תאונת דרכים: חתך באזור פריאטלי (דופני) משמאל וכן פצע שפשוף על פני ברך שמאל. התובע שוחרר לביתו בתום הבדיקה ולא אושפז. כשלושה חודשים בתר ביקורו בבית החולים, ביום 17.3.2010, תועדה פניה לטיפול בקופת החולים, תוך שהתובע מתלונן על כאב בצוואר ובברך שמאל. בדיקה העלתה רגישות במישוש חוליות עמ"ש צווארי. לא נמצאה הגבלה בכיפוף וביישור. צילומים שנערכו בתובע שוב לא העלו דבר. ביום 28.4.2010 מופנה התובע לרפואה אלטרנטיבית תוך ציון, בין השאר, של תלונותיו הצוואריות. התובע שב מארה"ב לישראל, לאחר שהייה בת 23 שנים, בחודש אוקטובר 2009 והתקבל כחבר בקופת חולים רק בחודש 3/2010. התובע טופל בטיפולי פיזיותרפיה והופנה למסגרת הרפואה המשלימה. ביום 13.4.2010 עבר התובע בדיקת מיפוי עצמות, אשר הדגימה קליטת יתר בשתי ברכיו של התובע (קליטה מוגברת יותר מימין) וקליטת יתר ב-A.C.J דו צדדי (עצם הבריח). בברך שמאל לא הודגמה קליטה פתולוגית משמעותית. לתובע מונה מומחה מטעם בית המשפט, הוא ד"ר לוינקופף (להלן: המומחה). בחוות דעתו שנחתמה ביום 12.7.2011 קבע המומחה, כי התובע התלונן על כאבים בצווארו, בברכו השמאלית וכן על הצלקת בראשו הטורדת את מנוחתו. המומחה אכן איתר צלקת בגודל 2*3 ס"מ, אולם מצא כי היא אינה רגישה או קלואידית (מפושטת, מכוערת). בכל הנוגע לעמ"ש, מצא המומחה כי ישנה הגבלה קלה בטווח התנועה ביישור, כפוף ופניה לשמאל, בעוד שאר מישורי הטווח נמצאו מלאים וללא קיפוח עצבי. "בשל הופעה מאוחרת של הכאב בע"ש צווארי לא ניתן לקשור תחלואה זו לתאונה" קבע המומחה בפרק הסיכום. על סמך קובץ תקנות הנכות של ביטוח לאומי, זיכה המומחה את התובע בנכות בשיעור 2.5% בגין הצלקת בקרקפתו וזאת בשל נכות קוסמטית בלבד. לא למותר לציין, כי תלונותיו של התובע בכל הנוגע לברכיים, לא נמצאו על ידי המומחה כמזכות בנכות. התובע הפנה למומחה שאלות הבהרה וביקש לדעת מה שיעור הנכות שהיה פוסק לתובע בגין מגבלת הצוואר שאיתר בו. המומחה השיב כי "נכותו של הנ"ל בגין ההגבלה בטווח תנועות ע"ש צווארי (וזאת בהתעלם מהקשר בין תחלואה זו לבין התאונה) הינה בשיעור 5% לפי סעיף 37(5)א', חלקי" לתקנות הנכות של המ.ל.ל. התובע גורס כי נכותו בגין התאונה כוללת גם את הנכות בעמ"ש הצווארי ואילו הנתבעת דוחה טענה זו מכל וכל. 16. המומחה נקרא להיחקר על חוות דעתו וזו התקיימה ביום 1.6.2014. 17. מחקירתו עלו הקביעות הבאות: א. לא הוצג בפניי המומחה חומר רפואי מעברו של התובע המצביע על תחלואה קודמת בצווארו (בכפוף למגבלת הגיל ובדיקת הטומוגרפיה הממוחשבת- ראה להלן). ב. הסיבה היחידה שהמומחה לא קשר את הנכות בצווארו של התובע לתאונה, היתה הופעתן המאוחרת של התלונות על הכאבים (בתעודה מחודש 3/2010), שכן אלה מופיעים דרך כלל במסגרת חודש אחד לאחר התאונה. ג. לו היתה מתועדת פנייה של התובע עם תלונות חודש אחד לאחר התאונה (או אפילו חודשיים), היה מכיר המומחה בקשר הסיבתי בין הנכות לבין התאונה. מצופה מאדם הסובל