תאונת דרכים: מטטרסלגיה עם חוסר חיבור של שברים במטטרסים 2-4 והשטחה של הקשת הרחבית

מבוא התובע, יליד 1955, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 21.1.10, בעת שרכב על קטנוע. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. הנתבעת לא חלקה על חבותה לשאת בנזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת הדרכים, בהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, ולפיכך השאלה הטעונה הכרעה הינה שאלת הנזקים שנגרמו לתובע בעקבות תאונת הדרכים, והפיצוי הראוי בגינם. הנכות לאחר שהתרתי לנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי באשר לנכות הרפואית, מונתה ד"ר מיכל עמית-כהן כמומחית מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה. המומחית התייחסה בחוות דעתה לנסיבות התאונה וציינה שהתאונה אירעה במהלך עבודתו של התובע, שעה שהחליק בגשם עם אופנועו. המומחית ציינה שבתאונה נגרמה לתובע חבלת מעיכה בכף רגל ימין, וכי בסמוך לתאונה לא נבדק התובע בחדר מיון. המומחית התייחסה גם לרקע הרפואי וציינה שלתובע סכרת נעורים עם נרוירפתיה ברגליים, יתר לחץ דם, ופסוריאזיס. בחוות דעתה התייחסה המומחית לתלונותיו של התובע, למסמכים הרפואיים שהוצגו לה על ידי הצדדים, ועל ממצאי בדיקותיה. בפרק הדיון והמסקנות ציינה המומחית בשברים תת ראשיים במטטרסים 2 עד 4 בכף רגל ימין, אשר זוהו באיחור, טופלו שמרנית ולא התאחו. צוין שבבדיקה נמצאה נפיחות מקומית, עם רגישות והגבלה קלה בכיפוף האצבעות. על סמך ממצאיה קבעה המומחית שבשל מטטרסלגיה עם חוסר חיבור של שברים במטטרסים 2-4 והשטחה של הקשת הרחבית, קיימת לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% לפי פרט 49(4) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956. המומחית התייחסה למצבו הרפואי של התובע בעבר, ומצאה שיש לייחס 2% נכות למצב הרפואי הקודם ו- 8% נכות בלבד לתאונת הדרכים. המומחית העריכה שלתובע הייתה נכות זמנית בשיעור של 100% למשך 4 חודשים, ובשיעור של 30% לחודשיים נוספים. המומחית לא זומנה לחקירה נגדית ובהעדר מחלוקת של ממש מצאתי שיש לאמץ את קביעותיה ולקבוע שבעקבות התאונה נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 8%. הנכות התפקודית לטענת התובע, יש לקבוע שנכותו התפקודית עומדת לכל הפחות על 15%. נטען שהתובע ניסה לשוב למעגל העבודה ואולם הדבר לא עלה בידו בשל נכותו. במהלך חקירתו הנגדית השיב התובע שבשל הנפיחות ברגלו הוא מתקשה בהליכה ונועל נעליים מיוחדות לחוליים סכרתיים (פרוטוקול הדיון עמ' 3, שורות 23 ואילך). עוד השיב שהוא נעזר במדרסים, ואולם למדרסים נזקק עוד לפני התאונה (עמ' 4 שורה 19). ניתן היה להבין מדבריו של התובע בחקירתו שהצורך בנעליים המיוחדות ובמדרסים מקורו במחלת הסכרת ולא בנכות מהתאונה, ויש בכך להעיד שחלק נכבד מקשייו התפקודיים של התובע אינם תולדת התאונה. הנתבעת טענה מנגד