עלות חברת שמירה: שוטף +45, שכר המאבטחים בתוספת 37.56% ובתוספת נסיעות

עלות חברת שמירה: שוטף +45, שכר המאבטחים בתוספת 37.56% ובתוספת נסיעות

בפני תביעה ותביעה שכנגד אשר עניינן שרותי שמירה אותם העניקה התובעת לנתבעת.

התובעת, הנתבעת שכנגד, רשף ביטחון (1993) בע"מ (להלן – רשף), היא חברה אשר עיסוקה, בין היתר, במתן שירותי שמירה, אבטחה, ליווי וכיו"ב.

הנתבעת, התובעת שכנגד, החברה לשירותי איכות הסביבה בע"מ (להלן – החברה), היא חברה ממשלתית אשר נוסדה בשנת 1990 במטרה לטפל בכל סוגי הפסולת המסוכנת והרעילה המיוצרת בישראל והיא עושה כן, בין היתר, במפעל ברמת חובב.

בתחילת שנת 2006 הוסכם בין התובעת לבין הנתבעת, כי רשף תספק לחברה שירותי שמירה ואבטחה למתקני ההחברה ברמת חובב. ההסכם בין רשף לחברה לא הועלה על הכתב והצדדים חלוקים באשר לתנאי התשלום אשר הוסכם עליהם. על פי טענת רשף הוסכם, כי החברה תשלם לה בתמורה לשירותים אותם תספק לה, את עלות שכרם של המאבטחים/שומרים בתוספת 37.56% ובתוספת נסיעות בתנאים של "שוטף +45".

רשף החלה לספק לחברה את השירותים בחודש מרץ 2006 והמשיכה לעשות כן במשך 4 שנים, כאשר החברה משלמת את החשבוניות שרשף שלחה אליה. יצויין, כי חשבוניות אלה נערכו בהתאם לדרך החישוב לה טוענת רשף. עם זאת, החברה סירבה לשלם עבור השירותים אשר סופקו לה בחודשים מאי 2010 ויוני 2010 בטענה, כי במהלך השנים, חייבה אותה רשף ביתר.

על פי טענת החברה, הוסכם בין הצדדים, כי החברה תשלם לרשף עבור שרותיה את השכר ברוטו לקצבה של כל עובד, כך ששכר הברוטו לקצבה בתוספת סך כל התוספות הקבועות בהסכמה והנגזרות ממנו יהוו את התמורה לשירותי התובעת.

דיון

ככלל, התובעת נושאת בנטל השכנוע לגבי יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתה ואילו הנתבעת נושאת בנטל השכנוע לגבי יסודותיהם העובדתיים של טענות ההגנה (יעקב דמי, "על הראיות", חלק רביעי, 2009, עמ' 1719-1723). בעניינינו, כל צד נושא בנטל השכנוע לגבי עילת התביעה שלו וטענות ההגנה בתביעה נגדו. על כך נאמר בבית המשפט העליון כדלהלן:

"נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו במידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, היינו, מאזן ההסתברויות... נטל השכנוע להוכחת טענה מסוימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט, כאשר הכלל הבסיסי הינו "המוציא מחברו עליו הראיה" (קדמי, חלק שלישי, בעמ' 1508-1509). על התובע הנטל להוכיח את כל יסודותיה של עילת התביעה, החיוביים והשליליים, ואילו על הנתבע הנטל להוכיח את כל רכיביה של טענת ההגנה שהוא מעלה (שם, בעמ' 1512). ככלל, בתחילת המשפט נטל הבאת הראיות רובץ על מי שנוא בנטל השכנוע..." (ע"א 78/04 המגן חב' לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פסקאות 11 ו-13 לפסק הדין).

