסכום זה. מר X הצהיר כי השיק הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל אלא שכנטען, החייב שם אינו חב בתשלומו, וכי אם בכל זאת יפרע השיק, לא יגבה סכום זה פעמיים. עוד נטען, כי בעת התקנת המנוף, פגעו עובדי חברת פ.ש. או מי מטעמה במחשב המשאית. עלות תיקון הנזק עמדה על סך 2,500 ₪ ובנוסף נגרם נזק בגין השבתת המשאית לשלשה ימים, לצורך תיקונה, בשיעור 4,500 ₪ (לפי חישוב של 1,500 ₪ ליום השבתה). נטען גם כי X השאיל לחברת פ.ש. חלק המפעיל את המנוף (PTO) בעלות של 2,200 ₪, אולם זה לא הוחזר ולפיכך נתבעה תמורתו גם כן. מר X טוען כי נערך בין הצדדים גמר חשבון סופי ממנו עלה כי שולם סך 157,745 ₪ חלף סך 149,000 ₪ שהיה עליו לשלם, ולפיכך לX יתרת זכות בסך 8,645 ₪ [כעולה ממסמך גמר החשבון הערוך בכתב ידו של מר X]. לאור אלה, תובעים מר X וחברת X ממר X וחברת פ.ש., סך 111,742 ₪. במענה לתביעת X טוען מר X כי החלטת X לרכוש משאית חלופית כמפורט לעיל, אשר הצריכה שינויים ותוספות, הינה מקור המחלוקת בין הצדדים והבסיס לתביעות כאמור. נטען כי הרכיבים והתוספות שנתבעו נעשו בהסכמת הצדדים, ובניגוד להתחייבותו, X מעולם לא שילם תמורתם. מר X דחה את אחריותו או ערבותו האישית לחובות חברת פ.ש. ולפיכך עתר לדחות את התביעה האישית כנגדו. כמו כן הוכחש הסכום הנטען כזיכוי בגין המנוף הישן בסך 65,000 ₪, ולטענת חברת פ.ש. סכום הזיכוי המוסכם עמד על סך 50,000 ₪ (הדבר נובע מהבדלי ההזמנות כאמור). הוכחשה אף טענת X כי סך 37,000 ₪ הוזרמו לחברת פ.ש. מעת לעת. נטען כי היה על X לבצע את התשלומים מיד עם קבלת המנוף ללא שום דיחוי, ללא אשראי וודאי לא מעת לעת לפי שיקול דעתו. לשיטת מר X, בשים לב לכך כי סך 50,000 אירו שולם ליצרן וסך 50,000 ₪ נפרעו בגין מנוף שניתן לחברת פ.ש. במסגרת ההזמנה, נותר חובו של X על סך 52,000 ₪. לענין חשבונית 129 טוען X כי X דיווח על החשבונית לרשויות מע"מ, קיזז מס תשומות בגינה ולפיכך מוחזק כמי שמסכים לתוכנה; לראיה, מעולם לא פנה בבקשה לשנות או לתקן את החשבונית. לטענת חברת פ.ש. וX, מתוך חובו בסך 52,000 ₪ בגין רכישת המנוף, שילם X סך של 47,660 ₪ ולפיכך נותר חייב סך 4,340 ₪. לענין התשלומים לעמיל המכס דחו חברת פ.ש. וX את חבותם בגינם. לטענתם, העסקה בוצעה כעסקת יבוא אישי ולפיכך הוצאות מכס, מע"מ, ביטוח, עלויות ההובלה ימית ויבשתית, חלים על חברת X. לראיה, חברת X שילמה הוצאות אלה בעצמה ועל חשבונה. חברת פ.ש. וX דחו אף את יתר טענות X לחבות נוספת כלשהי. לענין הנזק למחשב המשאית, נטען כי X תבע את תשלומו בהליך אחר כנגד מוכר המשאית ויש בכך כדי לשמוט את הבסיס לתביעתו. יתר על כן, נטען כי נזק למחשב, המוכחש כשלעצמו, נעדר כל פירוט, חוות דעת מומחה, או ראיה אחרת כלשהי. בהתאם, יש לדחות אף את העתירה לחיובם בתשלום בגין השבתתה הנטענת של המשאית. ראיות הצדדים מטעם חברת X ומר X הוגשו תצהיריהם של מר X ושל עובד חברת פ.