שבמשך 15 שנים, עד ל- 4 חודשים לפני התאונה, היה התובע בחור ישיבה והתפרנס מגמלת נכות כללית ומהבטחת כנסה, כפי שניתן ללמוד מתעודת רציפות הביטוח של המוסד לביטוח לאומי. הנתבעת הפנתה למחלת הרקע של התובע, סכרת הנעורים, וכן למשבר הנפשי שאותו עבר ושעליו העיד במהלך חקירתו הנגדית. הנתבעת הוסיפה וטענה שעל רקע מצבו הרפואי האמור, ובהעדר כושר עבודה ללא קשר לתאונה, אין לנכות שנקבעה לתובע משמעות תפקודית כלשהי. בדרך כלל משקפת הנכות האורתופדית גם את שיעור הנכות התפקודית, (ראו למשל את פסק הדין בע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פ"ד נב (3) 792). בנסיבות העניין לא מצאתי שיש לסטות מההנחה האמורה. לא הוכח בענייננו ששיעור נכותו תפקודית של התובע גבוה מהשיעור האמור, או שהוא נמוך ממנו. לא שוכנעתי שהסיבה להימצאותו של התובע מחוץ למעגל העבודה נעוצה בתאונה. לתובע מחלות רקע בעלות השפעה תפקודית מכרעת, אשר באו לידי ביטוי עוד לפני התאונה. אמנם אין להתעלם מההשלכה התפקודית של הנכות האורתופדית שנותרה לתובע ברגל, ואולם לאור מחלות הרקע אין לייחס לה השפעה תפקודית מעבר לשיעורה הרפואי. לפיכך יש להעמיד את שיעור הנכות התפקודית של התובע על 8%. הנזקים הנזק הלא ממוני התובע טען שיש לפסוק לו בראש נזק זה פיצוי בסכום המקסימאלי שבסמכות בית המשפט. לא מצאתי שיש בענייננו הצדקה לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה בגובה הפיצוי המקסימאלי שבסמכות בית המשפט או לסטות מהחישוב על פי שיעור הנכות, ולפיכך זכאי התובע לפיצוי בסכום של 11,500 ₪ (במעוגל) בראש נזק זה, בערכי יום מתן פסק הדין. הפסד הכנסות בעבר התובע טען שנגרמו לו הפסדי הכנסות בעבר, הן מיד סמוך לאחר התאונה, בתקופה שבה נקבעה לו נכות זמנית, והן בתקופה שחלפה מאז עד היום. התובע הדגיש שחרף ניסיונותיו לשוב למעגל העבודה לא עלה הדבר בידו בשל נכותו. הנתבעת הפנתה מנגד לכך שעובר לתאונה לא עבד התובע במשך כ- 15 שנים, ובהתאם לדיווח למוסד לביטוח לאומי, כמו גם בהתאם לעדותו, היה במהלך התקופה האמורה בחור ישיבה. רק מספר חודשים לפני התאונה שב התובע למעגל העבודה והחל לעבוד כמחלק עיתונים. התובע טען שמיד לאחר התאונה הפסיק לעבוד. יחד עם זאת, במהלך חקירתו הנגדית התברר שהוא המשיך לעבוד בחודש שלאחר התאונה. לדבריו התבקש על ידי מעבידיו להצטרף למחליפו כדי להדריכו. לטענתו אסף אותו מחליפו מפתח ביתו בתחילת העבודה והחזירו לביתו בתום העבודה. הוא עצמו ישב במהלך העבודה ברכב כשרגלו מורמת. כמו כן אישר התובע את נתוני תעודת רציפות הביטוח של המוסד לביטוח לאומי שלפיהם שולם לו שכרו בחודש פברואר 2010 . התובע טען שכיון שלא עבד לאחר התאונה, הוא לא נזקק לאישורי מחלה, ורק מטעם זה לא נקבעה לא תקופת נכות זמנית ממושכת יותר, ואולם בפועל לא היה באפשרותו לחזור לעבודה עד ינואר 2011 בשל נכותו. מתעודת רציפות הביטוח של המוסד לביטוח לאומי אשר הוגשה על ידי