בעניינינו מצאתי ספק הן ביחס לגרסת התובעת והן ביחס לגרסת הנתבעת. שתי הגרסאות מעלות תהיות ושאלות ולשתיהן לא נמצאה תמיכה משכנעת בראיות ונמצא, כי כפות המאזניים מעוינות. על כן באתי למסקנה, כי יש לבסס את ההכרעה בשאלה מה הוסכם בין החברה לבין רשף על פי נטל השכנוע (ע"א 11100/02 חצור נ' דותן, ):

"כאמור, גרסאותיהם של שני הצדדים רצופות פירכות וסתירות והן מעוררות שורה של תהיות. הגרסאות בעייתיות במידה כזו, שלא ניתן לומר כי אחת מהן מהימנה יותר מן השנייה. משהגענו למסקנה כי כפות המאזניים מעוינות, הרי ההכרעה תיפול על פי התשובה לשאלה על מי מוטל נטל השכנוע".

בענייננו מוטל נטל השכנוע על כתפי הנתבעת-תובעת שכנגד, אשר אינה מכחישה, כי קיבלה שירותי אבטחה מרשף, אלא טוענת, כי קיימת לה זכות קיזוז. לטענתה, החשבוניות אשר היא עצמה אישרה במשך השנים היו מוטעות. ויובהר, מדובר בטענת הגנה של הנתבעת.

לאחר עיון בחומר הראיות שוכנעתי, כי לא נחתם בין הצדדים הסכם אשר היה בו כדי למצות את הסכמות הצדדים ביחס לתנאי התשלום עבור שירותי רשף.

הנתבעת אישרה במשך 4 שנים, מדי חודש בחודשו, את החשבוניות אשר נשלחו אליה על ידי רשף וחושבו על ידי רשף.

מטעם הנתבעת, הצהירה גב' דרורה רייזלר, סמנכ"לית משאבי אנוש ומזכירת החברה. כאשר התבקשה להסביר, כיצד אושרו החשבוניות, לא היה בפיה הסבר משכנע:

"ש. מי אישר את החשבונות שהגיעו לחברה?
ת. בשנת 2010 ראיתי שמר נח אהודה
ש. האם זה נכון שמר נח אהודה אישר את החשבונות כל חודש?
ת. לא יודעת.
ש. למה מר נח אהודה לא נמצא כאן היום לאשר שהוא אישר את החשבונות כל חודש?
ת. כי לא על זה התביעה.
ש. איך ידע מר אהודה לאשר את החשבונית בדיוק מהחודש הראשון לפי ההסכם שטוענת רשף?
ת. הוא לא ידע. הוא היה אמור לבדוק רק כרטיסי נוכחות ורק לראות שהעובדים מקבלים שאכן שומרים, הוא היה אמור לבדוק רק נוכחות. כרטיס שעון, את התדפיס הוא היה מעביר בסוף כל חודש לרשף.
ש. אני מראה לך שוב את נספח 14א', שם כתוב בכתב ידו, אני מניח, שמר אהודה מאשר. רשום עם תאריך האישור, אני מניח שמר אוהדה בדק את החשבון לפני האישור, כיצד ידע לאשר את האישור לפי פרטי ההסכם כפי שטענת רשף?
ת. הוא לא ידע, הוא לא היה אמור לאשר חשבון אלא רק נוכחות.
ש. מר אהודה לא היה בפגישה בו נחתמו פרטי העסקה?
ת. נכון
ש. אז הוא לא ידע מה נאמר באותה שיחה, את בתור בוסית שלו הורית לו לאשר את החשבונות של רשף?
ת. לא.
ש. זה חמור מאוד, הוא עשה דברים שלא בסמכותו?
ת. אין לי מושג אם מישהו ביקש ממנו או לא, אני לא.
ש. מי היה יכול לבקש ממנו לאשר?
ת. הנהלת חשבונות.

לשאלת בית המשפט:
סמנכ"ל הכספים חתם על ההסכם והנהלת החשבון היתה אמורה לדעת את פרטי ההסכם.