ש., מר חמד פיצל. מר פיצל התייחס לחיובים הנוספים הנתבעים על ידי חברת פ.ש., החלפת המשאיות והסכמת X לתשלום בגין התוספות. מטעם X וחברת X הוגשו תצהירו של מר X ותצהירו של בנו, מר אברהם X. אברהם X, הצהיר לענין פגישה שנערכה במשרדו של מר X, במסגרתה דרש X כי X יוותר על הכספים ששולמו ביתר ובזה יסתיים הענין; אם לאו נטען, איים מר X בהגשת תביעה כנגד X וכן טען כי X אמר כי "יגרור את אבי להליכים משפטיים". דיון והכרעה חומר הראיות בתיק ועדויות הצדדים מלמדים כי הצדדים הביעו גמירות דעת באשר לאופן סיום המחלוקות בינהם. ודוק. כפי שעולה ממסמך גמר חשבון אשר נערך בכתב ידו של מר X (נספח ח' לכתב התביעה המתוקן) הגיעו הצדדים להבנות, כדלהלן: "סהכל מגיע שולם לי 157,745 לפני מעמ מגיע לי 149,100 זכות לX 008645 נערך עי אלברט בכתב ידו" (כך במקור; להלן:"המסמך/מסמך גמר החשבון/גמר חשבון"). כלומר, חרף טענות הצדדים בתביעות ההדדיות, הסכימו הצדדים במסמך גמר החשבון כי בתשלום סך 8,645 ₪ לX, יהא כדי לסיים את ההתקשרות בין הצדדים. מסקנה זו מתבקשת אף מהעובדות שלהלן: כך טען מר X בתביעתו ובתצהיר עדות ראשית מטעמו [סעיף 14 (א) לכתב התביעה המתוקן; סעיף 34 נספח יא לתצהיר]; בכתב הגנתו לא הכחיש מר X את עצם עריכת המסמך והנטען בו, אלא טען לחובות אחרים שאינם כלולים במסמך; בתצהירו, לא מתייחס מר X כלל וכלל למסמך גמר החשבון זה; בחקירתו הנגדית אישר מר X כי ערך את המסמך וכי זה נערך לאחר ההתקנה (עמוד 18, שורות 8-16). סבורני כי יש במסמך זה כדי להביא לפתרונן של שתי התביעות. כמו כן, יש בו כדי ללמד, כי חרף הטענות בכתבי התביעה ההדדיים, הסכימו הצדדים כי תוצאת העסקה וההתחשבנויות בין הצדדים, תהא תשלום סך 8,645 ₪ למר X. תמיכה למסקנה זו היא אף העובדה, כי טענות הצדדים והעתירות על בסיסן בכתבי התביעה, נעדרי ראיות ולמצער ראיות רלבנטיות, לביסוס הסכומים שנתבעו. ודוק. כעולה מטענות הצדדים הוצגו שלושה מסמכים שונים, כבסיס לעסקה: הזמנה מספר 0084 מתאריך 18.4.2008, חתומה על ידי מר X ועליה כיתוב - "מבוטל"; הזמנה מספר 0084 מתאריך 18.4.2008 - הזמנה הדומה בנוסחה להזמנה המבוטלת הנ"ל וכוללת מחיקות ושינויים ביחס לכתוב בה; הזמנה מספר 0085 מתאריך 3.5.2008. מטבע הדברים ובהיעדר הסכם אחד ברור וכולל, ביסס מר X את תביעתו על הזמנה מספר 0084 ואילו מר X על הזמנה מספר 0085. כפי שעלה במהלך שמיעת הראיות, הצדדים הפנו לשתי ההזמנות לחלופין, ולעתים אף בסתירה לעתירותיהם. כך, חברת פ.