מכאבים, כפי שטען התובע בתצהירו, כי יפנה לטיפול רפואי בסמוך לאחר התאונה. ד. המומחה לא איתר בעת עריכת חוות הדעת, שינויים ניווניים בצווארו של התובע, אולם בעיון נוסף, באולם בית המשפט, בבדיקה טומוגרפיה ממוחשבת C.T. מצא כי אלה אכן קיימים בתובע, נכון למועד הצילום מיום 27.12.2009 (קרי מיום התאונה), משכך ברי כי היו קיימים עוד קודם התאונה וממילא אינם חריגים לאדם בגילו של התובע (בגיל 43 ביום התאונה). ה. בדיקתו של התובע על ידי המומחה העלתה ממצאים חריגים בטווח התנועות, גם בראי הצפוי והמצופה משינויים ניווניים בגילו של התובע. ו. התובע הופנה לטיפול פיזיותראפי בגין תלונותיו על מגבלות צוואריות, אולם התיעוד מהטיפול עצמו מדבר על תחלואת ברכיים. ז. לשאלת בית המשפט, השיב המומחה כי ניתן לקשור את מגבלותיו הצוואריות של התובע להופעת תהליך פעיל של השינויים הניווניים בצווארו- גם ללא חבלה. ח. ניתן להסכים כי לתובע נגרם זעזוע בעמוד השדרה הצווארי, אך ללא כאבים. דיון והכרעה- שאלת נכותו הרפואית של התובע והקשרה לתאונה: במחלוקת שהתגלעה בין הצדדים, בחרתי להעדיף את נימוקיו של ב"כ התובע ולקבוע כי נכותו של התובע כוללת בחובה את הנכות האורתופדית שמצא המומחה בצווארו. אין חולק כי התובע שב מארה"ב לישראל כחודשיים עובר לאירוע התאונה (נרשם כתושב חוזר ביום 6.10.2009) והתקבל לקופת החולים רק בחודש 3/2010, קרי בחודש בו פנה לטיפול ראשון בקופת החולים (ביום 17.3.2010). בארה"ב שהה משך 23 שנה. אני מקבל את הסבריו של התובע, כי קודם לתאריך זה לא יכול היה להתקבל כחבר בקופת החולים עקב תקופת המתנה/אכשרה שנדרש לעבור והיא בת 6 חודשים לערך. זאת מצד אחד. מצד שני, עקב מצוקה כלכלית, לא יכול היה לפדות את תקופת ההמתנה בעלות של אלפי שקלים, לפנות לטיפול במסגרת הרפואה הפרטית או לערוך לעצמו ביטוח פרטי. להקלת כאביו רכש תרופות לשיכוך כאבים ובכך הסתפק. את עבור הזמן מאז התקבל לקופת החולים ועד קבלת הטיפול (מקסימום 17 ימים) הסביר התובע במשטר התורים של הקופה, ושלדידי אינו מהווה עילה לתמיהה כלשהי. קבלתו של התובע לקופת החולים, אכן היתה מותנית בתקופת המתנה, כקבוע בסעיף 58 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד-1994. עיון באתר המרשתת הרשמי של ביטוח לאומי מעלה כי טענותיו של התובע בדין, וכך נקבע: "תושב ישראל ששהה בחו"ל שנתיים רצופות או יותר, ולא שילם דמי ביטוח בריאות תקופה של 12 חודשים לפחות, וכן מי ששהה בחו"ל וחדל להיות תושבי ישראל, יהיו זכאים לשירותי בריאות בארץ רק לאחר תקופת המתנה, בהתאם לכללים המפורטים בהמשך. קיימת אפשרות לפדות את תקופת ההמתנה בתשלום מיוחד, ולקבל את השירותים הרפואיים מיד עם סיום התשלום. חישוב תקופת ההמתנה מי ששהה בחו"ל עד לתאריך 01.11.2008 - תחושב עבורו תקופת המתנה של 2 חודשים בעבור כל שנה ששהה בחו"ל. מי ששהה בחו"ל לאחר תאריך 01.11.2008 - תחושב עבורו תקופת המתנה של 1 חודש בעבור כל שנה ששהה בחול. בכל