הנתבעת מתגלים נתונים אחרים. בראש ובראשונה עולה מתעודת רציפות הביטוח שמיד לאחר התאונה, בחודשים אפריל עד ספטמבר 2010 (במהלך תקופת הנכות הזמנית ולאחריה), שהה התובע במעצר או במאסר. במהלך חקירתו הנגדית אישר התובע את עובדת מעצרו והשיב שנוסף ל- 5 חודשים שבהם שהה במעצר בבית הסוהר, שהה גם מספר חודשים במעצר בית בבית הוריו בקריית אתא. מתעודת רציפות הביטוח עולה שהתובע שהה במעצר או במאסר גם בחודשים מאי עד דצמבר בשנת 2012. מעבר לדרוש אציין שתקופת מעצר אחת הייתה לדבריו של התובע בעקבות תקיפת שכנו, ותקופת המעצר השנייה הייתה בשל אי תשלום חוב מזונות. עולה מתעודת רציפות הביטוח וכן מעדותו של התובע, שבין שתי תקופות המעצר עבד התובע עבודה זמנית. בחקירתו הנגדית העיד שהוא עבד בחלוקת פיתות, שאותה ביצע תוך כדי נהיגה על אופנוע, וזאת בחודשים דצמבר 2011 ו- אפריל 2012. מיד לאחר מכן, במאי 2012 החלה כאמור תקופת מעצר נוספת למשך 8 חודשים. על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי שכרו הרבע שנתי של התובע לפני התאונה ולצורך תגמולי המל"ל עמד על 6,495 ₪, כ- 2,165 ₪ לחודש. עיון בתלושי השכר ששולמו לתובע בשנת 2009 מעלה שממוצע השכר של התובע הינו כ- 2,300 ₪ לחודש, בעוד ששכרו של התובע בחודש התאונה (ינואר 2010) עמד על 1,846 ₪, ושכרו בחודש פברואר 2010 עמד על 538 ₪. על יסוד הנתונים האמורים, ובהנחה שבסיס השכר לחישוב ההפסדים בעבר הינו 2,300 ₪, כגובה ממוצע השכר החודשי בחודשים שקדמו לתאונה, אני פוסקת לתובע פיצוי כדלקמן: פיצוי של 454 ₪ לחודש ינואר 2010, כהשלמה לשכר העבודה ששולם לו באותו חודש; פיצוי בסכום של 1,762 ש"ל לחודש פברואר, כהשלמה לשכר ששולם לו באותו החודש; פיצוי בסכום של 2,300 ₪ בגין חודש מרץ. לא מצאתי מקום לקבוע פיצוי נוסף עבור תקופת הנכות הזמנית, כיון שכפי שציינתי החל בחודש אפריל שהה התובע במעצר, ועל כן אין לייחס את הפסדי השכר שנגרמו לו באותה תקופה לתאונה. גם לגבי יתרת התקופה לא מצאתי שיש לקבוע פיצוי נוסף. כידוע, הפסדי שכר בעבר טעונים הוכחה מלאה ואינם נתונים להשערה או להנחה. התובע נמנע מלהציג נתונים מלאים אודות הפסדיו. מדוח רציפות הביטוח ניתן כאמור ללמוד על תקופות מעצר ממושכות, ומעדותו של התובע ניתן להסיק שבנוסף לפרקי הזמן האמורים שהה התובע במעצר בית לתקופה שאינה ידועה. ניתן להניח שככל שהתובע לא עבד במהלך התקופה האמורה, לא היה זה בשל תאונת הדרכים אלא בשל טעמים אחרים. בהעדר נתונים ברורים ומלאים באשר להפסדי השכר שמקורם בתאונת הדרכים לא מצאתי שיש לפסוק פיצוי נוסף בראש נזק זה. לפיכך אני פוסקת לתובע פיצוי בגין הפסדי שכר בעבר בסכום של 4,516₪. לסכום האמור יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כדין. הגריעה מכושר ההשתכרות לטענת התובע, הפסקת עבודתו הייתה בעטייה של התאונה, ועל כן יש לטענתו מקום לפסוק לו פיצוי על יסוד הנחה של נכות תפקודית בשיעור של 