ש. אז יכול להיות שהנהלת החשבונות הורתה למר אהודה שהוא סגן שלך לאשר את החשבון של רשף כפי שהוסכם?
ת. יכול להיות" (עמ' 39-40 לפרוטוקול).

נוכח התהיות ביחס לאישור החשבוניות מן הראוי היה להביא לעדות את מר אהודה, או לכל הפחות להסביר מדוע לא הובאה גרסתו. הנתבעת לא עשתה כן וגם בפי העדה מטעמה לא היה לכך כל הסבר משכנע כאשר נשאלה על כך בחקירתה הנגדית:

"ש. מדוע לא התייצב מר נח אהודה?
ת. כפי שאמרתי, אני הייתי אחראית להסכם, הוא לא היה אחראי, אני סיכמתי הכל עם שוקי פליין. כמו כן, האחריות היא שלי, שאני ולא הוא סמכתי על שוקי פליין ורשף ביטחון, שכל מה שסיכמנו שזה הובן, היה קשר טוב במהלך כל השנים בין שנינו ושאין שום בעיה" (עמ' 41 לפרוטוקול).

אין די בהסבר זה על מנת להשקיט את החשש, כי ישנם "דברים בגו". העובדה, שגב' רייזלר רואה עצמה אחראית לקביעת תנאי החוזה ועל כן באה להעיד, עדיין אינה מסבירה מדוע אין בפי הנתבעת כל הסבר, כיצד אושרו החשבונות כאשר לטענתה נגבו ממנה כחצי מיליון שקלים ביתר. גב' רייזלר העידה, כי הן המנכ"ל והן הסמנכ"ל היו מיודעים ביחס לפרטי ההסכם (עמ' 32 לפרוטוקול). איש מהם לא הגיע לעדות.

זאת ועוד, גב' רייזלר העידה, כי כלל אינה יודעת, מי אישר לשלם את החשבונות של רשף כפי שהוגשו מדי חודש:

"ש. איך את מסבירה את העובדה שמחלקת הנהלת חשבונות, סמנכ"ל ומנכ"ל אישרו לנח אהודה לשלם לרשם [רשף] בהתאם לתנאים של רשף?
ת. הוא לא שילם. הנהלת החשבונות משלמת. זה לא על פי האישור שלו. אנחנו נבדוק אצלינו. רשף ביטחון קיבלה את הכסף
ש. מי אישר לשלם את החשבונות של רשף?
ת. הפוסק הגבוה ביותר? מי שחתם על השיקים.
ש. מי אישר לשלם את החשבונות של רשף כפי שהוגשו חודש בחודשו?
ת. אני לא יודעת. אני יודעת שרוב הסיכויים שאנשים פשוט סמכו, ראו שהכל בסדר" (עמ' 41 לפרוטוקול).




ובהמשך:

"ש. את אומרת לנו דבר מאוד חמור בעיני, נסגרה עסקה, רשף שולחת חשבונות, הסגן שלך מאשר, הנהלת החשבונות מאשרים ובכל אותה עת את לא יודעת שמשלמים לרשף סכומים ביתר של חצי מיליון ש"ח, האם זה נכון?
ת. זה נפל בין הכיסאות שכל אחד חשב שהשני בודק, אני חשבתי שאחרי ההתחלה וכל הדיבורים הכל בסדר. חשבתי שהנהלת החשבונות בודקת" (עמ' 42 לפרוטוקול).

איש מהנהלת חשבונות לא מסר תצהיר עדות ראשית ולא הגיע למתן עדות.