מקרה, תקופת ההמתנה המרבית היא 6 חודשים.". הנה כי כן, המתין התובע לחידוש חברותו בקופת החולים חמישה חודשים, קודם שיכול היה לקבל טיפול רפואי הכלול בסל הבריאות. מיד עם חידוש חברותו בקופת החולים, פנה לקבלת טיפול. בתשובה לשאלת בית המשפט השיב המומחה המלומד: (עמ' 8): "לשאלת בית המשפט: אנו יודעים שהאיש התקבל לאחר שחזר מארה"ב במרץ, אפשר או אי אפשר לקבל את הטענה שלא פנה לקופ"ח ואמר כי לא היה חבר בקופ"ח ולא היה לו למי לפנות, אם זה לא קשור לתאונה אז למה זה קשור? ת. אני משיב, הופעת תהליך פעיל של השינויים הניווניים שיכולה להופיע ללא חבלה. חלק גדול שאנו רואים במרפאות עמ"ש באים אנשים עם התלקחות של תהליכים דלקתיים בעמ"ש הצווארי עם כאבים בצוואר, ובידיים, ומגבלת תנועה. ש. נניח שהמגבלה קשורה לתאונה, מה הנכות שקשורה לתאונה? ת. אני משיב, 5% נכות שיהיה לו בעמ"ש צווארי הקשור לתאונה, אם הייתי מוצא קשר. אני כרופא 3 חודשי פער קשים לי, גם אם אאמין לקיומו של סיפור שבעתיו לא יכל ללכת לרופא, אני כרופא וזה לא משהו במסגרת חוות הדעת, אלא במסגרת אמונה השמורה לבית המשפט. אני יכול לומר לא אחת ולא שתיים באים עם תלונה אחרת כעבור מספר חודשים. אני לא יכול לקבוע שום סטנדרט לקביעה של נכות. לא ראיתי תלונה במיון, ועשו לו סי.טי של עמ"ש צווארי שעושים כרוטינה בחדרי מיון, ולעיתים עושים בצרוף לבדיקת סי.טי. של ראש. כתבתי שהוא נפגע בראש, באותה מידה הוא יכול להגיד נחבלתי ונפגעתי בצוואר. אני צריך להתייחס לעובדות הרפואיות. לפעמים יש לאנשים החמרה בשינויים הניוונים שהופכים מא-סימפומטי לסימפטומי ללא כל סיבה" (ההדגשות שלי.- ש.מ.). אכן, עם סילוק המניעות לקבלת טיפול רפואי, פנה התובע וקיבל טיפול רפואי זמן סביר לאחר חידוש חברותו. דחיית הקשר הסיבתי רק בשל פנייה מאוחרת לקבלת טיפול, אשר גררה אחריה תיעוד מאוחר של תלונותיו של התובע מחד גיסא, או דחייתו של הקש"ס רק בשל אי פנייה לרפואה הפרטית היקרה בשל כאבי צוואר, מאידך גיסא, קיצונית מדי ואינה מתיישבת עם השכל הישר ונסיבות המקרה כפי שתוארו על ידי התובע (מצוקה כלכלית, דאגה לילדיו ראשית לכל, קבלת מספר טיפולים על ידי פיזיותרפיסטית באופן פרטי).. משכך גם מתאיינת המניעות להכיר בנכותו של התובע, כפי שמצא בו המומחה, ככזו הקשורה לתאונה. אשר על כן אני קובע כי נכותו של התובע בגין התאונה עומדת על השיעורים הבאים: 5% נכות בגין מגבלה בעמ"ש צווארי. 2.5% בגין צלקת. סה"כ: 7.37% ובמעוגל: 7.5%. נכותו התפקודית של התובע: התובע, היום בן 48, הינו מפקח בחברת אבטחה מזה 4 שנים בקרוב. עבודתו כרוכה בנסיעות רבות ובשעות עבודה לא מעטות (לטענתו עובד כ-10 שעות ביום ואף יותר). לטענתו, כאבי הצוואר מלווים אותו לאורך כל יום העבודה ומכבידים על תפקודו. התובע עשה עלי רושם אמין ביותר ואני בהחלט מאמין לתלונותיו. המומחה הביע דעתו כי לנכותו של התובע "משמעות תפקודית מסויימת" אולם מדובר "במגבלה קלה" (עמ' 5 לפרוטוקול). במהלך שמיעת הראיות ביקש בית המשפט להתרשם מצלקתו של התובע ותועד כי "הצלקת ממוקמת בחלקה העליון של הגולגולת. ראשו של התובע מגולח והצלקת כמעט ואינה נראית לעין מרחוק" (עמ' 10 לפרוטוקול). התרשמתי כי הנכות שנגרמה לתובע בגין התאונה (צלקת + עמ"ש צווארי) הינה קלה, היא מגבילה את התובע בעבודתו בצורה קלה והוא אף לא הוכיח- לבד מעדותו- כי הנכות גורמת, ולו למראית עין בלתי מזויינת, למגבלה כזו או אחרת לבד מהמתואר בעדותו. לשבחו של התובע יאמר כי חרף התאונה התמיד בעבודתו, חזר אליה על אתר בתר התאונה ואינו דורש פיצוי בגין הפסד הכנסה לעבר. כך גם לא הוכחה כל ירידה בשכרו בתר התאונה בהשוואה לשכרו עובר לאירוע התאונה. עם זאת התובע עוסק בעבודה מאומצת, בריאותו ותפקודו חשובים לו מאד לשם שמירת מקום עבודתו ועם חלוף הזמן ברי כי יקשה עליו עוד יותר לבצעה. משכך אני מעמיד את שיעור נכותו התפקודית של התובע על 5% בגין המגבלה הצווארית. נזקיו של התובע: בסיס שכרו של התובע: התובע לא צירף תלושי שכר עובר לאירוע התאונה. מן התלושים שצירף לתצהירו עולה כי בשנת 2011 עמדה הכנסתו על סך ממוצע של 7641 ₪ נטו. לשנת 2012 עמדה הכנסתו הממוצעת על סך של 8959 ₪, כאשר ניכר כי לקראת סוף השנה עלתה הכנסתו בשיעור ניכר. לשנת 2013 עמד ממוצע הכנסתו של התובע על סך של 9382 ₪ (3 תלושים בלבד). משכך אני מעמיד את בסיס הכנסתו של התובע על סך של 9,000 ₪ במעוגל. הפסד הכנסה לעתיד: לתובע נותרו עוד 19 שנות עבודה. התובע הינו שכיר ולעת הזו מחזיק בעבודה מזה 4 שנים בקרוב. אני פוסק לתובע סך של 78,000 ₪ לפי החישוב הבא: 9,000 ₪*5%*174.2 מקדם היוון. הפסד פנסיה וזכויות סוציאליות: את הפסדי הפנסיה יש לחשב בשיעור 12% מהפסדי השכר של התובע(וראו פסק דינה של כב' השופטת י' וילנר בת"א (מח' חי) 16951-04-10 ע.מ.מ נ' ע.מ.ר (31.12.13), שאושר בבית המשפט העליון מפי כב' השופט עמית בתיק ע"א 7548/13 שפורן נ' תורגמן (27.1.14)). אני פוסק לתובע סך של 9,360 ₪. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד: אני מקבל את דרישת התובע לפסיקת 5,000 ₪ בראש נזק זה. המדובר בסכום סביר המשקף את היזקקותו של התובע לעזרה הן מייד לאחר התאונה והן בעתיד לבוא. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד: התובע לא הציג קבלות בעניין זה. אני פוסק לתובע בראש נזק זה סך גלובאלי של 3,000 ₪ מתוך הנחה כי בעתיד יזדקק מדי פעם לתרופות לשיכוך כאבים. כאב וסבל: אני פוסק לתובע פיצוי בסך 15,368 ₪ ע"ב 10% נכות וזאת בשל נסיבות התאונה, החתך העמוק בראשו והפגיעה בגבו בתאונה. סה"כ: 110,728 ₪. הנתבעת תכביר לסך זה שכ"ט בסך 16,985 ₪, ואת סך האגרה ששולם על ידי התובע בצירוף ריבית והצמדה מיום תשלומה ועד היום. הפיצוי יועבר בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין במשרדי ב"כ הנתבעת, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל. ברכייםתאונת דרכיםתאונות (חתכים)