15% ובהנחה של תחשיב אקטוארי מלא. הנתבעת טענה מנגד שהתובע הינו בחור ישיבה שלא עבד במשך שנים לפני התאונה, והחל לעבוד לראשונה בעבודה מזדמנת כ-4 חודשים לפני התאונה, ועל כן הגריעה מכושר השתכרותו ככל שתהיה, אינה בשל התאונה ותוצאותיה אלא בשל מחלות הרקע והמשבר הנפשי שממנו סובל התובע ושאינו קשור לתאונה. בקביעת הגריעה מכושר ההשתכרות יש להביא בחשבון את מקצועו של התובע ותפקידו, והעובדה שהוא מתמיד בעבודתו מאז התאונה, מבלי שהייתה פגיעה בשכרו, או לחילופין את העובדה שחדל מעבודתו. כמו כן יש לשקול מהו הסיכוי שבעתיד תגרום נכותו לפגיעה בכושר השתכרותו בשים לב לנכות ולאופייה של העבודה, כמו גם לגילו של התובע, מעמדו בעבודתו ולשנות העבודה שנותרו לו (ראו למשל ע"א 586/84 מקלף נ' זילברבג, פ"ד מג (1) 137, 152; ע"א 286/89 מיכאל קז נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב; ע"א 591/80 חיו נ' ונטורה, פ"ד לח (4) 393, 399-398 ; ע"א 237/80 ברששת נ' האשאש, פ"ד לו (1) 281, 299 (1981); ו ע"א 410/83 פטרולגז נ' קאסרו, פ"ד מ (1) 505, 514 ). אף שהעיון בהיסטוריה התעסוקתית של התובע מגלה ששנים רבות לפני התאונה הוא כלל לא עבד, ואת עבודתו בתחום עיבוד השבבים תחום שבו התמחה לטענתו, ושבו עבד במפעל המשפחתי, עזב לפני שנים רבות, מצאתי שיש לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה נוכח העובדה שעובר לתאונה ניסה התובע להשתלב במעגל העבודה. עולה מהנתונים שהפסקת העבודה אמנם לא הייתה בעטיה של התאונה, כי אם בשל מעצרו של התובע, יחד עם זאת, אין להתעלם מהשפעתה של הנכות, ועל כך שמשקלה הסגולי רב יותר בשל הצטרפותה לבעיות הרקע הרפואיות. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים מצאתי שיש לפסוק לתובע בראש נזק פיצוי בסכום של 17,000 ₪ (המקביל במעוגל לתחשיב אקטוארי מלא בהנחת שכר של 2,500 ₪ (הפרשי הצמדה לבסיס השכר והנחה של תוספת מסוימת), ובהנחה של אפשרות לעבודה בהיקף שבו עבד התובע לפני התאונה עד גיל 67). סכום זה כולל גם את ההפסדים בגין פנסיה. עזרה וסיעוד לטענת התובע, בעקבות התאונה הוא נזקק לעזרה רבה מבני משפחתו. התובע טען בסיכומיו שבנותיו הקטינות, שהיו במועד התאונה בנות 10 ו- 15, הן שניקו את הבית עבורו, וכי בשל קטינותן הוא לא זימנן לעדות. הנתבעת טענה מנגד ששיעור הנכות הנמוך אינו מעיד על נזקקות ואינו מצריך את עזרת הזולת. עוד טענה שעצם ההימנעות מהבאת עדים מקימה את החזקה שלפיה אילו היו אותם עדים מזומנים לעדות, לא היה בעדותם כדי לתמוך בגרסת התובע. מהראיות שנשמעו עולה לכאורה שהתובע לא קיבל עזרה בשכר לאחר התאונה, ספק האם קיבל עזרה מבני משפחתו. על פי עדותו של התובע הוא גרוש פעמיים, ו- 5 ילדיו הם קטינים. לשאלה מה טיב יחסיו עם ילדיו השיב התובע בשפה מסויגת שהוא יחסית בקשר טוב עמם, ושהם מתגוררים לא רחוק ממנו. עוד השיב שאין ביניהם מריבות (עמ' 2 שורות 10-11). אמנם התובע טען שעד היום ילדיו עוזרים לו בעבודות הבית, יחד עם זאת השיב מאוחר יותר שבעקבות גירושיו הורחקו ילדיו ממנו (עמ' 4, שורה 26).עוד השיב שלאחר התאונה לא היה באפשרותו לעשות דבר, ובשל כך הוא הזניח את הבית, לא ניקה אותו והזניח הכול (עמ' 3, שורה 22). לכאורה עולה מהדברים שבני משפחתו של התובע לא סייעו לו. בתו הגדולה הייתה באותה עת בת כ- 14 שנים וקשה להניח שחרף קטינותה סייעה לאביה שלא התגורר עמה. על רקע העדויות האמורות קשה להניח שילדיו של התובע הם אלו שטיפלו בו לאחר התאונה. חרף הקשיים בעדויות, סביר שנכותו של התובע מצדיקה עזרה מסוימת מאת הזולת, הן בעבר והן בעתיד, מעבר לעזרה שלה נזקק התובע בשל בעיותיו הרפואיות האחרות. בנסיבות האמורות מצאתי שיש לפסוק פיצוי על דרך האומדן, בסכום של 10,000 ₪ לעבר ולעתיד, בערכי יום מתן פסק הדין. הוצאות התאונה הוכרה כתאונת עבודה, ועל כן זכאי התובע לקבל את הוצאותיו מהמוסד לביטוח לאומי. אשר לניידות, התובע הודה במהלך חקירתו הנגדית שהוא נוסע על אופנוע גם היום. חרף האמור לאור טיבה של הנכות והעובדה שהיא מצטרפת לבעיות רפואיות נוספות הבאות לידי ביטוי ברגליו, מצאתי שיש לפסוק לתובע פיצוי בסכום של 5,000 ₪ בראש נזק זה. ניכויים תאונת הדרכים שאירעה לתובע הוכרה כתאונת עבודה ולכתב התביעה צורפה החלטת הוועדה הרפואית במוסד לביטוח לאומי אשר קבעה שבעקבות התאונה נותרה לתובע נכות בשיעור של 15%. במהלך שמיעת הסיכומים בעל פה פירט ב"כ הנתבעת את התשלומים ששולמו לתובע על ידי המוסד לביטוח לאומי, ובכלל זה תשלום שאותו הוא צפוי לקבל במהלך החודש הקרוב. באת כוחו של התובע טענה שלא הוצגו ראיות בדבר אותם תשלומים ועל כן לא התאפשר לה לבחון מה טיבם. לראיות שהגישה הנתבעת לתיק בית המשפט ביום 2.2.14 צורפו דוח רציפות ביטוח המעיד על כך שבינואר 2010 שולמו לתובע דמי פגיעה בסכום של 271 ₪. עוד צורף אישור של המוסד לביטוח לאומי מיום 22.5.11 המפרט את התשלומים ששולמו לתובע בשנת 2011 בגמלת נכות מעבודה. על פי האישור שולם לתובע סכום של 10,879 ₪ ביום 20.1.115, כמענק חד פעמי. לפיכך יש לנכות מהפיצוי שנפסק סכום של 11,150 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין. סיכום אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום כמפורט להלן: נזק לא ממוני- 11,500 ₪; הפסד הכנסות בעבר- 4,516 ₪; גריעה מכושר השתכרות- 17,000 ₪; עזרת הזולת- 10,000 ₪; הוצאות ניידות - 5,000 ₪; סה"כ- 48,016 ₪. לסכום בגין הפסדי שכר בעבר יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כדין. מהסכום המתקבל יש להפחית את תגמולי המוסד לביטוח לאומי בסכום של 11,150 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין. הנתבעת תשיב לתובע גם את הוצאות המשפט שהוציא, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין , וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של %15.34. תאונת דרכיםשבר