ש. מבססת את תביעתה על הזמנה שמספרה 0084, למרות שזו אינה חתומה על ידי מר X/חברת X. מאידך, בתגובה לכתב ההגנה שהוגש על ידי מר X, טען מר X כי הזמנה 0084 בוטלה בהסכמת הצדדים ובמקומה נערכה הזמנה 0085, בלא ליתן כל הסבר לנטען בכתב התביעה מטעמו. בהתאם, בתצהיר עדות ראשית מטעמו מתבסס מר X על הזמנה 0085 בלבד. מנגד, אף מר X טען טענות שונות וסותרות בקשר עם ההזמנה. מחד, בכתב התביעה המתוקן טען כי הזמנה 0084, אשר אליה הפנה כבסיס לעסקה, נערכה בכתב ידו של מר X תוך שציין כי היא אינה חתומה על ידיו. מאידך, בבסיס טענותיו לכך שקיים את מלוא התחייבויותיו על פי ההסכם, מתבסס מר X על הזמנה זו, שם צוין סך 65,000 ₪ כזיכוי המגיע לו בגין מנוף שהשיב לחברת פ.ש. . מר X אף טרח להדגיש בתצהיר מטעמו כי כלל לא חתם על ההזמנה. מאידך בחקירתו הנגדית סתר טענות אלה והודה כי חתם על הזמנה לרכישת מנוף (עמוד 6, שורה 14). התנהלות זו של הצדדים מלמדת, הן לענין מהימנותם והן מעלה ספק של ממש באשר למהימנות יתר טענותיהם ועתירותיהם אשר אינן כלולות במסמכים הנ"ל, ולפיכך דינן להידחות. כך מחד, תובענת חברת פ.ש. עוסקת בתוספות אשר נדרשו להתקנת המנוף על המשאית החלופית. מר X טען כי השינויים נעשו בהסכמת הצדדים, אולם בניגוד להתחייבותו, מר X מעולם לא שילם בעבור התוספות הללו ומכאן תביעתה של חברת פ.ש. נגד מר X. כמו כן, נדרש פיצוי מוסכם בשיעור 20% בגין הפרת ההזמנה על ידי X. דין תביעה זו להידחות. מר X וחברת X לא הציגו ראיה כלשהי (לבד מההזמנה ומסמך גמר החשבון) אשר יהיה בה כדי ללמד על ההסכמות הנטענות בעניין התוספות, נשוא התובענה. די בכך כדי לדחותה. דבר לא מנע ממר X ו/או חברתו לערוך מסמך מתאים לענין התוספות הנטענות, בפרט כשמדובר בגורם אשר ערך את ההזמנות שהוצגו. משלא נעשה כך מחד, ומאידך קיימות גרסאות סותרות בענין זה ואף ספק באשר למהימנות הטענות, דין התביעה להידחות. אף בעובדה כי המנוף שוחרר לחברת X חרף אי התשלום הנטען בסך 20,000 יורו, יש כדי ללמד על היעדר בסיס לטענות חברת פ.ש. (ראה עדות X, עמוד 15, שורות 22-23). הדברים נכונים אף בכל הקשור לחוב הנטען בגין הכננת - משלא הוצגה ראיה אחרת, הרי שזו כלולה בהזמנה (ראה סעיף 23 לסיכומי X וסעיף 20 (ב) לסיכומי התשובה מטעמו). קריאת התביעה וסיכומי X מלמדת כי אין מדובר בתוספות שוליות אלא בדברים מהותיים ורבים (ראה סעיף 12 לסיכומי X במסגרתו נסקרו למצער 8 שינויים מהותיים בעסקה המקורית). לו אכן כך היו פני הדברים, כאשר הלכה למעשה מדובר בעסקה אחרת, הרי שחזקה על X כי היה נערך הסכם מתאים אחר. לכך יש להוסיף את תצהירו של מר פיצל אשר הצהיר כי מר X אינו מבצע עבודות אם אינו מסכם על כך קודם לכן. בחקירתו הנגדית אף אישר כי מר X "לא עושה שום דבר בלי הסכם" וגם "אף אחד לא יוצא מהמגרש אם הוא לא משלם מה שצריך" (עמוד 20, שורות 3-6). בניגוד לתצהירו, שם תמך בכל טענותיו של X לגבי ההסכמות הנוספות מעבר להזמנה, הודה מר פיצל כי אינו יודע מה סוכם, כי אינו מתערב בענייני כספים ואף אינו יודע מי חייב למי (עמוד 20, שורות 25-29; ראה גם סעיפים 9-10 לסיכומי X). יצוין בענין זה גם, כי מקובלות עלי טענות X כי בהזמנות לא צוין דבר באשר למשאית עליה יותקן המנוף ואף בשל כך יש כדי לשמוט את טענות X בתביעתו ובתצהיריו, בין היתר, לענין החלפת המשאית [ראה גם סעיף ב (2) לסיכומי התשובה]. באשר לסכום הפיצוי המוסכם הנתבע על ידי חברת פ.ש., הרי שזה כלל לא נכלל בסכום התביעה ודי בכך כדי לדחותו. יתר על כן, סכום זה אף לא נכלל באף לא אחת מההזמנות שנערכו על ידי חברת פ.ש., וברי כי הדבר פועל לרעתה. אף כאן עלה ספק באשר למהימנות העתירה, באשר בכתב התביעה תבעה חברת פ.ש. פיצוי מוסכם בגובה 20% מסכום העסקה ואילו בתגובה לכתב הגנה ולכתב התביעה של מר X, עתר מר X לחייב את X בפיצוי מוסכם בגובה 25% מסכום העסקה. לכך יש להוסיף כי סכום התביעה הנתבע השתנה בין כתבי הטענות השונים מטעם X ואף בשל כך אין בסיס לתביעה, כדלהלן: בכתב התביעה נתבע סך 80,700 ₪; בתצהיר עדות ראשית צוין סך 91,544 ₪; בתצהיר המשלים נזכרו סכומים אחרים ובכללם סך 116,739 ₪; בסיכומי X נתבע סך 33,660 ₪ (ראה גם סעיף 24.1 לסיכומי התשובה המקובל עלי); סבורני כי לאור כל האמור, דין תביעת חברת פ.ש. להידחות. מאותן סיבות ובשל היעדר ראיות לתמיכה בטענותיהם, מצאתי לדחות אף את תביעת מר X וחברת X, למעט המפורט במסמך גמר החשבון הנ"ל. כך, לענין סך 27,700 ₪ אשר לכאורה שולם ביתר, לא הובאה כל ראיה לתשלומו. טענות מר X לתשלומים על חשבון, אשר פורטו במסגרת חשבונית 129 לא בוססו בראיות כלשהן למעט החשבונית עצמה. בהיעדר ראיה אחרת, לא ניתן ללמוד מהחשבונית כי מדובר בתשלומי יתר בקשר עם העסקה דנן ויתרה מכך לא ניתן לשלול את המסקנה המתבקשת, כי הסכומים המפורטים בה נלקחו בחשבון במסגרת מסמך גמר החשבון. לו אכן היה מדובר בתשלומים ביתר, הרי שסביר, כי היה נערך מסמך כלשהו בענין זה ולמצער היה מפורט בפרטי החשבונית הסבר התומך בכך. תמיכה לכך, הינה אף העובדה כי על גבי החשבונית מפורטים סכומים רבים אחרים, הקשורים ככל הנראה להתקשרויות קודמות בין הצדדים ולא ברור האם הם קשורים לעסקה דנן דווקא. הדברים נכונים אף בכל הקשור לעתירה בקשר עם תשלום ביתר לעמיל המכס. מעדויות הצדדים ואף מההזמנות שהוצגו, אין מחלוקת כי תשלום מסי היבוא חל על חברת X ולראיה מר X לא כפר בחבותו לעשות כן. כאמור, טענתו לתשלום ביתר מבוססת על כך כי פקידת עמיל המכס שהינה קרובת משפחתו של מר X, גבתה ביתר את הסכום הנתבע, בהתאם להוראת מר X. בכל הכבוד, טענות אלה לא הוכחו וממילא לא הובאה לעדות אותה עדה ו/או מי מטעם עמיל המכס. יתר על כן, סכום זה לא שולם למר X ו/או לחברת פ.