בנוסף, העידה על עצמה הגב' רייזלר, כי הייתה זו הפעם הראשונה שעסקה בחוזה מסוג זה וכי לא היה לה ניסיון רב בעריכת הסכמים (עמ' 29 לפרוטוקול). גב' רייזלר העידה, כי לא נועצה בבאי כוח החברה (עמ' 30 לפרוטוקול). עם זאת, כאשר נשאלה מדוע לא נחתם הסכם מחייב העידה כי:

"ש. למה את לא דרשת שיהיה הסכם מפורש, את חברה ממשלתית, לא היה לך חשוב שההסכם יעלה ויפרש את כל החובות והזכויות של הצדדים?
ת. היה לי מאוד חשוב בהתחלה כשהייתי בענין וטיפלתי, הוכנו מספר טיוטות הסכם על ידי משרד עורכי הדין שלנו, עורך הדין הראשון שהיינו איתו בקשר לא היה יותר במשרד עורכי הדין הוא התחלף, לאחר מכן הייתי בקשר עם עורך דין אחר מאותו משרד, אחרי כן חלפו החודשים ועברתי לנושאים אחרים, הזנחתי את הנושא" (עמ' 31 לפרוטוקול).

צירופם של כל אלה, יחד עם אישור החשבוניות במשך 4 שנים שלמות, מותיר ספק רב ביחס לגרסת החברה, כי רשף חייבה אותה ביתר בסך של כחצי מיליון שקלים, בניגוד להסכמות ביניהן, זאת מבלי שאיש מעובדיה שת את ליבו לכך. משכך, מצאתי, שלא עמדה בנטל המוטל עליה ודין גרסתה להידחות. משכך יש לקבוע, שהחברה לא הוכיחה כל עילה המצדיקה אי תשלום עבור שירותי רשף וכי עליה לשלם עבור שירותים אלה אשר ניתנו לה. משמע, על הנתבעת לשלם לתובעת את החשבוניות בגין החודשים מאי, יוני ויולי 2010 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין.

רשף מאשרת, כי הרכב דמי הנסיעות ששילמה החברה הוחרג מהמתכונת הנטענת על ידה ומרכיב שכר זה משכרם של העובדים היה אמור להיות מוחזר לה בתוספת 4.98% בלבד, ולא 37.56%. על פי סעיף 5.2.1 לחוות דעת המומחה, חיוב זה עולה כדי 40,223 (משוערך ליום חוות הדעת) והתובעת אינה חולקת, כי יש לקזז סכום זה מסכום התביעה.


סוף דבר

הנתבעת תשלם לתובעת את חשבוניות מאי, יוני ויולי 2010 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין על בסיס "שוטף +45" ומסכום זה יקוזז סך של 40,223 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 30.09.2011.

בנוסף, הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 15,000 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך של 30,000 ₪.

התביעה שכנגד – נדחית.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הגדרת שומר

  2. אחריות שומר משנה

  3. שכר שומרים לפי דרגה

  4. התפטרות שומר מעבודה

  5. אחריות שומר באתר בניה

  6. תשלום שעות נוספות לשומר

  7. ההבדל בין שומר חינם לבין שומר שכר

  8. העברת שומר למקום עבודה אחר

  9. חובת העסקת שומר כתנאי לביטוח

  10. מידת השליטה בנכס של שומר שכר

  11. ערעור על דחיית תביעה של שומר

  12. אחריות מלון לרכוש האורחים

  13. פיטורים של שומר עקב הפרת משמעת

  14. מגורים במבנה לשומר רועה עיזים

  15. עתירה לבג"ץ לקבלת רישיון לשירותי שמירה

  16. פיטורי שומר סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה

  17. תביעה להפרשי ערך שעת שבת לעובדים בענף השמירה

  18. אחריות שומר משנה יכול שתהא גבוהה מאחריות שומר ראשי

  19. עלות חברת שמירה: שוטף +45, שכר המאבטחים בתוספת 37.56% ובתוספת נסיעות

  20. בקשת עובד בחברת שמירה לאשר תביעה ייצוגית לעניין אי ביצוע הפרשות פנסיוניות

  21. בחילופי קבלני שמירה בעבודה זכאי העובד לפיצויי פיטורים ממעסיקו גם אם המשיך לעבוד באותו מקום עבודה

  22. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון