תאונת דרכים: הפסד שכר בגין 18 ימים

תאונת דרכים: הפסד שכר בגין 18 ימים

התובע, יליד 1977 ועניינו של פסק דין זה הינו פיצויים בגין נזקי גוף נטענים הנתבעים מנהג הרכב וממבטחו מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 בגין שתי תאונות דרכים:
האחת – מיום 30.1.2004 אשר מופנית כנגד הנתבעים 1 ו- 2 (להלן: "התאונה הראשונה") והשניה - מיום 7.5.06 אשר מופנית כנגד הנתבעים 3 ו- 4 (להלן: "התאונה השניה").

יאמר כבר עתה כי בפועל אין כל זיקה בין התאונות ולמעשה בית המשפט נותן פסק דינו זה בנפרד כנגד הנתבעים הרלוונטיים בהתייחס לכל אחת מהתאונות ובנוגע לשיעור הפיצויים בלבד תוך התייחסות לטענות שהועלו, כמידת הצורך, שכן בסופו של יום אין מחלוקת לעניין החבות.

התאונה הראשונה
1. תאונה זו ארעה בשעת בוקר מוקדמת ולאחריה חזר התובע לביתו ורק למחרת היום ניגש לחדר המיון של בית החולים ברזילי שם התלונן על כאבים בצוואר, בגב ובברכיים.
התובע שוחרר בו ביום ותעודת חדר המיון אינה נושאת המלצות מיוחדות מעבר להמשך טיפול על ידי אורתופד, צריכת משככי כאבים ומנוחה בת 3 ימים.

2. התיעוד הרפואי מסתכם בתעודת חדר המיון הנ"ל שבהמשך לה ביקורים בקופת החולים ביום 1.2.04 וביום 2.2.04 (דר' סיגל סופיה), בדיקת אורתופד (ברזובסקי ארקדי) מיום 5.2.04, ביקור אצל אורתופד נוסף ביום 29.2.04 ואישורי מחלה שהוצאו בביקורים אלו בהתייחס למועדים 1.2.04 עד 12.2.04 וכן 22.2.04 עד 27.2.04.

3. התובע טוען בתצהירו לנזק מיוחד בשיעורים אלו: הפסד שכר בגין 18 ימים – 5,162 ₪ (לעומת 36,480 בכתב התביעה). הוצאות רפואיות – 1,000 ₪. הוצאות ניידות – 2,000 ₪. עזרת צד ג' - 2,160 ₪. כאב וסבל – 19,369 ₪ וזאת כדי השיעור המקסימלי האפשרי .
4. עדויות התובע בעניין זה מסתכמות בעדותו שלו, בתיעוד הרפואי הנ"ל ובתלושי שכר לחודשים 10/03 עד 2/04 (נספחים א' עד ד' לתצהירו). לטענתו, נאלץ להעדר מעבודתו 18 ימים וע"פ הנטען בחקירה הנגדית, שהה רוב הזמן בביתו ומצבו השתפר בהדרגה.

5. יאמר כבר עתה כי לא ניתן שלא להתרשם בדבר קיומו של פער ממשי בין הנטען והנתבע לבין המומחש בפועל מצד התובע בתביעתו זו ובהתייחס לתאונות שתיהן.

6. סבורתני כי התיעוד הרפואי הדל שסיומתו כחודש לאחר התאונה הראשונה מדבר בעד עצמו בדבר היות התאונה משום תאונה קלה יחסית, שתבעה לכל היותר מנוחה קצרה.
התיעוד אינו נושא כל ממצא של ממש. צילומים להם הופנה התובע נמצאו תקינים, בדיקות קליניות נמצאו תקינות אף הן, למעט כאבים שנמצאו במישוש מעל עמוד שידרה צווארי וסמוך ממש לארוע התאונה (1.2.04, 29.2.04).
אין בנמצא כל המלצה לטיפול רפואי חריג מעבר להמלצות למנוחה ולנטילת משככי כאבים.

7. הפסד שכר לעבר :
התובע תולה יהבו בראש ובראשונה באישורי המחלה הנ"ל, אלא שאישור עקרוני בדבר אפשרות העדרות התובע ממקום עבודתו אין בו די על מנת להמחיש הפסד בפועל. אין מקום למסקנה גורפת לפיה כל אדם מנצל באופן מלא את אישורי המחלה.

התובע עמד בחקירתו הנגדית על כך שלא קיבל שכר ב- 18 הימים הנ"ל. ב"כ הנתבעת 2 הציגה בפני התובע את תלושי השכר שהוגשו תוך שביקשה הבהרתו למשתקף מנתוניהם בהקשר להפסד הנטען, אלא שהתובע מצידו לא נתן הסברים של ממש וניכר היה כי אינו מסוגל לכך. תחת זאת בחר לחזור על עמדתו הנ"ל ולטעון כי הפסדו ניכר בקיומן של מספר שעות מופחת בתלוש חודש 2/04.
עיון בתלוש שכר זה, מלמד כי וביחס לתלושי חודשים 10/03 עד 12/03, מספר שעות העבודה אכן פחת וכי שכרו נטו של התובע (בניכוי מרכיבי מס הכנסה וההבראה כמתבקש) קטן בשיעור של 1,160 שקלים מממוצע החודשים הקודמים (4,125 לעומת 5,285 שקלים).

משעסקינן בנזק מיוחד הטעון הוכחה והניתן להוכחה באופן מדוקדק, אם על ידי תלושי שכר ואם על ידי אישור מעביד, הרי שלא מצאתי מקום לפסוק מעבר למשתקף מהתלושים כאמור. הפרש ניכר זה לצד ציון ניצולם של 3 ימי חופשה בתלוש חודש 2/04 ולצד אישורי המחלה ועדות התובע די בהם כדי לעמוד בנטל בכל הנוגע להפסד כדי שיעור הפרש זה, אשר שיערוכו כחוק מיום 1.3.04 מסתכם כיום ב – 1,887 שקלים. ראויה לבחינה בהחלט טענת הנתבעת 2 כנגד השתהותו הבלתי מוסברת של התובע בתביעתו והיזקה בשל כך, אולם ובשים לב לשיעור בו עסקינן, אסתפק במענה לה ע"י העמדת הפיצוי ע"ס של 1,600 שקלים.
8. הוצאות רפואיות, הוצאות ניידות ועזרת צד ג' לעבר:
במצב הדברים המתואר, בית המשפט רחוק מלהשתכנע כי התובע נדרש להוצאות רפואיות, להוצאות ניידות ולעזרת צד ג' כטענתו הגם שבשיעורים נמוכים יחסית עסקינן.
לאמור משנה תוקף עת התובע אינו מצרף ולו אסמכתא אחת להוצאה בפועל ואינו מנסה לבסס גירסתו באמצעות מקורות אחרים כדוגמת עדותם של בני משפחה בהם הסתייע כפי הנטען על ידו בחקירתו הנגדית ושיכולים היו אף להעיד אודות מצבו התלותי הנטען .

זאת ועוד, אף אם הסתייע התובע בבני משפחה, הרי שכידוע אין מקום לפיצוי ככל שעסקינן בעזרה שאינה חורגת מגדר עזרה מקובלת ביחסי בני משפחה תקינים (ראה הפסיקה הנזכרת בסיכומי הנתבעים) ובנסיבות האמורות לא שוכנעתי כי נדרש מעבר לכך.

בהתייחס להוצאות ניידות הנזכרות למעשה בהקשרם של טיפולים רפואיים שנדרשו (ראה עמ' 17 שורות 15– 11 לפרוטוקול) הרי שעסקינן בהוצאה זניחה למדי בהינתן הדעת למספר הביקורים שהומחשו בכתובים. כך אף בהתייחס להוצאות הרפואיות אשר בנסיבות העניין יכולות להסתכם בתרופות שנרכשו, ככל שנרכשו ולכך אין סימוכין. יתרה מכך, התובע מודה בחקירתו הנגדית כי לא נדרש לטיפולי פיזיוטרפיה (עמ' 17 רישא לפרוטוקול).
בהינתן כל האמור, מצאתי מקום לפסוק על דרך האומדן ובערכים דהיום סך של 400 שקלים בלבד בגין הוצאות הניידות והוצאות רפואיות אפשריות.

9. כאב וסבל
העובדות הרלוונטיות בכל הנוגע לסבלו של התובע והשלכות התאונה בה עסקינן, פרושות לעיל. סבורה אני כי בהתייחס לתאונה זו רחוקה הדרך משימוש מלא בסמכותו של בית המשפט ע"פ תקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976 המניב פיצוי של 22,797 שקלים כיום (כולל ריבית מיום התאונה). בנסיבות הענין ומשהשתהות התובע בתביעתו אינה מצדיקה לטעמי פסיקת ריבית מלאה, מצאתי מקום להסתפק בפיצוי של 4,000 שקלים.
דרישת התובע במרכיב זה הינה מופרזת ומנותקת מהראוי ומהמקובל ע"פ גישת הפסיקה לפיה שימוש בסמכותו האמורה של בית המשפט הינו בבחינת חריג שיש לפרשו על דרך הצמצום (ראה ע"א 284/88 גבאי נ' פוגליארי, פ"ד מו(4) 837; ע"א 146/87 יונתן כץ נ' רם רוזנברג, פ"ד מג(3) 421). לאופן יישומה של גישה זו נתתי דעתי באריכות במסגרת פסק דין מיום 2.5.13 שניתן בת.א (אשקלון) 5746/08 1138/09 רונן חטב נ' איילון חב' לבטוח בע"מ ואין לי אלא להפנות לאמור בו, לרבות לדוגמאות שהובאו בסעיף 17 לו מן הפסיקה ולשיקולים שפורטו במסגרתו בזו הלשון:

"שיקול הדעת ראוי שיופעל באופן מידתי תוך שימצאו הגיון וסבירות בפיצוים של מי שלא נמצאה נכות צמיתה בעניינם, כל מקרה כפי נסיבותיו, ותוך מתן משקל הולם למידת סבלו של הנפגע הספציפי. לא הרי מי שהגיע לחדר המיון ונדרש לשלושה ימי מנוחה כהרי מי שנדרש אף לניתוח ו/או לגיבוס רגלו, על כל ההגבלה הכרוכה בכך, ולהליכי שיקום ו/או טיפולים רפואיים ממושכים אחרים עד להחלמתו המלאה. יש ליתן את הדעת אף לסבל הכרוך בטיפול רפואי כזה או אחר, לשכיחותם של הטיפולים, להשלכת טיפולים אלו על התובע הספציפי וכדומה. "

10. סוף דבר, הנתבעת 2 תשלם לתובע סך של 6,000 שקלים בגין התאונה הראשונה.
בכל הנוגע להוצאות ולשכר הטרחה, אתייחס להלן בסעיף נפרד.

התאונה השניה
11. עסקינן בתאונת עבודה שארעה בשעות הצהריים וממקום התאונה הובהל התובע למרכז הרפואי קפלן ברחובות ושוחרר בו ביום. בהמשך לכך קיים תיעוד רפואי שצורף לתצהירו של התובע וסיומתו, לטענת התובע, בחודש 2/07.

12. התובע טוען בתצהירו לנזקים בשיעורים אלו: הפסד שכר בגין 68 ימי חופשת מחלה – 19,808 ₪. הוצאות רפואיות – 12,400₪. הוצאות ניידות – 6,000 ₪. עזרת צד ג' - 8,160 ₪. כאב וסבל – 17,791 ₪ וזאת כדי השיעור המקסימלי האפשרי על פי סמכות בית המשפט.

13. להשלמת התמונה, מצאתי הכרח לציין טענת הנתבעת לפיה קדם להליך זה הליך בבית משפט השלום באשדוד (ת.א. 949/07) במסגרתו הגיש התובע תביעה בגין התאונה השניה, הליך אשר התקדם לכדי מינוי מומחה, אורתופד – דר' לידור קובי - וקבלת חוות דעת מיום 3.4.2009 הקובעת מפורשות כי לתובע לא נותרה נכות כלשהי מהתאונה השניה, זאת חרף תלונותיו אודות הפגיעה בברכיים ומכאוביו הנטענים בהקשר זה (נספח ה' לתיק המוצגים). בהליך דאז אף נתן בית המשפט הצעתו לצדדים לסיומה של התובענה לפיצוי בן 8,000 ₪ והנתבעת נתנה הסכמתה לה, אלא שהתובע לא נתן הסכמתו ובסופו של יום ומפאת חוסר מעש נמחקה התביעה בהחלטה מיום 29.6.2010 (ראה מוצגים א' עד ג' לתיק המוצגים).

14. תביעה זו הוגשה ללא יידועו של בית המשפט אודות ההליך הקודם, לרבות אודות חוות דעתו של דר' לידור. מכל מקום, לאחר שהבהירה הנתבעת דבר קיומה של חוות הדעת, לא היה חולק באשר לתוקפה אף לצורך הליך זה. התובע מצידו עמד על המשכו של ההליך תוך שהביע תחילה כוונה לחקור את דר' לידור, אולם בהמשך ויתר על כך ועדיין ומשסבר כי אין בהצעה דאז כדי למצות נזקיו, ביקש להמשיך הליך זה כסדרו. נסיון מצד הנתבעים בהתייחס לתאונות שתיהן לגבש עימו הסכמה דיונית שתייתר שמיעת הראיות ע"י הכרעה על דרך הפשרה, לא צלח ומשכך ובהעדר הסכמה על שיעור הפיצויים, נשמעו העדויות.

15. הרקע הנזכר לעיל מצוין לא רק מחמת חשיבותו לצורך חישוב נזקי התובע, כי אם אף בהקשר טענותיה של הנתבעת 4 כנגד התנהלותו של התובע בהליך זה ולזאת מוקדש חלק נכבד בסיכומיה. בכלל זאת טרחה הנתבעת וערכה טבלה סדורה במסגרתה המחישה באופן ניכר את הפערים בין טענות התובע ודרישותיו בהתייחס למרכיבי הנזק השונים. טבלה זו מתייחסת לתחשיב התובע בהליך דאז, לדרישותיו בכתב התביעה ולנטען בסופו של דבר בתצהירו וכל זאת בפערים של מאות אחוזים בין העמודות השונות.
אינני מוצאת הכרח לציין פרטי הסכומים, אולם אציין בהחלט טענת הנתבעת לפיה פערים אלו ממחישים אי רצינות הנטען ודופי באמינותו של התובע אשר נקב באופן סתמי ביותר בסכומים הנתבעים בבחינת "הנייר סובל הכל".

16. שכרו של התובע: עובר לתאונה עבד התובע כטכנאי קרור ומיזוג בחב' חשמל קור פ.ז בע"מ. התובע נמנע מצירופם של תלושי השכר לחודשים הסמוכים לפני ארוע התאונה. תחת זאת צירף את תלוש חודש 12/05 בלבד הכולל בונוס שטיבו לא ידוע ותלוש חודש 1/06.
מנתוניו המצטברים של תלוש 12/05 עולה הכנסה חודשית ממוצעת בשיעור 6,382 ₪ נטו.
מכל מקום על פי העולה מנתוני המל"ל (מכתב מיום 7.5.06 – נספח ז' למוצגי הנתבעת) שכרו הרבע שנתי של התובע הינו 19,518 ₪ קרי – 6,506 ₪ ברוטו לחודש.

17. הפסד השכר לעבר :
הומחש באמצעות תלושי השכר ומסמכי המל"ל ואין חולק כי התובע נעדר מעבודתו עקב התאונה השניה וקיבל דמי פגיעה מהמל"ל עבור התקופה שמיום 8.5.2006 עד 23.6.2006 ובגין תקופה זו שילם המל"ל לתובע סך של 7,339 ₪. (ראה נספחים י', יב' לתצהירו)

בנסיבות הענין מצאתי מקום להסתייע בנתוני המל"ל ולפסוק לתובע את היתרה – בשיעור של 25% נוספים, קרי – 2,446 ₪ ששיעורם בשיערוך כחוק להיום הינו 3,425 ₪.

התובע טוען אמנם לתקופת הפסד נוספת בת 20 יום שראשיתה ביום 22.1.2007 בעקבות ניתוח ארתרוסקופיה לו נדרש, אלא שכטענת הנתבעת, אין מקום להתלותו של התובע בהפסד זה, כך נוכח ממצאי חוות דעתו של דר' לידור הקובע מפורשות כי ניתוח זה אינו קשור לתאונה דנן. יתרה מכך, הלה אף מצטט מדברי התובע עצמו אמירה לפיה "עבר את הארתרוסקופיה בגלל בעיה מולדת בברך זו ... וכי לסרחה זו אין קשר לתאונה הנדונה...".

18. הוצאות רפואיות והוצאות ניידות לעבר :
בתצהירו טוען התובע לאומדן של 12,400 ₪ הנעוצים בדמי השתתפות להם נדרש בביקורי הרופאים, צילומים, בדיקת סיטי, מיפוי עצמות, רכישת תרופות, מגן ברך, טיפולי פזיוטרפיה ורפואה משלימה, כמו גם בהקשר ביצועו של הליך ארתרוסקופיה בברכו.
בחקירתו הנגדית (בעמ' 19 לפרוטוקול) מודה התובע כי וחרף הצהרתו, לא נדרש להוצאות בגין פיזיוטרפיה, אולם נדרש לטענתו לתשלום עבור מסג'ים שקיבל, טענה שלא הוכחה כלל.

בפועל, והגם שבנזק מיוחד עסקינן, לא צירף התובע אסמכתא כלשהי לקיומן של הוצאות כנטען (לרבות תשלום נטען בגין פינוי באמבולנס) ולזאת חשיבות בפרט עת עסקינן בתאונת עבודה אשר חלות עליה תקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה) התשכ"ח – 1968 המאפשרות כיסוי הוצאותיו.
יתרה מכך, לא ניתן לומר כי אומדנו של התובע מתיישב עם היקף התיעוד הרפואי הנתון וניכר כי התעלם מקביעותיו של דר' לידור בהיתלותו אף בסוגיה זו בהליך הארתרוסקופיה לו נדרש. ראויה בהחלט לציון טענת הנתבעת בסיכומיה בהתייחס לתנודתיות הניכרת בטענות התובע בסוגיה זו ובהתייחס לכך שחקירתו הנגדית לימדה כי אין בפיו הסבר משכנע לפערים בסכומים ולאופן חישובם. (עמ' 19 שורות 24-27 לפרוטוקול).

האמור לעיל רלבנטי אף בהתייחס להוצאות הניידות שהועמדו על סך של 6,000 ₪ בשל הגבלה נטענת בהליכה מחמת כאבים חזקים בגב התחתון ובברכיים, זאת הגם שלא נקבעה ולו נכות זמנית ע"י ד"ר לידור.
זאת ועוד, ניכר חסרון עדותם של בני משפחתו של התובע לשם ביסוס הסיוע הנטען מצידם.

נוכח האמור ומשבסופו של יום אין בפני בית המשפט תשתית סדורה המצדיקה פסיקת הוצאות ולו בקירוב לסך הנתבע, מצאתי מקום על דרך האומדן לפסוק לתובע 600 ₪.

19. עזרת צד ג':
לטענת התובע במשך כחודש וחצי לא יכול היה לתפקד ונזקק לעזרת הוריו בלבוש, רחצה, הזנה וסידור ענייניו האישיים. אף כאן נתלה ההתובע בהליך הארתרוסקופיה תוך שחישב נזקו ע"פ הערכה של 3 שעות סיוע ביום, 40 ₪ לשעה במשך 68 ימים ובסך הכל 8,160 ₪.