ש. ואף בשל כך, דרישת סכום זה מחברת X וממר X נעדרת בסיס. בשים לב לכך, אף התשלום בגין שחרור המייצבים (נספח ז' לתצהירו של מר X) חל על חברת X בהיותו בגין הובלתם ובקשר עם תשלום מסים בגינם. רב הנסתר על הגלוי אף בכל הקשור לתשלום בגין ההובלות שבוצעו כנטען על ידי חברת X. הצדדים הציגו גרסאות מנוגדות אף בענין זה. אמנם אין מחלוקת כי הוסבה המחאה בסך 25,000 ₪ לטובת חברת X, אלא שגרסאות הצדדים לנסיבות ההסבה לא ברורות. מחד, טוען מר X כי מדובר בחוב בגין הסעות ומאידך, טוען מר X כי מדובר בשיק של צד ג' אשר אינו קשור כלל לענין (עמוד 17 שורה 16 ואילך). בנסיבות אלה, בהיעדר הסכם כלשהו איני מוצא בסיס מתאים ומספק לחיובה של חברת X ומר X בגין שיק זה, למצער בעילה חוזית. יתר על כן, על מערכת היחסים בין הצדדים בקשר עם ביצוע הובלות, ניתן ללמוד מנספחי תצהירו של מר X (ט/1 - ט/5). דא עקא, לא ניתן ללמוד מראיות אלה כיצד הגיע מר X לסך הנתבע. טענות מר X בענין זה אף נסתרות מניה וביה שעה שX הציג פרוט הובלות, נעדר תאריך ובו פרוט לסך 11,439 ₪. סך זה אינו מתיישב עם הסך הנתבע. סבורני כי כל אלה מלמדים כי אין תשתית מספקת אף לעתירה זו. דברים אלה מקבלים משנה תוקף שעה שהחוב הוכחש על ידי מר X ואף נטען כי בגין כל חשבונית קיבל מר X תשלום (עמוד 17, שורה 8 ואילך). בנוסף, נטען כי X הנפיק חשבונית זיכוי בגין הסכום על מנת שלא לשלם מע"מ בגינו (עמוד 10, שורה 8). אף העובדה כי מר X מנהל הליך לגביית השיק כנגד צד ג' ולא כנגד מר X תומכת אף היא במסקנה הנ"ל. מקובלות עלי טענות X (בסיכומיו) לכך שהיה מקום להגשת כרטסת, תעודות משלוח או כל מסמך מתאים אחר לביסוס החוב ומשלא נעשה כן, דין התביעה בענין זה להידחות. בהתאם, לא נמצא כל בסיס ראייתי ו/או אחר לעתירות בענין נזקים שנגרמו למחשב המשאית והשבתתה וכן לחלק נוסף של המנוף ("פיטאו" כמוגדר בתביעה) והקשר לחברת פ.ש. ומר X. לפני סיום, לא מצאתי לחייב את מר X באופן אישי בגין הסך הנקוב במסמך גמר החשבון, להלן טעמי. כמפורט בתביעת X, נתבע מר X באופן אישי. דא עקא, אין בכתב התביעה כל טענה ו/או הסבר לחבותו של מר X באופן אישי. יתר על כן, אין אף כל תשתית בתצהירי X כדי לבסס חבות אישית כלשהי. הטענות שהועלו בסיכומי X נטענו לראשונה בסיכומים וממילא וכאמור, לא הונחה להם כל תשתית ראייתית אף לא בעדויות העדים. לפיכך, אני דוחה את התביעה האישית כנגד מר X. סיכום לאור האמור תביעת חברת פ.ש. נדחית. תביעת X מתקבלת בחלקה כמפורט לעיל, באופן שחברת פ.ש. תשלם לתובעים (X וחברת X), יחד ולחוד, סך 8,645 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק, מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. הסכום ישולם תוך 30 יום. התביעה האישית כנגד מר X נדחית. בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, איני עושה צו להוצאות. זכות ערעור תוך 45 יום. חוזהציוד מכני הנדסי (צמ"ה)מנוף