ניכר היה מחקירתו הנגדית של התובע כי אין בסיס של ממש לאמירות בתצהירו. תחילה ציין כי הוריו היו עובדים בשעתו ולאחר מכן כי אינו זוכר.
אין אלא לחזור על האמור לעיל בסוגיית ההוצאות, לרבות לענין תחולת התקנות הנזכרות, ולציין אף כאן חסרונן הבולט של עדויות רלבנטיות ובפרט מצד בני המשפחה שסייעו ע"פ הנטען בהתייחס לזהותם של המסייעים לו ולמידת הסיוע שנדרשה.
יצוין אף כאן הצורך להמחיש סיוע מבני המשפחה החורג מגדר עזרה מקובלת.

בהינתן כל האמור מצאתי מקום לפסוק לתובע סכום גלובאלי הנותן ביטוי לצורך טבעי לסיוע מוגבר בימים הראשונים ממש לאחר התאונה וכדי סך של 400 שקלים.
20. כאב וסבל :
אף כאן טוען התובע לפיצוי המלא הנתון לסמכות בית המשפט ואף כאן אין לי אלא לחזור על שנאמר בהתייחס לתאונה הראשונה בהתייחס להפעלת סמכות זו.
יצוין כי התייחסותו הזהה של התובע לתאונות במרכיב זה, הגם שאף לשיטתו, ניכר כי השניה משמעותית יותר היתה, יש בה כדי לדבר בעד עצמה בכל הנוגע לרצינות הדברים.

באם וכמתבקש, יתעלם בית המשפט מהתיעוד הנוגע להליך הארתרוסקופיה, הרי שאז נמצא כי התיעוד הרפואי הנוגע לתאונה השניה הסתיים בחודש 7/06 ובכללו ביקור בחדר המיון, מספר ביקורים בקופת החולים ושמונה טיפולי פיזיוטרפיה.
אין בנמצא טיפולים חריגים, סבל חריג העולה מהתשתית הראייתית, אישפוזים, נכות צמיתה או זמנית ובהינתן כל זאת ובהתחשב בכך שהפיצוי המקסימלי האפשרי ע"פ תקנה 2(ב) הנ"ל הינו 21,109 שקלים כיום (כולל ריבית מיום התאונה), סבורה אני כי בהתייחס לתאונה השניה יש מקום לפיצוי של 7,500 שקלים.

21. סוף דבר, בגין התאונה השניה על הנתבעת 4 לפצות את התובע בשיעור של 11,925 שקלים וללא ניכויי מל"ל כלשהו שכן הפסד השכר חושב כדי ההפרש מעבר לתשלומי המל"ל.

סיכום והוצאות ההליך
22. לכאורה ועל פי הכלל, נוכח התוצאות הנ"ל, יש לפסוק לטובת התובע את הוצאות המשפט בדמות אגרת המשפט תוך חיוב הנתבעים באגרה הנוספת וכן בשכ"ט עו"ד כחוק.

עם זאת, בית המשפט אינו יכול שלא לציין התרשמותו מטענות הנתבעים בענין זה ומתרעומתם בכל הנוגע להתנהלותו של התובע, אשר כפה עליהם המשכו של הליך זה ובהתייחס לנתבעת 4 – כפה עליה הליך שני במספר תוך הטרחתה בשנית והדרשותה לתשלום שכרו של המומחה – דר' לידור אשר תוצאת חוות דעתו יש בה כדי להצדיק בהחלט למצער, בהתחשב בקיומה של עילה למינוי מומחה, השתתפות התובע בתשלום שנדרש לכך.

לאמור משנה תוקף עת התובע עמד על טענות שאינן עולות בקנה אחד עם קביעתו המחייבת של דר' לידור בהתייחס להעדר קשר סיבתי בין הליך הארתרוסקופיה לבין התאונה השניה.

יתרה מכך, בית המשפט התרשם כי התובע התיימר להעצים נזקיו ללא בסיס של ממש, ללא פרופורציה תוך חריגה שלא כדין מהסך הנקוב בכתב תביעתו שלו ותוך הפגנת אדישות להוראות תקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007, אשר סעיף 5(ב)(5) להן קובע כברירת מחדל השתת יתרת האגרה על הנתבע עת ניתן פסק דין לחובתו (להלן: "אגרת פסק הדין").
אמנם לתובע זכות מלאה להמחיש כי הוא זכאי לפיצוי משמעותי מהמוצע לו על ידי הצד שכנגד ו/או ע"י בית המשפט, אלא שבזה המקרה לא התרשמתי כלל כי בידי התובע היו נתונים ותשתית ראייתית שהצדיקה כפייתם של הנתבעים להליך זה כמלוא היקפו.
לצד קיומה של זכות מלאה לתובע לבחור להמשיך את ההליך המשפטי, ניצבת חובתו לנהוג בתום לב ואף להביא בחשבון את השלכות המשכו של ההליך, ובתובענה כגון דא – חיוב האגרה המשמעותי המושת בסופו, קרי – אגרת פסק הדין.

יאמר עוד ובהקשר זה כי התובע מטעמי נוחותו שלו וכפי הנראה אף לשם חסכון באגרה, וללא הצדקה עניינית, הגיש תביעתו זו בגין התאונה השניה בשנית תוך שהפעם נזכר לצרף לה תביעה אף בהתייחס לתאונה מוקדמת יותר שאין בינה לבין התאונה השניה דבר. מציאות זו הביאה לכך שהנתבעים הרלוונטיים נדרשו להליך אחד שלא לצורך, מציאות שהיה בה כדי להטריח כל אחד מהם בשמיעת עניינו של האחר.
במצב דברים זה, מצאתי מקום ליתן ביטוי להתנהלותו של התובע במסגרת פסיקת ההוצאות בתיק בדומה לנעשה בפסק הדין בענין רונן חטב הנ"ל בו נמצאה מציאות דומה.

23. אשר על כן מצאתי מקום להורות כדלקמן:

א. בהתייחס לתאונה הראשונה – תשלם הנתבעת 2 את שנפסק לעיל בעניינה בצירוף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 920 שקלים.
ב. בהתייחס לתאונה השניה – תשלם הנתבעת 4 את שנפסק לעיל בעניינה בצירוף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 1,829 שקלים ובניכוי סך של 4,800 שקלים מתוך סכום נשיאתה של הנתבעת 4 בשכרו של המומחה (שעמד על 5,197 שקלים ע"פ המבואר בסיכומיה ונספח ו' בתיק מוצגיה -שערכם 6,400 שקלים בשערוך להיום).
ג. אשר לאגרת פתיחת ההליך – הרי שהנתבעות תשלמנה, בחלקים שווים, שיעורה לתובע בלווית הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומה.
ד. אשר לאגרת פסק הדין – הרי שבנסיבות הנזכרות, זו תחולק באופן שווה בין התובע לבין הנתבעות 2 ו- 4 (שליש כל צד) והמזכירות תפיק שוברים בהתאמה.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הפסדי שכר לא מדווחים

  2. הפסדי השתכרות מיטיבים

  3. חישוב הפסדי שכר לעתיד

  4. חישוב הפסדי השתכרות לעתיד

  5. הפסד השתכרות ופגיעה במוניטין

  6. חישוב הפסדי השתכרות - עובד בשחור

  7. תאונת דרכים: הפסד שכר בגין 18 ימים

  8. הפיצוי בגין הפסדי השתכרות לעתיד

  9. בסיס השכר של הקטין לצורך חישוב הפסדי ההשתכרות

  10. הפסדי שכר לעתיד אדם שנהרג בתאונת דרכים

  11. חישוב הפסדי השתכרות לפי השכר הממוצע במשק

  12. ערעור של חברת ביטוח על גובה הפסדי השתכרות

  13. הפסדי השתכרות לנפגע תאונת דרכים בעבודה משרדית

  14. תביעת מעביד נגד חברת ביטוח על הפסדי שכר של עובד

  15. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון